שו"ת מהרי"ט/ב/יורה דעה/מט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן ת"ח דברו עליו על אודות אשה אלמנה להנשא לו ואמרו לו שאבי' פ' הכי נכבד אחד מעשירי העיר והוא יושב היום בצפת תוב"ב והשדכנין שביניהם כשגמרו הדבר נטלו קנין ושבועה מראובן שלא לקדש אשה אחרת זולתי את פלונית לזמן ידוע ביניהם ויהי בהפנותו שכמו שמע דבת רבים אומרים שהאשה הזאת יצא עליה שם רע וממקצת הבחורי' שנחשדה בדבר יסרום ממוני העבירו' וגם אליה שלחו הממונים לבדקה כי אמרו שהיתה הרה לזנונים וראובן בשמעו זאת אמר חליל' לי מקחת דבה רעה כזאת פן אשחי' את נחלתי ואוצי' שם רע על זרעי זאת ועוד אחרת כי נתגלה שהאיש ההוא שאמרו שהיה אביה העומד היום בצפת המיר ברומה ונשא זרה ושהה עמה כמה שנים ומתה בזרותה וזאת הבת אשר נולדה לו בזרותה מן הזרה ההיא באופן שאינה בתו אלא בת הזרה ההיא ועל כן הגביר ההוא אחי הר' אברהם במסתר פנים ממנה כי חרפה היא לו וכשנשבע אמרו לו כלשון הזה שלא לקדש שום אשה אחרת זולתי את פלו' בת הר' אברהם הנז' וזו אינה בתו כ"ש שלא ידע שהומר אביה להכעיס ושהה עשרים שנים נשוי עם זרה שזה פגם גדול ואדעתא דהכי לא נשבע יורינו מורינו אם יש לו שום חשש עון מחמת' הואיל ומוטע' גמור היה ושכרו כפול מ"ה.
תשובה הדין עם ראובן שזה הדבר נעשה בטעות כדאמרינן בפ"ק דכתובות כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ יש לה כתובת מנה כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ולא כלום והיינו לישנ' בתר' ומייתי מדתנן היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות ומקח טעות לגמרי משמע וכן פסק הרמב' ז"ל בפי"א מה' אישו' ובא"ה סי' ס"ח ואף לענין התוס' היכא דהוברר שנבעל' מעיקרא לכ"ע איבדה גם התוס' דהוי מ"ט ואם בכנסה בחזקה בתול' ונמצא' בעולה אפי' היא באונס מפסדת כתובתה ותוס' כ"ש כנסה בחזקת צנועה ונמצאת פרוצה מיהו איכא למידק בנ"ד אם יש לחוש ללעז ולשם רע בעלמא שהרי אמרו בפ' המגרש יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא הוא דקחזו לה ואע"ג דלקלא דמקמי אירוסין חוששין היינו דוק' קלא דאתחזק בבי דינ' ונרא' דזהו לענין איסור' דוק' אבל לענין קפיד' שמקפיד האד' בצניעו' אשתו הואיל ויצא עליה שם רע קפדי אינשי כדאשכחן בפ' השולח המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר פרש"י שיצ' עליה שם לעז זנו' ואעפ"י שלא נתברר ואמרו שם תרי לישני חדא משום קלקולא שאם נמצאו הדברי' בדאים יאמר אילו הייתי יודע כן לא הייתי מגרשה ואידך קנסו חכמי' שלא יהיו בנו' ישראל פרוצות בעריו' אלמא אפי' בלעז בעלמא קפדי אינשי וכתבו התוס' דללישנ' קמא ס"ל דאין שייך פריצו' דמה לה לעשו' אם מוציאין שם רע עליו ולישנא בתרא סבר דמשום ש"ר לא מצי מקלקלה כיון דמשו' ש"ר מגרש' דעתו בכל ענין לגרשה אפי' יהא בטל אלא טעמא שלא יהיו בנות ישראל פרוצות דמסתמא אם לא היתה פרוצה לא יצא עליה ש"ר ואע"ג דאנן כלישנא קמא קי"ל היינו לענין קנס דלא יחזיר מ"מ אמרי' דפריצות' מיהא איכא כדאמרי' בהמגרש פריצות הוא דקחזו לה וקפדי בה אינשי ופריצות' בנשוא' כבר יוצאה שאינה נשואה אינו דין שלא תנשא שהרי אמרו בשלהי גטין יוצאה וראשה פרוע ורוחצת במקום בני אדם זו מצוה מן התורה לגרשה שנא' כי מצא בה ערות דבר ועוד מאחר שיצא עליה שם רע למחר הבריו' מליזות עליה ועל בניה ופוג' את עצמו ומאחר שעדיין לא קדש מצי לחוש ולעכב מפני ערעור בעלמא כדאמרי' פ' מי שהי' נשוי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריו' ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה דהיינו מכי דייש אמצרי אינו יכול לחזור בו אבל קודם לכן אעפ"י שכבר קנה בתחלה בקנין או בחזק' ואעפ"י שלא נתברר הערעור כלל הואיל ומעכשיו יצאו עליה עסיקין לערער למקח טעות דמי וש"ר דפנוי' שם רע מיקרי כדאמרי' בפ' אלו נערות את שיצא עליה ש"ר בילדותה אין לה קנס ומנא תימרא דש"ר דפנויה פגם מיקרי מההיא דס"פ בן סורר מעש' בא' שנתן עיניו באשה ועלתה בלבו טינא שאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנ' עד שתבעל לו וכו' יספר עמה אחורי הגדר אמרו חכמים ימות ואל יספר עמה אחורי הגדר ומסיק פנויה היתה רב פפא אמר פגם משפחה רב אחר בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אלמא אפי' דבור דפנויה אחורי הגדר מיקרי פגם משפח' ואיכא משום פריצות ערוה כ"ש דהוי פגם לנוש' אותה ופגם לבניה הנולדי' ממנה ואיכא למידק בההיא דסוטה ס"פ ארוסה דאמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטפת כשרה וזו באה מטפת פסולה ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא וכו' וכת' שם התוס' דלא מיירי כגון ההיא דאמרי' דומי מתא יומא ופלגא אלא בקלא דפסיק ומדברי רש"י ז"ל שכתב וזו באה מטפה פסולה שמא מעכו' או מממזר משמע דבפנוי' מיירי דאולי בא"א מישראל ריע טפי דלכ"ע הוי ממזר ובזר ועבד הבא על בת ישראל קי"ל בהחולץ דבין פנויה בין א"א הולד כשר וקש' דבגמר' מוכח דמיירי בא"א דקאמר בת דומה רוב בעילו' אחר הבעל וצריך לפרש דבכל ענין מיירי בין בפנויה בין בא"א דשמואל דאמר אל ישא בת דומה אפי' בפנויה קאמר מדנקט טעמא שבאה מטפה פסולה ולא קאמר משום ס' ממזרו' ולר' יוחנן דאמר ישא בת דומה אפי' מא"א ואל ישא דומ' אפי' מפנויה שמא תזנה תחתיו ומקלקלתו לשמש עמה אחר שנתארסה והכי פסיק התם הילכתא בהדיא ומה שקשה בשמוע' ובדברי התוס' פירשתי שם מ"מ שמעינן דמכוער הדבר ושומר נפשו ירחק מהם אפי' בקלא ולעז בעלמא קפדי אינשי ופרשי מינה כ"ש ת"ח.
והיכא דנשבע לישא אותה והוא לא ידע פגם זה איכא למימר דאדעתא דהכי לא נשבע כדכתב הרא"ש בתשובה הביאה בא"ה סי' ן' בראובן ששדך בתו וקבע זמן וסכום ידוע לקנס ושוב הומרה אחות המשודכת והשיב כיון שאירע אונס כזה אנן סהדי אם היה יודע שדבר זה עתיד ליעשו' לא היה משדך והוי כאילו פירש מעיקרא ואם החזיקו שטרות עליו ביד שליש יחזיר והסבלונות יחזירו וגם שם הובא בב"י תשובת הרשב"א ז"ל במשודך שתוך הזמן קלקל מעשיו דמשחק בקוביא ועשה דברים שבגללן נתנדה והשיב דאזלינן בתר אומדנ' ואפילו במקו' שבועה ונדרי' וכדאמרי' לא נתכוונה זו אלא להגון לה ויש לתמוה היכי מהני מה שנתחדש אח"כ שמומרה אחות הכלה או שהחתן קלקל מעשיו להפקיע החיובי שנתחייבו בתחיל' ומה גם במקום שבועה ליכא למימר אדעתא דהכי לא נתחייב ולא נשבע דברים שתחת האפשר הם שיארעו אח"כ וקי"ל אין פותחין בנולד כגון ההיא דתנן בפ' פותחין קונם שאיני נהנה לאיש פ' ונעשה סופר או שהיה משי' את בנו וכל דלא שכיח טפי מיקרי נולד טפי מדאהדרו ליה רבנן לר' אליעזר דההיא דכי מתו כל האנשי' לא מיתה ממש היא דמיתה לא שכיחא כ"כ אלא שירדו מנכסיהם דעניות שכיחא ושמדא וקלקול לא שכיח טפי ממיתה וי"ל דשאני הכא שהבשת והפגם בשעת נשואין הוא והיאך ישא אשה שאחותה מומרת והיאך ימסור את בתו למי שמעשיו מקולקלי' מוטב שתתעגן כל ימיה ולא ימסרנה לו וכן הוא מוטב שיתן כל הון ביתו ולא יעשה פגם בעצמו ובמשפחתו הילכך כל שבא האונס קודם המעשה אמדי' לדעתיה דאדעת' דהכ' לא נתחייב שיעש' דבר שאין ראוי לעשותו נהי דאם אחר שנשא היה המאורע הזה לא היה לו שום טענה שכבר נעשה מעשה אבל כשאירע הדבר קודם המעשה אמרי' אדעתא דהכי לא נשבע שישא אשה שאינ' הוגנת לו ודמי להא דאמרי' בפ' מעשה באשה שהיתה גדולה בנוי ונשבעה שכל מי שיתבענ' אינה מחזירתו וקפצו עליה אנשי' שאינ' מהוגנין אמרו חכמי' לא נתכוונ' זו אלא להגון לה אף כאן לא נתכוון אלא להגונה בשעת נישואין וכ"ש דנ"ד שהנדר טעות מעיקרו דאיגלאי מילתא למפרע כדתנן בנזיר בפ' ב"ש מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה נזר הרי זה נזיר ואם משנגנבה נזר אינו נזיר וזו טעות טעה נחום המדי וכו' וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב דנזיר שהנדר טעות לגמרי וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שם אבל התוס' כתבו שם פירוש אינו נזיר כלומר הויא חרטה מעלי' ומתיר לו החכם מה שיש לדקדק בדבריהם כתבתי במקום אחר.
גם בטענה השנית שאמרו לו זו בת פלוני אחיו של פלוני ועכשיו ידע שאותו פלוני הומר ונשא זרה וזאת בתה ההיא ודאי בתך הבא מן הזר' אינו קרוי בתך אלא בתה כדאמרי' בס"פ האומר ובעשרת השבטים אמרי' לא זזו משם עד שעשאום עכו"ם גמורים שנא' בה' בגדו כי בנים זרים ילדו ואפי' אם נתגיירה לא מיקרי זרעו ואינה פוטר' מן היבום ופגומה מקריא דגר פגו' מממזר ומנתין כדתנן בשלהי הוריות ממזר קודם לנתין נתין קודם לגר ומפרש בירושלמי שזה בא מטפה כשירה וזה בא מטפה פסולה כ"ש זו שתחילתה מביאה אסורה ועוד מפני פגם אביה שהקדיח תבשילו ברבי' ופרק עול הפר ברית אין לך פגם גדול מזה אעפ"י שעכשיו חזר בתשובה מ"מ פגם משפחה הוא וכי תימא הא אמרי' בפרק ר' אליעזר דנדרים שהם בתולה נדרו בדבר קונם שאיני נושא את פלוני' שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה אלמא עשה תשוב' כמי שנעקר נדרו הוא ופנים חדשות באו לכאן שתי תשובות בדבר חדא דלשון שאביה רע כל זמן שאבי' רע משמע מדלא קאמר שהיא בת איש רע דהיא משמע שהוא פגומה ומחולל כבודה אלא כל זמן שאביה רע קאמר ובאומרי' לו מת או שעשה תשובה אומר לא לכך נתכוונתי אי נמי דשאביה רע לאו בעושה עבירות הוא אלא שסורו רע והיה ראוי להתרח' ממנו שלא יערב עמו ושלא יזיקנו וכיון שעשה תשובה ושב מדרכו הרעה בטלה הסבה אשר נשבע עליה ועוד פושט ידו בעיקר שאני שתשובתו קשה וחרפתו לא תמח' כדאמרי' בפ"ק דע"ז כל באיה לא ישובון זו מינות ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים ובפ"ק דשבועו' אמרי' והנפש אשר תעשה ביד רמה זה העושה עבירות כיהויקים וכו' כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמי' ואת מצותו הפר הפורק עול ומגלה פנים בתורה הכרת לפני י"ה תכרת לאחר י"ה יכול אפי' עשה תשוב' ת"ל עונה בה דברי רבי וחכמי' אומרי' הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרק' אלמא בחמורו' אלו אין כח בתשובה וי"ה לכפר ולא ביסורין למרק עד כי יבא יומו וכפר אדמתו עמו וכל זמן שלא נתכפר פגם למשפחתו הוי כדאשכחן בהרוגי ב"ד דאמרי' בפרק נגמר הדין דלא היו קוברים אותם בקברי אבותי' אע"ג דכיון דאיקטול הויא להו כפרה ופרכינן לא היו מתאבלים לא אוננים ואי ס"ד כיון דאיקבור הו"ל כפרה לאבלו עלייהו ומשני בעי עיכול בשר כדתנן נתעכל הבשר מלקטין את העצמו' ובאים וקוברי' אותן במקומן אלמא כל זמן שלא נתגמרה כפרתו פגם משפחה היא לפיכך נראה דבכה"ג אפי' התרת חכם לא בעי חדא שהנדר טעות שלא ידע מה טיבה של ריבה זו ומולדותיה ביום הולדת אותה ומה טיבו של אברהם זה שנתנכרו מעשיו ואילו ידע לא היה נשבע ועוד מאחר שאמרו לו בלשון השבועה שלא יקדש אלא את פלוני' בת הר' אברהם הידוע להם וזו אינה בתו עדיף טפי מתולה נדרו בדבר ונשתנה הדבר כגון שמת או עשה תשוב' כדברי הירושל' שאמר אף הוא אינו צריך התרת חכם וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ח' וכן כתבו הרא"ש והר"ן ז"ל אלא שהר"ן ז"ל הביא לשון שני שם דמשמע דיש הפרש בין אומר שאביה רע או לבית שהנחש בתוכו דמשמע לשון תנאי כל זמן שהוא רע לאומ' קונם שאיני נושא בת פלוני הרע ומיהו זה יתכן לדברים שנתחדשו אח"כ אבל היכא שנמצאו הדברים בדאים הוי כנדר טעות אע"פ שלא הוזכרו דרך תנאי ונ"ל ראיה מהא דאמרי' בפ' השולח מ"ט דר' יהודה דאמר כל נדר שלא ידעו בו רבים אין לו הפרה דכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם וכולי ורבנן התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל כיון דאמרו מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילא שבועה עלייהו כלל וכן מצאתי בשטת המפרשים ז"ל מהכא שמעינן דכל דמשתבע לחבריה סתם אעפ"י שלא הזכיר בשעת שבועה כלום אדעתא דמאי דאמר ליה חבריה הוא והעולה מדברינו שרשאי ת"ח זה לישא אשה ההוגנ' לו ואפי' התרה לשבועתו אינו צריך לרווחא דמלתא יהיה נשאל בפני ג' ויתירו לו ושלום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |