שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/קפ

סימן קפ

להרב הה"ג האבד"ק פרעמיסלא כו'.

הנה מעכ"ת כתב לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' יבום וחליצה הל' ד' שכתב שם וז"ל מי שזנה עם אשה בין פנוי' בין א"א ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא ואפילו היא מודה לו אעפ"י שהוא בנו לענין ירושה ה"ז ספק לענין יבום כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי והרי אין לו חזקה אלא לעולם ספק היא ולהחמיר דנין בו וחולצת ולא מתיבמת עכ"ל והקשו כולם הרבה קו' כמבואר בהה"מ ז"ל דמ"ש מתרומה דלא חיישינן שמא הולד היא מאחר וגם יתר קו' שידוע וכתב מעכ"ת שהחילוק הוא בולד טרם יציאתו לאויר אין לו חזקה ומש"ה חיישינן שאחר בא עלי' אבל בולד שיש לו חזקת בן כרוך אחר אביו וכדומה סוקלין ושורפין על החזקות זה ת"ד הד"ג. והנה נפלאתי מאד דזה נגד הש"ס יבמות (ס"ט ע"ב) וז"ל איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אמר רבא מסתברא מילתא דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימא מעלמא בתרא דידי' שדינן לי' אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל ה"ד אילימא דדיימא מעלמא ילדה אמאי תאכל אלא לאו מיני' דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתרא דידי' שדינן לי' הכא דלהאי איסורא ולהאי היתרא לא כ"ש [כו' עד והכי איתמר ארוסה שעיברה כו' ע"ש] עכ"ל הרי דמדמה רבא ילוד [לעיבור] דאם נימא דבעיבור לא שייך חזקה א"כ יפה פסק רב בעיבור דהולד ממזר משום שאין לו חזקה משא"כ בתרומה וכמו שמחלק מעכ"ת אליבא דהרמב"ם ז"ל א"ו דגם לעיבור יש חזקה כמו לולד ותרווייהו שוים ולהכי הקשה רבא שפיר מילוד לעיבור והנה לכאורה עלה בדעתי לחזק חילוק מעכ"ת ולא יקשה מרבא דפריך על רב דמיירי בעיבור ופריך רבא עליו ממתני' דאיירי בולד דהנה במתני' איתא ילדה תאכל משמע תיכף משעת לידה טרם החזיק בו אב לבן אלמא דשדינן בתר דידי' אפילו בלא חזקה א"כ בעיבור נמי נשדי בתר דידי' דילוד בשעתו הוי כמו עיבור דלית לי' חזקה וכה עלה על דעתי לכאורה לקיים חילוקו דמר אולם ראיתי שז"א כלל דהרמב"ם ז"ל נמי כתב ילדה תאכל כמו במתני' וא"כ נמי איירי בלית לי' להולד עדיין חזקה ואפ"ה אין חוששין לאחר שבא עלי' א"כ גבי חליצה ג"כ שדינן בתר הבועל ואין חוששין לאחר ולמה פסק הרמב"ם ז"ל גבי חליצה שחוששין שאחר בא עלי' וגם גוף הסברא שכתב מעכ"ת דלא שייך בולד חזקה לא ידעתי הא ברמב"ם מבואר איפכא שחזקה שהולד בא מהבא עלי' וכן באמת כתבו כל הראשונים ואחרונים ז"ל גבי עינבי דמוצנע בכרם [בב"ד כ"ד ע"ש ברמב"ן] דבמקומו ממש לא אזלינן בתר רובא ורק אמרינן דכאן נמצא כאן הי' ולא שבא ממק"א והעירו מזה גבי יצחק ר"ג [יבמות קט"ו] וכתבו דאפי' רק הלך יצחק ר"ג לאותו העיר לא חיישינן לאחר רק תלינן בזה שהלך לשם דחזקה כ"נ כדה מכ"ש בבועל שבא עלי' בודאי כדפי' בתוס' יבמות [ע' ע"א ד"ה אבל] לא חיישינן לאחר ושפיר החזקה שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מתרומות הל' י"ד וז"ל מי שנשאת לכהן שוטה או שאנס אותה או שפיתה אותה כהן וילדה אוכלת בשביל בנה ואעפ"י שהדבר ספק הואיל ובלא קידושין היא שמא מאחר נתעברה הרי הולד בחזקת זה שבא עלי' והוא שלא יצא עלי' קול עם אחר אלא הכל מרננים אחרי' בזה הכהן עכ"ל. גם מה שחידש כ"ת דבולד שייך חזקה שהוא אביו וע"כ כוונתו שכרוך אחריו כההוא דבנו על כתיפו ובאמת ברמב"ם ז"ל כ' להיפוך כנ"ל וז"ל ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי עכ"ל אלמא דלא מהני שום חזקה ולא שום דיבור של אב כי מהיכן יודע האב בעצמו שהוא בנו ולכן אין לעשות חילוק כלל בין ולד לעיבור אך לפעד"נ דטעם הרמב"ם ז"ל פשוט כיון דהוא מוחזק באחי ולא בבני רק באותו הספק הזה שנולד מזונתו ולא ידעינן אי מיני' או מאחר וליכא ידיעה שהוא בנו רק מחמת חזקה שממנו הוא הולד הואיל שבא עלי' נגד זה יש חזקת איסור לשוק ולענין להחזיק הבן לפוטרה צריך דבר ברור לא חזקה כמו דלא נאמן לומר יש לי בנים באם יש עדים שיש לו אחים ולא מהני מיגו ומכ"ש דלא מהני חזקה במקום עדים שיש לו אחים דהא מסופק הגמ' [ב"ב ד"ה] לומר דמיגו עדיף מחזקה ואם מיגו לא מהני במקום עדים שיש לו אחים מכ"ש חזקה הנ"ל דלא מהני במקום שיש עדים ולפיכך כתב הרמב"ם ז"ל שפיר דחיישינן שמאחר הוא דנהי דאיכא חזקה שממנו הוא מ"מ לא מהני במקום שיש עדים שיש לו אחים ומש"ה לא קשה עליו מתרומה דשם ליכא חזקה נגד הכ"נ אך הקו' שמביא כ"ת מבא על (אנוסתו) [בתו מאנוסתו שנהרג עלי' כמבואר בסנהדרין דע"ו ובכ"מ] לק"מ דהנה כתבו התוס' בחולין (י"א ע"ב ד"ה כגון) גבי מכה אביו ואמו דאזלינן בתר רובא וז"ל ועוד הוי מצי למידק ודלמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת עכ"ל הרי דיש לאם חזקת צדקת ולכאורה למה לא ניחוש דנאנסה נמי מאחר אך דמילתא דלא שכיח אונס כמ"ש התוס' בכתובות [ד"ט] ולרצון היינו שמא זינתה עם אחר ברצון יש להאם חזקת צדקת וא"כ מש"ה בבתו מאנוסתו מוקמי' לה אחזקתו שהבת ממנו ולא ניחוש שמא אחר בא עלי' שהרי יש לאם חזקת צדקת ולא נבעלה באיסור פנוי' רק ממנו שאנסה וזה ברור ולהכי מדויק שבהש"ס בכל מקום אמרו בתו מאנוסתו ולא אמרו בתו בזנות וברמב"ם בהל' איסורי ביאה פ"ב הל' וא"ו כתב וז"ל הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו עכ"ל ולפע"ד א"ש דלענין איסור אסור בכל ענין בין במפותה או באונס שבא על אשה וילדה ממנו בת אסורה דאפילו אם ניחוש דאחר בא עלי' אסורה מספיקא משא"כ בתו מאנוסתו דאמרו בש"ס הוא לענין שריפה ובזה דוקא בתו מאנוסתו דיש להאם חזקת צדקת אבל במפותה אין עונשין על הבת דדלמא אחר בא עלי' וחזקת צדקת אין לה דאיתרע חזקתה דהא נבעלה באיסור פ' ומש"ה תפס הגמ' לישנא בתו מאנוסתו וזה ברור לפע"ד. היוצא לנו מזה דאין שום קושי' על הרמב"ם ז"ל ויש להחמיר כדבריו זולת אם אין עדים על אחים רק חזקה שוב החזקה שממנו הולד מפקיע חזקה והי' שלום. א' פנחס תרכ"ד:

בעזר השי"ת נשלם חלק אבן העזר.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף