שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/עד
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ע"ד
עין הבדולח ואבן השוהם אור ישר' ונגהם האלוף התורני פ"ה ע"ה ר"ג כמהר"ר אברהם:
על אשר שאל מכ"ת אותי ביין שמשימין לתוכו לענה ונשתנה טעמו ואנו קורין אותו ווירט"ט ויין אם נאסר במגע גוי דנראה שאין לאסרו כיון דנשתנה טעמו דומיא דאם נשתנה טעם יין מחמת דבש או פלפלין דלית ביה משום מגע גוי כהובא בש"ע בי"ד בסימן קס"ג סעיף ד' הוא הדין נמי אם נשתנה טעמו מחמת לענה דמאי שנא אלו הן תורף דברי מכ"ת:
הנה נראה דאין להתיר מגע גוי ביין ווירמ"ט שלנו אף על גב דנשתנה טעמו משום דרגילים בו הרבה בשעת הבציר וגם אחר הבציר בסמוך לו ושופכי היין בין ישראלים בין נכרים רגילים לשפכו ולמכרו על המדה כסאה יין הרי הוא בכלל גזירת יין כשאר יין דעיקר הגזירה היתה משום בנותיהן ואם כן אעפ"י שמשימין לתוכו לענה אכתי איכא למיגזר משום בנותיהן דאי לאו הכי כל אדם יעשה כך להפקיע עצמם מאיסור יין נסך ונמצאו שותים תמיד עם הגוים ויבאו להתייחד ולא דמי ליינ"מולין שמשימין לתוכו דבש ופלפלין דהתיר הרשב"א אפילו בדבש לחוד או פלפלין לחוד ואפילו בפחות משליש הביאו הטור וב"י, וכן פסק בש"ע כמותו רק שנשתנה טעמו, שאני התם דאין רגילין בו וגם אינו ראוי לשתייה כי אם מעט דרך תענוג והוי כמילתא דלא שכיח ולא גזרו ביה, אבל יין שמשימין בתוכו לענה מילתא דשכיח הוא וראוי הוא לשתותו אפילו דרך שכרות ודאי דשייך ביה גזירות חתנות דכי האי גונא כתב הרא"ש הביאו הטור אדברי הרמב"ם שהתיר אם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי לנסך וכו', וכתב הרא"ש עליה וז"ל, ואין לסמוך על זה שעיקר הגזירה היא משום בנותיהן וכו', וב"י הביא כל דברי הרא"ש מילתא בטעמא שכתב בפרק אין מעמידין וז"ל עיקר הגזירה משום בנותיהן וכו', ואם כן אעפ"י שנותן בו שאור ודבש איכא למיגזר משום בנותיהן ויין מבושל שאני דמשום דלא שכיח לא גזרו ביה, וגם לא חיישינן שיבשל אדם כל יינו כדי לשתותו עם הגוי דטריחא ליה מילתא טובא, אבל להטיל מעט שאור או דבש כל אדם יעשה כן להפקיע עצמם מאיסור יין נסך ונמצאו שותים תמיד עם הגוים ומתוך כך יבואו להתייחד עם בנותיהם וכו' עכ"ל:
ההרי כתב הרא"ש בהדיא דלא מהני מעט שאור ודבש משום דבהך לא מיפקע מגזירת בנותיהן ה"ה נמי ביין ווירמ"ט שלנו דכל אדם יעשה כן וחיישינן לגזירת בנותיהם כדפירשתי, לכך נראה דאין להתיר במגע גוי אף על גב דנשתנה טעמו:
ובר מן דין נראה דאין להתיר מגע גוי ביין ווירמ"ט שלנו אפילו נשתנה טעמו אע"ג דלכאורה משמע מירושלמי ששם מקור דין זה הביאו ב"י דיש להתיר בנשתנה טעמו מחמת לענה דגרסינן התם רב יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי היה אומר מתוק מר חד אין בהם משום גילוי ומשום יין נסך וכו' פירש חד היינו פלפלין מתוק היינו דבש ואם כן כיון דנקט נמי מר ודאי דלענה הוי בכלל מר שהרי האחרונים פסקו שיוצאים בו ידי מרור בפסח אם אין לו אלו המינים השנוים במתניתין פרק ערבי פסחים אלמא דלענה הוי מר, וכיון שהרשב"א בת"ה בית ה' שער ג' פסק דאפילו על ידי פלפלין לחוד או דבש לחוד לא נאסר במגע גוי הביאו הטור י"ד בסימן קכ"ג והסכים הב"י על ידי הרשב"א וכתב שאפילו בפחות משליש דבש או פלפלין לא נאסר במגע גוי אם נשתנה טעמו הוא הדין נמי בנשתנה טעמו על ידי לענה שהוא מר שהרי מר הוא חד מן הנך תלת דנקט בירו' ודיניה כמו מתוק וחד היינו דבש ופלפלין דלא נאסר במגע עכו"ם:
מ"מ כד מעיינין שפיר נראה דלאו בנשתנה טעמו לחוד תליא מילתא כדמשמע לכאורה אלא בנשתנה טעמו ובנשתנה שמו מחמת זה כגון יימולי"ן וקונדטי"ן דמיירי התם מיניה דנשתנה טעמם כל כך עד שעל ידי כן נשתנה שמם ויש להם שם מיוחד בפני עצמם יינמולי"ן, או קונדטין, אבל בלא נשתנה שמו אף על פי שנשתנה טעמו לא מהני ואפילו הרשב"א מודה בזה:
והכי יש להוכיח מדברי הרשב"א גופיה שכתב בתשובה הביאו ב"י בסוף ד"ה מ"ש וכן ביינמולי"ן וכו' וז"ל אם ערבו בתוכו דבש הרבה עד שנשתנה שמו אין בו משום יין נסך וזהו יינמולי"ן שאמרו בגמרא עכ"ל, הרי דקדק וכתב אם ערבו בתוכו דבש הרבה וכו' משום דמסתמא לא ישתנה שמו אלא על ידי הרבה דבש שמשימין לתוכו אבל טעמו של יין משתנה אפילו במעט דבש ואי הוה סבירא ליה להרשב"א דאפילו בלא נשתנה אלא טעמו לחוד ולא שמו נמי סגי ולא נשאר במגע גוי למה תלה ההיתר בנשתנה שמו דלא אפשר אלא בערב בתוכו דבש הרבה ולא תלה ההיתר בנשתנה טעמו והוא אפשר אפילו על ידי מעט דבש אלא על כרחך דלא מהני בנשתנה טעמו אלא דוקא בשינוי שמו וזה אי אפשר אלא בערב בתוכו דבש הרבה שעל ידי דבש הרבה משתנה השם:
והא דכתב הרשב"א בת"ה הקצר הביאו ב"י בסימן קכ"ג שהוא מותר אפילו בפחות משליש כשנשתנה טעמו ולא הזכיר שיהא צריך שישתנה שמו היינו משום דהתם קאי אינמולי"ן דמיירי התם מיניה שיש לו שם מיוחד בפני עצמו ועלה קאי אותו היתר אפילו בפחות משליש בנשתנה טעמו כיון שיש לו שם מיוחד בפני עצמו שקורין אותו יינמולי"ן או קונדטין אבל בשאין לו שם בפני עצמו לא מהני נשתנה טעמו: וכן יש נמי להוכיח מתורת הבית הארוך בית ה' שער ג' הביאו ב"י סימן קכ"ג דעיקר ההיתר תולה דוקא בנשתנה טעמו ושמו ולא בנשתנה טעמו לחוד דמייתי התם דברי הרמב"ן וכתב עליו וז"ל ומדברי רבינו נראה שאותו שאנו עושין בדבש ותבלין יש בו משום יין נסך שאין בו שליש פלפלין ולא אחד מעשרה ולולי שאמרה רבינו הייתי אומר שמותר לפי שגם הוא נשתנה טעמו וריחו ושמו שאין קורין אותו סתם יין והמחמיר תבא עליו ברכה עכ"ל הרי שלא כתב שנראה לו להתיר אלא משום שנשתנה שמו וריחו וטעמו אבל בנשתנה טעמו וריחו לחוד ולא נשתנה שמו לא מהני:
לכך נראה ביין ווירמ"ט שלנו אף על גב דנשתנה טעמו לא מהני כיון דלא נשתנה שמו אעפ"י שאין קורין אותו יין סתם אלא יין ווערמי"ט הא לא מיקרי שם מיוחד בפני עצמו כיון דאין קורין אותו ווערמי"ט לחוד ולא דמי ליינמולי"ן וקונדטי"ן דיש להם שם מיוחד בפני עצמו וזה מיקרי נשתנה השם אבל מה שקורין אותו ווערמי"ט וויין אין זה אלא שם לווי ולא שינוי השם ואותו יין שקורין במקצת מקומות בשם ווערמי"ט או פלענק"י ואין מזכירין עמו שם יין כלל לומר ווערמי"ט וויין או פלעלק"י וויין אלא קורין אותו ווערמי"ט לחוד או פלענק"י לחוד היינו דוקא אותו שמבשלין את היין ומשימין לתוכו לענה ולפעמים גם שאר בשמים לאותו קורין ווערמי"ט לחוד או פלענק"י לחוד ואותו אין מגע עכו"ם אוסר כיון שנתבשל אבל זה שעושין פה ובסביבותינו שאין מבשלין אותו רק משימין לתוכו לענה אין קורין אותו בשם ווערמי"ט לחוד אלא קורין אותו יין ווירמ"ט אין זה אלא שם לווי ולא מיקרי שינוי שם:
וליכא למידק מתוך לשון הרשב"א דגם זה מיקרי שינוי שם כיון שאין קורין אותו יין סתם אלא יין ווירמ"ט הוה נשתנה שמו שכתב הרשב"א שם וז"ל ולולי שאמרה רבינו הייתי אומר שמתיר לפי שגם הוא נשתנה טעמו וריחו ושמו שאין קורין אותו סתם יין וכו' עכ"ל משמע שתלה טעם ההיתר לפי שאין קורין אותו סתם יין ואם כן יין ווירמ"ט שלנו נמי אין קורין אותו יין סתם הא ליתא דעל כרחך לא מיירי הרשב"א התם אלא בקונדטי"ן וביינמולי"ן כדמוכח בדבריו ולהם יש שם מיוחד בפני עצמם ממש אבל בשם לוי לחוד לא מהני לכך יין ווירמ"ט שלנו אף על פי שאין קורין אותו סתם יין אלא יין ווירמ"ט ונשתנה טעמו מכל מקום לא מיקרי נשתנה שמו ונאסר במגע עכו"ם הנלע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |