שו"ת מהרי"ט/א/מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה שכתב הרב המובהק מהר"י קארו ז"ל.

(פסק מהרי"ק לחייב פירות הגוי' הגדלי' בא"י לנהוג דיני שביעי' סותר הראיות שהביא הרב המבי"ט ז"ל לפטור):

שאלה זה לי עשרים שנה ראיתי מה שכתב החכם כהר' שלמה שריליו ז"ל לנהוג דיני שביעית בפירות הגוים הגדלים בארץ ודחיתי ראיותיו ועתה ראיתי מה שכ' הרב כהר' משה מטראני נר"ו לפטור בשביעית ממעשרות גידולי שנת השמטה בקרק' גוי ולקחה ישראל ממנו קודם מירוח ומירחם וטען ראשונה כי מן התורה אין בשנת השמטה חייוב במעשרות.

ואני אומר כי מה שהוא סבור שהוא עקשות הוא היושר כי לא נפטרו פירות שביעית ממעשרות אלא מטעם ההפקר וכל שאינו מופק' לא נפטר ממעשרות ומה שטען אטו ישראל שגדל כרמו ולא הפקירו וכו' י"ל שזהו כמודיע הדבר בסתו' ממנו דאיכא למימר בזה דכה"ג שהי' חייב אע"ג דרחמנא אפקרא ואפילו את"ל דפטורה איכא למימר שאני התם דרחמנ' אפקרא מה שאין כן בשל גוי.

ומה שכתב שמצא און לו ממשנה וברייתא ותוספ' וירושלמי אני אומר כי אין משם ראי' כי מה שהביא ממשנה דמסכ' ידי' בפלוגתא דר"ט ור' אלעזר בן עזריא בעמון ומואב מה הם מעשרין בשביעי' ולמה לא למד אחד מהם ממעשרות א"י בשנת השמטה מהלקוח מהגוי בלי מרוח שהוא מעשר שני או מעשר עני.

כבר הרגיש הוא עצמו בחולשת ראיה זו וכתב וכי תימא דלא יליף אלא עמון ומואב בקרקע ישראל וכו' וחזר ואמר הא לפחות הויא סיעתא כל דהו לחד מינייהו. זה ממה שיקל תרוצו דמה להם להביא ראיה כל דהו במקו' שיכולי' להביא ראיה גמור' ועוד י"ל דכשם שחלקו בעמון ומואב כך נחלקו בלקוח מן עכו"ם בארץ בלי מירוח אם יפרישו מעשר שני או מעשר עני וכיון שזו בכלל מחלוקותו היאך יביאו ראי' ממנ'.

ועוד שבאותו זמן היתה א"י מיושבת מישראל ולא היו בה גוים כי אם מעט ולא היו ישראל צריך ליקח מן העכו"ם וכיון דהויא מילתא דלא שכיחא לא שייך ביה מנהג והיאך יביאו ראיה ממנו:

ומה שהביא ראיה מברייתא דשל עזקה הם וכו' יש לדחות דהיינו לומר דאם היה נאמן הוה חיישינן שמא פירות ישראל ביד גוי הם ומה שטען כנגד זה אמאי קאמר דלא אמר כלום משום דלא נתכוון אלא להשביח את מקחו נימא דאמר כלום ונאמן אלא דלא חיישינן שהם של ישראל בידו י"ל דעדיפא מינה קאמר לעקור דבריו מעיקרן ואין לו נאמנות כלל דלהשביח את מקחו הוא מכוון.

ומה שהביא מתוספתא דאהלות איכא לאוקמה בפירות ישראל ביד גוים. ומה שהביא מירושלמי בשביעית מהו לטחון עם עכו"ם בשביעית ההיא נמי איכא לאוקמי בפירות ישראל ביד עכו"ם. ומה שהביא מהרמב"ן פ' בהר סיני ההיא בדרך שמא אמרה ובתחילה כת' דבעיר שרוב' ישראל מיירי דחיישי' שמא הוא אריס לישראל וכו' או חוששין שמא משל ישראל לקט וכו' משמע שמה שהוא ז"ל סובר ונוטה אליו יותר דלא נהגה שביעי' בשל עכו"ם ובדרך שמא כתב שאין קנין עכו"ם בארץ להפקיע משביעי' ומ"ש ועי"ל שאין הרמב"ן ז"ל מסתפק וכו' אין טבע הלשון מוכיח בפירוש. ומה שכתב גם אם הוא מסתפק הרי רש"י ורבותיו ור"ת והרא"ש סברי דאיירי בפירות שגדלו בקרקע של עכו"ם דבר תימה מאי מייתי מרש"י ורבותיו דהא איכא למימר דטעמא משום דחיישי' שמא קרקע של ישראל הוא ומה שהביא מר"ת והרא"ש דאוקמוה בקרקע של עכו"ם איכא למימר דהא הרמב"ם דהוא מריה דארעא פליג כמו שיתבאר.

והרי ספר כפתור ופרח כתב בפשיטות שתרומו' ומעשרות נוהגות בשביעי' בפירות הלקוחים מן הנכרי והרב כהר' משה נר"ו הניח דברי בעל הספר ותפס דברי ההגה שאמרו שמה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושתה לא הופקע בקנין הנכרי וכתב שהוא הלכתא בטעמא ואיני רואה טעם בסברא זו מבזו דאיכא למימר דבמחלוקת שנויה נחלקו דמ"ס יש קנין לנכרי להפקיע משביעית ומ"ס אין לו קנין ואם באנו לדון יותר יש טעם לאומר שיש לו קנין להפקיע משביעית דקרא כתיב והיתה שבת הארץ לכם לכם ולא לעכו"ם.

ועוד שהרמב"ם מפ' שמה שאמרו אין קנין לנכרי בארץ להפקיע מן המצות היינו בענין שאם חזר הישראל ולקחה ממנו דלא מקרי כיבוש יחיד אבל כשהיא ביד נכרי מופקעת היא ומה שפירותיה' חייבים במעשרות אינו אלא בשמרחו ישראל דוקא ומכאן תשובה ג"כ למה שכתב הר' שלמה ז"ל להביא ראי' שפירו' הנכרי חייבים בביעור מדברי הרמב"ם והגאונים ז"ל וכו' עד כ"ש קדוש' הפירו' ואיסורן לאחר הביעו' דהויא דאורייתא דפשיטא דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע' מקדושתה לפירות שביעית כדאמרן עכ"ל ונראה שהודה לו הרב ר' משה נר"ו שהרי לא כתב נגדו דבר בזה ועוד שמה שכתוב בהגהה דמה שהוא אסור מן התורה מפני שבת הארץ וקדושת' לא הופקע בקנין נכרי הוא מיוסד על ששבת הארץ וקדושת' הם מן התורה בזמן הזה וזה אינו שהרי כתב הרמב"ם בפ"ט ופ"י דשמטת קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהם וא"כ אזדה לה הגהה.

ויש לתמוה על הרב ר' משה נר"ו שעלה בדעתו שדברי בעל הספר לחוד ודברי בעל ההגה' לחוד ואינו כן שדברי בעל ההגה' הם דברי בעל הספר שכתב להשיג על הרמב"ם שכתב נכרי שקנה קרקע בא"י וזרעה פירותיו מותרים שלא גזרו על הספיחים אלא מפני עוברי עבירה והנכרים אינם מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם וכתב עליו וז"ל תימא על זה היאך פירותיו של נכרי מותרים מזה הטעם וכו' עד וסמכו ישראל עליהם הרי מבואר שדברי הגהה זו הם דברי בעל הספר שכ' לתמוה על הרמב"ם ומלשון ההגה מוכח שפתח וכת' תימא אמאי מותרים וזה מבואר שאין לו ענין עם מה שכתב שלא חל עליו חוב שביעית ועל דברי הרמב"ם הו' מתקשר יפה והנני יוסיף להפליא שהרב הר' משה נר"ו בסוף דבריו העתיק דברי בעל הספר שכתב על דברי הרמב"ם ולא שת לבו לזאת שדברי ההגהה הם דברי בעל הספר שכתב להשיג על הרמב"ם ולא עמדו דבריו כמו שנתבאר ומאחר שבעל הספר בעצמו לא סמך על דבריו שכתב ואל הרב ז"ל יש לי להאמין אף על שמאל שהוא ימין היאך נסמוך אנחנו על דברי ההגהה שהם דברי בעל הספר כ"ש שכבר נתבאר שאומר דברים אלו לא חש לקמחי שדבריו מיוסדים ששבת הארץ וקדושתה בזמן הזה הוא מדאורייתא וכיון שכבר נתבאר שדעת הרמב"ם שאינם אלא מדרבנן אין כאן תמיהא.

ומה שהוקשה לו מדקתני לא נאכל ולא נעבד והרב בעצמו פי' שאם תעבור ע"י אחר וכו' אסור לאכול ממה שתוציא יש לומר שאע"פי שבפי' המשנה כתב כן בחבור פ"ד מה' שמטה כבר פרש' דלא נאכל היינו לענין ספיחי' ועוד שמה שכתב בפי' המשנה שאם תעבד ע"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא היינו כשאותו אחר הוא ישראל אבל אם הוא נכרי מותר ומ"ש ה"נ וכו' אינה חייבים בשביעית אבל בפירותיה' נוהג שביעית עד אין שום פקפוק בדברי הרמב"ם. ויש לתמוה על דברי בעל הס' שהביא ההיא דפי חלק שהיא מפורשת בדברי רבינו שאכלו ישראל מה שזרעו עכו"ם בשביעית והיאך תמה עליו ועוד יש להביא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל מההיא דירושלמי פ"ט דשביעית ריב"ל הוה מפק' לתלמידיה וכו'.

וממה שמצא בשם רבינו שמשון מבואר שאין ביעור נוהג בפירות שדה גוי שזרעה גוי ומעתה יש לתמוה על שעלה על דעתו לחייבה אפילו היו כמה ראיות אחר שרבינו שמשון מטה להתיר. ואף מי שלא ראה דברי רבינו שמשון מאחר שהרמב"ם מאריה דארעא כת' להתיר היאך יעלה על הדעת לאסור מפני הגהה אחת אף אם היה לה טעם כ"ש שכבר נתבאר ביטולה וגם נתבאר שהיא בעל ס' כפתור ופרח שכתב לתמוה על דברי הרמב"ם וכבר נתבאר ביטול תמיהותיו ועמדו דברי הרמב"ם וכ"ש שהוא עצמו חתם דבריו של דברי הרב יש לו לשמוע והראיו' שהביאו לחייב בביעו' כולם נדחו ואדרבא יש ראיות לפטור וכ"ש במקום שהמנהג פשוט להתיר כי מעולם לא נשמע שום אדם בשום עיר מא"י שנהג ביעור בשביעית הא קיימא לן דבכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג כ"ש במקו' שההלכה מסכמת למנהג כמו שנתבאר.

וכיון שהוא דבר פשוט שהם פטורים מן הביעור היאך ימצא ידיו ורגליו הפוטרה מהמעשרות ואם העלם יעלים עיניו מכל מה שכתוב ויאמר לא כי אלא הם חייבים בביעור ועל כן אני פוטרם מהמעשרות נאמר לו אי אתה נאה מקיים דאנן סהדי שמימיך לא נהגת חיוב ביעור דא"כ קלא הוה לה למילתא וזהו דבר שאין עליו תשובה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף