שו"ת מהר"ח אור זרוע/צד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב רבינו אבא מארי זצ"ל שפשטידא של דגים שאפאה גוי אסורה אפילו העיסה שבקרקעיתה לפי שהדגים שהם בעין נאסרו משום בשולי גוים והעיסה בלועה מאיסורא דרבנן, ובספר המצות כתב וז"ל כתב מורי שרבינו יצחק זצ"ל היה מיקל להתיר לאכול הנזהר מפת של גוים עם שאינו נזהר בקערה אחת ואין לחוש על טעם פת של גוים כמו שלא גזרו על תערובת דמאי עכ"ל. ולא שלגמרי מדמהו לדמאי שא"כ יהא מותר בתערובת כמו דמאי ויאכל לעניים, ומאי שנא יין נסך סתם יינם שאוסר עד ששים ולא מדמינן ליה לתערובת דמאי אלא סברא בעלמא קאמר כיון דאשכחן בדמאי שלא גזרו על תערובתן ה"נ יש לנו לומר שלא גזרו על טעמו מסברא, מ"מ נ"ל שגם לפי דברי ספר המצות עיסת הפשטידא אסורה כאשר כתב רבינו אבא מורי זצ"ל לפי שהיא בלועה מעיקר השמנונית והוי כמו עיסה שנילושה בבצים דאי לאו דקימחא עיקר היינו אוסרים משום בשולי גוים. ותמיה אני כשהספר רוצה לומר פרק אין מעמידין דבשולי גוים מקרא דאוכל בכסף תשבירני וגומר, א"כ גם טעמא היה אסור והואיל וכן אף לפי המסקנא דהו דרבנן יאסר טעמא דתימ' לומר וכי לא ידע מעשים בכל יום אם היו אוסרים טעמא או לאו, וכעין זה אומר התוס' פ' החולץ ביבמות (מ"ב א' ד"ה סתם) שאמר ר"ת זצ"ל דאפילו גרושת חבירו והיא מניקה לא תינשא עד כ"ד חדש משום דמעיקרא כשרצה לומר טעם משום דחסה אפילו גרושה אסורה גם לפי המסקנא אע"פ שהטעם משתנה הדין לא נשתנה וכן פ' הגוזל (צ"ט ב') דפרי' לשמואל מהנותן בגדים לכובס חייב מפני שהוא נושא שכר אימא מפני שהוא כנושא שכר, ותימה וכי לא ידע הספר דין אדם המזיק וכו', ומדברים הנאכלים כשהם חיים או שאינם עולים על שולחן מלכים וצריך ליישב כפי זה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |