שו"ת מבי"ט/ג/לד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה על דבר שובר שהיה כתוב שמחל שמעון בן יוסף לראובן החוב שהיה חייב לו וערער שמעון בן יוסף כי לעולם לא עשה מחילה וגם העדים אמרו לו לשמעון בן יוסף מעולם לא ראינוך אבל יהודי אחד גר בארץ אמר לנו ששמו כשמך וכתבנו מחילה לראובן ממנו ואנחנו מכירים את האיש בצורתו ולא היינו מכירים אותך קודם לכן לשנחשוד אותו לרמאי ואנחנו יודעים בבירור שאין אתה האיש שכתב המחילה נשאלתי על זה וראיתי על זה פסק לחכם הר' שלמה א' והביא מפרק גט פשוט מההיא תברא דהוה חתים בה רבה בר רב חנן ומההיא דהוה חתים בה רב יהודה והוכיח מהם שהיו יכולים העדים לומר על זה חתמנו ועל זה שמעון שבפנינו לא חתמנו והאריך בהוכחה זו:
ולדידי אין משם הוכחה דדוקא בצורבא מרבנן אמרו שאעפ"י שאמר קודם שלא היתה אותה אשה שכתבה השובר שהיה יכול אחר כך לומר שהיא הית' דצורבא מרבנן לא דייק באתתא אבל באיש אחר לא ואפי' צורבא מרבנן בעדות איש או עם הארץ או אפילו בעדות אשה אינם יכולים אחר שאמרו ע"ז שבפנינו חתמנו לחזור ולומר על אחר חתמנו וכן נמצא בספר התרומות בשם הראב"ד שדקדק מההיא עובדא דלצורבא מרבנן מקבלינן לגברא אחרא דאורחיה למידק לא מקבלינן דודאי מידק דייק והשתא הדר וקמשקר ע"כ:
אבל בנ"ד דמעיקרא אמרו העדים כי מעולם לא ראו את זה שמעון בן יוסף ולא כתבו עליו שטר מחילה כ"א על אחר שהעלה שמו שמעון בן יוסף הם נאמנים בין ת"ח בין עם הארץ כי אין בכאן שום חזרה במה שהגידו כי על שמעון בן יוסף אחר חתמו ולא על זה והם נאמנים וכמו שכתוב בטור ח"מ סי' מ"ט על שני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין שום אחד מהם יכול להוציא שטר על חבירו ולא אחר יכול להוציא שטר עליהם שכ"א יאמר לא עלי נכתב שטר זה אלא על חברי אלא א"כ באו עידי השטר בעצמם ואמרו זהו שהעדנו עליו וכו' ע"כ ובנדון דידן ג"כ אומרי' לא העדנו ע"ז אלא על אחר שאנחנו מכירים אותו בצורת פניו וגם הרשב"א כתב סי' אלף ס"ד בשעדי השטר מעידים על אחד מאלו השנים יוסף בן שמעון איזה מהם הוא שלוה שאפשר שאינו גובה ממשעבדי כיון שאינו מוכיח מתוך השטר אלא מפי העדים אבל רש"י ור"ת חולקים נראה דלכולא עלמא כשאמרו העדים ע"ז העדנו אם גובים ממנו אי ממשעבדי אי מבני חרי:
ונ"ל כי אפי' בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת לכתחילה יכולים לכתוב ולחתום שט"ח על א' מהם כשניכר להם וכשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר שאין השטר יכול להתקיים אלא על פיהם והם יאמרו על מי מהם חתמו כיון שמכירי' אותו ואפי' בשכתב ידם יוצא ממקום אחר שלא יצטרך שהם יעידו על חתימת ידם יכולים לכתוב שט"ח על א' מהם הניכר להם כי המלוה אינו יכול לגבות משום א' מהם שכ"א יאמר לא עלי נכתב שט"ח זה כ"א על חברי כמ"ש הפוסקים ואין לו דרך למלוה לגבות מא' מהם כי אם ע"פ העדים החתומים שמכירים מי מהם הוא שנכתב עליו השט"ח ועליו חתמו וליכא חשש קנוני' אלא כשאין מכירין שם זה הכותב עליו שט"ח שמא יעלה לו שם של אחרים ויכתוב עליו שחייב לפלוני אבל כשיודעי' העדי' כי שם זה הוא פלוני בן פלוני אפי' יש אחר בעיר ששמו כשמו אין שם חשש קנוני' כיון שמכירי' העדים על מי משניהם חתמו אפי' כשאין מכירין שם זה שכותב עליו הש"ח אלא שמכירים אותו בצורת פניו נר' שיוכלו לכתוב עליו שט"ח כשאין כתב ידם יוצא ממקו' אחר שאם העלה שמו בשם אחר כשיוציאו השט"ח על האחר לא יוכלו לגבות בו כ"א ע"פ החתומים בו שיקיימו חתימתם והם יכירו אז כי לא ע"ז חתמו ואעפ"י שיכולי' להעיד על כתיבת ידם שלא בפני הלוה אלו שיודעים שחתמו ע"ז שלא הכירו שמו כ"א על פיו לא יעידו על חת"י עד שיודיעו על מי חתמו שהם מכירי' אותו בצורת פניו ואם הוציאו שט"ח זה על א' יאמרו הם לא ע"ז חתמנו אלא שאין ראוי לעשות כן לכתחילה כי שמא ישכחו בשעת הקיום לומר כי לא הכירו שמו כ"א על פיו ויתקיים השטר או שמא חתמו שטרו' אחרי' אח"כ ויתקיים שטר זה על חתימתם היוצא ממקו' אחר:
ובנדון דידן שאמרו כי יהודי אחד גר בארץ בא לפניה' ואמר ששמו שמעון בן יוסף ושיכתבו מחילה ממנו לראובן לא טוב עשו בפרט אם כתב ידם יוצא במקו' אחר והיה מתקיי' השטר שלא בפניהם והיה זה שמעון בן יוסף נספה בלא משפט אם לא היה הולך לעדים או שהלכו למדינת הים או מתו ואפי' הכי לא מחזקי' להו ברשיעי דבכי האי גוונא עבדי אנשי למטעי כמו שכתב הר"ק ז"ל בשטרי חוב המוקדמים דאפי' שהם פסולים גבי מבני חרי דעבדי אינשי למיטעי בהכי כו' וה"נ לא יפסול כיון שהם סומכים על כי הם מכירים אותו ואפי' שלא היו יודעים שמו כי אם על פיו לא היו צריכים עדות גמור על שמו כי אפי' על אשה או קרוב היו יכולים לסמוך דמלתא דעבידא לאיתגלויי היא כמו שכתבו המפרשים ז"ל ובח"מ סימן מ"ט וא"כ בנידן אין מחילה זו קיימת על זה שמעון בן יוסף כיון שהעדים אומרים כי לא עליו חתמו ומפני שראובן הוציא שטר מחילה זה על שמעון בן יוסף זה מסתמא הוא מחזיק מחילה זו על שמעון לומר כי הוא עשה לו מחילה זו גם כי לפי הדין אין המחילה מועילה כמו שכתבתי אפ"ה ראוי לב"ד לחקור ולדרוש על עדות זה שהוא כמו דין מרומה וידעו אם העדים הם אנשים נאמנים שלא נשמע עליהם כל און מימיה' וגם יחקרו על ראובן שבידו המחילה כו' חושד אל העדים שעל שמעון זה חתמו ועתה מכחישים וגם אם יש שום אדם שהוא מכיר האיש אשר אמרו עליו העדי' כי הוא היה המוחל אם הוא איש טוב או איש רע מעללי' ואם היה לו שום משא ומתן או קורב' על ראובן והעלה שמו בשם זה שמעון בן יוסף כי על ידי זה אפשר יתגלה הענין ויצא הדין לאמתו וצדיק החכם ה"ר שלמה שכיון להלכה שנאמנים העדים לומר על זה חתמנו ולא מטעמיה אלא ממה שכתבתי וראוי לכל פוסק פסק שיעיין קודם כל הדינים שיש להם אי זה שייכות עם הדיין הנשאל ממנו ולא ידמה דבר לדבר אלא שיהיה לו אי זה סמך מאי זה פוסק בדמיון ההוא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |