שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/ג

סימן ג

לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם ירא ה' כו' מו"ה בנימן זאב נ"י האבד"ק זמיגראד יע"א:

שאלה באחד שבא לדין עם אחותו שאחותו ובעלה טענו שהי' להם שטר שלם זכר ולכן רצו ליקח חצי מעזבון אביהם עוד איזה טענות של הבל טענו לפני הב"ד ופסקו שאין בדבריהם ממש והאח יקח כל הירושה והנה האשה אמרה שלא תציית לזה בשום אופן והוכרח האח להתפשר עם אחותו ואח"כ נחלית האשה ולקחה התכשיטין שלה ונתנה לאחיה הנ"ל שיהיה בידו בשביל בניה אחר פטירתה ולקח האח התכשיטין והנה לאחר פטירת האשה תבע הבעל להשליש היינו האח הנ"ל שיחזיר התכשיטין עבור היתומים הנ"ל וטוען השליש אחי אשה הנ"ל שתופש המטלטלין התכשיטין בעבור מעות הפשר שנתן מעות לבעל האשה והאשה בכדי באונס שאמרה שתלך לערכאות ולכן תפס התכשיטין:

תשובה הנה הד"ק האריך אי פשרה דינו כמכר והנה באמת בכיוצא בזה יש הרבה שיטות בפוסקים וקשה להוציא מן המוחזק אולם הלא פשוט הדין מבואר בסי' פ"ג ס"ב וז"ל הרמ"א שם וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול לומר אח"כ אקבלם לעצמי ומה ששתקתי כדי שתתן לי המעות עכ"ל וכתב הש"ך ז"ל דגם בעדים יכול לומר על חובי תפסתי ובאו"ת משיג עליו דאם אין לו מיגו א"נ ורק שלא בעדים יש לו מיגו אז יוכל לומר על חובי קבלתים וכן הביא האו"ת דעת הגאונים דבעדים אי"ל לדידי תפסתי ובקצות כתב דבזכי' דאמר לשון זכות א"נ לומר לעצמי תפסתי והנה בכאן אמרה להאת שישמרם להיתומים הוי ממש כזכי בירושה ובכה"ג א"נ לומר אני זכיתי בו ומה שהקשה בנתיבות דכאן נאמן משום שזה צריך לשתוק לקבל מעותיו ובאמת דבריי אינם מובנים דהרי מבואר בהדיא (בסי' ק"צ ס"ו) במכר קרקע לחבירו ואמר אח"כ שתופס הכסף בשביל חוב שעליו המכר קיים הרי דהמכר קיים עכ"פ ולא יכול לבטלו ולומר שכוונתו הי' בשביל מעות לתפוס א"ו שזה אינו ועיקר הטעם שזה אינו נאמן לבטל דיבורו בפירוש נגד מעשה ודברים שבלב אינם דברים אם יש עדים (שנעשה) ששלחו ע"י מעות א"נ שקבלם על חובו ובשלמא באין עדים הוי רק כדברים שבלב כיון שאין עדים שומעים ויכול לחזור לתופסם במיגו שלא קיבל כלום בשביל חבירו אבל בעדים ודאי לא נאמן מה שאמר בלבו שתפסם בחובו ועיין בנ"מ פ"ה שנתעורר הוא גופו בזה.

אך לכאורה י"ל שתופס וגובה חובו ממתנות ש"מ דכן משמע דבמשכ"מ יוכל לגבות ובסמ"ע רנ"ב ס"ק א' כתב שם וז"ל אפי' לכתובות ב"ד פי' אבל לעיקר כתובות אשה א"צ לה"ט שמשכ"מ אינו קונה כ"א עד אחר מיתה כי אף שיקנה מחיים הלא האשה טורפה בשטר כתובתה המוקדם אפי' ממשועבדים מזמן כתובתה דא"ל דמיירי במטלטלין דאין בהם דין קדימה דא"כ אף כתובת ב"ד אינו גובה ממתנת ש"מ כיון שקדם וגבה עכ"ל ובנה"מ כתב שלא הבין מה דין קדימה שייך לכאן ובאמת לפע"ד אין כוונת הסמ"ע קדימה זמנית לגבות ורק כוונתו כיון שיצא מתח"י העזבון ובא ליד מקבל שוב א"י לחזור בו והנה בנה"מ מחלק שם בין היכי שצוה ליתנו תיכף ובין היכי שלא צוה ליתן רק לאחר זמן ולדבריו בנ"ד כיון שלא צוה ליתן תיכף יוכל לגבות ממש"מ אך בנ"ד כ"ע מודים דהא נצ"ב הבעל יורש ומוציא מיד לקוחות והלכך המתנה היא מבעלה ואצל הבעל הוי מתנת בריא ופשיטא שאין גובה מהקטנים במה שזכה בשבילם כן נ"ל אמת להלכה בפרט כי עפ"י רוב השיטות אינו יכול לחזור ולתבוע מה שנתפשר בטוב מכמה טעמים שכתב מעכ"ת ובפרט שכן נהגין כ"ע שמפשרין בזה והוא כהיתר בעיני העולם בעד שכר אמירה וחתימה ולכן אם יש עדים או מפורסם הדבר שאין לו מיגו כמו בעובדא דרבה בר שרשום (ב"ב ל"ב) בודאי צריך להחזיר והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף