שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/כט

סימן כט

ה' ויגש תרכ"ז להרב וכו' האבד"ק שאמלויא במדינת ז"ב:

הגיעני מכתבו והנה ידע כ"ת שמאד הי' קשה בעיני להתיר וכמה שנים שגדולי מדינתינו התירו ובגלילותינו לא הותר הדבר כמה שנים וכל ההיתרים לא ישרו בעיני מחמת מ"ע ולאסור גם להעלות בערכאות בזמננו זה כאשר ראיתי שכן נכתב בפנקס ע"י המאנדאטאר אבל אין שום פירסום קול כלל והרבה עושים בערכאות נגד חובותיו ולא נשמע לשום אדם ובפרט שהוא לצחוק בעיני העכו"ם ולא יצא מחשד כידוע לרוצה האמת ולא ללקט ממ"ש בספר ולכן לא הותר בגלילותינו לשום אדם אך לאחרי רואי שבאים לחשש איסור שביתת בהמתו ולכמה א"ד וגם ההפסד הוא גדול כעת אמרתי אל לבי להתיר ע"י איזה אופן שאין חשש במכירה כלל. והנה מה שהמציא גדול אחד להיות שותף עם נכרי והיינו שיש לעכו"ם פראצענט בהעסק והנכרי אינו משגיח על העסק כלל וזה ודאי אינו כלום דעיקר ההיתר בשותף שלדעתו עושה אבל בכאן כיון שהישראל הוא נו"נ והוא שוכר לבע"מ והפועלים אינם מכירים להנכרי השותף ודאי עושים ע"ד הישראל ולכן אמרתי אל לבי היתר ברור לכ"ע והוא דהנה מפני מ"ע כיון דבאים לאיסור רבא מותר לעבור על איסור זוטא וכמ"ש בשבת בריש מכילתא וגם מצינו כיוצא בזה שהתירו חז"ל בשביעית עיין בסנהדרין פז"ב כ"ו ע"א] וגם כיון דנהיגו כעת כמעט בכל המדינה [בשטר מכירה] ונהיגי להשכיר לעכו"ם הוי כמו שדה דלאריסות עבידא והארכתי קצת בסוגי' דריש שבת ובשחרר עבדו בגיטין ל"ח] ועניני המכירה כתבתי נוסח כולל בין למכירה או לשכירות ועל זמן קאי על שכירות כו"כ לשנה ואם למכירה היינו מכירה לצמיתות עלמין ולא נכנסתי בענין ממכר ליומא ולא למוכר ללמ"ד יום כי רציתי לעשות הנוסח אליבא דכ"ע בפשיטות לרוב ראשונים ולכן מכירה כוונתי לצמיתות ולא הוצרכתי לפרש כי בלשון ב"א סתם מכירה היינו לעולם וכן ראיתי כמה נוסחאות על שטר מכירה בפסח ונסתלק תלונה אחת ושארי לי' מארי דתלי בוקי סריקי ומה שמפלפל בענין מ"ע כבר כתבתי דלכל ההתרים לא ביטל מ"ע ואפ"ה התירו לצורך שעה וגם בחתם סופר מיקל הרבה כידוע:

ושארי פלפוליו במשכון ושארי ענינים לא רציתי לעיין בו כי אינו דומה נ"ד למשכנתא ובהדי' מבואר שהוא מכר לו או השכיר לו לחלוטין בלא משכון ותנאי כלל ורק התנה עם העכו"ם שיהי' העסק במעות ההלואה ולא יפסיד העסק בענינים אחרים ולמען קיום דבריו קיבל עליו הנכרי שלא לעשות דבר בהעסק זולת רשות המלוה וביותר מנהו לסנטר ופקיד על הכל ולא למשכון נתנו כי הכל ברשות העכו"ם ובמה קנהו הישראל למשכון הלא לא משך וגם כסף אינו קונה שיהי' למשכון וגם ישראל מעכו"ם אינו קונה משכון ורק בדיבור אמר לו לאחר הקנין שיהא משועבד לאפותיקי לפרוע מהם אבל לא למשכון ונ"מ טובא אלו מת הנכרי לא זכה דאין בידו משכון ולא זכה רק כדי שיהי' ביד הנכרי] לפרוע חובו ואדרבה גילה דעתו שאפי' החצר יהי' של הנכרי ואגבי' יקנה המטלטלין אג"ק ולכן אין דמיון למשכון כלל וגם לדין אה"ע סי' צ' ל"ד כאוכלא לדנא ואתמה הא זולת מ"ע שבת כפסח דמי (רק לענין שותפים בחצר) ובכל פסח מוכרים להעכו"ם והחצר ברשות ישראל ואפי' אם עשה באופן שלא יוכל הנכרי לעשות בו דבר בדיעבד הוי כמכירה וכמבואר בפ"מ [סי' תמ"ח במ"ז סק"ד] ולמה בשבת יהא אסור ואין לומר הא לכתחילה אסור בחמץ [התם] הטעם משום דניכר הערמה אבל בכאן דע"כ צריך להתיר הערמה כדי דלא ליתי לידי איסור דאורייתא] שרי אפי' בדבר דאורייתא אפי' לאיסור חמור וכמו שמערימין גבי בכור ומעשר והנה בפסח מקרי יותר ברשותו שחמץ בבית ישראל וגם מתירין אפי' לא נמכר מקום שמונח עיין במק"ח והמכירה היא הערמה ואין לעכו"ם בו תפיסת יד רק הקנין ובכאן העכו"ם משתמש בכל הבתים ומטלטלין כרצונו והפועלים נשכרים בשבילו וסנטר הישראל תחתיו עפ"י דיננו ויכול לסלקו באיזה הערמה כ"ד והיינו ליקח איש אחד בטוח עפ"י ב"ד להיות סנטר יוכל עפ"י דיננו לסלקו אם יברר עליו קצת העלמה ולכן בודאי אין זה משכון כלל ולכן אין פלפולו נוגע לנ"ד ולכן לא באתי לפלפל בדבר שאינו נוגע לדינא כי מוטרד אני בשאלות הכרחיות אולם המעיין היטב בדבריו יראה שלא דיבר נכונה בכמה דברים אך מה לי לפלפולו ההיתר הוא ברור והסכימו כמה גדולי המדינה בזה אך אם גדולי אונגארין עומדים לגדור פרצה ואולי ח"ו יבא לידי ח"ה מבוקשי להזהיר אנשי גלילותיו בשמי שח"ו לסמוך על היתר שלי כי אין לזה רק מקומו ושעתו ואם חכמי המדינה רואין לאסור אליהם תשמעו וכן כתבתי כזה לאיזה גליל באונגארין ונא מאוד שלא יטריד אותי עוד בזה כי לא יקוה על תשובתי דבר ולענין דד"מ אין חילוק בין שכירות ומכירה בפה או בערכאות לענין תפיסת הקנין כידוע ומקרי מינדליך פערטראג כידוע והיה בזה שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף