שו"ת הב"ח (הישנות)/קלד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מאלהא רבא שלמא רבא לגבר' רבא ויקירא מרגניתא דלית בי' טימא שפירא איש חי רב פעלים גברא בכולו ר"מ ואב"ד מוהר"ר ר' יואל נרו יאיר. מכתב גלילת יד דמכ"ת הנקיי' הגיעוני אשר בדקני בי מר בשני דברים חד' מ"ש בתשובת הרשב"א והביאו מור"ם ז"ל בערבות דשאילת חפץ והשני במה שנוהגים לפסול האתרוגי' הנקראים גר"צי והנה אף שידעתי שכל רז לא אנס למכ"ת ומה אדע שלא תדע בפרט בעת כזאת שאני טרוד מאוד בעניני' הנולדים והתחדשות נוסף על התמידין כסדרן ובפרט בפני היום הגדול והנורא מ"מ ברוב אהבה בטלתי רצוני מפני רצון מעכ"ת ואמרתי לחוות דעתי הקלושה ואשיב על ראשון ראשון בס"ד. ואומר על הראשון אשר תמה מ"כ על מ"ו רמ"א ז"ל שכתב בח"מ סי' קכ"ט ס"ח בסתם שהשואל חפץ מחבירו באם לא יחזירנו לזמן פלוני אתן לך כך וכך והעמיד לו ערב בעד הדמים אעפ"י שלגבי השואל הוי אסמכת' ופטור הערב חייב לשלם עכ"ל ומשמע דס"ל דחייב הערב אפילו לא נשתעבד בקנין מטעם דכל ערבות הוי כאסמכתא וקשה היאך יתחייב הערב כשהלוה פטור הלא אמרינן בפ' יש בכור גבי ב' יוסף כו' מי איכא מידי דלהלוה לא מצי תבע ולערב מצי תבע והא קי"ל דלא יפרע מן הערב תחילה וכ"כ ר"ת והרא"ש בשמו בפ' הכותב בההוא דהמוכר שמכר שט"ח וחזר ומחלו ועל הרשב"א שכתב ג"כ בתשובה שחייב הערב אף שפטור השואל אין לדמות שהו' לא כ"כ אלא כשנתערב הערב בקנין ואז אמרינן דל הערבות מהכא נשאר עליו החיוב שנשתעבד בקנין ע"כ תורף תמיהת דמעכ"ת ועל תמיהתו וישובו דכתב אני תמה דא"כ למה כתב הרשב"א שם בתשובה דמחייב משום ערב בלא ערב נמי ליחייב משום קניינו ואשר כתב דמשום דלא מטי הנאה הוצרך לומר דחייב דומי' דערב ז"א דהא כתב הרא"ש בכתובת בפ' אעפ"י שאדם יכול לשעבד עצמו להתחייב בדבר שאינו חייב בו עתה ואע"פ שאין לו עתה נכסי' והובא בטור ח"מ בסי' ס' גם לפירוש ר"י בהא דר' יוחנן ור"ל בפ' הנושא במי שבא להתחייב נפשו באומר לחבירו מנה בשטר אני חייב לך ולא כתב לא שטר ולא קנה לו בקנין ולא אמר בל' הודאה אלא שאמר בשטר לפי' הרמב"ם והרמ"ה דר"ל אמר פטר ור"י אמר חייב ולפי' ר"ת מיירי דלא אמר בשטר' אלא שכתב לו כן בכתיבה ואף על פי שלא כתב בו הודאה וגם לא היה בו קנין ואפ"ה ס"ל לר"י דמתחייב אף שלא היה ח"ל כבר וקי"ל כוותי' וכמ"ש בטור סי' מ' וכת' המ"מ ששיטת הרמב"ן והרשב"א היא כר"פ ואע"ג שהרמב"ם סיים בלשונו וכתב גם שם כמו שנשתעבד הערב היינו דווקא בשלא היה שם קנין אלא כתיבת ידו מתחייב בלא הודאה ומייתי ראי' מערב היוצא קודם חיתום שטרות וכמו שמוכרח לפרש שם אבל בשקנה לא בקנין כ"ע ס"ל דנתחייב לו בתורת חליפין דבההוא הנאה דקיבל ממנו טפח מסודרו הקנה לו נגדו נכסיו שיהיו משועבדי' לו בעד הסך כפי מה שנתחייב לו ועוד דא"כ ראייתו דהרשב"א מההוא דתנן מנה לפלוני ואתקדש אני לך דמקודש' הוא ראי' לסתור דהא שם מקודשת אפילו בלא קנין כדאי' התם בקידושין וכדין ערב בשעת מתן מעות וכדמוכח בטור א"ע סי' קצ"א ועוד דא"כ למה סתם הרשב"א וכתב שיתחייב הערב כיון שקיבל עליו בקנין אפי' לפי ישוב דכ"ת לא נשתעבד אלא באסמכתא דאמר אם לא יפרע לך הוא אני אפרע לך וקנין באסמכת' אינו כלום עד שיהא בב"ד חשוב או במעכשיו לכל מר כדאי' ליה. כמבואר בח"מ סי' ר"ז ובסי' נ"ג:
וגם יש לתמוה למה כתב מעכ"ת תמיהתי על מור"ם ז"ל ולא על הב"י דגם הוא כתב תשובת הרשב"א זו בסי' קכ"ט מס"ה סתם ולא הזכיר קנין ואשר ביקש ממני כ"ת לכתוב מ"ש מ"ו ר"מ בזה בד"מ שלו ידע כ"ת שלא כתב שום דבר בזה ואדרבא קיצר שם ביותר ולא כתב אלא כל' ב"י בהעתק תשובה זו בקוצר ושינה מל' הרשב"א וגם כן לא הזכיר קנין ובאמת שהמעיין שם בגוף תשובת הרשב"א יראה דלפי טעמו צודקי' דברי הבית יוסף ומור"ם ז"ל דאינן מזכירין שום קנין בחיובו דערב ואדרבה עלינו לפרש טעם הרשב"א לראות לפי טעמו חיובו דערב בקנין כי ז"ל בסימן אלף כו' שאלת ראובן השאיל חפץ לשמעון ע"מ שאם לא יחזירנו לו ליום פלוני שיהא החפץ שלו וכך וכך ישלם לו ולוי נעשה ערב בקנין שישלם לראובן הדמים שפסק לו שמעון אם לא יחזור לו החפץ לאותו זמן שקצב ועבר הזמן ולא החזירו שמעון פטור ומחזיר החפץ דהא אסמכתא היא ולא קני' אבל הערב חייב שהרי חייב עצמו בקנין ונוטל את החפץ ומשלם דמיו ואף על פי שאמרו אין נפרעין מן הערב תחילה דאלמא דאין הערב משתעבד בדאיכא לוה לא היא דכל שערב ולוה מתחייבין אין נפרעין מן הערב תחילה. אבל זה הרי חייב עצמו במה שלא היה השואל חייב וכאותה שאמרו תן מנה לפלוני ומתקדש אני לך מקודשת מדין ערב עד כאן לשון תשובת הרשב"א הצריך לענינינו דבעצמו תירץ קושיות דמעלות כבוד תורתך במה שכתב דמי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע כו' דאמרינן בשני יוסף ב"ש דהא שם בפרק יש בכור מסיק וקאמר דטעמא דמי איכא מידי הוא מהא דתנן לא יפרע מן הערב תחילה:
וקושיא זו הקשה הרשב"א עצמו לנפשו שהרי כתב ואף על פי שאמרו אין נפרעין מן הערב תחילה כו' דהיינו דווקא היכא דגם הלוה משתעבד ומלתא בטעמא קאמר דשאני הכא כיון דמתחילת השיעבוד ידע הערב דיחזור עליו תחילה דהרי אהשואל לא יוכל לחזור דאסמכתא היא דהרי אם קאמר אם לא אחזיר לך לזמן פלוני וכל אם אסמכתא היא מ"ה אמרינן דגמר ומשעבד נפשיה בזה לגבות ממנו דאין אדם מדבר דברים בכדי וגם לאו כל כמיניה כיון דעל פיו השאילו להשואל ע"מ שישלם לו כך וכך אם לא יחזור לו לזמן פלוני והוה ליה ערב בשעת מתן מעות דנשתעבד בלא קנין אפילו בדבר שהוא אסמכתא דגבי ערבות אין בו משום אסמכתא דהרי כל ערבות מצד עצמו גם כן אסמכתא שהרי אומר אם לא יפרע לך לזמן פלוני אפרע אני לך לאותו זמן ומייתי שפיר ראייה מהאומר תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך דהתם נמי ידעה האשה דאותו פלוני יקבל ולא יחזור ליתן המנה לזה הנותן שהרי מיירי גם במי שלא ביקש אותו המקבל מזה הנותן ליתן או להלות לו והיא גמרה ומשעבד נפשה להיות לו בחיוב אותו המנה ובעד אותו חיוב מתקדשה לו נפשה מה שאין כן בשגם הלוה נתחייב דאמרינן דלא נשתעבד הערב מתחילה אלא אכדינא דהיינו שיפרע מהערב תחילה וחכמים לא חלקו בין מאן דגמר דינא או לא אלא כל הקנינים והשיעבודים משעבד אדם נפשו אכדת משה וישראל וכמבואר בחושן משפט סימן ס"א ואם תאמר אכתי קשה למה סתם מ"ו ר"מ וכתב דהערב נתחייב לשלם להשואל כל אותן הדמים שפסק עמו משמע אפילו פסק עמו ליתן לו בעד החפץ טפי משויה והא מה דנשתעבד הערב בלא קנין היינו מטעם דאמרינן דבההיא הנאה דהימניה ליה גמר ומשעבד נפשו והיינו דווקא בכדי דמים שהמכיר ולא יותר. דיש לומר חדא דאינו מוכרח אלא יש לומר דגם כוונת מורי ורבי ר"מ היה במה שכתב שיתן לו כך וכך היינו בדמי שוויה החפץ ואיירי בשביל שקנה החפץ מפני שהיה צריך להשתמש בו בזמן פלוני ולא בזולתו ומשום הכי התנה עמו שאם יעבור לו הזמן יתן לו דמי שוויה והחפץ ישאר בידו וכמו שכתב בתשובת הרשב"א הנ"ל בהדיא:
והשנית דאף אם נאמר דמיירי אף בפסק עמו יותר משוויה מכל מקום דלמא קיימא לן דכליו של בעל הבית אין בהם משום אונאה כדאיתא בפרק הזהב וכן כתב חושן משפט סימן רכ"ז ונראה דמשום הכי דקדק מורי ורבי ר"מ וכתב מי ששאל חפץ מחבירו ולא סתם מי שלוה מחבירו על מנת לשלם לו לזמן פלונית ואם לא ישלם לו כו' בשלמא הרשב"א יש לומר דכתב כך משום דמעשה שהיה כך היה מה שאם כן מורי ורבי ר"מ דכתב דינא אלא חפץ דווקא נקט ומטעם דכתבתי ודוק והבית יוסף דלא נקט בלשון חפץ לא כתב גם כך וכך ומה שכתב הבית יוסף זכרו לברכה והתנה תנאה שהוא אסמכתא רצה לומר התנאי שהתנה היה דרך אסמכתא כגון דאמר אם לא אעבוד אשלם לך במיטבא ולא אמר לשון מעכשיו או קנין בבית דין חשוב או על מנת שהן עניינים המבטלים האסמכתא וק"ל ובדרך זה שכתב הרשב"א בתשובתו הנזכר לעיל נראה לי ליישב על דרך זה תמיהת הבית יוסף שתמה על דברי בעל תרומה שער ל"ה שהביא בית יוסף שם מיד תשובת הרשב"א הנזכר לעיל שכתב אם לא התנה פירוש המלוה ישראל שהלוה לגוי בערב ישראל עם הערב שיהא נאמן עליו כל זמן שיאמר לו נפרעתי כיון שהגוי אומר פרעתי הערב פטור דינו כאשר ערבות בישראל וידו דמלוה על התחתונה מאחר דלא התנה עמו אבל אם יכפור העכומ"ז עיקר המלוה ואומר להד"ם והערב מודה שהלווהו והוא היה ערב דבר זה צריך עיון עכ"ל ב"ת וכתב עליו ב"י ז"ל ואינו יודע מה נסתפק לו דהא כיון שאומר להד"ם הרי הוא מודה שלא פרע דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי עכ"ל ב"י וגם מור"ם הביא ב"ת ותמיהות ב"י אות באות בד"מ שלו והיה נ"ל ליישב תמיהתם ולומר דנסתפק ב"ת בזה אם נאמר דהערב פטור כיון דאמרו מי איכא מידי דהלוה פטור והערב חייב ומשום דנפרעין מהלוה תחילה לא שעבד הערב נפשו מתחילה כ"א אדעתי' דהכי או נאמר דשאני הכא דכל הערב בעדו יודע ששפתי עובדי כוכבים ומזלות דבר שקר וה"ל כאלו גמר מתחילה ושעבד נפשו דאף שיכפור העובדי כוכבים ומזלות כיון שהוא יודע שהלוה ישלם ודוקא כשאומר העובדי כוכבים ומזלות הלוה פרעתי קאמר ברישא דפטור משום דשם אין הערב יודע האמת דיכול להיות דבאמת פרע והנה נתברר ממ"ש דהדין עם הב"י ומור"ם שלא הזכירו קנין בדבריהם בחיוב הערב אף במקום שהלוה פטור ונשאר עלינו ליתן טעם למה כתב הרשב"א דהיה קנין בדבר ודוחק לומר שכ"כ משום דהמעשה שהי' כך היה דא"כ לא הל"ל כך במה שהשיב לו כמו שכתב בהתשובה. אבל הערב חייב שהרי חייב נפשו בקנין. ונראה ליישב ולומר דהמעשה היה דהעמיד השואל הערב אחר שכבר שאל לו והוה כערב שלא בשעת מתן מעות דבעי קנין ומיהו בקנין בעצמו סגי ולא בעינן קנין בב"ד חשוב ולא מעכשיו כמבואר שם בר"ס קכ"ט וכן קצת משמע ל' השאלה הנ"ל שם דכתוב ראובן השאיל חפץ לשמעון כו' ואח"כ אמר ולוי נעשה ערב דמשמע דשאלה הית' בלא ערבות הקטן פלק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |