שו"ת מהר"ח אור זרוע/כד

שו"ת מהר"ח אור זרועTriangleArrow-Left.png כד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מה שהביא ר"ת ור"י ראיה דלצלי לא בעי מליחה כלל דדם האיברים שלא פירש מותר מדרב הונא ורב נחמן דחלטי להו כבדא בחלא (חולין קי"א) איני מבין דהכבד כולו דם ורחמנא שרייה, ור"ת בעצמו מתיר לבשל אחר מליחת אעפ"י שלעולם פולטת כדתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת, וכתב בספר המצות וז"ל אינה נאסרת כשמבושלת לבדה בקדרה שתדירה תמיד לפלוט ואפילו שלוקה לגמרי שמסתמא היה לה לגמור פליטתה אעפ"י כן הואיל ויש בה רוב דם פולטת תמיד ואינה בולעת לעולם וכן הלכה עכ"ל ואם כן לא גזרו על דם כבד הפורש לתוך הקדרה אחר ששהה כדי מליחה וכל שכן שלא גזרו על דם הכבד שלא פירש כלל אפילו אם דם האברים שלא פירש אסור, בכבד דכולו דם ורחמנא שריה לא גזרו, וכן נאמר גם לפרש"י שאוסר לבשלו אחר המליחה ומתיר לבשלו אחר צלייה כי מחמת הצלייה מתקשה כמו ע"י חליטה, ומדאמר שמואל (שם קי"ב) ככר שחתך עליה בשר אסור לאוכלה לפי שמתוך דוחק הסכין נפלט הדם שבתוך הבשר לתוך הככר אבל הבשר מותר אעפ"י שלא נפלט עדיין כל דמו גם מזה איני רואה ראיה שיהא דם האברים שלא פירש מותר שהרי התם מיירי בנצלה כל צרכו כך כתב רבינו אבא מארי זצ"ל וכן כתב בספר המצות וז"ל ומזה אין הלכה כשמואל שאוסר הככר אלא כרבא שמתירו הואיל והבשר נצלה כל צרכו עכ"ל, וא"כ שאפילו בנצלה כל צרכו אומר שמואל שלא נפלט כל דמו גם על ידי מליחה אין כל הדם נפלט. ותימה אם שמואל לא היה אוכל בשר מבושל אחר שנמלח ושהה כדי מליחה אלא נראה דשמואל לא אסר הככר אלא משום מראית העין כמו דם השיניים שעל הככר שצריך לגוררו ודם דגים שאין בו קשקשים. ומבר אווזא פ' מפנין (ד' קכ"ח) דהוו מטלטלין בי רב חסדא בשבתא משום דחזי לאומצא שמא מותר למולחו כמו ביצה ולא דמו לצנון שאסור להשהותו במלח בשבת כי בזה הוא מיתקן אבל הבשר אינו מיתקן בשהייתו במלח אלא שמוציא את דמו ויהא מותר כרבא דאמר אין עיבוד באוכלין דדמי להטבלת צנון במלח דשרי, ורבינו אבא מארי זצ"ל כתב דמודה רבא דמדרבנן אסור מההיא דביצה דרב אדא מערים ומלח גרמא גרמא ביום טוב אלמא דאפילו ביום טוב לא התירו אלא על ידי הערמה ואיני מבין דהתם כמה דברים אסרו ביום טוב אע"ג דלאו מלאכה נינהו שאין לטרוח מיום טוב לחול, ואפילו ניקור בשר אומר משום מורי הרב ר' יונתן שאסר משום רבותיו לנקר ביום טוב יותר מכדי צורכו, ורבינו אבא מארי זצ"ל התיר על ידי הערמה כההיא דרב אדא אבל בלא הערמה מודה דאסור אע"ג דלאו מלאכה הוא וכן להטביל כלים וכיוצא בזה, ומעתה לא נתיר דם האברים שלא פירש וגרסינן שפיר פרק הקומץ רבה (ד' כ"א) מולחו והופכו וחוזר ומולחו וכן לצלי ולא שלקדרה יצטרך יותר מליחה מלצלי אלא מיד אחר מליחתו צולהו כמו באברי קדשים שמיד אחר מליחתן מעלן אבל לקדרה צריך להשהותו במלח כדי צלייה קודם בישולו שהמלח פותח את החתיכה להוציא דמה על ידי צלייה והצלייה אינה פותחתו, וההיא דביצה ושוין שמולחין עליו בשר לצלי פירוש שלא ישהנו על העור כדרך שמשהין לקדירה.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.