שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/ד

סימן ד

למחו' הרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם ע"ה פ"ה בו"ק כש"ת מו"ה ארי' ליבוש נ"י האבד"ק מאשציסק יצ"ו:

אודות השאלה הנה הע"א אינו נאמן כיון שהכחישו בראשונה וגם כי הוא נוגע בדבר דאל"כ נימא גבי א"י אם הלויתני וחבירו טען ברי נימא הרי ע"א על גזל ע"ד שהקשה מהר"י באסאן א"ו שנוגע אין לו שום דין עד כלל ובפרט שהכחישו בתחלה וכ"מ בהדי' ברמב"ם הל' נזירות גבי ע"א שאמר נדרת בנזיר אם מכחישו א"נ משמע אפילו אם עתה נולד ספק להנזיר וגם בירו' מבואר בהדי' דאינו לוקה רק כשהתחיל לנהוג נזירות. והנה מחמת הספק לחוד בלא העדות וודאי בספק בת"כ דלהרבה שיטות אינו כלל שבועה [ע' ב"י יו"ד סי' רל"ט ואפילו לר"ת ז"ל דמחמיר בת"כ מ"מ הוי ס"ס וכעין זה מבואר בס' בעי חיי לכנה"ג אך ליתר שאת יוכל להתיר אפילו שלא מדעתו כיון דהוי לדבר מצוה והוא כמעט פ"נ לפי מכתבו דמר ולכן סמכינן אהתוס' שמתירין כמבואר בהג"ה רכ"ח [סכ"ו] ובפרט דשותפים שנשבעו זל"ז הגם דמהרי"ק ז"ל ס"ל דהוי קבלת טובה בס' משפטי שמואל חולק עליו לומר דזה לא הוי קיבל טובה כמבואר בכה"ג רכ"ח סי' ל"ט בשיורי כה"ג ובצירוף עוד סברא ודאי סמכינן אדברי התוס' ז"ל כמבואר בט"ז ז"ל ולכן נכון הדבר להתיר ע"י ג' אנשים להודיע להשוכרים הראשונים דיש ג' ספיקות א' אם נתן כלל ת"כ שנית אם הוי זה קבלת טובה בשותפים ג' אם ת"כ הוי כשבועה ד' שיטת התוס' דלצ"מ אפילו בקיבל טובה ולכן בודאי מותר ע"י התרה. ומה שמסופק כ"ת אם נתחייב מכח שעבוד הנה בס' מחנה אפרים בה"ש [סי' י"ח] מבואר גבי סרסור שאמר הכבד ושב דא"צ לתת לו שכרו מכמה טעמים מכ"ש בנ"ד שעדיין לא התחיל כלום ולרוב שיטות הפוסקים יכולין שותפין לחזור על להבא שלא בקנין ומכ"ש בכה"ג שלא ע"י מעשה אין כלל אפילו בקנין הוי קנין דברים וק"ל והי' שלום כדברי כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף