שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/סג

שאלה ס"ג

ישראל קנה מגוי פרה ונתן לו על המקח זהוב אחד ונשארה הפרה בבי הגוי עד שיתן הישראל מותר המעות וקודם שנתן המעות המותרות ילדה הפרה ולד זכר יורינו רבינו מה דינו של ולד זה דדילמא מעות קונות בגוי כרש"י הביאו הטור י"ד סי' ש"ך:

תשובה לכאורה נראה דיש בזה דין ספק בכור דחיישינן לפסק רש"י דמעות קונות בגוי כריש לקיש אף על גב דמהטור ח"מ ריש סימן קצ"ח משמע דפסק כר"י דבישראל מעות קונות דבר תורה וממילא בגוי קונה משיכה ולא מעות כדמוכח מסוגיא ריש פרק ב' דבכורות דף י"ג הא קא חזינן דלענין איסורא בבכור לא רצה הטור להכריע כדברי ר"י ופסק לחומרא כדברי שניהם וכתב שגוי שקונה מישראל צריך ליתן מעות וגם צריך לעשות משיכה וכן משמע נמי מטור ח"מ סוף סימן קצ"ד שלא דחה פסק רש"י לגמרי שפסק כר"ל שהרי כתב התם וז"ל אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות עכ"ל, הרי אע"ג דבישראל מישראל פסק הטור ריש סי' קצ"ח כר"י דמעות קונות דבר תורה וממילא נשמע דבגוי במשיכה ולא במעות, ואפילו ישראל מגוי שהרי אין חילוק בין גוי מישראל ובין ישראל מגוי כדמוכח מסוגיא ריש פרק ב' דבכורת דף י"ג ואפילו הכי כתב סוף סימן קצ"ד דישראל מגוי קונה מטלטלין במעות והיינו כר"ל אע"ג דאפשר דלא כתב הטור כך לפסק הלכה אלא אליבא דרש"י וקמשמע לן דבמטלטלין אליבא דרש"י דמעות קונות אין צריך שטר כמו בקרקע וכן מצאתי בדרישה שכ"ב בי"ד סימן ש"ך מכל מקום קא חזינא דלא דחה הטור פסק רש"י לגמרי שהרי כתב הדין אליביה ולכך גבי איסורא כמו בכור ודאי דיש לחוש לפסק רש"י לחומרא דישראל מגוי קונה במעות לחוד וחיילה עלה קדושת בכור:

ומ"מ בנדון דידן נראה לי דאין כאן אפילו ספק בכור כיון דהאי גוי לאו גברא אלמא הוא שיכול הישראל לדחותו שלא ליקח הפרה ולהניח לו הזהוב האחד שנתן לו ולא מיבעיא אם הזהוב שנתן לגוי לא נתן בתורת פרעון אלא בתורת ערבון דאז לא קנה אלא כנגד מעותיו והשאר נשאר לגוי כמו שכתב הטור ח"מ סי' ק"ץ פשיטא דפטורה מן הבכורה דכיון שלא קנה ישראל אלא כנגד מעותיו והשאר נשאר לגוי אם כן הוי גוי בבהמהשותף ושותפות גוי פוטרת מן הבכורה אלא אפילו אם נתן הישראל הזהוב הזה בתורת פרעון דאז קנה כל הפרה כדאיתא התם בטור ח"מ סימן ק"ץ אפ"ה אין כאן קדושת בכור דכיון דישר' מצי לדחוייה לגוי ולהניח לו הזהוב ושלא ליקח הפרה הרי נשארה הפרה לגוי ופטור מן הבכורה:

וראיה ברורה לזה מהא דאיתא בפרק ב' דחולין דף ל"ט ע"ב אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לר' אליעזר יהיב ליה זוזי לטבח ישראל מאי אמר ליה חזינן אי אינש אלמא הוא דלא מצי למידחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישך והר פירש רש"י לרבי אליעזר דאמר מחשבת גוי לע"ז פוסלת שחיטת ישראל וכו' יהיב ליה גוי זוזי לטבח ישראל בשביל בשר וכו' מי מיתסרא בהמה וכו' אי אינש אלמא הוא האי גוי ולא מצי האי ישראל לדחוייה אם היה רוצה להחזיר לו דינר שלו אשתכח דקנייה גמורה היא ואי לא מצי אמר ליה רישך והר הרי ראשך והרי הר הכה זה על זה או קבל דינר שלך וכיון דמצי לדחוייה אשתכח דכי שחיט ישראל לאו אדעתא דגוי קשחיט וכו' ואף על גב דקיימא לן מעות הגוי קונות ויש לו חלק בה מיהו ישראל כי שחיט מסלק ליה לגוי ואין נעשה שלום דאמר ליה לא לעוותי שתפתיך אבל באיניש אלמא על כרחו שחיטה אף בשבילו היא ונכרי מחשב עליה עד כאן לשון רש"י, הרי בהדיא מבואר אף על גב דמן הדין אית ליה לגוי חלק בבהמה במעות שנתן, מכל מקום אזלינן להקל אפילו באיסור חמור ע"ז דאורייתא ואמרינן כיון דלאו גברא אלמא הוא מצי ישראל לדחוייה ולא מיתסר, וכן כתבו נמי התוספות בדבור המתחיל רישך והר וז"ל אפילו למאן דאמר מעות לנכרי קונות הכא לא סמכה דעתיה כיון דמצי מדחי ליה וכו' עכ"ל הרי בין לרש"י ובין לתוספות אף על פי שמן הדין היה לגוי חלק בבהמה ומחשבת גוי לעבוד' זרה אוסרת לרבי אליעזר אפילו הכי אזלינן לקולא אי לאו אינש אלמא הוא הגוי ואמרינן דישראל מצי מדחי ליה מכל שכן באיסור בכור דאזלינן להקל כיון דמצי ישראל לדחוייה אין כאן אפילו ספק בכור דמתחלה לא סמכה דעת הגוי כלל:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף