שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/נט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב חושן משפט נט

סימן נט

לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי פאר הזמן המפורסם כו' מהרי"ל מייזלס נ"י האבד"ק פרעמיסלא יע"א.

שאלה תי"ח דיין נפטר ונשאר אחריו בנים יתומים קטנים ואשתו אלמנה ונכמרו רחמי אנשי העיר ועשו אסיפה והסכימו לעשות תקנה לתת להאלמנה ובני' מקופת הצדקה היינו שיוסיפו על שכר השחיטה מכל עוף א' צ"ל וזה יהי' עבור האלמנה (כי עלתה על דעתם שיעלה דמי ההוספה לערך ב' או ג' ר"כ לשבוע) ונאספו כתות לבא עה"ח והוחילו על הרב וראשי הקהלה שגם המה יסכימו וכן נכתב בריש כתב התקנה שיעשה בהסכמת הרב ומנהיגי העיר והרב לא רצה להסכים כי אמר מאחר שמבואר בכתב לאסור השו"ב באם יעבור על התקנה וחש לתקלה דשכיחי בעוה"ר בזדון ושגגה וגם כי גם ראשי קהלה אמרו שיעלה דמי ההוספה לערך ששה ר"כ וזה אין לפזר בשביל האלמנה ויתומים הנ"ל כי יש עזבון מאביהם על איזה אלפים ר"כ וגם כי גם ליתמי הרב המנוח ז"ל לא ניתן לערך כזה ולזה הרבה אנשים ובפרט הרב והמנהיגים לא חתמו ורק לאחר איזה ימים נתוועדו יחד מנהיגי העיר ויח"ס עם הרב ועשו תקנה על חצי צ"ל הוספה על כל עוף וגם הוטלו על השו"ב שבידו ישלם להאלמנה הנ"ל בכל שבוע ב' ר"כ וכן קיבל עליו השו"ב ובלא שום איסור רק בחיוב עליו. והנה אהובי הדיין ז"ל חולקים ע"ז ואומרים כי כן עלתה פ"א בהסכמת ותקנת רוב בני עיר אין יכולין לבטלו הגם שהרב ואיזה מנהיגים אינם מסכימים כיון שכבר נעשה התקנה ליתן כל ההוספה א' צ"ל להאלמנה והתקנה נעשה מרוב אנשי העיר וכמה מהנגידים חשובים גם מנהיגים לכן אין יכולים הרב וקצת מנהיגים לבטל. זה תורף השאלה:

תשובה הנה ידוע דהא דרבים יכולים לתקן הוא בשלשה אופנים אם למגדר מילתא דשמיא כמו שרואים. שהעם פרוצים בעבירה או מונעים מלקיים מצות עושים תקנה להוסיף גדרים כדי שלא יפרצו ח"ו באיסורים וזה ודאי יכולים רוב בני עיר לתקן אולם באם יש צורבא מרבנן כל תקנה הנעשה זולתו אינו אולם הרבה חולקים בזה:

ב' הוא תקנה שאינו כלל בעניני דשמיא רק לתקנת וטובת בני העיר כמו מדות ומשקלות וכיוצא ואיכא רווחא לחד ופסידא לאחריני בזה יש מחלוקת בין הפוסקים ר"ת [במרדכי ב"ב סי' ת"פ] ור"י ז"ל וגדולי האחרונים אם יכולים הרוב לכוף המיעוט וכבר פשט המנהג דיכולים הרוב לכוף המיעוט בדבר הנוגע לטובת בני העיר אפילו במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמבואר במשא מלך שרוב מנהגי מקומות בישראל כן וכן המנהג באמת:

ג' היכא דהתקנה אינו נוגע כלל לטובת ותקנת בני עיר רק תקנה פרטי בזה כ"ע מודים דאין הרוב יכולים לכוף המועט כמבואר בכל הפוסקים [ע' בח"מ סי' ב' ורל"א]. והנה אחר הקדמות דברים הנ"ל נראה תחת איזה סוג הוא תקנה הנעשה בנ"ד הנה בודאי אין בו צד מיגדר מילתא דשמיא כידוע לכל דמאי גדר סרך מצוה יהי' בזה ואם כי הוא בודאי מצות צדקה מצוה גדולה אבל אינו בתורת גדר דגדר מיקרי מה שמתקנים ועושים כמו שעושים גדר שלא יעברו את הגדר לרשות שאין רשאין להלוך בו כמו כן עושין תקנה בדבר המותר שלא יהרסו לבא להאיסור אבל הכא בתקנה זו אינו גדר כלל רק מצות צדקה ומזה המצוה נדבר אם כופין הרבים ליחיד הנה הרבה פסקו שאין כופין לצדקה משום שהיא מ"ע שמתן שכרה בצדה והרבה חולקים ובש"ע [יו"ד סי' רמ"ח] פסק שכופין על הצדקה אבל בכ"ה מביא הרבה שחלקו על פסק מרן ז"ל בב"י ופסקו שאין כופין ומביא תשו' מהר"מ מינץ ז"ל סי'... שכתב דליחיד אין כופין. והנה בני עיר כופין זא"ז לעשות קופה וכו' וכן כל דבר הנהוג באותן המקומות כמבואר במרדכי ז"ל ואפילו מועט כופין הרוב ומש"ה פסק בש"ע סי' ר"נ דכופין הבינונים הרבים לעשירים לעשות קופה והוא מתשו' הרשב"א מובא בב"י בטי"ד ס"ס ר"נ וז"ל נשאל הרשב"א עניי העיר מרובין והעשירים גדולים אומרים שיחזרו על הפתחים והבינונים טוענין שלא יחזרו אלא תהי' פרנסתן מוטלת על הצבור לפי ממון והשיב שורת הדין כדברי הבינונים שהצדקה לפי ממון אלא שהדור נדלדל ואין עשירות לא בכיס ולא בדעת ומ"מ בכל המקומות מפרנסין מן הקופה ולפי ממון ואם יחזרו אח"כ על הפתחים יחזרו וכ"א יתן לפי דעתו ורצונו עכ"ל. אלמא הא דהרוב כופין הוא משום דכן הדין אבל לא יוכלו הרבים לכפות ליחיד שיתן יותר מחיוב עפ"י ד"ת ומנהג אותן מקומות ודבר ברור הוא ומנהג בכל תפוצות ישראל שאין רוב בני עיר כופין ליחיד עשיר ליתן צדקה יותר מהנהוג בינינו אפילו הם מפזרים ביותר לאיש אחד ומחזיקים אותו אינם יכולים לכוף לעשיר שיתן גם הוא לזה הת"ח רק כפי ערך שנוהגים וראוי לתת וזה פשוט אשר כמעט לא ניתן לכתוב מרוב פשיטות וא"כ בודאי לפי מנהגי מדינת גלילותינו אין מפזרין בשביל אלמנת ת"ח כיוצא בזה יותר מב' ר"כ ובודאי לא יוכלו הרוב לכוף להיחיד ליתן יותר ולכן כיון שאין יכולים לכוף בודאי גם פשוטי והמוני העם לא יוכלו לכוף להם לזה וא"כ גם ודאי אפילו החתומים יוכלו לחזור כי לא חתמו עצמם רק אם גם כולם יתרצו בזה וכמ"ש בתשו' ספרדית כמדומה לי במהרח"ש ז"ל לדבר פשוט ואין הפנאי כעת לחפש בספרים בדבר שאין צורך כי הדבר פשוט מעצמו וכפי המבואר [ביו"ד ס"ס רל"ו] גבי שנים שנשבעו ואחד אינו מקיים וא"כ בודאי התקנה הראשונה בטלה ממילא גם איסור שאסר השו"ב ע"ע אינו כלום כי לא אסר ע"ע רק אם יהי' בהסכמת כל בני העיר מחויב ליתן ואם התקנה בטלה ממילא גם האיסור בטל והתקנה השני' שפיר כיון שנעשה במוסכם כולם והשו"ב חייבו עצמם ליתן ב' ר"כ בכל שבוע באיזה אופן שיהי' כנלע"ד שהתקנה הראשונה בטלה ובפרט שנעשה שלא ברצון הרב ומבואר ברח"ש ק"ו שכ"כ הרשב"א בתשו' שאפילו כל בני העיר אין תקנתם כלום אם חבר עיר אינו מסכים וכתב שם שאם הריב"ש הי' רואה תשובת הרשב"א זו לא הי' חולק עליו ח"ו ומסתמא לא ראה אותה כיון שלא הביאה ולכן הלכה כרשב"א בזה וכמ"ש מהרי"ק [שורש צ"ד] דכשאין דברי הראשון ידוע הלכה כדבר הראשון נגד האחרון לכן החליט הרח"ש ז"ל להלכה דנגד חבר עיר לא יכלו לתקן כן נ"ל. אולם מחמת דמעת האלמנה ויתומים והמקום רחוק ממני ואולי ח"ו המה מחוסרי לחם ועפ"י הדין מוטלים על העיר ואז בודאי כופין אפילו המיעוט לרוב לזונן כראוי להם כנהוג בכל תפוצות ישראל לעשות סיפוקי ת"ח די חיותו עכ"פ ולכן לדעתי שיאספו בני העיר יראי השם והרב עם מנהיגי הקהל ויאמרו דעתם לש"ש בלא מחלוקת וכאשר יאמרו הרוב עתה בהתוועדם יחד ואחר חקירת הענין היטב כן יקום כ"ז נלע"ד לדינא:

והנה ראיתי דברי מעכ"ת ובאמת הרחיב בחריפות ובקיאות אמנם לצורך הענין אינו כאשר כתבתי דזה אינו בגדר תקנה כלל כאשר כתבתי רק צדקה ולהאריך בפלפול בימי הקדושים הללו ולרוב הטרדות לא אוכל הרחיב הדיבור רק את זה ראיתי להעיר מ"ש כ"ת דת"ח מסתלק בפה [ע' תו' יומא י"ב ד"ה כה"ג בשם הירושלמי ולע"ד לא בעינן דוקא רב ממונה מהקהל רק גדול הדור שעוסק בצרכי צבור אפילו שלא נתמנה מפי הצבור וכמ"ש [במ"ק ד"ו ע"א] האי צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי' רמיא וכמבואר בתה"ד בפסקיו סי' קכ"ח] דרשות לכל צורבא מרבנן המגיע להוראה להורות ולנהל בני העיר וא"כ אין הדבר תלוי במינוי בני העיר גם מה שהעיר משום שבועה בכתב ורוצה לחלק בין עדות וכו' יעויין בהג"א פ' המביא גיטין ד"ה השיב ר"ש ז"ל ועיין בח"ס [חי"ד סי' רכ"ז] בזה ומחמת טרדותי קצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף