שו"ת מבי"ט/א/שמו
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שהיתה ביתו שכורה לשמעון לזמן והשכי' אותה ללוי לאח' זמן שכירות שמעון השכירות קיים לאחר הזמן אע"ג דשכירות אמרינן דהויא מכירה ליומיה היינו לענין קנין שכירות דהוי כקנין קרקע ולענין תנאים שמתנה בשכירות כמו שמתנה במכירה ואונאה כדאמ' בהזהב ומילי אחריני אבל לא לענין שלא יוכל להשכירה לזמן שתכלה שכירות האח' דקרקע בחזקת בעליה קיימא וכמו שיכול למוכרה ולהקדישה אפילו בזמן שהיא מושכרת כן יכול להשכירה לאחרים בזמן שתכלה שכירות הא' דאין לו לשוכר בה אלא הדירה שהן הפירות וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כר"ל דהלכתא כוותיה בהא לגביה רבי יוחנן רביה ובתרי מילי אחריני כדאי' פ' יש נוחלי' ותנן התם הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו וכו' מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ופי' רש"י ז"ל אין ללוקח פירו' עד שימות האב שהרי הוא כבן אבל כשימות האב יש לו מיהא ללוקח הא קמן שהאב הוא כמו שוכר בקרקע שנתן לבנו שאין לו אלא פירות בחייו ואפ"ה מכירת הבן מכירה ועדיף משכירות שהיה הקרקע שלו לעולם אלא שכתבו לבנו לאחר מיתה ומכיר' הבן הויא מכירה לאחר מיתה וכ"ש מי שהוא מוחזק בביתו לעולם אלא ששכרו לאחר לחדש או לשנה דאין לו בגוף הקרקע כלל ויכול בעל הקרקע להשכירו לזמן הבא כמו שיכול למוכרו ולהקדישו כדאמ' ומפני שטעה בזה אחד מהמתחילים לדון לבני קהלם הוצרכתי לכתוב מה שהוא ברור נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |