שו"ת חתם סופר/ב/קכה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לו ולתורתו ה"ה ידידי הרב המא"הג מעוז ומגדול כש"ת מהו' אברהם נ"י פ"ש אבד"קק קומאהרן יע"א:
נועם מכתבו היקר הגיעני לידי על נכון ונפשו אותה לדעה דעתי אודות שאלה שבאה לפני פר"מ בישראל שעשו יין אצל העכו"ם בעיר שכולם נכרים ולא הי' להם על היין רק ג' מאות זהו' דראן גאב והחתימו היין חותם דהיינו חוב"ח הראשון הי' משונה דף קטן על נקבי המגופה וקשור בשני משיחות עולים ויורדים בו באופן שהוא משונה שאין דרך גוים לעשות כן ועוד חותם שני על גביו ובהגיע התור ליקח יין מביתו של גוי לא היו יכולים לבוא עם הגוי אל עמק השוה במחיר היין ועמדו למשפט לפני מושל הגוי ויצא דינו שהמקח בטל והגוי יחזור להם צרור כספו ובהיו' שהגוי לא רצה בקיום המקח רק במחיר רב נכנסו הישראלי' ושברו החותם העליון והניחו הקשר התחתון והגוי' אשת בעל היין בקשה מהיהודים שלא ימהרו לשבור החותם כי ימתינו עד יצא יינו של בעלה מלבו השתוי יין כעת ואז יתרצה להם והם לא שמעו ולא האזינו ושברו חותם העליון לומר אין אנו חפצים ביין עוד ויהי בבוקר נתרצה הגוי עמם והם לקחו היין במחיר חשבו לפשוט דסגי בחותם א' הקשר המשונה הזה ע"כ לקחוהו ועתה נשמע הדבר לפר"מ ואמר שזה צ"ע רב להתיר ואמנם יהי' הפסד מרובה להיהודים שכבר לקחו היין ע"כ נכנס לשערי היתרא וכל ספרן של צדיקים היו פתוחי' לפניו וממש לא הניח מקום להתגדר והאמת כי גם דעתי להתיר בהפ"מ ופר"מ ראוי לסמוך על עצמו ובשגם אין הפנאי מסכים לעיי' כלל בשום ספר וגיסו אץ עלי למהר תשובתי ואין לי פנאי אפי' לכתוב אין לי פנאי מ"מ להיות כי חביב עלי מעלתו ע"כ קמא דמטא לידי אערוך לפניו לחזק היתרו והוראתו: -
הנה המטהר יינו של גוי אסור אפי' חב"ח לרוב או לכל הפוסקים האחרוני' כאשר העלה והביא הש"כ סי' קל"א סקט"ו אם לא שיש לישראל שום שותפו' בהיין כמ"ש ש"ך ר"סי הנ"ל ואם יש לדון דראן גאב כשותפו' וכפרע קצת מהיין זה צלע"ג לדינא דהש"כ מיירי שפרע קצת מהיין אחר הפיסוק ואז המקח חזק ואמיץ וא"כ כשפרע קצת יין קנה כנגד מעותיו עכ"פ וה"ל שותף בהיין אבל נתן דראן גאב עד שלא פסק מחיר היין בכמה א"כ לא קנה מן היין כלל אפשר לא מקרי שותף כלל ואפילו בחב"ח צ"ע להתיר אלא אני לא נשאלתי על זה וגם מעלתו דהרי קמן אלו לא אירע המכשול הנ"ל לא היו מסופקי' בדבר והי' פשוט לכ"ע להיתר וכך דרכם ומנהגם במדינה זו ולא אכנס עצמי בתגר הזה כי הרבה נתקלקל השורה בענין זה בעו"ה ע"כ אניח למוחלט שיש לו דין יינו של גוי שיש לישראל שותף בו שמותר בחב"ח ובהפ"מ בחותם א': -
ולא נצרכה אלא הואיל והרשה לגוי למוכרו בכל אופן שירצה והיהודים בעצמם שברו החותם העליון והניחום כך ביד הגוי כל הלילה אם נעשה עי"ז יינו של גוי או נשאר בהיתרו הראשון וכבר הזכיר פר"מ דברי תשו' רשב"א שבב"י סי' קל"א דבשאמר הישראל לנכרי שימכרנו למי שירצה אפי' מאן דמתיר במטהר יינו של נכרי בחותמי' הכא אין החותמי' מצילין שהרי לא אמרו שחותמי' מצילין אלא משום שירא לרמות שמא לא יכוין ויכירו ברמאתו והכא ממי ירא עכ"ל אלא שפר"מ ירד להציל ולחלק: -
מ"ש מעלתו שהיו ישראלי' שומרי' בבית הנכרי כל הלילה ההיא דהיינו שעשו יינות בבית הבד שבאותו החצר לע"ד לא נ"ל שיהי' זה כשומר דשומר לא מהני אלא בחד מתרי טעמא או שהשומר יודע שעל דעת כן הועמד שם לשמור או אפי' אינו יודע מ"מ הגוי ירא שמא יראה ויכיר ברמאותו והכא אי נניח כסברת רשב"א ממי ירא לזייף הלא הכל שלו ומי יאמר לו מה תעשה והשומרים לא נתמנו לכך ואפשר שנכנס הגוי למרתף ולאו אדעתי' דהני שומרים כיון שהגוי לא מרתת והם לא נתמנו להשגיח א"כ שומר אין כאן: -
אבל יש להתיר מטעם האחר שכתב פר"מ בצירוף הנ"ל והוא כי החביות היו חסרי' הרבה וא"א ליגע כמתעסק אם לא שיגע בכוונה ולשתות מן החביות לא הי' צריך להתיר הקשר המשונה הזה כי הי' לו יין הרבה במרתף כמו זה וחשוב ממנו וכל יינו שבמרתפו הי' טוב מזה או כמותו לכ"הפ ואם כן גם בחליפין אינו נהנה ולשפוך מים זהו פסלנות והורעת אומנתו שזה הוא מתיירא שפיר מן השומרים שיוצאים ונכנסי' כל הלילה בחצירו וירגישו כל מוליך ומביא מים למרתף יין לרמאות וזה עדיף ממ"ש טור סי' קל"א בשם אביו הרא"ש להתיר במקום שהגוים נזהרים מיין ישראל שירא לזייף וה"נ דכוותי' וכיון דלא נהנה בחליפין מותר אפי' בחותם א' וזה פשוט לי שזה מקרי חותם א' וסגי היכי דלא נהנה כמ"שכ הש"כ סי' קל"א ססקט"ו:
עוד נ"ל דברי רשב"א גופי' קצת שהחמיר שאין הגוי מתיירא עוד ממ"נ אי נימא שהנכרי הסיח דעתו מלמכור היין עוד לישראל כלל א"כ למה הטריח לזייף להחזיר החותם למקומו הראשון ומכ"ש שהוא מיירי בשני חותמי' ואם שעדיין לא הסיח דעתו מלהשוות עם היהודים אכן כיון שהחותמי' קיימי' לפנינו כמו שהיו אמאי לא נימא דמרתת לזייף שמתיירא שיכיר היהודי זיופו ולא יקחנו ממנו ולא דמי למטהר יינו של נכרי ממש שלרוב הפוסקי' אפי' חב"ח אסור התם שפיר ניחוש כיון שעשאו עכו"ם למוכרו ליהודי כאשר תמצא ידו א"כ יפתחנו כרצונו ויחזור ויחתמנו כרצונו לקיים מחשבתו למוכרו ליהודים אם ימצא קוני' אבל אנן מיירי ביינו של ישראל ידוע דביינו של נכרי לא התיר רשב"א אפי' בחב"ח וא"כ אם דעתו עדיין על ישראל זה הרי חותמי' קיימין ושרי ואם אין דעתו על ישראל מי הביאו לזייף הי' לו לפתוח החותמי' וילך לו וע"כ צ"ל עכ"פ ניחוש שאע"ג דעתו לקיים המקח עם היהודי הידוע אם אפשר לו מ"מ כשרוצ' לשתות מן היין או שום הנאה יפתחנו ואיננו מתיירא דלמא השתא אתא ישראל ויראנו פותח כי אז אומר לו אין דעתי לקיים המקח עוד כאשר הרשית לי ומ"מ אחר שפתח ולא בא ישראל חזר וזייף כדי שיכול לקיים עוד המקח ואע"פי שמלשון רשב"א לא משמע כן אלא עיקר המורא שיכיר הישראל בחותם שאינו מאושר כמו חותם שלו מ"מ א"א לפרש אלא כמו שכתבתי שעיקר החשש הוא הואיל ונסתלק מוראו של ישראל מעל הגוי בשעת הפתיחה וא"כ צריך להבין מנ"ל לרשב"א חומרא וחשש זה וי"ל שזה מוכח שהרי עכ"פ אפי' ביינו של ישראל ממש צריכי' חב"ח ולא סגי בחותם א' ומכ"ש בנידון רשב"א שבודאי אין שום ה"א להתיר בחותם א' אפי' מצא חותמו כמו שהי' וא"כ נמי נימא ממ"נ אי הי' בדעת הגוי לבטל המקח ונכנס ונגע בו א"כ מדוע החזיר אפי' חותם א' למקומו ואי הי' בדעתו לקיים המקח אפילו חותם א' יזייף וע"כ צ"ל אפ"ה טרח וזייף כנ"ל וממ"נ צריך ב' חותמו' וא"כ בנידון הנ"ל ניחוש אפי' לב' חותמו' וכל זה למאן דאוסר בחותם א' יינו של ישראל אבל למאי דקיי"ל בהפ"מ כר"ת דשרי בחותם א' א"כ אין שום הכרח לסברת רשב"א הנ"ל וגם הוא יודה להתיר בנידון שלפנינו ומכ"ש שלא נהנה בחליפי' והי' ישראל תמיד בחצרו מכל הלין נ"ל להסכים עם דעתו דעת תורה להתיר בהפ"מ כל זה כתבתי בהשקפה ראשונה בלי שום עיון וחתמתי בכל חותמי ברכות: - משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |