שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קיח

שאלה קי"ח

עובדא הוה שבאו בעלי חובות לגבות מלוה אחד ואמר הלוה שהוא חייב גם לאחרים ואין לו לשלם לכולם ואותן אחרים דרים בק"ק ווינא והאמת כן הוא שחייב גם להם אלא שאינן לפנינו ואלו שבכאן דוחקים ובאים לגבות מיד מן הלוה הנה קודם שיוודע לאחרים הדרים בק"ק ווינא שאם ימתינו עד שיבואו כולם לא יספיקו נכסי הלוה כדי לפרוע לכולן ורוצים אלו שבכאן לגבות מיד כדי שיהיו זוכים אחר כך בדין במה שקדמו וגבו מה שגבו גבו במטלטלין שאין דין קדימה אעפ"י שיש תקנה מחכמי ומנהיגי הדור על כהאי גונא שכל מי שגבה מן הלוה תוך שלשים יום מה שגבה לא גבה אותו זכות שבתקנה אינו אלא לאותן הדרים במדינה זו מדינת מערהרין אבל לא להדרים במדינה אחרת כגון ווינא שהיא מדינת אוסטריי"ך כי כן מבואר בהדיא בתקנות דכל זכות שיש לאדם בתקנה אינו אלא לאותן הדרים במדינה זו ולא להדרים מחוץ למדינה ויש מאתנו דעתם נוטה דלא נכון הוא להפסיד זכות של אותן אחרים הדרים מחוץ למדינה אחרי שאנו יודעים שחייב גם להם:

הנה הרב ב"י בטור חשן משפט סימן ק"ד מחו' ג' מייתי תשובת מיימוני וכתב וז"ל כתוב בתשובת מיימוני דספר משפטים סימן מ"א על מי שיש עליו חובות ואין לו כדי לפרוע לכולם נראה לי דאין הדין יכול לכופו לפרוע לאחד מה' ממטלטלי ודיינא דמזדקיק לחד מינייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עביד ודאי אי תפיס איהו גופיה לא מפקי מיניה במטלטלין אבל אנן לא מזדקקינן ליה לאתפוסי לחוב לאחרים עד כאן לשונו ותמהני על דבריו שאם אחד מהבעלי חובות במדינת הים יפסידו האחרים ולא ולא יכופו אותו בית דין שיפרעם עד שיבא אותו האחר ולקתה מדת הדין ועוד דאם כן לא לישתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן הילכך נראה דליתא לההוא תשובה אלא אם אין תובעו אלא אחד כופין אותו לפרעו עכ"ל הרב ב"י:

והרב מ"ו בעל בית חדש פסק התם בסימן ק"ד דלא כותיה דהרב ב"י וכתב עליה וז"ל ותימה גדולה וכי משום שהבעלי חובות במדינות הים יפסיד חובו אלא כך הוא הדין במי שיש עליו חובות הרבה ואין דין קדימה במטלטלים חולקין יחד ואלו שהן לפנינו נוטלין כל אחד חלקו וחלק האחד יהא מונח בב"ד עד שיבא ממדינת הים וכך הוא, מבואר ממה שכתב רבינו בסי' צ"ט ס"ט שכ' ואם נשבע והשיג ידו וכו' והוא מדברי הרמב"ם דאלמא להדיא דכל היכא שאין ספק דודאי יש עליו חובות לאחרים דאין בעל השטר נוטל ממונו' אלא חולקים כדפי' שם עכ"ל והכי נמי כתב התם בסי' צ"ט וז"ל ואם נשבע והשיגה ידו וכו' כ"כ הרמב"ם בפרק ב' ממלוה ומשמע שאם ידוע שיש עליו חובות לאחרים חולקים אעפ"י שאין אותן אחרים לפנינו וכו' עכ"ל הרב מ"ו:

והנה על ראיות הרב מ"ו מהטור ח"מ סימן צ"ט יש לי גמגום דאין ראיה זו מוכרחת דהתם אפשר לומר דמיירי שאותן אחרים שהלוה אומר עליהם שחייב להם הם לפנינו ובאין לגבות אלא שאין להם ראיה על הלוה רק הוא עצמו מודה להם התם הוא דאמרינן דלא מהימן אי לית ליה ראיה ואין נוטלין כלום ולאפוקי אי אית ליה ראיה לברורי שחייב להם נוטלין לפי שהם לפנינו אבל היכא דאין האחרים לפנינו לעולם אימא לך אפילו בשידוע שחייב להם לא ממתינין להו אלא אלו שהן לפנינו הם נוטלין הכל כדעת הרב בית יוסף:

אבל מ"מ נראה דהדין דין אמת כמו שפסק הרב מ"ו בבית חדש שאין להפסיד לאותן אחרים אם ידוע הוא שחייב להם ואית לי להביא ראיה מדקדוק לשון רבינו יונה דמייתי הטור חשן משפט בסימן ק"ד סעיף ט' שכתב וז"ל היו עליו בעל חובות הרבה כולם ביום אחד וכו' אין בהן דין קדימה וכל הקודם בהן זכה וכו' וכן כתב הר"ר יונה וכתב ומיהו דוקא שגבה בב"ד כגון שהגביהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר וכו' אבל אם מעצמו וכו' עכ"ל דקדק וכתב כגון שהגביהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר למידק מיניה לאפוקי אלו היו יודעים שיש שם חוב אחר לא היו הבית דין מגבין לזה לבדו דאי לא תימא הכי לא הוי צריך למימר קודם שידעו שהיה שם חוב אחר ולא הוי ליה למימר אלא כגון שהגביהו בית דין ותו לא אלא אתי לאוריי לפי שלא היו יודעין מחוב אחר לכך היו הב"ד מגבין לזה לבדו אבל אלו היו יודעים שיש שם חוב אחר לא היו הב"ד מגבין לזה לבדו וזה נראה לי ברור:

ומשמע ליה דאפילו הרב ב"י גופיה, אף על גב דחולק על תשובת מיימוני בדין זה לא רצה לסמוך על סברתו ולכך לא כתב דין זה בש"ע שלו כלל ולא הזכירו כלל, אבל לי נראה ברור כמו שכתבתי מדקדוק לשון רבינו יונה:

וכן מצאתי אחר כך בהדיא בספר פסקי הרב מרקנאט"י סימן תקכ"ד שכתב וז"ל ראובן שיש לו תובעין הרבה ובא אחד מהן ותבעו והודה שהוא חייב לו ולשאר התובעין ואומר שהוא רוצה לחלוק נכסיו בין כל התובעין חזינן אם הם מטלטלים שאין בהן דין קדימה יחלוקו הכל בשוה אף על פי שאין כל החובות שוין לא אמרינן לשקול כל אחד לפי מעותיו כמו שכתב הרב אלפ"ס בפרק מי שהיה נשוי ואין לחלק בין היכא דאתו התובעין קמן למיבעי חולקייהו ובין היכא דלא אתו אלא חד מינייהו מיהו אם תפס לא מפקינן מיניה אף על גב דהוי בעל חוב מאוחר במטלטלים מה שגבה גבה וכו' עכ"ל הרי כתב בהדי' דאין לחלק בין דאותן האחרים הן לפנינו ותובעין חלקם ובין שאינן לפנינו ואין תובעין חלקם לעולם צריכין להפריש חלקם גם לאחרים ולא יפסידו חלקם:

והרב ב"י כתב ותמה דאי איתא להך דינא לא לשתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן, הרי הרב מרקנאט"י הוא חד מן הפוסקים שכתב כן, ותו אין להסתפק בדין זה, וכן הסכימו עמדי הבית דין, ופסקנו כך הלכה למעשה:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף