שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/יג

סימן יג

להרב המאה"ג וכו' אבד"ק באנהרד יע"א:

שאלה בדין אשת חמיו אם מותרת לאחר מיתת אשתו ולמיסבה במקום שאין מכירין אותה:

תשובה הנה דין זה מחלוקת בין גדולי הראשונים בה"ג ועוד גאונים כתבו להחמיר בשם הירושלמי [פ"ב דיבמות] והרי"ף [שם] והרבה חכמי ספרד הסכימו להקל ור"ת והרא"ש ז"ל [שם דף כ"א א'] וכל חכמי אשכנז הסכימו לאיסור מהרי"ל [בתשו' סי' פ"א] ומהרש"ל וצ"צ [סי' מ'] והב"ש ז"ל סי' ט"ו סקי"ח]. והנה הרא"ש ז"ל מסיק דהיא גזירה לאחר סתימת הש"ס ופי' כך דבאמת ש"ס דידן לא חייש למראית עין [נ"ל דצ"ל ומכש"כ בחורגים דל"ש מ"ע] דקלא אית לה כדאמרי' בסוטה [מ"ג ע"ב] ורק לאח"כ גזרו וכ"כ היש"ש [שם ביבמות] בהדי' אך הגזירה לא הי' רק בחמותו או (בחתנו) [באשת חתנו] להטור [סי' ט"ו] ולא בחורגים דבחורגים אית להו קלא והנה גדול האחרונים הנ"ב [מה"ק סי' כ"ו] לא מלאה לבו להתיר אדרבא גזר על השואל שיש למחות מלהנשא גם העצי אלמוגים לא מלאו לבו להתיר לכתחילה וא"כ אנן יתמי דיתמי מה נענו בתרייהו והנה אפי' בדיעבד הרבה מראשונים כתבו דאפי' בדיעבד אסור כמבואר ביש"ש ובינימוק"י ז"ל [שם]. והנה מה שרצה מעכ"ת לומר להתיר ליסע למק"א ושם יקדשנה ומשם יסעו לדור למקומם והבין כן בדברי הירושלמי יבמות [פ' כיצד] שכ' וז"ל ר' זעירא בשם ר"ח אשת חמיו אסורה מפני מ"ע אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת אי' שנאמר ואתנה לך את נשי אדוניך ר' בשם ר' לעזר שני חורגים שגדלו בבית א' אסורין להנשא מפני מראית עין אתא עובדא קומי ר"ח ברי' דר"א אמר יסבון באתר דלא חכמין להון עכ"ל והבין מעכ"ת דהכוונה כיון דשם אין מכירין אותם אפי' אם יבואו לביתו לאחר הנשואין הוי כדיעבד והנה זה נדחה מכמה טעמים דבודאי אין הפירוש כדבריו דהרי לפ"ד הרבה ראשונים ואחרונים דאפי' בדיעבד תצא א"כ ע"כ הפשט בירושלמי דיסבין באתר דלא חכמין יתי' היינו ששם ידורו דאם ישוב לביתו אפי' בדיעבד תצא א"ו הפי' בירושלמי שישנו מקומם עד עולם כן בודאי הפי' לכל הפוסקים דלא מפשינן מחלוקת גם לפענ"ד דכ"ע מודים שר"ת אסר אפי' בקידש דכן הביאו הראשונים שהי' מעשה שקידש [עיין בנמ"י בשם הריטב"א] ובודאי לא כחשו ח"ו וגם לא הרבה שנים מר"ת עד ימי הריטב"א שהי' תלמוד הרא"ה והרא"ה ז"ל הי' עם הרשב"א ז"ל בחד זמן שכן פלפלו ביחד במה"ב כידוע ושקר לא דברו ח"ו ובאמת הי' מעשה לפני ר"ת ז"ל שאסר אפי' בקידש ורק אותן הראשונים שהביאו מעשה דר"ת בסתמא שהפסיד הסעודה לא כוונו דבריהם בדיוק בהמעשה או אפשר לא נודע להם וא"כ אם אפי' בדיעבד אסור נסתר סברת מעכ"ת בדברי הירושלמי שנית היכי אפשר כלל לומר כן הא כיון דאיכא איסור לכתחילה לישא במקומו משום מ"ע האיך נשיאו עצה לעשות בדבר שאינו מותר לכתחילה ובהדי' אמרי' בקידושין (ס"ט ע"א) וז"ל הש"ס איבעי' להו ר' טרפון לכתחילה קאמר או דיעבד ת"ש אמר להם טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות וא"א לכתחילה קאמר ממזרת נמי תנסוב לעבדא עבד אין לו חייס [כו' עד אלא אי אמרת דיעבד מאי ניהו וע"ש בפי' רש"י ותוס'] אלמא כיון דאינו מותר רק בדיעבד לא מיעצין לעשות כן וא"ל דשאני הכא דבמקום שנשאה אין כאן איסור אפי' לכתחילה מ"מ כיון דנשאה על דרך זה להשיב לביתו שפיר יש מ"ע ואסור לכתחילה לדחות המ"ע ובכה"ג אפי' למאן דפליג ארב [ביצה ד"ט] וסבירא לי' בצנעא מותר בדבר שמפני מ"ע [אסור] מ"מ בכה"ג הרי נושאה לדור עמו במקום שיש מ"ע דהרי הני תנאי דאמרו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם משמע במקום שעוברים רבים וכה"ג אפי' בצנעה אסור דלא התירו (דוקא) רק [דוקא] במקום שלא יראו כלל (וכן משמע בהדי' בהר"ן בביצה) אבל אם יהי' במקום שרבים עוברים אפי' השתא אין רואה אסור דיהי' מ"ע ואפי' במקום דבדיעבד מותר כמו בכלים שנשרו דאם תלוין מע"ש מותר כמבואר (במ"א ז"ל) [באו"ח סי' ש"א סמ"ה] אפ"ה לא ישטחנו לכתחילה במקום רואין בשבת אפי' שאין רואה עתה אדם רק כשלא כנגד העם היינו במקום שאין רואה ומכ"ש לדידן דקיי"ל כרב דאפי' בחדרי חדרים אסור בודאי אם רוצה להשיב למקום המכירים אסור לכתחילה לישא אשתו שם עד"ז להחזירה למקום המ"ע ובודאי כוונת הירושלמי רק שיסע לישאנה במקום שאין מכירין וישאר שם ותדע לך דאל"כ הא במקום שמכירין שהם חורגין מותרים וכמ"ש בסוטה [הנ"ל] קלא אית להו ואין שום איסור משום ערוה רק [הירושלמי חש למאן דלא ידע מהקול] משום מ"ע שיאמרו שהם אחים כמ"ש דבר זה בכמה אחרונים וברש"י סוטה [שם] וא"כ במקום שמכירין ודאי מותר ואין חשש רק מפני אנשים שאין מכירין אותם היטב ורק ראה אותם חורגים גדילים יחד וסברי שאח נשא אחותו א"כ למה הוצרך להרחיקם מביתו טוב יותר שיקח אנשים המכירים אותם היטב שאינם אח ואחות ויסגור הדלת בבית בלילה דהשתא לא שייך מ"ע או יקדשה בפני שנים שיש בודאי שני אנשים שמכירים אותם ויקדש בפניהם ולמחר יהי' מותר שהוי כדיעבד כמ"ש כ"ת א"ו כיון שנושא אותה במקום שיש מ"ע אפי' שהמ"ע אין מ"ע השתא מ"מ אסור דגורם לכתחילה איסור של מ"ע. והנה על הירושלמי ל"ק דלמה התיר במקום שאין מכירין דלא כרב דבאמת י"ל דהירושלמי פליג ארב דכן מסיק בהדי' בירושלמי בפ' בתרא דכלאים דדברי רב [בזה] לית להו קיום וכן יש לפרש לשונו שבעירובין [ס"פ כיצד משתתפין] ועי"ש וכ"כ הבאר שבע בתשובותיו סי' ך'] אך בלא"ה לק"מ לדברי הראשונים שהביא הר"ן בביצה [שם ד"ט] דבדבר שבאמת אינו אסור כלל ל"ש לאסור רק במקום רואין לכ"ע ועי"ש. אך בכאן לכ"ע לק"מ דהנה ק' לשון הירושלמי שכתב וא"ת מה"ת אסורה הרי דוד נשא אשת חמיו וכתבו הפוסקים לפרש דס"ד שיש איזה קרא לאיסורא ואמר דאינו כן יעו"ש ביש"ש ז"ל ובמפרשי ירושלמי. והנה לכאורה קשה דעדיין דנהי דנשמע מדוד דאינו אסור מד"ת אבל מ"מ יכול להיות דהיא שני' ואסור מדינא אפי' לישא שלא במקומו כמבואר בהנב"י ועצי אלמוגים [בדיני שניות סי' א' סקכ"ו] ובכל הפוסקים וא"כ למה התירו לישא שלא במקומו דלמא הוא איסור שנו' כמו שעלה ע"ד לומר שהוא מה"ת כמ"כ י"ל שאסור עכ"פ משום שני' ומדוד אין ראי' שעדיין לא נגזר בימיו רק דשלמה גזרו כמ"ש בש"ס [יבמות כ"א עירובין כ"א] איזן ותיקן אך לפמ"ש הט"ז ז"ל ביו"ד [סי' קי"ז סק"א] וכן הרבה מגדולי הפוסקים דבדבר דמפורש התירו לא יכלו חז"ל לתקן וא"כ שפיר מוכח מדנשא דוד עפ"י הדיבור הרי התירו מפורש ולא יכלו חז"ל לגזור ולאסור ולכן באמת לא אסרו רק הרחיקו מלעשות כן במקום הרואים כמ"ש בכמה מקומות בש"ס עושה בצנעה בתוך ביתו (בה"ח) בדבר שאפשר לעשות בצנעה כן ה"נ לא עשאו חז"ל לאיסור אשת חמיו רק גזרו שלא לעשות הדבר בפרהסי' ולכן גם לרב מותר דרב לא אמר רק מה שאסרו חכמים מפני מ"ע היינו טעם התקנה הי' מפני מ"ע אבל כיון שאסרו חז"ל הוי באיסור ממש ואסור אפי' בחדרי חדרים אבל במקום שלא יכלו לעשות איסור כנ"ל ורק הרחיקו מפני מ"ע לעשות בפרהסי' אבל במקום שאין מכירין מותר אבל לישא ע"מ לדור במקום שאין מכירין ולחזור ולדור עמה במקום המכירין בודאי אסור. גם להרבה פוסקים נראה שהירושלמי לא התיר רק בחורגים לא באשת חמיו והחילוק קל להבין דהנה הרא"ש ז"ל [ברפ"ב דיבמות הנ"ל] כתב דבחורגין יש לו קלא יותר מבאשת חמיו וא"כ י"ל דודאי לא פליגי הירושלמי וש"ס שלנו במציאות דבירושלמי אסר חורגו ולא אמרינן דקלא אית לי' ובודאי גם הירושלמי סובר דאית לי' קלא ורק שס"ל דלא מהני מה שיש לו קול דדלמא יש אחד שאינו יודע מהקול והוי מ"ע ומש"ה התיר במקום שאין מכירין אותם כלל ולא חיישי' דלמא גם שם יש מי שמכיר אותם שהם חורגים כמ"ש הר"ן ז"ל בביצה דלרב חיישינן דלמא יש רואה דהוי מיעוטא דמיעוטא דרוב המכירין שהם נגדלו בבית יודעים [שהם חורגים] משום הקול ואם יש חשש למיעוט דלא ידע שהם חורגים הא בכאן אינם שכיחים כלל מי שמכירם שנגדלו יחד ואם ניחוש שמא יש אחד שמכירן שנגדלו יחד מסתמא המכירם יודע שהם אינם אחים מכח הקול וא"כ הוי מיעוטא דמיעוטא דל"ש ואין לחוש לזה כלל אבל באשת חמיו דל"ל קלא אסור לכ"ע שמא יש שם אחד המכירן וי"ל דכ"ע מודה לזה מכ"ש לדידן דקיי"ל כרב דאסור בחדרי חדרים ולכן בודאי לישא אותם במקום שאין מכירין אדעתא דהכי לשוב למקום שמכירים בביתם שמאז בודאי אסור לכ"ע למאן דפוסק כהירושלמי ולכן אין להקל מטעם זה כלל וח"ו ליתן מקום לכת החדשה לרדות דהוי דמי כחוכא ואיטלולא להתיר הנשואין ולחזור ולשוב כדי שיהי' דיעבד ח"ו עושה תורה פלסתר ולכן כיון שרוב גדולים כמעט כל חכמי אשכנז אסרו ולא הביאו כלל היתר שלישא במקום שאין מכירין להלכה בודאי אסורה ולענ"ד דאפי' אם תנשא תצא דהוי נשאת בעבריינא:

והנה בזה יובן גם מ"ש הגדולים שהביאם מעכ"ת כי בדברי הנ"ל נכלל הכל. ומ"ש שדבר שאסור מפני מ"ע מותר בדיעבד כן מבואר במ"א גבי לא הותנו בריש הל' (שחיטה) [שבת] גם דברי הירושלמי [הנ"ל] שהביא הגאון מהרי"ש לענ"ד הפשט שם דלית להון קיום היינו דדברי רב אינם וכמו שדחה את דברי רב בפ"ב דכלאים מכח כמה משניות ועיין בבאר שבע [הנ"ל]. והנה לאחר כתבי זאת נ"ל ראי' גמורה לדברי הרא"ש ז"ל דא"ח לית לה קלא מדינא דש"ס דהנה ז"ל הגמ' יבמות (דף מ' סוף ע"ב) מאי שנא האי ומ"ש האי הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן האי דלא אזלא בהדה לב"ד לא גזרו בהו רבנן עכ"ל ופרש"י שם וז"ל כשלאה חולצת מוליכה אחותה עמה לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מינייהו יבמתו ואיכא דסבר דלרחל חלץ וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חליצתו אמרו צרת חליצתו נסיב דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו שהרי חלץ לרחל עכ"ל והנה לכאורה ק' וכי בשביל הא שהלכה עם אחותה לב"ד תאסר עולמית על היבם הלא כ"ע ידעי שלא היתה אשת אחיו מעולם ולא צרת א"א ובודאי אי"ל קלא דכ"ע יודעין זאת אך מזה נראה דשם בחורגין שגדלו בבית אדרבא כיון שהם יחד תמיד יודעים העולם שהם יחד מפני שהם חורגים ולא נשכח הדבר כיון שרגילים בזה כמה אבל בדבר שחיישינן שנזדמן שקידש או נשא אשה לא אמרינן קלא אית לה דמי יוציא הקול שזו אינה אשת פלוני דלמא קידשה באיזה פעם וא"כ בודאי הכא בא"ח שידעינן שהוא חותנו אפי' אינו נתגדל עמו ורק שמתה חמותו ויטעו העולם לומר שבת חמיו אשת חתנו היא מזו האשה שיש לו עתה כי מי מרגיש שאינו כן ולכן יש חשש מ"ע. זה נ"ל ברור והנה גם התוס' [שם] מסכימים לפירושו של רש"י ז"ל שיש לו מקום ולכן בודאי אסורה אשת חמיו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף