שו"ת מבי"ט/ג/מח

שו"ת מבי"ט TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png מח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

סימן מח

שאלה בימי חורפי מקדמוני משנת הרפ"א הייתי מן הראשונים לכל דבר שבקדושת ארץ ישראל בצפת תו"בב נדרשתי לאשר שאלוני נמצאתי לאשר בקשוני כל הספרדים אשר באו פה צפת מאז ועד עתה סוף ערב ראש השנ' הבאה עלינו לשלום שנת הש"לה ונתן ה' בלבי לבנות חרבותיה ואני עומד עליהם ברוב בניינם לבלתי ישיג איש גבול חברו ולכל דברי חלוקי קרקעות ונזקי ראיה ונזקי אורה גם בבתי כנסיות שנבנו בכל אלו השנים אשר נפרדו כל איש ואיש ללשנותם ועשינו תקנות בכל הקהלות יצ"ו על כל הבאים מח"ל מדי שנה בשנה ממלכות תוגרמא ומלכיות אחרת שכל א' ילך לבית הכנסת של בני לשונו כדי שמתוכם יתפרנסו ויחסו עניי עם בני הלשון ההוא ומפני כי הספרדים מגירוש ספרד הם רבים משאר כל לשון ולשון משאר הלשונות הוצרכו להם שתי בתי נכסיות אשר ככו שמם קהל גדול וקהל בית יעקב ובתחלה היה כיס אחד לכלם לצדקות ולמסים ולארנוניות בהיותם כלם בני לשון אחד ואח"כ מצד מריבות נפרדו להיות לכל קהל כיס א' לבדו לעניי קהלם לכל הדברים ועל אותם הבאים מחוץ היינו עושים תקנות והסכמות שכל אחד על מקום רצונו וחפצו יבא בשלום ולא יסיג שום אחד מקהל א' גבול הקהל האחר:

ואני מנהגי מיום היותי מרביץ תורה בקהל בית יעקב זה לי נ' שנה משנ' הרפ"ה עד תחלת שנת השל"ה אשר באה אלינו לשלום הייתי נמנע מלילך לדבר לשום יחיד עשיר מהבאים מחוץ שיבואו להיות מתפלל בקהל שלי אלא כפי ההסכמה שהיתה בין שתי הקהלות ועתה באלו השנים נתעוררו כמה אנשי' ומהם חכמים מבני ק"ק קהל גדול אשר הולכי' להקביל פני האנשים העשירים הבאים מחוץ מיד שהם נכנסים בשערי העיר מפתים אותם שילכו לבית הכנסת הגדולה כי לגדולתה ולראשי העם אשר בה ראוי שכל העשירים ילכו אליה וכוונתם על נדבותיהם לרבות כיס צדקותיהם וכיס חברתם ולהמעיט כיס צדקה בית יעקב אשר אינם יכולים להספיק לעניי קהל' ולבעלי תורה שבתוכם וש"צ והם יש להם קרן ממון מקובץ מן הנדבות הרבות ונותנים אותו לריוח אשר לא כדת שאין משתכרין בממון עניים כדי שיהיה מוכן לעת הצורך ועל זה אני קובל על ההולכים להקביל ולהדר פני עשירים שילכו לקהלם כי עושים הם שלא כדין והם חוטאים ולא להם כי גוזלים מדלים של בית יעקב לדלים של קהלם ושלמה אמר אל תגזול דל כי דל הוא שנוכל לדורשו בדרוש הזה אל תגזול דל אעפ"י שדל הוא הגוזל את חברו דל כל שכן אחרים גבאים וכיוצא בהם להשתדל להרבות לעניים מיוחדים ולמעט לאחרים אשר אפשר הם מוצרכים יותר וכל שכן אם אינם מחלקים הכל לעניים אלא שהם מסגלים מעות לריוח אפילו שיהיו קצתם לדבר מצוה לפרוכות ולמעות וליפות בנין בית הכנסת כי הם נכללים על מה שאמר הנביא וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות וכמו שדרשו חכמים ז"ל והמותר מניחים אותו לריוח ואינם מספיקים אפילו לעניי קהלם כל הצריך להם וגם לעניים הבאים מחוץ בכל יום אפילו שיהיו מספרדים אינם רוצים לעמוד בעת צרתם אשר מוליכים אותם החמרים המביאים אות' לערכאות וחובשים אותם בפרט באלו הימים אשר יש אנשים ונשים מסורים ביד החמרים על שכירות הדרך ואני צועק לממוני הקהילות יצ"ו ואינם משגיחים בהיות לאל ידם לתת מן המקובץ ומונח לריוח או מן מכס הבשר:

ועל נדון דידן אני חוזר על ההולכים לפתות לעשירי' הבאים מחוץ שילכו לקהל' שהם יורדים לחיי עניי ק"ק בית יעקב כי אם לא היו הולכי' לפתות' אפשר שקצת' היו באי' מעצמם לבית יעקב והיה אי זה ריוח לענייה' ומצד הדין אני אומר כי זה הוא לפחו' גזל מדבריה' ודומ' למפריחי יוני' שהו' גזל מדבריה' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ו' מהלכו' גזל דברי' הרב' אסרו חכמים משו' גזל והעובר עליה' הרי הוא גזלן מדבריה' כמו מפריחי יוני' וכו' וכן אסרו חכמי' לצוד יוני' בתוך הישוב וכו' ואין פורשין נישובין ליונים וכו' ואם היה ישוב כרמי' אפי' מאה מיל לא יפרוש היוני' הם של בעלי כרמים וכן לא יפרוש בתוך השובכי' אעפ"י שהם שלו או של נכרי או של הפקר ואעפ"י שהרחיק מן היישוב מאה מיל מפני שהיוני' באות לישוב השובכין ע"כ הרי שאפילו שיש יוני' של נכרי שהוא מותר או של הפקר שהוא הפקר לכל אין פורשין אעפ"י שאפשר שלא יצוד אלא מן ההפקר או משל נכרי שהוא מותר שמא של שובכין אחרים שיש להם בעלי' הוא צד שהיוני' של אחרי' באי' לשובכי אלו ואפשר שצד מאותם שיש להם בעלי' ובנדון דידן נמי אלו המפותי' וצדין בפיה' את העשירי' שילכו לבית הכנסת שלה' אינ' כהפקר גמור שהזוכ' בהם זכה שהוא ידוע שאם לא היו מדברי' להם ומפתי' אות' קצת' היו באים לבית יעק' מעצמ' הרי הוא כיוני' שיש להם בעלי' כי אף על פי שיש שם יוני' אחרים שאין להם בעלי' אינם יכולי' לצוד וכן אעפ"י שיש מאלו הבאים שהיו הולכי' לקהלם יש מהם גם כן שילכו לקהל בית יעקב שהוא כגזל ביד המפתי' את כלם שילכו לקהל' כי קצת' מעצמם היו הולכים לקהל בית יעקב וגם אלו אינ' כהפקר כי ההפקר שכל אדם זוכה בו הוא הפקר שאין לו דעת וכוונה להמלט ממי שרוצה לזכות בו וכשזוכה בו זה הוא על כרחו כמו הצדים דגי' וחיות ועופות אבל האכשי' שהם בני דעת אינ' ניצודי' ונלכדי' בפתויים על כרח' שאם אינ' רוצי' לא יועיל פתויי' ואם כן אם כוונת קצת' היתה ללכת לקהל יצ"ו אין הפתוי של המפתים כזוכים מן ההפקר אלא כזוכי' בשל אחרים כיון שאפשר שכוונת קצתם היתה ללכת אל הקהל האחר שהוא מפורס' לכל שכשאין מי יפתה שקצת' באי' לקהל א' וקצת' לקהל אחר ועוד היום אחר פתוייה' ברשות' ללכת לאי זה קהל שירצו אם כן אין בהם דין זכיה מן ההפקר:

עוד יש ראיה לענין זה מפני המוקף בראש הזית של שכחה ובא עני אחר ונטלן מעל הארץ ה"ז גזל מדבריה' ויש מי שפוסק שהוא גזל גמור ואם שני עניים מנקפי' או שני בעלי בתי' מנקפי' בשביל שני עניי' ואחד מהם נטל הכל מעל הארץ הוא גזל בידו מדבריה' או גזל גמור ונדון דידן הוא כן שאנחנו ביחד כותבים בכל שנה לכל קהלות הקדש שישלחו לסיוע פרנסת העניי' שבקהלותינו ומתוך כך באים בכל שנה מעות לכלל העניים ומתוך מה שאנחנו כותבי' באי' גם כן עשירי' ונדבת' בידם לזכר עולי רגלי' וגם לדור כאן להיות' סניפי' ומסייעי' לפרנסת עניי כלל קהילותינו והרי אנחנו חכמי העיר הכותבי' על צורך העניי' ובעלי תורה אנחנו במקו' העניי' המנקפי' בראש הזית לזכות לכל' ואם כן כשבאי' עשירי' ואחד ממנו כמו קהל אחד לוקחי' הכל הוא גזל מן הקהל האחר נאם המבי"ט:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >