שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/צד

סימן צד

לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף השנון ירא ד' מו"ה אברהם ישכר אבד"ק הידאלמאש.

שאלה במומר שגירש אשתו היהודית בהושענא רבה ומחמת גדול הנחיצה ושהי' יו"ט חוה"מ לא הי' שכיחי דיינים כשרים רק שני קרובים צירפו עם הרב וע"מ היו כשירים ושאל השואל אם יש לחוש לגט זה מחמת סברת א"ז מובא בב"י [סס"י קל"ו] ובת"ה רמ"ח דגיטין הוי דין וצריך תלתא וכאן נפסלו כולם ע"י הקרוב ולא הוי ב"ד כלל ופסול לדברי הא"ז ז"ל:

תשובה בג"פ מעתיק דברי א"ז וז"ל הג"פ ס"ס קכ"ג שוב ראיתי בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ל"ה דמייתי התם תשו' א"ז בארוכה דס"ל דנתינת הגט בלילה פסול דומי' דחליצה עוד כתב ותו נראה בעיני דאפי' למ"ד חליצה כגמר דין מודה בנתינת הגט דהוא תחלת דין שאני אומר דהא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתובה אלא ר"א ס"ל שהיא תחלת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא הוא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהוא כגמ"ד מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עלי' חלץ לה פקע לה איסור לאו הלכך דמי לגמ"ד אבל נתינת הגט מכי יהיב לה גיטא פקע לה כל האיסור ואין שייך בהו תחלה וסוף ולד"ה כתחלת דין הלכך נתן גיטה בלילה לאו כלום הוא ולא מגורשת אפילו נתן לה מידו לידה וכ"ש שלוחו שהוא צריך קיום שאם נתן לה בלילה לאו כלום הוא הלכך הכי נקטינן אשה שקבלה גיטה בלילה לא שנא מידו לידה ל"ש מיד שלוחו ל"ש באותה מדינה ל"ש הבא ממדה"י לאו כלום ואינה מגורשת כלל עוד כתב וכ"ת ליבעי נתינת גט תלתא כדאמרינן גר צריך שלשה משום דכתיב בי' משפט לא היא דע"כ תלתא דבעינן היינו מדרבנן ואפי' בד"מ גופייהו חד כשר מדאורייתא דקיי"ל כר' אחא הלכך נתינת גט נמי בפני חד סגי אלא דבעינן תרי שימסור הגט בפניהם והן הן עדים הן הן דיינים דהואיל ויהיב גיטא ביממא שהוא כשר לדון כל כה"ג עד נעשה דיין אפי' בדאורייתא כההיא דפ' החובל דר"י נשיאה עד ודיין הוה ואפיק מינה מנה צורי יעו"ש דהוא האריך ואני קצרתי עכ"ל מזה משמע דהטעם הוא דמחמת הכתובה שמחוייב ליתן הוי כד"מ וצריך ב"ד אך באמת י"ל דזה א"א לומר כלל דהוי דין ממש מחמת שע"י הגט תגבה הכתובה דהנה אמרי' בב"ב (מ' ע"א) ז"ל קנין בפני שנים ואצ"ל כתובו וקיום שטרות בשלשה אמר רבא אי קשיא לי הא ק"ל האי קנין ה"ד אי כמעשה ב"ד דמי ליבעי תלתא אי לא כמעב"ד דמי אמאי אינו צ"ל כתובו בתר דבעי' הדר פשטה לעולם לאו כמעב"ד דמי והכא טעמא מאי דאצ"ל כתובו משום דסתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל וז"ל הרשב"ם בד"ה א"ר אי קשי' לי בכל הנך דינים דאמר לי ר"נ גבי קנין לחוד הוא דקשי' לי האי קנין למאי מדמי לי' ר"נ אי כמעב"ד דמי ומשום דדומה לדין של דיינים שמוציאין מזה ונותנין לזה ואף עידי קנין ע"י עדותן שרואין בקנין יוצא ממון זה בשעת הקנין מיד המקנה ליד הקונה משום דדמי למעב"ד קאמר ר"נ אצ"ל כתובו אלמא אע"ג דחוב הוא למקנה לכתוב שטר וליפות זכות של קונה אפ"ה כותבים העדים בלא רשותו כדין כל מעב"ד שכח ב"ד יפה והפקירן הפקר לכתוב כל הנעשה בפניהן וא"כ ליבעי ג' כקיום שטרות עכ"ל הרי דהי' עולה על הדעת דקנין הוי כמעשה ב"ד מחמת שבמעשה זה נכנס מרשות זה לרשות זה אך השמיענו ר"נ ורבא דלא כן הוא ורק דהוי רק מעשה קנין אבל לא דין ומכ"ש בגט שהגט הוא רק מעשה להתירה לשוק בגט זה ורק ממילא אם יש לה כתובה תבוא לגבותו לאחר מעשה זה בודאי אין זה דין ויותר מזה מבואר [ב"ב קי"ג] גבי (ב') [ג'] שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין רצו הם עדים ולמה יעדיף עליו גט שיהא צריך שלשה משום שע"י יתחייב בכתובה הא בש"מ בצוואה דיוצא ממון של ש"מ לפלוני ואם רוצים הם דיינים ואפ"ה אם רוצים הם עדים למה לא נימא כן בגט נהי דיכולים להיות דיינים מ"מ אם רוצים לא הוו רק עדים ותו קשה דהא [בר"פ] מצות חליצה פריך בגמ' מנא לן דבעינן שלשה ומפיק לי' מקרא וקשה הא בלא"ה קיי"ל דבעינן בד"מ שלשה ודלמא טעמייהו דרבנן כפשוטו משום דהוי ד"מ וצריך שלשה ותו קשה א"כ לפ"ז [לר"ע ור"ש ור' יוחנן הסנדלר שם בדף ק"ד ע"ב] המכשירים ביחיד גבי חליצה צ"ל דס"ל דלא בעינן בד"מ רק אחד וקשה על ר"א בסנהדרין [ד"ו] דאמר כ"ע מודים דבעינן ג' ולתירוץ בתרא בתוס' שם [ד"ה וכ"ת] דלר"א כל התנאים סוברים דבעינן בד"מ ג' וקשה הלא רע"ק [דסובר דלא בעינן ג' בחליצה ממילא] סובר דלא בעינן בד"מ ג' ותו קשה לי דאם איתא דגט (זה) הוי (לדין) כתחלת דין א"כ למה יוכשר אם ניתן שלא בפני הבעל דהא אין מתחילין לדון שלא בפני בע"ד וא"ל דהשליח עומד במקום הבעל דז"א דהא הא"ז ז"ל כתב דהשליח הוא העד הוא הדיין דעד נעשה דיין והאיך נאמר שגם הוא בע"ד ובודאי זה הוא נגד הדעת ולכן נ"ל דזה ודאי אינו סברא דמשום דאיכא כתובה לגבות צריך ב"ד דז"א כלל דדמי לקנין נהי דמתחייב המקנה במה שהתחייב עצמו מ"מ לא נקרא דין ורק בחליצה גזה"כ דבעי ג' זקנים ולפיכך כיון שמצינו שהתורה החמירה לעשותו מעשה [ב"ד] בהיתר זה כדין צריך להיות ביום בתחלתו והא"ז ז"ל יליף גט דאתי להתיר איסור חמור צריך נמי למעשה ב"ד אבל בהא עכ"פ סגי בחד דשם בחליצה הוא גזה"כ בתלתא אבל בגיטין נהי דילפינן דצריך ב"ד למעשה גדול כזה אבל לא חמור מד"מ וכן מוכח בהדי' בא"ז שם שכ' וז"ל אלמא דאין גט ד"מ ורק שצריך ב"ד כיון שהוא להתיר איסור עכ"פ לא חמור מד"מ ובזה שפיר הוסרו כל הקו' מעל הא"ז ז"ל וגם א"צ בפני הבע"ד שהוא הבעל ובאמת אין הבעל בע"ד בזה ואין כאן דין כלל רק דמעשה הוראה כזה להתיר איסור צריך ב"ד אבל אין כאן דין כלל ולכן סגי בדיין אחד ושלא בפני הבעל וכ"ז הוא לדברי הא"ז ז"ל אבל כל הפוסקים חלקו עליו דכן הרמב"ם [פ"א מגירושין הט"ז] ורש"י [דפ"ו ד"ה ואם ניסת] מכשירים בלא שום ע"מ וכן כמה ראיות שהפוסקים לא ס"ל כוותי' אך גם להא"ז כשר בדיין אחד וזה דלא כנ"ב [מה"ת סי' קי"ד] דפוסל בניתן ביחידי דהרי לכל הפוסקים א"צ כלל דיינים והא"ז דמצריך דיינים כתב דסגי בחד ותשו' א"ז זו מובא בג"פ סי' קכ"ג כנ"ל ולא ידעתי איך אשתמיט לי' מיני' דמרן נ"ב ז"ל ולכן בנ"ד לכאורה אפילו אם לא נשתיירו רק שנים נמי כשר כמ"ש הא"ז דשנים שדנו ד"ד אך די"ל שנתבטלו מחמת צירוף עם הפסולים אולם לפמ"ש דזה אינו דין רק מחמת תוקף הוראת איסור א"א סגי בקרובים כמו שארי הוראות ואם דמצינו בחליצה דפסול בקרובים התם משום גזה"כ משא"כ בגט ותו די"ל דבדיינים לא אמרינן נמצא א' מהם קרוב או פסול דבטלה כולה כמבואר במ"ל ז"ל [פט"ז מה' עדות] ותו דהא הע"מ המה דיינים כמבואר בא"ז וא"ל שנצטרפו עם הדיינים הפסולים ז"א דהא לא נצטרפו עמהם דהם רק לעדות נצטרפו ולא לדיינים וא"כ אם נתבטלו הדיינין מ"מ העדים יכולין להיות דיינים ואפי' לפי' הרשב"ם ז"ל [ב"ב הנ"ל] דכיון דנתיחדו לעדות שוב אינו נעשה דיין מ"מ הרי הא"ז גופא לא ס"ל כרשב"ם ז"ל ורק דגם עד ממש נעשה דיין כמבואר בג"פ. ותו לפ"ד השואל לא עשו לדיינים דידע שהם פסולים רק לקיים המנהג אבל לא לדיינים ולכן שפיר יכולים העדים להיות דיינים ודי בזה לחוד להתיר ובפרט במומר התירו כל האחרונים ולכן הגט כשר. וכל זה באם הי' ע"מ מיוחדים זולת עידי הגט והי' שלום כו' יום ב' ג' ניסן תרכ"ג לפ"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף