שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קיא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב יורה דעה קיא

סימן קיא

שוי"ר לירירי ח"ב ונכד ניסי הרב המאה"ג שלשלת היוחסין כו' כש"ת מו"ה פנחס פרענקיל אבד"ק בוקאווסק יע"א:

מכתבו הגיעני בדין בכור שנמכרה האם לעכו"ם בכסף וסיטומתא כנהוג וידוע דדבר זה שערורי' בין הגאונים ראשונים ואחרונים והנה העיר מעכ"ת בנידון הס"ס דלמא הלכה כרש"י ודלמא הלכה דעכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה ומה שדחה מאלגאזי [ברפ"ב דבכורות] דכיון דא"מ ממון מס"ס לא הוי הקנין ולא מיפטר מבכורה וזה הק' ג"כ אדברי תוס' [שם ד"ה קנה] שכ' [דהו"א] דקנה העכו"ם מספ' והק' איך שייך קנין בס' הא המוכר מוחזק ומס' אינו קנין כלל ואתפלא על דבריו ז"ל דלמה לא אם נתן לעכו"ם מעות וילדה בכור והעכו"ם נותן לו המקח באין חזרה שפיר י"ל דקנה מס' כיון שנותן לו מדעתו כמו בכור בלמ"ד כמבואר בפוסקים [בחו"מ סי' ר' ס"ז בהגהת רמ"א דכור בל' סאה בסלע ראשון ראשון קנה משום דהלוקח מוחזק הרי דשייך קנין בס'] הגם שגם בעצמו האריך בכעין זה ועפ"י סברת הריטב"א אבל לא ידעתי למה לי' האריכות והספיקות הלא בודאי לכ"ע אם העכו"ם אינו חוזר שקנהו למפרע מס' דלמא הלכה דקנה בכסף ובלא"ה בספיקא דפלוגתא לא שייך זה [לומר] דכיון דזה מוחזק ולא מוציא מס' לא הוי קנין דזה ליתא דסוף סוף יש כאן יד דהקדש ומוציא מידו ובפרט דהקדש הוי תפוס וכמבואר [אולי כוונתו לתוס' ב"מ ד"ו ד"ה והא הכא] הגם שתוס' כתבו (להפלא) [להיפך לא] שיהי' הקדש ול"ד לכאן מ"מ נראה שס"ל לתוס' כן יעו"ש ואדרבא לסברת התו' כיון שהקדש מוציאין מבעה"ב לכהן ומ"ש אתה דבנ"ד דיש ס' בלא"ה אולי ילדה שפיר הוי ס"ס זה צ"ע מאוד דהנה לכאורה קשה [ברפ"ג דבכורות] למה מכאן ואילך ס' הא חזקה קמייתא שלא ילדה ורובא דיולדת ליכא דהא תלוי במעשה דלא הוי רובא ואדרבא סמוך מיעוטא דאפי' עז יותר משנה לא יולדת לחזקה קמייתא דלא ילדה והוי להיות רובא דלכהן וראיתי להאלגאזי ז"ל [ברפ"ג דבכורות] שכ' דלא הוי רק דרבנן מחמת רובא דיולדין ורבינא מדרבנן קאמר ולפענ"ד איפכא משמע דהו"ל (להיות) למיזל בתר חזקה דלא ילדה כיון דליכא רובא דיולדת כיון דהוא תלוי במעשה וכן באמת הרבה פעמים מבואר בפוסקים דרוב דתלי' במעשה לא הוי רוב ולא חלקו לומר דהוא רק דרבנן והנ"ל לומר דכיון דהתו' [בכורות הנ"ל ד"ה רבינא] כתבו לחלק דדבר כזה רוב יולדות לא הוי תלוי במעשה כיון דכן דרך רוב ב"א להוליד ורק בבהמה דלפעמים צריך להרביע דוקא שייך לומר דהוי רוב התלוי במעשה ולזה י"ל דהחילוק בין אדם לבהמה שלומר בבהמה דלפעמים צריך להרביע הוי מעשה חילוק זה הוי מדרבנן אבל לעולם רובא דתלוי במעשה לא הוי רוב כלל וא"כ לפ"ז לדידן בזה"ז דידוע דלא מצוי כלל זכר שאינו מסורס ורק שיש זמנים שמרביעים א"כ שפיר הוי רובא דתלוי במעשה ולא הוי רוב כלל ואדרבא חזקה שלא ילדה וחייב מה"ת בבכורה ולא הוי רק ס' של הקנין וחד ס' לא מהני וא"כ אסור מדינא אולם ס"ס נגד חזקה (י"מ) [יש מקילין] אך באמת אין ס"ס כלל דדלמא ילדה כיון דתלי' במעשה באמת י"ל דאינו נכנס בגדר ס' בזה"ז דלא שכיח בלא הרבעה במעשה [פי' דהספק שמא ילדה שוב איננו ספק השקול ובס"ס כזה כ"ע מודים דל"מ נגד חזקה] והס"ס שעשה האלגאזי ז"ל לפענ"ד שפיר כתב הבני יעקב דהוי כשם חד הגם שס' אחד מתיר יותר מחבירו כמ"ש האלגאזי מ"מ לענין ספק בפלוגתא אינו נחשב דר"ת ס"ל דלא קנה ורש"י והרמב"ם ס"ל דקנה יהי' מאיזה טעם שיהי' והוי רק חד ס' ואדרבא בזה לא קיי"ל כרבים דהוי כמו שיטה שכל א' אומר דהוי קנין מטעם אחר דלא קיי"ל כשיטה ודו"ק אך לדינא י"ל דעכ"פ מותר להטיל בו מום וז"ב והי' שלום א' קרח כ"ז סיון תרכ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף