שו"ת חתם סופר/ד/צה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רב שלומים לחביבי כנפשי תלמידי הרב הותיק החרוץ ושנון מה' עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק קובנא יע"א:

ע"ד אשה שבאתה בבכי ואנקה לשכנותי' ומגרת ביתה ואמרה דרך תשובה ווידוי על החטא הגדול שנתפתית לרווק א' ובא עלי' כדרך גבר ר"ל ונתגלגלו הדברים שנודעו גם לבעלה ובאה גם לפני המורה שבעיר לקבל תשובה ואחר החקירה אמרה שעכ"פ לא מירק ביאתו כי אעפ"י שנתפתית לו ברצון מ"מ בשעת הרגל דבר נתחרטה והיתה מתאמצת עד שזרה מבחוץ ונתקררה תאותו ונשברה קשיותו ועתה שאל מה משפט האשה אם מותרת לבעלה ישראל או לא ומעלתו צלל במי החריפות כדרכו דרך חכמים ולהיות אין לי פנאי למשקל ולמטרי בפלפולים ע"כ אקצר באמרים:

שלהי נדרים הלכה רווחת האומרת טמאה אני תביא ראי' לדבריה מחששא שמא נתנה עיני' באחר והגאון חו"י סי' ע"ב כ' וז"ל במדינת רוסי' שהתודה אשה לפני מותה שנעשי' אשת איש עם פלוני ואח"כ חזרה לבורי' שחייב בעלה להוציאה וכן בהיפוך שהתודה הבועל וכו' עכ"ל לענינינו ס"ל להגאון ז"ל דהיינו ראי' לדברי' דתנן במתני' שאין ראי' גדולה מזו מה שאומרת דרך ווידוי ובקשת רחמים ותחנונים וזכר לדבר מ"ש תוס' ב"מ ג' ע"ב סוף ד"ה מה אם ירצה וק"ל. אמנם יפה הקשה בנב"י מהדורא בתרא סי' כ"א א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דלמא עיני' נתנה באחר ואיערומה קא מערמה ודבר גדול דבר הנב"י דהרי חזינן דחיישי' שמא עיני' נתנה באחר ולא נימא אין אשה עשוי' לפגום עצמה כמ"ש הר"ן שם והרי אפי' נאנסתי אין עשוי לפגום עצמה ומשו"ה לא הוה מגו מעלי' כמבואר פ"ק דכתובות ורפ"ב ע"ש ומכ"ש לומר ברצון נבעלתי ומ"מ חשו חז"ל שמרוב תאות האחר שנתנה עיני' בו פגמה עצמה בשקר והשתא שאם תאומר כן ולא תעשה תשובה חיישי' מכ"ש אם תבא לקבל תשובה שאפשר שחשבה שאין זה פגם אלא כבוד לה שבמקום שבעלי תשובה עומדי' וכו' מכ"ש שניחוש להערמה ואי משום יסורי' וניוול של תשובה הלא מצינו כיוצא בזה גבי טבחי דרבי מזיי' וטופרי' ולא הימני' רבא משום דאערומי קא מערי' בסנהדרין כ"ה ע"א א"כ אין לנו אלא פשט משנתינו דתבי' ראי' גמורה לדברי' והאי לאו ראי' הוא:

ומ"מ דברי חו"י קיימי אמתיים דמיירי בחלתה ונטתה למות ואמרה כן דרך וידוי ובהא לא שייך עיני' נתנה באחר כלל ולא איערומי קא מערמה וכן מ"ש אח"ז דבועל שמתודה דרך תשובה מהימן לאוסרה על בעלה משום דקיי"ל ע"א דמהימן לבעל כבי תרי נאסרה עליו והאי ע"א שע"ד תשובה ווידוי אומר ויודע בעצמו שאם תתגרש תהי' אסורה לו ראוי הוא שיאמין לו הבעל ותיאסר עליו כנלע"ד לקיים כל דברי חכמים אבל האשה בעצמה שאומרה כן שלא בשעת מיתה אפי' תאמר דרך תשובה ווידוי לא האמינה חכמים:

ומ"מ נ"ל אם הבעל האמין לה ושוי' אנפשי' חתיכה דאסורא דבעלמא בכי האי גוני פליגי בי' הקדמונים ויעויי' עיקר הדבר ביש"ש פ"ב דיבמות סי' י"ח ומייתי לי' רמ"א סי' קע"ח סעי' ח' דלחד דעה הבעל חייב נידוי אם אומר שמאמין לדברי העד או האשה אבל בגוני הנ"ל כ"ע מודים שאם הבעל מאמין שאין מנדין אותו ומחויב להוציאה כי הוא אין הגורם לעבור חרגמ"ה כי לב כל אדם נותן להאמין וכן נוטי' דברי הנב"י שם למעיי' בדבריו. נמצא בנידון שלפנינו אם לא האמין הבעל לדברי' אע"ג שבאתה דרך תשובה ווידוי אין שומעי' לה ומותרת לו ואם בלבו האמין לדברי' תצא בלא כתובה:

ומ"ש האשה שלא מירק ביאתו הנה אמת נכון הדבר מ"ש נב"י מהדורא בתרא סי' כ"ג דבעי' הכנסת עטרה לפה הרחם ולא רק לשפת הרחם ודבר אלקי' בפיו אמת והתם בנידון שלפני הגאון ז"ל צדקו דבריו אבל הכא לא מיבעי שלא אמרה אלא שלא מירק ביאתו ואפשר שהכניס עטרה עכ"פ אלא אפי' אמרה בהדי' כן ולא מיבעי שאמרה כן אחר כדי דבור והוה מגו למפרע אלא אפי' אמרה כן מיד נמי לא נאמין לה דהרי כ' הרא"ש ספ"ב דיבמות פלוגתת הגאוני' דס"ל דבעי' שיראו כמכחול בשפופרת ואיהו וכל הפוסקים פליגי דסגי בשיראו שוכבי' זע"ז בקירוב בשר כדרך המנאפים והשתא אי ס"ד דתלי' בהא אפי' ראו כמכחול בשפופרת ניחוש שלא הגיע עד פה הרחם ומכ"ש למאי דקיי"ל דסגי כדרך המנאפים אע"כ שעשה אשר זמם וגם יפה כ' מעלתו איך אפשר שתאמר על כך ברי לי כי בשעת מעשה הפיתוי הוה מלתא דלא רמי' ולאו אדעתא וראי' לדבריו מלשון תוס' כתובו' ט' ע"ב ד"ה מאי לאו וכו' וק"ל ועוד האמר אבוה דשמואל בכתובות נ"א ע"ב אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישי' שמא תחלתה באונס וסופה ברצון אא"כ צוחה עד סופה ואנן לא קיי"ל הכי משום דיצרה אלבשה ע"ש א"כ חזינן דהי' ראוי שתיאסר לבעלה אלא אנן חשבי' אונס מה שיצרה אלבשה ואיך נוכל להאמין מי שהיתה תחלה ברצון שתחזור באמצע ביאה לדחות בעל הבית לחוץ אנן סהדי דמכזבה ולא דמי להא דנב"י שצווחה מתחלתה ועד סופה ע"ש עובדא הכי הוה אבל הכא לא נאמין אע"ג דיש להתעקש ולומר היא הנותנת הואיל ועדיין לא נכנס השמש לפני ולפני' עדיין לא אלבשה יצרה והי' בה יכולת לדחותו ז"א דאש בנעורת ואינו שורף היחתה איש וגו' ע"כ אין לי מקום להתיר זו לבעלה אם האמין לה אך אם לא שוי' אנפשי' חתיכה דאסורא ולא מהימנא לי' שרי' לי' הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב יום עש"ק כ"ד למב"י תקע"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון