שו"ת הרי"ף/יד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בענין מתנה לחוד הריני ניתן לך עקר הדבר שתסמוך עליו והוא שרבותינו ז"ל אומרים תנאי כתובה ככתובה דמי מה שהתנה הממונה של האשה עם הבעל בשעת הקדושין כגון שאמר לו כמה אתה כותב לאשה זו על נפשך ומה שנתרצו שניהם עליו באותה שעה זהו כתנאי כתובה וכל שכן אם אמרה לו איני מתקדשת לך עד שתפסוק לי כך וכך ותכתוב לי כך וכך שהוא כתנאי כתובה ופלוני זה הרי הוא בכלל כמה אתה נותן לבנך כך וכך ואינו צריך קנין אלא באמירה נקנה בין שהוא מטבע בין שאינו מצוי בעולם זהו תנאו של כתובה דמי וכשם שאין אומרים בכתובה דבר שלא בא לעולם אלא חייב בין שלא היה מצוי בין שהיה מטבע ה"ה תנאי כתובה נמי כיוצא בהן. אבל מה שלא היה על דרך תנאי אלא עשה אותו מעצמו שאלו לא עשאו לא היו מתנין עליו בו אינו כתנאי כתובה אלא כשאר מתנות דעלמא וצריך שיהא מצו' ושלא יהא בלשון אסמכתא וכך אנו דנין בדבר והדבר שו' בין נכתב בשטר הכתוב בין שנכתב בשטר אחר אם היה תנאי שהקדושין נגמרין בו הרי כתנאי כתוב וכן אם התנו עמו לגבות מחיים או ליתנו לכל מי שירצה תנאה קיים אעפ"י שאמר כל תנאי שבממון תנאו קיים:
תשובה עמדנו על שאלתם ותשובה כי החמשים זהובים והשפחה שנתן ראובן לאמו כמתנה יש מן הדין לראות אם אלו הזהובים מטבע עובר בארצכם שקונין ומוכרין בו אין הקונה קונה בקנין כדאמור רבנן אין מטבע נקנית בחליפין ואין קונין ומוכרין בו אבל הם בפרקמטיאות נקנין בקנין אלא שצריך שיהו ברשות הנותן בעצמם הן ולא דמיהן וכן השפחה צריכה שתהיה ברשותו בשעת נתינה ובזה הענין יתכן לקנותה בקנין גמור אבל אם לא יהיה הדבר הנקנה בקנין ברשות הנותן אינו נקנה ואין הקנין מועיל לו כלום כדאמור רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן המזונות שפסק על עצמו לתת לאמו אפילו יהיו מצויין ברשותו אינו נקנה לפי שהוא מטבע ואין מטבע נקנה בחלפין כמו שאמרנו. וכן כל מה שהזכרנו למעלה כי הוא נקנה בקנין אינו נקנה אלא אם כן אמר לו נתתי לה כך וכך ופסקתי על עצמי כך וכך אבל אם אמר לו אתן לה כך וכך אינו נקנה ואפילו יהיה ברשותו לפי שהוא אסמכתא שרבותינו קורין אותה קנין דברים בעלמא. וכן מה שטוען ראובן זה באשתו שיש לה בגדים שהם שוים מאה זהובים יש מן הדין אם תודה לו בהם שיגבה אותם מסך כתובתה ואם כפרה בהן תשבע בהן שבועת התורה כי לא הגיע מהם כלום לידה ותטול כל מה שיש בכתובה כדין כל מי שיש בידו שטר וטעין שכנגדו שפרעו כלו או מקצתו והוא כופר שנשבע ונוטל. ומה שטען כי הנדונייא הכתובה בכתובה הושמ' בשעת כתיבת הכתובה ביותר עמה שהיתה שוה יש מן הדין בדבר זה שיחזרו למנהג המקום אם מנהגם שתטול האשה בשעת גירושין או לאחר מיתת הבעל כל מה שכתוב בכתובה וכל מה שנשומה נדונייתה בלא גרעון תגבה זאת כל מה שכתוב בכתובה בלא גירעון כפי המנהג. ואם המנהג לגרוע מכל הכתובה העשו לפי מנהגכם ומה שטוען הבעל שאין עמו כלום כי הוא עני יש מן הדין שלא יגרשנה עד שיזמין לו המקום כל סך הכתובים כי כל מי שאין עמו ממון להגבות לאשתו כתובה אין מן הדין שיגרשנה ואם לא תחפוץ האשה להשאר עמו ישבע לה שבועת התורה שאין עמו כלום ויגרשנה ולאחר שיגרשנה ישא אחרת ואין מן הדין שיפרע לראשונה כלום ממה שהכנסה לו השנייה כי אין לו למכור נדונייתה על פיה וכל שכן שיפרע ממנה את חובו ולאחר שישבע לה אם יזמין לו המקום כלום ונראה בידו ממון וטען שהוא לאשתו השניה אינו נשבע על כך כי השבועה הראשונה שישבע כך ישבע שאין עמו עכשיו כלום וכל מה שיזמין המקום לו יפרע לה ולפיכך אינו צריך להשבע לה פעם שנייה. והמזונת ששאלת כך הדין שמי שמגרש את אשתו גירושין גמורין כדת אין לה עליו מזונות אבל יש לה מזונות למי שהיתה מגורשת ואינה מגורשת כדאמרי רבנן כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ותלמוד ארץ ישראל שהורה בחלוק אין חוששין לו ואין דנין על פיו. והשטר שכתבה לאה על בנה באו' העולם אין מן הדין שתגבה בה כלום כי מה שאמרו רבותינו ז"ל כל השטרות העולין בערכאו' של עכו"ם אעפ"י שחותמיהן עכו' כשרים אינו אלא בהיכר שהעדים גוים רואים נתינת הממון. ולפיכך עדותן עדות אבל זולתן ממכירות כגון מתנות והלואות שדיניהן בהם כדינינו ואין אנו עושין מעשה בהן ואם עברה לאה וגבתה בדין אומות העולם יש מן הדין שתנידו אותה שתחזור אותה וכן הדין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |