שו"ת מהר"ח אור זרוע/קסד
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולענין שאלתא דגירסא דס"פ ארבע' אחין (ל"ד א') שהקשו האיך יכול קטן לעשות שליח לקדש, כמדומה שראיתי בדברי רבינו משה מאיורא דהא דאמר כל מילתא דלא עביד לא מצי משוי שליח ה"מ שלא יועיל השליחות עד שעה שיוכל לעשות דלא עדיף שליח ממשלח, הלכך הקטן יעשה שליח שיחולו הקידושין כשיגדל וצריך להוסיף כגון שהגיע לכלל פעיט דמתנתו מתנה ובשעת גדלותו היה בידו לבטל הקידושין דחלים בכה"ג ואולי מי שהיה בידו פנאי היה מוצא דוגמתו בתלמוד אך לגורס דגרס מתוך שלש לאחר שלש יהיה מיושב הא דפריך והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולא מתרץ בנבעלה כבר, ורבינו מאיר זצוקלה"ה תירץ מדקתני בשעת כניסה לחופה א"כ בתולה היא דבעולה אין לה חופה רק ביאה גומרת בה כדאמר בירושלמי דאלמנה בע"ש צריך לבא עליה מבעוד יום ומתחלה רצה לומר תירוץ אחר משום דנערה המאורסה אין בה כרת וחזר בו, ובפרק החולץ (ל"ו א') רש"י והתוס' מחקו גירסת הספרים דגרס בשלמא תחלוץ תוך ג' ותנשא תוך ג' לא, ופעם אחת שהיה לי ללמוד אותה נראה לי רבינו מאיר בחלום אחר פטירתו אמרתי ללבי אפשר שגאון זה שלא זכיתי לראותו מעולם נראה לי בחלום והשבתי ללבי אולי יש לישב הגירסא שמחקו כי רבינו מאיר היה רגיל בכך וסתרתי מכח קושית הגירסא חדשה וקימתי הישנה אך אין כתובתי אצלי לכתוב עתה וצ"ע ובע"ה ב"ה כשאגיע שם אתיישב בדבר וכשקבע בית מדרשו במגנצא והושיט לי שרביטו אשר לא כדת בעונתה הלכתי להקביל פניו פעמים לראות אם יסכים לדברי ולא זכיתי למוצאו פנוי כי נטרד בראשונה על דבר תפיסת בנו ובשניה על יציאתו מן המקום ויראו רבותי על קושיא שהקשיתי מקדם לרבנן דר' ישמעאל (יבמות ח' ב') למה כתב שעטנז להקל בהעלאה תיתי מכ"ש דלבישה לרב' שפי' דכולהו משעטנז נפקא מב' שעטנז חד להפנאה וחד לשוע טוי ונוז אבל הלשון משמע יותר כפי' הקונטריס משעטנז דלבישה הכל כמו שכתב' התוס' שעטנז דהעלאה שלא תאמר דוקא בלבישה אסר ב' מינים אבל בהעלאה עד דאיכ' ג' מינים דאיצטרך למכתב בגד למעט כלאים דלאו בגד דגבי לבישה לא כתב בגד וכיון דכתב בגד גבי העלאה הוי אמינא כלאים עם בגד כדדריש ר' יאשיה כלאים עם כרמך לכך כתב שעטנז למילף מלבישה דב' מינים אסירי ואין זה דוחק אי רב' כר' יאשיה דהלכה כמותו וכרבנן קיימא לן פ' התכלת וברפ"ק (ג' א') דפריך ליתני אוסרות ופי' בקונטריס דפוטרות משמע אי בעי מייבמי, מקשים העולם מה מתריץ אי תנא אוסרות ה"א מיחלץ חלץ פי' צריכות לחלוץ מה תירץ מקושייתו טפי עדיף שיטעו להחמיר מלהקל לכך פי' הק' דפריך ליתני אוסרות לישנא דקרא לא תקח לצרור ונ"ל הדיוט ליישב פי' הקונטריס דלעולם ידע תלמודא שאין לטעות לא להקל ולא להחמיר כדקתני בסיפא חלצו ב"ה מכשירים נתיבמו ב"ה פוסלים אך פר"י משום דאורחיה דתנא לאשמעינן אגב אורחיה ברישא מידי דידעינן מסיפא כמו בריש ברכות ובריש ב"מ ועל זה תירץ אחרי שאין לטעות חידוש דהתירא עדיף גבי מניינא למעוטא (שם) הוק' לדעתי הקטן כי התוס' פירשו דמחד מניינא לא הייתי ממעט כלום דהוא אמינא דלא תני להו לפי שאינו בצרת צרה כמו למעוטי מסור ומפגל דתחלת ב"ק וא"כ מאי קאמר חד למעוטי כו' וחד למעוטי והא ממנינא בתרא איכא למעוטי טובא ואי גם ליכא אלא חד למעט ניחא וצריך לדחוק דבכה"ג ליכא למיתני לפי שאינו בצרת צרה נראה דצריך לכל חדא חד מיעוטא וגם מניינא קמא מהני למעוטי חדא אחרי שגילה מניינא תניינא דאיכא למעוטי מיניה גבי שאין צרה אלא מאח לא יהיב טעמא לקרא אלא לומר דגם ט"ו עריות הנשואות לנכרי לא מיתסרן וכן דעת התוס' ורש"י, מה שכתבו התוס' בפלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל (יבמות י"א א') גבי לא יבנה וגבי בית אחד הוא בונה נ"ל הדיוט כמה דוחקים חדא שמוחקים הספר דגרס בעשה וגם בפ' החולץ מוחקים הגירסא או צ"ל דלמסקר הדרשה דב' יבמות אינה צריכה ועוד אותה דרשה דכל שאינה לחליצה אינו עולה לייבום אינה בתלמוד ולמה יש לנו לבדות דרשה בלא משמעות מקרא דדוקא כל שאינו עולה ליבום וכו' משתמע מאם לא יחפוץ וגו' והא קמן דחרש ושוטה מייבמין ואין חולצין והתוס' (מ"ד א' ד"ה כל) תירצו בדוחק משום דפומייהו כאיב להו ועוד דקאמר מ"ד בכרת כרשב"ל אפילו היה סובר כר' יוחנן היה לומ' בכרת כיון דלא משמע ליה ניתוק דלא יבנה בביאה אלא בחליצה, ודחק רבינו משה מאיוורא לתרץ דעבדינן פטורה בביאת חברתה כמו בחליצת חברתה ורבינו פרץ פירש כי היכי דרבי יוחנן מוקי ניתוק דלא יבנה גם באחין גם בצרה כמו כן מוקי הניתוק גם בביאה ורשב"ל מוקי הניתוק לכל הפחות דאפשר. ועבדכם ותלמידכם לדעתי הקטנה נ"ל דברי רבינו יוסף דאנבנריט שפי' גיד הנשה (צ"ח ב' ד"ה רבא) גבי טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו משום דלאו דנבלה ניתק לעשה בגיעולי גוים. נ"ל עשה ולא כר"ת שמעמידו במין במינו או בדליכא כזית בכדי אכילת פרס הא לאו הכי לקי דכיון דאהדרי אהדרי, כמו בתזבח ולא גיזה, והרב ר' יצחק מכבי חילק דהתם הגיזה לא הוזכרה בפסוק רק תזבח משמע הא גיזה כדקיימא קיימא אבל תעבירו באש ולא יבנה שהוזכרו בפסוק חשיבי ניתוק אע"ג דצריכי לגופיהו מה שהם כתובים בלשון לאו ועשה ולא בלשון כרת בלא יבנה ובלשון לאו בגיעולי גוים ובזה תתיישב גירסת רש"י. מה שהקשו בשיטת ר' פרץ למה לי בית חלוץ לומר שאינו חולץ ב' בתים תיפוק ליה מלא יבנה דכיון שאינו יכול לבנות השנייה דכל שאינו לייבום אינו עולה לחליצה, לא קשה דאם היה צריך לחלוץ ב' בתים לא הייתי קורא בשעה שאינו עולה לייבום דהא עולה לייבום קודם שחלץ לחברתה ואיצטרך דרשה דכל שאינו עולה לייבום לייבמה אבל אחר שגילה לך הכתוב דאינו צריך לחלוץ ב' בתים קמא בשנייה אינו עולה לייבום וא"כ גרס שפיר גבי בא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה חד אמר בעשה דחשיב ניתוק הא דאפקיה בלשון עשה לנתוקי מכרת ומ"מ לאו נמי איכא כדי שלא יקשה ההיא דפר"ג והזכיר העשה לפי שהעשה דבית אחד הוא בונה מגלה לנו דלא יבנה מיירי גה בב' צרות דאם יכול לבנות שתים איך תדרוש כיון שלא בנה לזאת אי אפשר לבנות שתים רק זו אחר זו ואין צריך למחוק ובא הוא אע"ג דחלצו באחין דוקא נקט חלצו משום ר' יוחנן דאמר אחין בעשה כו' הוא וכן היה דעת רש"י.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |