שו"ת מבי"ט/ג/רל
|
|
שאלה עוד כתב ותו כתבו התוספו' כדאמרן נמי לא מחסרי ממונא תימא מ"מ ע"כ כיון דמצינו שיש להם כפר' בכל מה שיש כפרה לאחרים וכו' ולא גמרינן מיניה דגלי קרא ויש לתמו' דכי דאמרינן תנא הכי קשיא ליה אכתי לא ידעינן יכפר וא"כ מאי האי דכתבו התוספות מאחר שמצינו אחר כך שיש להם כפרה וכו' ע"כ:
ואני אומר דמה שתמהו התוספות הוא מאחר שמצינו אח"כ שיש להם כפר' וכו' מדכתי' יכפר לא מצינו לאוקמא אלא בשל אהרן ולא הוה בעינן תנא דבריתא למימר מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו והוא תירץ ג"כ ענין זה בסיגנון אחר באריכות וצדק בתירוץ:
עוד כתב ותו לכאורה יש לתמוה במאי דכתבו התוספו' ויש כו' והלא משל עם כו' לא נפק' אלא ממאת עדת בני ישראל וכו' ואייתר אשר לעם לומ' שאין הכהנים מתכפרים בו וכו' ועוד האריך בזה ובתירוץ והוא דבר פשוט בדברי התוספות דאע"ג דקרא אתייא לשלא יתכפרו בו משמע נמי דטעמא הוי משום שהוא של עם והוא כתב דלאו קושיא היא ומלתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים ולהיותה כל כך פשוטה לדידיה לא הוה צריך להאריך בה כ"כ והיה לו להסמך על המעיין או על איש החכם ויבן את זאת:
עוד כתב על מה שכתבו התוס' בסוף פרקא וי"ל דאפי' ר' שמעון מודה וכו' וצריך לדקדק לכאורה דהיאך הכהנים מתכפרים לרבי שמעון וכו' וכתב דלאו מילתא היא כלל וכו' ואי לאו מלתא היא לא הוה צריך לכתוב מידי וכתב אבל החייב לפיכך מתודה כו' ולמאי אצטריך הכהן הגדול לחזור להתודות עליו בפעם השנית הרי נתכפר בוידוי הראשון ע"כ:
ואני אומר דתיקשי ליה נמי מתני' דפרק אמר להם הממונה דתקני גבי פרו בוידוי ראשון אני וביתי ובשני אני וביתי ובני אהרן עם קדושך וכדמצלי' ליה האידנא נמי בי"ה בסדר עבודה אלא טעמא הויא משום דאע"ג דנעשה זכאי בוידוי ראשון היינו לגבי ביתו אבל לגבי אחיו הכהני' בעי למהדר להתודות נמי אנפשיה כדי שיהיה זכאי יותר לכפר בוידוייו על אחיו הכהנים:
כתב עוד ותו לא מידי בהך סוגיא דשעירים ובהאי פירקא ע"כ ואני אומר דלדידיה הוא דליכא ולדידי איכא הני תירוצא דתריצנא לדברי התוספות ורש"י ז"ל נאם המבי"ט:
ובכן נשלם ספר שאלות ותשובות, בעזרת האל דר בשמי ערבות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |