שו"ת מהרי"ל דיסקין/פסקים/לו
< הקודם · הבא > |
לאמזא. יום א' י"א אייר, תרט"ו לפ"ק.
מכתבו קבלתי, על דבר האשה הנודדת מכאן למחנו, האריך להביא ראיות כי הפרשה הנזכרת בכל מקום, אין צריך הרחקה מן העיר - ומי לא ידע בכל אלה - אולם כאן מזידה היתה, וצריך בריחה, ולפי שבעלה הוא אנ"ח ובשעת הדחק כי האי גונא הקלו האחרונים לסמוך על בריחתה. והטעם נראה לי דלהפוסקים דמשמתינן ליה עד דמגרשה, וכיון שאינה כאן, מה יוכל לעשות, ולשלוח לה גט על ידי שליח אינו מחויב, כדקיימא לן כי האי גונא, בממונו לא אטרחוהו רבנן, [ומה גם להנודע ביהודה (מהדורא קמא סימן ע"ה) שאי אפשר לגרש על ידי שליח בעל כרחה, ואף דכאן דינא הכי, מכל מקום משמע שהמצוה אינו רק על הבעל לא עליה, ובמקום אחר הארכתי] ומהאי טעמא הקלנו שאין צריך מהלך חודש ומחצה - גם הבעל לפי הנראה שוגג היה - [ועיין דרכי משה בשם מהרי"ו שכתב להחמיר]. ולפי שאיסור הבחנה לכמה פוסקים עיקרו מן התורה, וגוף הענין מן הדברים העומדים ברומו של עולם, לא הוינן בי דינא שריא.