שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/קלה
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ב"א הרב ר' משה בק"ק ווילעהן.
מה דהקשה ב"א רומ"פ על תירוצו דהרמב"ן במלחמות בגיטין (דף פ"ו) ד"ה כתב הרי"ף צרור וזרקו במ"ש ועוד יש ללמד עליהן זכות וכו' דעדיין יקשה למה פריך מדיוקא דהא נערה ולא פריך בפשוטו דכי מטא גיטא לידה נמי לא תתגרש:
אין בזה סרך קושיא, דנהי דתלי זה בזה, דאם נערה לא משוי שליח, דכחצר אביה דמיא, ממילא בקטנה אביה ולא היא, מ"מ הא ר"נ לא מיירי מדין קטנה, והוי צריך למפרך בדרך דמיון, כיון דמטא גיטא לידה אגרשה מוכח דכיד אביה דמיא, וה"נ נערה משוי שליח, מש"ה פריך בפשיטות יותר על גופא דדינא דר"נ בנערה, ולדידי בהיפוך הוא, אלו היה פריך כן מדין קטנה לנערה, הייתי מקשה אמאי לא פריך יותר על נערה עצמה מדיוקא, דהא נערה הר"ז גט:
ולרווחא דמלתא לתרץ לו עוד, עיין גיטין (דף ס"ד ע"ב) צרור וזרקו, ובתוס' שם ד"ה שתופי מבואות ובהר"ן שם, תמצית דברי הם דס"ל לר"א דבכל מילי דאיתא בדנפשיה גם קטן יכול להיות שליח, ואנן קיי"ל כשמואל דבכל ענין אין קטן יכול להיות שליח עיי"ש, וצ"ל לר"א הא דקתני במתני' קטנה שאמרה התקבל וכו', היינו דכמו דקטנה א"י למכור וליתן ה"נ א"י להשוות שליח במידי דלחובתה, אבל היא נעשה שליח לאחרים, וההיא מתני' דספ"ב דגיטין הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחש"ו, צ"ל הטעם דקטן ליתא בדנפשיה, דהא קטן לאו בר גיטין הוא, ובאמת קטן דוקא, ולא קטנה דהיא יכולה להביא גט דבת גיטין היא, או דמיירי בח"ל ומטעם דקטן לאו בר עדות לומר בפ"נ וכדמוקי שם ר"י ההיא דסומא, וכיון שכן דלר"א אין גריעותא בשליחות קטן, ממילא כמו דנערה היא מקבלת הגט דכחצר אביה דמיא, וע"כ דמקרי איתא בדנפשה כיון דבת גירושין היא ויש לה יד לקבלת הגט אלו היא יתומה, אלא דיד אביה מעכב עליה, עכ"פ יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דנערה נעשית שליח דאביה ה"נ קטנה, דלענין אי מקרי איתא בדנפשה אין חילוק בזה בין קטנה לנערה, אלא לדידן דקיי"ל כשמואל דבכ"ע קטנה א"י להיות שליח, מש"ה פסק הרי"ף דקטנה אביה ולא היא ואף דמשמעות הרי"ף פ"ו דגיטין דשמואל ס"ל דאפי' מדרבנן אינה זוכה לאחרים, א"כ אין הכרח ליסוד של תוס' הנ"ל, די"ל רק מדרבנן זוכה לאחרים, מ"מ בלא הכרח י"ל כן דהא ס"ל דאפילו מדאורייתא זוכה לאחרים, ולשמואל אפי' מדרבנן אינו זוכה וכיון שכן ממילא ליכא קושיא דלא בעי למפרך מהא דכי מטא גיטא לידי' אגרשה, דדלמא ר"נ ס"ל כר"א, מש"ה אף אם כחצר אביה דמי הדין דמקבלת גיטה ודו"ק:
שבת דף י"ח ע"ב תוס' ד"ה גזירה שמא יחתה וכו' שאין דבר מפסיק בינו לגחלים, לכאורה תמוה דמ"מ תקשי מתני' דריש כירה דחמים ותבשיל אסורים להשהות בלא גרופה וקטומה, אף דחמין ל"ש בלי הפסק כלי, וצ"ל דהמקשן היה סבר דמתני' להחזיר תנן, אבל לשהות משהינן, אף דמבואר לקמן ריש כירה דאי אמרינן להחזיר תנן אבל לשהות משהינן, היינו בנתבשל כמאכל בן דרוסאי משום דאתי' כתוס' י"ל דזהו לפי המסקנא דהכא דגם בהפסק כלי חיישינן שמא יחתה אבל לס"ד דהכא באמת נימא דהדיוק אבל לשהות משהינן בכל ענין דבהפסיק כלי ל"ח לשמא יחתה:
ועדיין צריכים לבאר, הא מ"מ עלה קתני ומה הן משיהיה חמין ולא תבשיל דברי ב"ש, הרי דלב"ש בתבשיל דמצטמק ויפה לו אפילו בהפסק כלי דומיא דחמין אסור, א"כ איך פסיקא ליה להמקשן דהכא מסתברא דבהפסק כלי ל"ש שמא יחתה, הא חזינן דב"ש חיישי לה, א"כ דלמא גם ב"ה חיישי לה, וצ"ל לא דפסיקא ליה להמקשן כן מסברא אלא דהוכיח כן מכח אידך קושיא דמוגמר וגפרית נמי ניחוש לשמא יחתה, אע"כ מוכח דלב"ה לא חיישינן בהפסק כלי שמא יחתה ואף דלר"י דמוקי להך ברייתא משום שביתת כלים ואתי' כב"ש וא"כ גם לס"ד יקשה מוגמר וגפרית נהי דמנחא אארעא, מ"מ ניחוש שמא יחתה, דהא לב"ש גם בהפסק כלי חיישינן שמא יחתה, בזה י"ל דאף דהברייתא ס"ל בזה כר"ש לענין שביתת כלים, אבל לענין חיתוי ס"ל כב"ה דבהפסק כלי ל"ח שמא יחתה, כך היה ס"ל להמקשן, ומש"ה שפיר קאמר דע"כ הך דעססיות ותורמסין דלא כב"ה, דלב"ה מוכח דבהפסק כלי ל"ח, מדשרינן מוגמר וגפרית, ובאמת יהיה מוכח דמתני' דכירה להחזיר תנן, אבל לשהות משהין אף בפחות ממאכל ב"ד, וע"ז משני אפ"ת ב"ה ומשום שמא יחתה, דגם לב"ה חיישינן בהפסק כלי משום חיתוי, ומוגמר וגפרית שאני דאי מחתי סליק קוטרא וקשיא לה:
אמנם עדיין אינו מיושב כל צרכו, דמשמעות הסוגיא לימא ב"ש היא, היינו מדין שביתת כלים, ולפי הנ"ל לב"ש גם בלא שביתת כלים ניחא משום חיתוי, דהא לב"ש בודאי גם בהפסק כלי חיישינן כדמוכח ממתני' דכירה, והתמיה עצומה לכאורה:
והנלענ"ד די"ל דהמקשן ס"ל דמשום גזירת חיתוי לא שייך למקנסיה אפי' דיעבד, ולאסור אפילו בכדי שיעשו ועיין במהר"ם לובלין דהקשה באמת כן, ולזה הוכיח דע"כ ב"ש ומשום שביתת כלים דהוי דאורייתא, ומה דהקשו תוס' דתקשי ליה מתני' דבשר בצל וביצה, ולא תירצו דידע משום גזירת חיתוי, אלא דבדיעבד אין לאסור מה"ט, היינו ממה דפריך בתר הכי א"ה אפילו מוגמר וגפרית נמי נגזור, הרי דבל"ז ניחא, דל"ח כלל לחיתוי אפילו לכתחילה הרי דמעיקרא לא ידע כלל מחיתוי אפילו לכתחילה א"כ יקשה מההיא דבשר ובצל, וע"ז תירצו דלס"ד י"ל דבהפסק כלי ל"ג שמא יחתה, והיינו דב"ה ס"ל כן, ומתני' דכירה להחזיר תנן, אבל לשהות משהינן בכל גווני, אבל ב"ש ס"ל בודאי אפילו בהפסק כלי חיישינן, ומ"מ צריכים לטעמא דעססיות ותורמסין, גם לדין שביתת כלים, דאלו מאידך דב"ש דחיישינן לחיתוי אין לאסור בדיעבד, והתרצן משני דאתיא כב"ה ומשום שמא יחתה, בזה חידוש לו תרתי, א' דמשום חיתוי אסור אפילו דיעבד בכ"ש, וגם חידש דאפילו לב"ה חיישינן בהפסק כלי לחיתוי, מש"ה פריך א"ה היינו דמוכרח דגם ב"ה ס"ל לחיתוי בהפסק כלי מוגמר וגפרית נמי נגזור ודו"ק:
ובזה מיושב קושיית הרשב"א, דאיך אמרינן נינא ב"ש היא הא גם לב"ש ליכא משום שביתת כלים דאפקורי מפקיר לה, כמי בגיגית ונר וקדירה, והיינו לפימ"ש הרשב"א דאפקורי מפקיר לה, היינו דלב ב"ד מתנה וב"ד הוא דאפקרוה, ולפ"ז י"ל דהכי אמרינן לימא ב"ש היא, היינו דב"ש דס"ל דאפילו בהפסק כלי חיישינן לחיתוי וכנ"ל אלא דמשום גזירה אין לאסור בדיעבד, בזה אמרינן דמשום שביתת כלי אסור אפילו דיעבד דל"ש אפקורי מפקיר דלב ב"ד מתנה אמרינן רק במה דעושה במצות דרבנן כמו נר וקדירה דעושה בהיתר, אבל בקדירה ומססיות בלא גריפה וקטימה דלא ניחא להו לחכמים שיעשה כן, דהא אסור לעשות כן משום חיתוי, וכיון דעבר על דבריהם לא עשו לו תקנה להפקיר, וממילא איכא משום שביתת כלים והוי דאורייתא ונכון:
ובזה מיושב קושיית תוס' בסוגיין דכירה (דף ל"ח ע"א) ד"ה אבל האי וכו' דאמר בפ"ק לא תמלא וכו' והיינו די"ל דמוקי להך ברייתא כב"ש דעבר אדאורייתא משום שביתת כלים, מש"ה דמי למבשל ואסור אפילו דיעבד, אבל משום גזירת חיתוי לחוד מותר בדיעבד, אבל מברייתא דשכח קדירה וכו' שפיר פריך דהא ר"י אוסר אפילו בבישל כל צרכו, דבזה ליכא לאוקמי משום שביתת כלים, דהא הכלי אינו עושה איסור בישול, דאין בישול אחר בישול, אע"כ דמשום חיתוי לחוד אסרינן דיעבד, ופריך שפיר ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |