שו"ת מהר"ח אור זרוע/קצב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בברכות פרק כיצד מברכין (ל"ז ב') תני ר' חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה ופר"י והא תניא חייב ומשני התם כדקתני טעמא ר' יהודה אומר מעשיה מוכיחין עלה עשאה בעבין חייבת כלימודין פטורה ופירש שם הקונטריס עשוי לכותח אין אופין בתנור אלא בחמה בעבין עריבה ומקוטפת כגלוסקאות נאות גליא דעתיה דלחם עשאה, בלימודין כנסרים בעלמא שלא הקפיד על עריבתן ודומה לו במועד קטן עושין לו לימודין לוחין לבור של יין לכסותו עכ"ל וכתבו התוס' בברכות וז"ל בלימודין פטורה אעפ"י שהיא עיסה כיון שאין העיסה מתוקנת כהלכתה ואינה עשויה ללחם אינה חייבת בחלה עכ"ל ואיני יודע פירושו אם דוקא כשאפאה בחמה פטורה א"כ למה נקט עיסת כותח אפילו אם עשאה לאוכלה אפאה בחמה פטורה דאין לחם אלא האפוי בתנור או באילפס לר' יוחנן, ואם הפי' אם בא לאפות ממנה מעט בתנור ולאוכלו ועל זה אומר בלימודין פטורה כיון שאינה מתוקנת כהלכתה ואינה עשויה ללחם, אבל אם עשאה בעבין גלי דעתיה דללחם עשאה ואעפ"י שעשאה מתחלה כדי לעשותה סופגנין חייבת אבל לאפותה בחמה חייבת כמו תחלתה עיסה וסופה סופגנין שאעפ"י שעשאה מתחלה כדי לעשותה סופגנין חייבת, אבל כשעשאה מתחלתה בלימודין דלאו ללחם עשאה ועל מנת לאפותה בחמה הוי כמו תחלתה סופגנין וסופה סופגנין כיון דאין העיסה מתוקנת כהלכתה לא מיחייבה כדאמר ר' יוחנן לקמן דניטל מורסני מתוכן וחוזר לתוכן דפטרה מתניתן משום דאין זו דרך עיסה אלמא דאינו מתחייב עד שיעשה דרך עיסה וגם לא ידעתי מה פירוש מעשיה מוכיחים עליה בלא הוכחה בעריבה וכי אינו יודע בעצמו אם ללחם עשאה אם לאו, ושמא עריבתה שפירש בקונט' אינו פירוש עריבות ככרות ותיקונו אלא כשגומר גילגול עיסתו אז הוא עריבה שלשה בה, והוי ההיא עריבה כמו מירוח בכרי והוא גמר מלאכתו לחלה, אכן לשון בעבין אינו משמע כן ושמא גם בגמר גלגולו שייך כן שאינו חושש לקבצה ונעשותה גוש אחד אלא מניחה לישכב מפוזרת בעריבה שלש בה לעשות לוחין ולא ככרות נאות ואם היינו יכולין לומר שבעיסת כותח אין גמר גלגולה עד שיעשנה ככרות ואם יעשנה בעבין עשאה כעיסת לחם ואפילו דעתו לעשות כותח ולאפותה בחמה חייבת דהוי כעושה עיסה לאפותה סופגנין דחייבת וכעיסת ניב"ליש ורי"שולש שאמר ר"ת דחייב' בחלה אעפ"י שעשה אותה כדי לבשלה ואם יעשנה בלימודין לא עשאה עיסה כתיקונה והוי כתחלתה סופגנין וסופה סופגנין ופטורה, והא דאמר בירושלמי עיסת כותח חייבת שמא תימלך לעשותה חררה יהא פי' כשגלגלה ולא עשאה ככרות ואם באותה שעה היה רוצה ליקח מעט לאפותה אכילת קבע שאסור משתתן מים עד שתתגלגל וכן גם כאן עד שתתקן ככרות בעבין בלא חלה אסור ופי' שמא תמלך לעשותה חררה לבונה כלומר היא תמלך לעשות מקצת עיסה זו לבונה שאינה יודעת עדיין כמה תעשה לבונה ואיזה תעשה לו שמא תימלך לעשותה חררה לבונה ומתוך כך תעשה כולה בעבין ותתחייב כולה אפילו המותר על החררה וכן האפיה ההיא איתתא דבעי למיעבד אצלות איטרי ואיטרי יהא פי' כותח וכיוצא בו ואפילו אם העושה עיסה להקדישה יפטר מן החלה שאינו עושה לאוכלה אלא לאחר הקדישה שאינה שלו ומשולחן גבוה קא זכי. ושמא אפילו לפי' רבינו שמשון יש חילוק בין סופגנין לכותח דהעושה עיסה לכותח אינו אוכלה כדאמר באלו עוברין הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל העושה עיסה לאפותה סופגנין ובאכלכם קרינן ביה ולכך תתחייב. וכפי זה לא היה צריך הקונ' לפרש דעיסת כותח אופין בחמה שאפילו אם אופין אותה בתנור תיפטר מהאי טעמא דלאו לאוכלא עביד והוי כחלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן למכור בשוק אעפ"י שאפאן היו פטורין אי לאו משום שמא ימצא קונים שיקנום לאוכלם לאלתר ולא יקדישום כדמפרש בירושלמי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |