שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/נב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר נב

סימן נב

שוי"ר לידידי הרב הגאון וכו' מו"ה אלי' מאיר הכהן רוזן בלום נ"י האבד"ק סטריא יע"א:

שאלה העתק מגב"ע דק' דראב יטש במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא כד אתא לקדמנא ה"ה מו"ה דוד בן דוב שעכטער מכפר ארליעב הסמוך לפ"ק דראהביטש והעיד בתו"ע באל"י בזה"ל דען 24 יאני שנת תרי"ט בין איך גישטאנין אין דער מלחמה אצל העיר הנקרא ביטשקארע במדינה וועלשטיראל איז גישטאנין אצלי איש אחד איין בעל מלחמה וואס ער האט מיר גיזאגט קודם המלחמה אז ער איז מעיר מיקאלייעוו רק זה האט ער מיר ניט גיזאגט פון וועלכין מיקאלייעוו אונד זייני סימנים שטאטור איז מיטטעל שערו שחורים חוטם לענגליכיג אונד איידל דיא חוטם גם זאת האט ער מיר גיזאגט אז ער איז גיוועזין איין גלעזער בביתו אונד בייא דעם רעגעמענד האט מען עהם גירופין אויף דעם דייטשן נאמין שלאם אונד דעם יודישן נאמין ווייס איך ניט האב איך גיזעהן עס איז עהם איין קוגל גיטראפין אין שטערין איזט ער תיכף אנידר גיפאלין ארונטער זיך האט מיר אויס געוויזין אז ער איז טויט זיכער קאן איך דאס ניט זאגין ווארום איך האב עהם ניט גיפריווט אין די איברים אין תיכף האבין מיר גמוזט רעטערירן פין דער שלאכט רק לפי עיני איז דער זיכער טויט גבליבן כ"ז הגיד לפנינו בתו"ע ומה ששמענו כתבנו ולראי' באנו עה"ח יום ב' אחרי ח' אייר תר"כ לפ"ק דראביטש והכל שריר וקיים נאום הק' אלי' האבד"ק דראביטש. מרדכי זאב בער מאהל. חיים בהמנוח מו"ה קלונימוס קלמן ז"ל:

העתק מגב"ע בק' סטריא:

במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' דוד הירש יונגער ממיקאלייעוו השייך לעיר ראזדיל והעיד בתו"ע באליו"ע בזה"ל אז דוד וואלף שלאם ממיקאלייעב הנ"ל וואס איז גיוועזין בביתו איין גלעזיר בעלה של האשה פיגא מלכה איז מיט מיר גיוועזין אין דער שלאכט במדינת איטליא בשדה סמוך לעיר מאזענטא ועיר פארזילענגא דאם איז גוועזין עש"ק אחר חצות דען 24 יאני 859 למספרם האב איך עהם גיפונין ליגן מת ופניו למעלה איך האב עהם באותו יום גיזעהן בעודו חי מחמת ער איז מיט מיר גיוועזין בייא איין קאמפאניע ואחר זה האב איך אים דער קענט טוטר הייט ואין אצלי ספק רק בודאי מת קיין קויל האב איך ניט גיזעהין אז עס האט אים גיטראפן רק האב עהם גיזעהין ליגן טוט ווען איך בין פיר איהם פיהר גיגאנגין אהין אונ צוריק ביים רעטערירען דאס האט גידארט חצי פירטל שעה. כ"ז אמר בפנינו באליו"ע סטריא יום ד' כ"ה למב"י שנת כת"ר:

שוב העידה לפנינו האשה מ' פעסיל אשת ר' זלמן קערנר מפה בתו"ע כנ"ל מה ששמעה מערל א' אחר ששב מצבא המלחמה לן בביתה שהי' מכיר אותה מחמת שדירתה הי' מקודם בכפר ריזוואדאף הסמוך למיקאלייעב הנ"ל והערל הי' מכפר זה ושאלה אותו על ערל א' מריזוואדעף אשר הי' בע"ג אצל בעלה האם חי או לא והשיב הערל חי אח"ז שאל אותה אם היתה מכרת את הגלעהזיר שלהם שלאם ממיקאלייעב השיבה שמכרת אותו ואמר לה שהוא נהרג ע"י קויעל שנפל בו ושאלה אותו מאין הוא יודע והשיב שעמד בקרוב אצלו אפירטל שעה מקודם והוא ביקש משלאם הנ"ל שיתן לו לחם והשיבו שלא נשאר לו רק חצי לחם ולכן לא יוכל ליתן לו מזה ואח"ז כאשר ירו המורי' נפל הקויעל להפלייטצא שלו והלך מעט אח"ז נפלה עוד קויעל על ראשו ונפל ואח"ז ראה אותו מושכב על הארץ ודם שותת בקלוח רב מפיו וכאשר חזר ובא דרך שם תמה ונענע בראשו ואמר שלא רצה ליתן לו לחם וכעת שוב א"צ כלום ורצה לקחת הלחם מכיסו אולם כאשר הרבו לירות בחצים ירא לנפשו והלך משם ואם כי אינה זוכרת ממש לשון העכו"ם אך כ"ז דיבר עמה כ"ז העידה לפנינו האשה הנ"ל בתו"ע יום א' כ"ב למב"י כת"ר פה סטריא:

עוד העיד לפנינו ר' שלמה יוסל סאם מפה בזה"ל איך האב גיהערט מכמה בע"מ ערלים שאמרו שהבע"מ ממיקאלייעב ושמו שלאם נפל במלחמה:

עוד הגיד בפנינו ר' שמעון בער שידריך מדראהביטש בתו"ע כנ"ל בזה"ל יום ויו דען 24 יאלי יום ויו אחר חצות סמוך לפישקארא פלאטץ סילאמע איך בין גילאפין אין שטארעם האב איך גיזעהין ליגין שלאם והי' מלוכלך בדם אולם לא ראה אם מת או חי. ע"כ:

תשובה הנה העד הראשון שהעיד שראה בתוך קשרי המלחמה שנפל עגיל בראשו ונפל אחור ע"ז אין לסמוך כלל להיתר כי בעצמו אמר שא"י בבירור שמת מזה ההכאה כמבואר בגב"ע וגם על העכו"ם דלפ"ת אין לסמוך חדא דגם הוא יוכל להיות שאומר בדדמי כיון שלא נגע בו וירא לנפשו מחמת חצים שפרחו באויר המלחמה אז כמבואר בדברי העכו"ם שבגב"ע. והנה רוב הפוסקים הסכימו דמל"ת לא עדיף מע"א דצ"ל קברתיו במלחמה [ע' רמ"א ס"נ ובח"מ וב"ש שם] ואפילו ר"נ ור"ש שבת"ה [סי' רל"ט מובא שם ברמ"א] שמקילים גבי לפ"ת שאצ"ל קברתיו כיון דרק מל"ת אינו אומר בדדמי מ"מ הלא הר"ן והר"ש בעצמם כתבו דעל הכרת האיש לא מהני בעכו"ם אם ראה אחד במלחמה ובזה גרוע כותי לפ"ת מע"א כשר [ע' ב"ש הנ"ל] וטעם החילוק מבואר במהרח"ש ז"ל בק"ע וז"ל דף כ"ב ע"ב אמנם הרב מהרא"ם ז"ל כתב עלה דההוא תשובה דר' שמחה ור' נתן הנז' וגם עלה דההיא דהג"מ וז"ל אלא שמצאתי בתשובה אחרת דבר סותר לזה שאמרו בשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל עכו"ם המספר מעשה ומסל"ת ואין כוונתו לשום עדות אותו אינו אומר אחר הנדמה כ"א כאשר ראה והסברא נותנת דלא שייכא בעכו"ם ע"כ הרי דמשמע דלהני רבוותא סברי הפך סברת ר"נ ור"ש דאדרבא בישראל הוא דאיכא למיחש בדדמי טפי מבעכו"ם מסל"ת ואני בעניי יראה דיש לתמוה כו' עד והנראה דיש לחלק בין שתי תשובות אלו הוא דבישראל גבי טב"ע שאמר שמצאו הרוג והכירו בטב"ע כיון שמתכוין להעיד ולהתיר אשתו ודאי מתכוין לראות אם הוא ראובן או אחר הדומה לו ואע"ג דבמלחמה חיישינן לבדדמי הוא משום שהוא דבר ההוה ורגיל הרבה שאומר כיון שנהרגו הראשונים והאחרונים והוא הי' באמצע ודאי מת גם דמחו לי' בגירא או ברומחא מכה משונה ודאי מת והוא לא הי' יכול להמתין שם מפחד המלחמה אומר כן בדדמי. והא דבעכו"ם גבי טב"ע גרע מישראל והכא גבי מלחמה עדיף מישראל יראה דטעמא דמלתא משום דעכו"ם המסל"ת דבא לספר דרך סיפור לא להתיר אשתו אינו מספר רק הדברים כאשר ראה לפי דמיונו לא פחות ולא יותר ולכך גבי טב"ע שראה פלוני הרוג וחושב שהוא ראובן סיפר הדברים כאשר ראה לפי דמיונו ואומר שראה ראובן הרוג אבל גבי מלחמה דטעמא דחיישי' לבדדמי הוא משום דלמא ראה הראשונים והאחרונים שנהרגו וזה הי' באמצע ואומר ודאי מת זה לא שייך בעכו"ם דכיון דלא בא רק לספר המעשה אומר הדברים כאשר ראה כו' עכ"ל יעו"ש וגם הב"ש רמזו בפנים וא"כ בודאי לדבריהם לא מהני העכו"ם לפ"ת כאן די"ל מחמת שראהו מת נדמה לו שהוא זה שראה במלחמה ובודאי לא סמכינן עלה לדברי הר"ן והר"ש ותו כיון דכל סברתם שמסל"ת אצ"ל וקברתיו הוא משום כיון שאינו מתכוין לשום דבר רק לספר מקרים שראה אם אין ברור לו לא הי' מספר וכאשר ביאר הרח"ש ז"ל בכוונתם וכנ"ל א"כ לפענ"ד י"ל דכ"ז באם העכו"ם אומר לפ"ת שראה פלוני מת במלחמה אמרי' אלו לא הי' ברור לו לא הי'. מספר ותלינן שמסתמא זזהו ממקומו וכיוצא שיודע ברור שמת אבל בגווני דנ"ד שסיפר כל המעשה איך שראהו מוטל הרוג והוא ירא להתקרב אליו מחמת חיצי מלחמה א"כ הודה בפני' שאינו דבר ברור שמת ולכן לע"ד שאין לסמוך על הערל כנ"ל ורק העד השני הישראל שהעיד שהלך למלחמה ואז לא שמעו שם קול תרועת מלחמה וגם לא ראו לבעל האשה כלל במלחמה דומה למה דכתבו הפוסקים דשלא בשעת מלחמה אצ"ל וקברתיו ועדיף מהא דכתב הרמ"א ז"ל [בס"נ] וי"א דהא לא הי' מלחמה אז כלל. אך עכ"ז אני חושש מאד כיון שהי' עמו בקאמפניע אחת מסתמא ידע שירד למלחמה וזה הוי כמו ראה אותו במלחמה כמבואר במלחמות ד' וביש"ש ובכמה פוסקים שראה הטביעה [או] יודע אחת וא"כ שפיר שייך חשש בדדמי וצ"ל קברתיו וגם א"ל דבשעה שהלך העד למלחמה לא הי' שם מלחמה והוי כמו שראה אותו לאח"כ הרוג דכ' הרמ"א ז"ל [בס"נ] דנאמן י"ל דז"א חדא דידוע (דהח"ס) [דהח"מ שם] ז"ל מפקפק בדברי הרמ"א ז"ל וגם הב"ש ז"ל נראה דאינו מתיר רק כשהכיר אותו ע"י איזה מעשה כמבואר בס"ק [קנ"ד] וגם הצ"ץ בסי' פ"ח החמיר בזה דבעי עכ"פ לומר שעשה איזה [דבר] להכרתו יפה כגון שקיים אצלו וכדומה אבל בלא"ה חיישי' לבדדמי ולא עוד אלא דלפי מה ששמעתי מהולכי למלחמה דבזה האופן (ש) לא נשקע המלחמה לגמרי רק נמלטו מזה המקום למקום אחר מהרודפים באשר ימצאו פחד מלחמה עליהם ולכן לדעתי הוי גם בשעת הליכת העד למלחמה מלחמה ממש באותו מקום ופחד מלחמה עליהם ולא דייק ול"ד כלל לדברי הרמ"א ז"ל בהג"ה ולכן אין בידי להתירה אולם מי שכחו יפה יוכל להיות שימצא איזה היתר. והנה לפע"ד נכון לדרוש משרי החיילים אם באולי ימצא בפנקס שנקבר פלוני הנ"ל הגם ששמעתי ממו"ח הגאון שלא רצה להיות מהמתירים ע"י פנקס שרי החיילים מ"מ בכאן שלדעתי יצאת האשה מחזקת א"א ע"י עד הראשון שאומר שראה בשעת שנפצע מוחו בעגיל שנפל לאחריו וכמדומה לו שמת בודאי הגם שאין להתיר ע"י דבריו מ"מ איתרע מחזקת א"א ושוב נאמן א"י ויעוין בנ"ב מ"ק כיוצא בזה ב' ר"ח אדר תרכ"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף