שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קעג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
השיב לי בני חביבי הרב נ"י על זה בזה"ל
מ"ש אבא מארי נ"י, דהעובר אינו מתקדש כ"א לאחר שתלד מיהו מדברי הה"מ מבואר דבעודו עובר מתקדש תיתי לי שכאשר רשמתי אצלי הקושיא כתבתי בתוספת דברים אלו. בשלמא להר"ן קדושין בכוונת הרמב"ם דהעובר לא מתקדש עד לכשתלד ניחא, אבל לדעת הה"מ בהרמב"ם דבעודו עובר מתקדש קשיא. והארכתי עוד בדבר. אך בהציעי דברי לפני כסא קדשו דאבא מארי קצרתי. כי יודע אני לפני מי אני מדבר ע"כ יהיו דברי מעטים. כי הכל גלוי וידוע לפניו:
ועל תמיהת אאמ"ו נ"י בכתובות (דף כ"ב ע"א), דעת תלמידו נוטה להקל התמיה כך, דהנה בפשוטו הדין באשת איש שאמרה לבעלה. נתקדשתי לאחר עד שקדשת אותי, אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה. ודינה כמו האומרת לבעלה טמאה אני לך, וכדאמרי' פרק קמא דקדושין (דף י"ב) לאו כל כמינך דאסרת לך אבתרא:
ומסתברא לי דה"ה אם הי' הדין מונח ומוסד דא"א שאמרה גרושה אני תהא נאמנת כמו שאמרה מת בעני, אם בא יבא בעלה אח"כ ויאמר לא גרשתיך, והיא בל תכחיש אותו ותודה לדבריו מ"מ לא יהי' בידינו לאסור אותה על השני, דמאיזה צד נאסור, אי מצד הודאתה עכשיו לבעלה הראשון, הרי היא בזה כאומרת בשעה שקידש אותי השני הי' בי תפיסת קדושין מאחר וזה אינה נאמנת כדכתיבנא, ואי מצד כיון דכל יסוד ההיתר שהתרנוה להנשא לזה השני הי' משום חזקה דא"א מעיזה פניה בפני בעלה, ועתה הא באמת הודית לו ולא יכלה להעיז, ונפל ההיתר ונשארה באיסור' קמא, ז"א, דהיסוד לא נפל כלל ועודנו מוסד, דאנו אומרים אלו הי' שקר שגירשה, לא היתה אז מרהבת בנפשה לומר גרושה אני מיראתה שיבא בעלה, ואיך תעיז פנים נגדו, אע"כ אמת הי' בפיה, אלא עתה הפך לבה לשנוא לבעלה השני, ועיניה נתנה באחר[1]:
וכיון שזכינו לדין זה דאלו יבא בעלה הראשון ותודה לו שלא נתגרשה תהי' נשארה תחת בעלה השני נקיש מן המאוחר אל הקדום, ונאמר דא"א להתיר אשה האומרת גרושה אני, כמו במת בעלי, משום דבגרושה ליתא לחזקה דדייקא ומנסבה, דחיישינן שמשקרת, ומה דאינה מתיראת שיבא בעלה, הוא משום דמוסכמה שכשיבא ולא תוכל להעיז בפניו תודה לו, ומאי תפסיד הא מ"מ תשאר תחת השני, ולא שייך בה מתוך חומר וכו' כמו במת בעלי, דכאן בגרושה אני לא תצא מזה ומזה ואולם הכא בסוגיין שפיר מקשה אע"ג דאר"ה. דהא בשנים אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה מדינא היתה אסורה להנשא משום דקאי באשם תלוי. אלא דמה דאומרת ברי לי זהו שמציל אותה מאשם וכל הביאות שאח"כ בסתם הם על דעת הברי, ובודאי אם אחר ימים תחזור מאמירת הברי ותתחיל להסתפק מאותו שעה תהי' שוב כל ביאותיה אסורין, כיון דנפסק הדבר המציל חוזרת מעתה להאיסור אשם תלוי, וא"כ כשיבא בעלה והיא בל תכחישנו נהי דלא נאמין לה שלא נתגרשה, מ"מ הברי שנתגרשה יהא חסר מעתה וממילא נאסור אותה על השני דלא תהא קאי באיסור אשם תלוי. ומעתה אלו הסכימה שבבוא בעלה הראשון תודה לו הרי היא יודעת שיהי' לה החומר שתצא מזה וגם מזה, ועל כרחך לומר דהי' מוסכם אצלה שתכחישנו אם יבא, וזהו א"א לה להסכים עליו כיון דא"א מעיזה, לולי שהאמת אתה שנתגרשה:
ומעתה לא תשאר הקושיא כ"א על הרא"ש בתשובה כפי מה שהבין בו מרן הב"י (באה"ע סימן מ"ו) דא"א שאמרה נתקדשתי לאחר קודם שקבלתי קדושיך דאוסרין אותה על בעלה [והאי דפ"ק דקדושין הנ"ל מיירי לדידיה באומרת רק בשם אמה], וא"כ הרוחנו הרבה להחליף ולהמיר התימה גדולה שתמה האדון אבא מארי נ"י על הש"ס, בראיה לסתור הבנת הב"י בת' הרא"ש ולסייע בסיוע שיש בה ממש למרן הרמ"א (שם סוף סימן מ"ו) דהרא"ש מיירי רק ביצא קצת קול מקודם שנתקדשה, אבל לולי זה יודה הרא"ש דאינה נאמנת, וזה מה שמצא בנו ועבדו לדבר בזה, עכ"ל, וקורא אני עליו שפתים ישק וכו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |