שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/נ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר נ

סימן נ

להרב המאה"ג וכו' מהו' יעקב ראובן נ"י האבד"ק דעלטין יע"א:

שאלה בעגונה אחת אשר נגבה עדות על הריגת בעלה וזה לשון הגב"ע:

זכרון עדות שהי' בפנינו הח"מ עבור האשה העזובה מבעלה שנעדר זה שני שנים שעברו ה' אייר ואחר החקירה והדרישה שכך הי' שביום הנ"ל הי' היהודי אליקים געציל ז"ל בן ר' מאיר אצל ר' צבי ב"ר ירחמיאל מתושבי פה ונתן לר' צבי הנ"ל תשעים וחמשה ק"מ בעד עץ ומשם הלך לר' דוד חייט דפה והערל הנחשד לרוצח המתין עליו אצל ר"ד הנ"ל ומשם קרא הערל הנ"ל את היהודי ז"ל לקנות שוורים והיהודי קנה להערל הנ"ל י"ש אצל ר"ד חייט ומשם הלכו שניהם על לינת לילה להערל ובדרך הילוכם פגעו את ר' אליעזר בר' שמואל מק' ודברו זה עם זה אודות הילוכו וגם ערלים ראו ג"כ הילוכם למחוז של ישוב הערל וכבר נשבע ע"ז ר"א בר"ש וגם הערלים בבית הערכאות על הדבר הזה ואח"כ ביום השני והשלישי כשראה חותנו ר' איציק בר' געציל מוכ"ז שחתנו לא בא והתחיל להרעיש בין היהודים וגם בבית הפקיד נאטאריש דפה ושלחו יהודים וגם אשכנזי' המושבעים לעבודת קיר"ה גם המושבעים למשמעת השטיל ריכטר וחפשו את היהודי בכל הגבול של הערל ולא מצאו והיהודים התחילו לשאול את שפחת ש"ל הנ"ל וכחשה בפניהם ואמרה שא"י שום דבר ואח"כ יצאו היזטל ים מהבית לבית החיצון ועמדו אחורי הדלת והערלים באו אש וך הבית והתחילו לדבר אלי' דברים רכים אל תפחדי ואל תאו רק הגידה נא לנו אמת אם הי' היהודי במחוז הזה ביום הנ"ל ואורה להם בזה"ל איך וויל אייך זאגין דעם אמת דער יהודי איז גיקומין צו אונץ פאר נאכט אונ האבין צווישן אונז זיך גשמוסט פין שורים אין איז גבליבן על לינת לילה אונ האט גיגעסין און האט גוויזן מקום שינה וישן עם הבגדים ובבוקר קם ורחץ ידיו והתפלל עם תפלין לאחר התפלה ביקש מהערל להראות הדרך שיצא מיער הנקרא וידאוויצער וואלד על הדרך והי' לבוש בבגד עליון הנקרא הינא ויצא עמו הערל הנ"ל ואח"כ שב לביתו הערל בעצמו ולקח עמו את הגרזן והלך אחר היהודי הנ"ל ליער ובוש בהיער ערך ב' שעות ובא לביתו זאת אמרה השפחה לפני האשכנזים המושבעים והיהודים שמעו בבית החיצון היינו ר' צבי בר' ירחמיאל ור' משולם בר' יוסף ור' ירחמיאל בר' צבי ור' דוב בר' ישראל ור' פישל יוסל ור' צבי בר' יחיאל ועוד כמה אנשים ערך ב' מנינים והבגד הנקרא הינא עדיין מונחת בבית הערכאות ויש בה שני חורים הניכרים שהם מן הגרזן וגם נמצא עליו דם קרוש וקפוי כמו כבד וכבר נשבעו ע"ז יהודים וגם ערלים שמכירים הבגד הנ"ל וגם שראו אותו סמוך לדירתו מחמת שהערל הי' מכחיש מתחלה ואמר שלא הלך היהודי עמו חוץ ליישוב רק ביישוב ע"כ הצריכו להשבועה:

אלה הדברים שאמרו היהודים בתו"ע ששמעו מהערלים המדברים בינם לבינם במסל"ת ר' מענדיל בר' חיים ישראל אמר בזה"ל שמעתי מערל שסיפר שערל הנחשד לרוצח הלך בשדה ומצא ערלים עובדים בשדה ואמר שאבד שרייב טאוויל עם הרבה מעות וביקש מהם שילכו ויחפשו ויתנום להם 50 ריינש. ואח"כ רץ בעצמו ומצא השרייב טאוועל ומתחלה לא רצה לגלות רק איין ערל חטף וראה השרייב טאוועל דיטי צבע והרבה מעות הי' שם עוד אמר רי"מ הנ"ל ששמע מהערלים שספרו בינם לבינם כאשר בא הרוצח מן היער אמרה לו אשתו כמדומה לי שהרגת את היהודי והשיב לה שתוק ובאם לאו אחתוך ראשך כמו שחתכתי את ראש היהודי ור' משה בר' דוד אמר שמעתי מערל אחד שסיפר בשעה שלקחו את הרוצח לתפיסה הלכה אמו של הרוצח לחתנה הוא גיסו של הרוצח ואמרה לחתנה ראה שתלקח את ההרוג למקום אחר כדי שלא ימצאו אותו והשיב לה שכעת א"א לטלטלו יותר מחמת שנעשה לבשר מת וגם בתוך השק א"א לטלטלו:

זכרון עדות בא לפנינו הח"מ ה"ה אהרן בן אלעזר מראחוב ואמר לפנינו אודות האשה הענא בת כהר"ר איצק העזובה וכך אמר שהוא בעצמו הי' באותו העת בהתפיסה עם חבירו של הגזלן ושמע ממנו שסיפר בפני כל בני התפיסה שאותו הגזלן אמר בפניו איך שהוא מוכרח לחתור א"ע מהתפיסה עבור שלא הצפין את המלבוש של איש ההרוג לכן הוא מוכרח לחתור א"ע ולילך לביתו עבור זה וכך עשה והערל השני שהי' יושב עמו לא הי' יושב עבור ההריגה רק עבור שגנב שלשה שורים עוד העיד הנ"ל כאשר התפיסו את הערל השני שהי' יושב מקדם עם הגזלן ושאלו אותו מדוע מהרת לברוח והשיב כי הי' מוכרח כי הגזלן אמר לו באם שלא יברח משם אזי יהרוג אותו ע"ז באנו עה"ח יום א' כ"ד ימים לחדש שבט תרט"ז פה קריטשנוב:

נאום בערש נאגיל מראזדאב. ונאום דוב שו"ב מקרעטשינאב.

גם בא לפנינו אחד ואמר בפנינו בשם ר' אהרן הנ"ל שאמר הגזלן בזה"ל שהיהודי הנרצח בודאי לא ימצא שהוא טמון היטב רק שאני מוכרח לילך להשליך הקובע כדי שלא ימצא הקובע בעריש נאגיל מראזינדאב. עזרא דוב שו"ב מקריטשינוב הנ"ל:

גם הח"מ שמע מהערל מכפר יאסין שאמר אליו גיסו של הנחשד לרוצח שיתן לו זוג שורים וילך עמו שיראהו האיך ההרוג נקבר ושאלו להערל הנ"ל למה אמר גיסו לך כך וסיפר מעשה כך חמו של הרוצח לקח את הרוצח להיות בביתו היינו ער זאל ווערט שאפטין ואח"כ בא בנו ואמר לאביו למה לקחת את הרוצח לביתך היום או מחר יבואו על ביתך ויקחו כל אשר לך על אשר הרג את היהודי ושאל לו האיך אתה יודע שהרג את היהודי והשיב לו שיתן לו זוג שורים ואראה לך האיך מקום יהודי נקבר יום ה' יתרו י"ג שבט תרי"ט לפ"ק עזרא דוב שו"ב בקרעטשינוב:

הגב"ע שבא לידי אח"כ במותב תלתא כחדא הוינא וקבלנו עדות מפי ר' אפרים בר' יעקב מפה"ק בענין העגונה הידוע מקרעטשיניב שנעדר בעלה אליקים געציל ז"ל זה שנה חמישית ואמר לפנינו ר' אפרים הנ"ל בתו"ע בזה"ל זה ערך ששה שבועות שהייתי תפוס בראחוב ב' ימים וישב עמי ערל א' מיאסין ושמו קאבאלייאק מחמת איזה גניבה ואמר לי הערל בזה"ל (פאקי באדא זשעטע ניא באדא קראסטע אללע אפרעשקאם באדא באהדייא דווא דנע פערשע ראס פידא דאשראליחיע יאק פאהטאפייאיוא סמאהלע נאהראדע באהדאיי חאהטי אדנא טעשיישא דאסט) פתרונו ביז איך וועל לעבין וועל איך נישט גנבנן נאר איין גזלן וועל איך זיין לפחות על ב' ימים אין ערשטין וועל איך גיין צו אשת ר' ישראל ווען איך וועל איר שמעלצין פעך אויף דער בריסט וועט זיא געבין לפחות איין טוזינטר. האב איך גיזאגט להערל ווען יהודים וועלין דיך חאפין וועלין זייא דיך אויף הענגין וענה אותי בזה"ל (יא ניא דאהרען אבעך סאם אישאה יא פידא איסד דרימבאליוקאם) פתרונו איך בין נישט קיין נאר איך זאל אליין גיין איך וועל גיין מיט ערל דרומבאלייאק (שם ערל) ואמרתי לו צו וואס זאלסטו גיין מיט דרומבאליאקין בעסר זאלסטו גיין מיט דעם וואס ער האט גיהרגת דעם יהודי מקרעטשינוב ער איז שוין מלומד לכך וענה אותי בזה"ל (טהארע אבע מנע האלאווא באלילה אש טהאט שישאה ווע הדאייטע אבעאטאפ זעהא) פתרונו דענצמאהל זאל מיר מיין קאפף ווייא טאהן אויב דער ערל וואס איר מיינט האט גוהרגט דעם יהודי ושאלתי אותו וויא ווייסטו וענה אותי בזה"ל (יא טאהדע אטאטע דנענא באייער אפאהליניענא טא מני קאזא שאטאקי לעגין וועדא ייעם יאק נאדיישעה דעמיינשאק שישאה פיד ליסאהם סעדעד אסקערע קירוואווא טייא שעשעה דווא לאדע וועדילע טאיי אפערעד ישאלע יאק זשעד פעשעשעוי אאליסיא טאיי טאהט יהא אבעא) פתרונו איך בין גיוועזין דעם טאג אין דער פאלינינע האט מיר גיזאגט בנו של ערל שאטאק בזה"ל איך האב גיזעהין וויא ער איז ארויף גיקומין ערל דעמינישאק וואס ער וואונט אונטער דעם וואלד מיט איין בליטיגער האק אין נאך אנדרי ב' ערלים האבין ג"כ גיזעהין אין דער פרור האבין זייא גיהערט וויא דער יהודי האט זעהיר גשריגן אין וואלד אין דער האט אים גיהרגת ועוד אמר בזה"ל (טאהטע אילייאדע מאשיליע יהא ניזטע אש בעייק אהזעלע דאפרעטיקאלע) פתרונו דיא ערלים העטין גימוזט איהן גיפונין ווען מען זאל זייא אפיר נעמין צום פראטיקאהל כ"ז אמר ר' אפרים בר' יעקב לפנינו הח"מ בתו"ע באליונ"ע עפ"י דת"ה ע"ז באנו עה"ח יום ג' י"ז תמוז תרי"ט פה יאסין:

נאום יחיאל בן יוסף שו"ב. נאום אפרים בר' מרדכי מלמד דפה.

ועתה נסביר הענין הנ"ל כדי להתבונן בדבר ע"נ היינו ששני הערלים היינו הא' שכבר נתפס על הדבר וגם דעמיינשאק הנ"ל הוא שכנו ודודו והמה יושבים סמוך להיער ואין להם ביניהם או סמוך להם שכן אחד והיער גדול מאד ישן נושן ונסבך מאד נמשך בין הרים וממעל להיער לצד ראש ההר יש שדה מרעה לבהמות ונקראת פאהלינינע והערל דעמינישאק הוא בעצמו שרמזנו עליו במכתב גביית עדות הראשון ויש תחת ידינו מכתב קדום היינו שמזה המכתב נעתק הגב"ע הראשון ונמצא שם בזה"ל בד"ה מתחיל והאשכנזים והזשאנדארין באו אל תוך הבית והתחילו לדבר אלי' דברים רכים אל תפחדי ואל תראי ידענו היטב שאינך יודעת ולא ראית מה שנהי' עם היהודי אך הגידי נא לנו אם הי' היהודי במחוז הזה והיכן לן בלילה ההוא ואמרה להם השפחה בזה"ל אגיד לכם האמת בשבועה שבא לכאן לעת ערב ונשאו ונתנו בענין קניית שורים ונשאר בכאן על לינת לילה גם אכל סעודת ערב והראה להם מקום אכילתו ומה משיורי אכילה גם מקום משכבו הבוקר אור בא ערל שכנו ודפק בחלון וקרא את היהודי לקנות ממנו ג"כ פרה והיהודי לא ענהו ע"ז כלום מחמת שהי' כד ניים ושכיב והבעה"ב פתח לו הדלת ובא אל הבית והיהודי לא מיהר כ"כ לקום בהשכמה יתירה ותפסו השכן הנ"ל ברגליו להעמידו על הארץ והיהודי הי' ישן בסנדלו על רגליו כל הלילה וכשקם היהודי ממשכבו ורחץ א"ע והניח תפילין והראה להם הנחת תפילין וכריכת הרצועות על זרועו ואחר התפלה הלך עם השכן לקנות ממנו הפרה ובבואו משם שאלו הבעה"ב אם קנה הפרה והשיב היהודי לא יכולתי להשוות עמו במקח ואח"כ ביקש היהודי מבע"ב להראות לו דרך קצרה דרך היער לבא על דרך המלך והבע"ב הלך עמו לחוץ וחזר תיכף אל הבית ולקח הגרזן והלך אחרי היהודי אל תוך היער וגם השכן הנ"ל בא מביתו וגרזן תחת זרועו והלכו שלשתן אל היער ונתעכבו שם ערך ב' שעות וכשבא בעה"ב לביתו שאלתו אשתו על עכיבתו כ"כ ביער והשיב לה בחימה עזה הזמיני לי צידה שאני רוצה לילך לעבודת קיר"ה ואמרה אליו בקול עצב ומר נפש בודאי הרגת את היהודי וקצף עלי' הבעה"ב ביותר וא"ל אם לא תשתקי אחתוך ראשך בגרזן כדרך שחתכתי את ראש היהודי יעי"ש בגב"ע מזה נראה בעליל שהשפחה והערל קאבאלאק לדבר אחד כוונו והדברים מקושרים ומותאמים ועולים בקנה א' שהערל דעמינישאק שאמר קאבילאק לר' אפרים הוא הוא בעצמו דודו ושכנו הנ"ל כמאמר השפחה והשפחה לא יודעת ממה שדעמינישאק הלך מן היער לשדה הפאהלינינע בגרזן מגוללת בדם כנ"ל כמאמר שטאקי לענין שראו אותו ג' ערלים וקאבילאק אינו יודע ממה ששכנו דעמינישאק הי' כאן בבוקר והלך עמהם ג"כ להיער כמאמר השפחה והדבר מבואר ממילא ששניהם היו נועדים ע"ד הרציחה ואחר שעשו המעשה הנ"ל ביער נפרדו זה מזה הבעה"ב הלך לביתו ברתיחת דמו בקרבו וקצף על אשתו כנ"ל ודודו שהוא שכנו דעמינישאק הלך מן היער לההר הוא הפאלינינע הנ"ל בראיית ג' ערלים בגרזן מדמדמת כנ"ל והשפחה וקאבאלאק א"י זה מזה כלום וקאבאלאק שדיבר עם ר' אפרים בודאי הי' ג"כ במסל"ת כנ"ל וע"י קשורי דברים הללו מבואר בראי' מוכחת ומבוררת ומלובנת שנהרג ע"י שניהם ימש"ו רק אפשר שהגב"ע שאצליכם נכתבת בלשון יהודי הרגיל בינינו ומה שתחת ידינו הוא בלה"ק כנ"ל ונחתם בכמה חתימות והגב"ע הנ"ל נחתם בחת"י המקבלי העדות יחיאל בן יוסף שו"ב. משולם בן יוסף ישראל בן ירחמיאל משה בן נפתלי הירץ וגם העדות בעצמם הי' חתומים בחת"י ממש:

תשובה הנה בדברי השפחה שאמרה שהי' היהודי לן בביתם ואח"כ הלך עם הערל הבעה"ב ביער אין בדברי' שום הגדה על רציחת האיש כלל וגם הערלים שאמרו שראו גרזן מלוכלכת בדם ושמעו מקודם צעקה וביער ג"כ לא הגידו על רציחה רק אומדנא בעלמא ולא ידעתי מה הי' למעכת"ה לעשות מזה שום עדות כי הרי לא נזכר בדבריהם כלום ממיתת הנאבד וגם מה שהגידו הערלים לפ"ת שאמרה אם הרוצח לערל גיסו שיטמין ההרוג שלא ימצאו המחפשים ג"כ אין ראי' דלמא איזה הרוג הי' אצלם ומתיראה שלא לעליל עלי' ומעכ"ת הרגיש בזה אולם לבו הלך להקל לא בדרך סלולה כ"א בדילוג מענין לענין וכדי לבאר הדבר בדרך פשוט נציע דברי הגמ' ביבמות [קט"ו ב'] וז"ל הש"ס יצחק ריש גלותא הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתב בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דר"י נשיאה ושלח לי' תיבדק [נהרדעא כולו] ורבא אמר א"א יבדק כל העולם כולו מבעי' לי' אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי א"ר מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתוב בהו חבו בר ננאי וננאי בר חבו ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי והא חבו בר ננאי וננאי ב"ח במחוזא שכיחי טובא ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מאי אמרת דלמא מסר לי' אותיות נקנות במסירה עכ"ל. והנה התוס' [ביבמות שם] והרא"ש ז"ל [בגיטין דכ"ז] וכמה מהראשונים אחזו דרבא כרבה ס"ל בגיטין ובמציעא [די"ח] דלא חיישינן לתרי שוירי אפילו שיירות מצויות אך קשה על הרי"ף ז"ל דפסק בב"מ דלא כרבה וכאן פסק כרבא ולזה בא הרמב"ן ז"ל [ביבמות במלחמות הנ"ל] וכתב דהכא שאני דכאן נמצא וכאן הי' בשלמא אם נמצא גט באיזה מקום וכתב בשוירי מתא חיישינן לשוירי אחריני אבל אם נמצא הגט במקום שנכתב אין לחוש דלמא ממקום אחר בא לכאן דחזקה כאן נמצא וכאן הי' והנ"י ז"ל (ביבמות הנ"ל) הקשה הא שם לא קיי"ל כרבא בכתובות גבי מומין ולא אמרי' כ"נ ולמה פסק הרי"ף כאן כרבא וגם זולת זה קשה מאי דמיון הוא לשם דשם בכתובות הטעם דרשותו איתרע כיון שנמצא בו ריעותא ולא אזלינן בתר חזקה ומאי ענין זה לכאן והנה האחרונים הבינו דכוונת הרמב"ן אינו לענין כאן נמצא דכתובות רק מהא דב"ב [כ"ד] למד זה דאעפ"י דקיי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב אבל במקומו ממש לא אזלינן בתר רובא אך גם זה קשה להבין דבשלמא התם בב"ב דעינבי או החמרא מונח במקומו שוב יש סברא לומר דל"ח לרובא דעלמא דמנ"ל לחדש שבא מאיזה מקום מסתמא לא נתגלגל כלל משום מקום ולא שייך כאן לילך בתר רובא דאין עלינו לחדש חדשות שבא מעלמא וכמו שמפרש בסמ"ע סי' רנ"ט מביאו הת"ש סי' ס"ג אבל כאן שנמצא יצחק ר"ג שבא מקורטבא מת וא"כ כיון דשכיחי שיירות לקורטבא מעלמא מנא ידעינן שזה הוא מתושבי קורטבא אדרבא ניזל בתר רובא דעלמא שבא דרך קורטבא לכאן והנה בריטב"א גיטין [דף כ"ז] אי' וז"ל הגע עצמך שמת יצחק אחד ר"ג בכאן בקורטבא ולא ידענו אי הי' אותו שהי' עומד בכאן מי אמרינן שאחר הי' שבא לכאן ואינו זה שעומד בכאן הא ודאי לא דזה שהי' בכאן הוא שמת והשתא נמי כיון שיש לנו עדים בזה להא דמי כדפרישי' ואותו הגט הכתוב בסוריא ואין בסוריא אלא יוסף ב"ש אחד אעפ"י שהש"מ אמרינן כ"נ כ"ה ויב"ש זה הי' ולא אמרי' דמיוסף שבא לכאן נפל ואפי' לר' זירא דחייש בחדא דע"כ לא חייש ר"ז בחדא אלא כשמצא הגט חוץ ממקומו דכיון שנמצא חוץ ממקומו וש"מ או הוחזקו ליכא ראי' שהוא מזה טפי מיב"ש דעלמא וחיישי' עכ"ל אך עדיין אין זה מעלה ארוכה דלפי הנראה כיון ששיירות מצויות א"כ בכה"ג לא אזלינן בתר בני העיר רק בתר רובא דעלמא וכמ"ש סי' ס"ג וז"ל והא דכתב במש"ה ז"ל וכן אנו נוהגין בבשר הנמצא בשכונתינו להתיר ואין הולכין אחר רוב העיר מפני ששכונתינו מיוחדת שאין דרך הנכרים מפסקתן עכ"ל ה"ק דאל"ה היינו צריכין לשאול טרם שנתיר מי הי' מצוי בשוק יותר דלפעמים אף בשכונת ישראל אם רגל בני העיר מצוי לשם לפעמים רבים המה בשוק מבני השכונה אבל אם מובדלים הם מעמים ה"ל כבני עיר אחרת דמסתמא הם רבים מארחי ופרחי עכ"ל וא"כ עדיין הי' לנו לראות מי מצוי יותר בקורטבא אם בני העיר אם מהשיירות הבאים. והנה ראיתי בתו"ג סי' קל"ב כתב וז"ל ועוד ראי' דהא פסק בח"מ סי' רנ"ט דבמקום ששומרין שם עכו"ם בקבע אפילו רוב ישראל יוצאין ונכנסין אינו חייב להכריז כיון דהעכו"ם קבועין שם אזלינן בתר רוב הקבועין וה"נ בני העיר הקבועין והאורחין הוי כיוצאין ונכנסין דאזלינן בתר הקבועין ואמרי' כ"נ כ"ה תמיד באותה העיר וכשנאמר שמן האורחין נפל שם הרי לא הי' שם תמיד עכ"ל ותמוה לי טובא דאדרבה משם מוכח להיפוך דז"ל הנ"י בב"מ פ"ב וכתב הרי"ף ז"ל דבעיין לא איפשיטא וברוב עכו"ם מותר וברוב ישראל נוטל ומכריז ומשמע מסוגיין דבתי כנסיות ובתי מדרשות אם הם חוץ לעיר ויתבי בהו עכו"ם לשמור כיון דעכו"ם יתבי בהו בקבע מחפשין תדיר וממשמשין כל מה שבבית אבל ישראל אין מתעסקי' שם אלא בתלמודא ומ"ה אפילו שרוב הנכנסים שם ישראל הם הוי לי' כרוב עכו"ם עכ"ל אלמא דטעמם משום שדרך העכו"ם לחפוש והוי יאוש אבל לולי זאת אזלינן בתר המצוים אפי' אינם דרים שם וצע"ג עליו בזה ואשר נלע"ד לומר בהוצעת הסוגי' לפי פי' הרמב"ן ז"ל בדרך זה דהנה הרשב"א בחי' גיטין (כ"ז ב') כתב וז"ל תמיהא לי דהא משמע דר"ז לא אמרה בהדי' אלא אנן הוא דמפרשינן הכי דר"ז פליגא אדרבה בההוא ומי הזקיקם לומר דפליגי שהרי באותו הלשון שאמרו רבה אמרו ר"ז ולפיכך נ"ל דדברי רבה בעצמם הוקשה להם דאטו מי איכא טעמא משום דלתרי יב"ש ל"ח ואפי' הוחזק אחד במקום שאין הש"מ ל"ח לי' משום דנפילה דחד ל"ח א"כ לדבריו אפי' הוחזקו שני יב"ש יהדר ואפי' במקום שהש"מ דהא לא הוחזקו אחרים אלא זה והשני ולנפילה דאותו השני ל"ח לנפילה דהא ל"ח אלא אין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים דכיון שכן כל שנמצא במקום שהש"מ (אין) חוששין ליב"ש טובא ושמא רובא משום שהשיירות מביאין גיטין של יב"ש טובא ולנפילה דרבי' חיישינן. וא"ת א"כ רבא מ"ט ור"ה ור"ח האיך קבלו ממנו י"ל דכל שאנו רואין דיש אחר דשמו כן הוא ושם עירו אנו חוששין שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירות נפל כנ"ל עכ"ל ודבריו מרפסין איגרא וכי בשביל שיש כאן יב"ש אחד חיישי' לרובא דעלמא וכבר העיר ע"ז בב"מ [סי' קל"ב] ונלע"ד דכך הענין דלעולם הוי לנו למיזל בתר רובא דעלמא כמו בכ"מ בבשר הנמצא דאזלינן בתר רובא דעלמא ובעולם שכיחי הרבה יב"ש כדברי הרשב"א ז"ל אך לפי מה דקיי"ל בבכורות [ד"כ] דרובא התלוי במעשה לא הוי רוב א"כ זה הרוב דהגט מעלמא אתו היא רובא דתליא במעשה לומר שהרוב מעולם כתבו ושלחו גיטין לנשותיהן ובכה"ג לא אזלי' בתר רובא ואפי' לרבא דמתרץ שם בבכורות תירוץ אחר וכנראה מתוס' יבמות [קי"ט ד"ה ר' מאיר בתי' הא'] דרבה לא ס"ל החילוק בין רוב התלוי במעשה מ"מ בכה"ג שזה יב"ש שלח בודאי גט והיינו מסופקין אם [גם א' מן הרוב] עשו מעשה לשלוח גיטין לנשותיהן בכה"ג גם הוא מודה דרוב התלוי במעשה לא אזלינן בתרי' אך כ"ז ברובא דליתי' קמן כגון לומר מסברא הגם שאין הוחזק בכאן יב"ש חיישי' בעלמא שכיחי יב"ש בכה"ג אמרי' דרובא דתלוי במעשה אינו רוב אבל ברובא דאיתא קמן אזלינן בתרי' כנראה מדברי הש"ס בכורות [הנ"ל עש"ה] וכן צ"ל ע"כ לדברי הב"ח בתשו' יעו"ש סי'. וא"כ יפה כתב הרשב"א ז"ל בשלמא אם אינו מוחזק כאן יב"ש ורק לחוש דמסתמא בעולם שכיחי יב"ש טובא בכה"ג לא אזלי' בתר האי רובא כיון דתלי' במעשה אבל עכ"פ ספיקא הוי אפילו תלוי במעשה א"כ אם נצרף לזה היב"ש דאיכא לפנינו ודאי הוי רוב דאיתא קמן שפיר אפילו דתלוי במעשה תלינן ברובא ולזה כתב הרשב"א ז"ל כיון דאיכא חד יב"ש שוב חיישינן לכמה יב"ש דמעלמא דהרי זה שהוא לפנינו הוי רובא דאיתא קמן ואזלינן בתרי' אפילו דתלוי במעשה והנה לכאורה לפ"ז קשה אר"ז שם דחייש בש"מ אמאי הא הוי רובא דתלי' במעשה וקיי"ל דלא אזלינן בתרי' אך ר"ז חייש אפי' בהוחזק לחוד נמי וא"כ נהי דלא הוחזק במקומנו יב"ש מ"מ כיון דשיירות מצויות מרוב דעלמא מקרי שפיר הוחזק כאן לשני יב"ש דזה לא תלוי במעשה שיבוא לכאן מעלמא כיון דשמ"צ יעוין בתוס' יבמות [קי"ט א' ד"ה ר"מ] וא"כ כיון שיש בכאן עוד יב"ש ממילא דינא כהוחזקו שני יב"ש בעיר אחת דחייש לר"ז וזה ראי' לדברי האומרים דר"ז בחדא לחוד בהוחזקו או שמ"צ חייש והנה כ"ז בכאן גבי גיטין הוי רובא דתלי' במעשה לומר שהאחרי' כתבו ושלחו גיטין לנשותיהן משא"כ גבי יצחק ר"ג גם לרבה הי' לחוש לרובא דעלמא דהרבה יצחק ר"ג שכיחי (כ"כ הגאונים דזה הוי רק כינוי לר"ג) וא"כ כיון דהוי רובא דלא תלוי במעשה למה לא ניזל בתר רובא ומש"ה לא הביא רבא ראי' מרבה דמציעא כקושי' התוס' ז"ל ביבמות שם [קט"ו ב' ד"ה אמר רבא] וי"ל דגם רבה מודה דחיישי' ליצחק ר"ג אחר דאזלינן בתר רובא דעלמא ורק טעמא דהכא ביבמות משום סברת הרמב"ן ז"ל דס"ל כיון דידעינן דבא מקורטבא מסתמא שם במקומו מצויין טפי בני העיר משיירות הגם שמצוי שיירות בקורטבא מ"מ בני העיר מצויין שהם בעירם וברשותם כמ"ש בכתו' ברשותו נמצא איתרע חזקתו ה"נ במקום שבני המקום קביעין שכיחי ומצויים יותר מבני השיירות הבאי', וכל סברת הרמב"ן ז"ל הוא רק לומר כיון דרשותם הוא שם שכיחי יותר בני העיר ממקומות אחרים כמו שתולין שם בכתובות ברשות שנמצא שמצוי ואיתרע רשות הנמצא בו ככה נמי בכאן מצויים יותר בני מקומן משיירות זה נ"ל ברור בדברי הרמב"ן ז"ל וזה ג"כ כוונת הריטב"א דאם הי' במקומו ודאי תלינן בו שהוא ממקומו משום שרשותו הוא ועפ"ז לק"מ מה שהקשה הפ"י [גיטין דכ"ז ד"ה גמ' בזמן שהבעל מודה] והרח"ש ז"ל דלמא לא מתרץ בגמ' המשניות אהדדי ולימא כאן שנמצא במקומו וכאן שנמצא במקומו דז"א דכ"ז היא רק לרבה דל"ח להוחזקו ורק לרובא זה חשו דכאן נמצא מקרי בני העיר מצויין יותר אבל אם נימא דחיישי' להוחזקו א"כ עכ"פ הוי הוחזקו וכנ"ל ולכן בס"ד דלא ידע הך תירוצא דרבה לא שייך כלל סברת (ר"נ) [הרמב"ן] וז"ב:

היוצא לנו מזה דכל סברת הרי"ף ז"ל לפ"ד הרמב"ן ורוב שיטות הראשונים משום שנמצא במקומו בקורטבא וידענו שמשם בא תלינן דהוא מיושבי קורטבא דכ"נ. אך בנ"ד שאמרה הערלית שנהרג איש אפי' אם אמרה שבא עם פ' כיון דלא ידעי' שזה יצא משם לא אמרי' כ"נ די"ל דמעלמא נתלוה עם הנכרי מרובא דעלמא ולהרמב"ן וסייעתו בודאי חיישי' לרוב דעלמא והגם שהרא"ש לא חייש שמא אחר נתלוה עמו כידוע שיטתו בארוכה מביאו הט"ז ז"ל [סקי"ח] והקשה עליו והניחו בצ"ע אולם לענ"ד בכה"ג דהערלית המסל"ת לבער הרוג הנמצא בודאי לא אמרי' דזה ההרוג הי' האיש שבא עם הערל דדלמא זה ההרוג הי' מעלמא דאצל רוצח שכיחי הרוגים ואפי' זקני הח"צ ז"ל מודה בהא ולכן בודאי אין מקום לסמוך להיתר בזה. כלל הדבר קשה מאד לסמוך על מיתת הנאבד באין שום עד מעיד שנהרג יהודי הבא עם העכו"ם כאשר יראה כל ישר הולך. אך באמת הרוצח גופא שאמר במסל"ת בזה"ל שיהודי הנרצח בודאי לא ימצא שהוא טמון היטב רק שאני מוכרח לילך להשליך הגובע כדי שלא ימצא הגובע הוי לפ"ת ממש דאמרו היהודי הנהרג משמע דכוונתו הידוע וגם אין לחוש למה שמחפשין ולומר דזה הוי כשאלה כיון שהוא הגיד לפ"ת לענין אחר לא חיישי' כלל בכה"ג כנלע"ד. ועל עדות גיסו של הרוצח אין לסמוך כלל כיון שאמר כדי לגרש הרוצח מבית אביו כאשר אמר בהדי' ואי משום שאמר שרוצה להראות קבורתו ובתשו' ב"ח ז"ל מיקל בכזה שרוצה לברר. דז"א דהא ידוע לכל שלא אמר כלל רק לגוזמא בעלמא שאומר לערל שיתן לו זוג שוורים ויראה לו מקום קבורה וזה בדרך פטומי מילי ולכן אין לסמוך רק על מסל"ת של הרוצח ואם יסכימו לומדי אמת לא גדולים המכונים אזי גם אנכי עמהם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף