שו"ת דברי חיים/א/יורה דעה/מז

סימן מז

שוי"ר לכבוד ידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה יעקב נ"י ראב"ד בק' אושפצין.

מכתבו הגיעני ומחמת גודל טרדתי לא אשיב רק בקצרה מה שנוגע לדינא מענין אסר נשאלתי במקום שנתנו לתוך המקוה תיבה מנוקבת כדין והתיבה היא באמצע המקוה ומצד אחד רחוקה היא מכותל בנין המקוה ונתנו פלומפ בין הכותל להתיבה לחזק שתעמוד התיבה היטב וגם בנין בדף אחד מהנסרים המכסים את בית הטבילה יבא נסר אחד ויכסה גם את התיבה הזאת לחזקה ועתה רוצים לסתום הנקב של התיבה זה תורף השאלה:

והנה בכאן שני ענינים אחד אם יסתמו הנקב והמים ישארו בתיבה בלא חיבור נקב למעיין א"כ אם יקח מים חמי' ליתן לתוך המקוה לחממה והמים המה שאובים א"כ יהי' בלא חיבור ובמה יוכשרו השאובים ההמה ולזה ודאי לא מהני רק שצריך נקב כשפופרת הנוד להכשיר השאובים הגם שדי בהשקה כ"ד לענין שאובים [בפסול שאובין דרבנן כמבואר בסנ"ג ע"ש בש"ך ס"ק קי"ז] אך לכתחלה בעי כשפ"ה מחמת כמה חששות שנתבאר. אך ודאי דלא מהני מה שניקב כבר אפילו אם נימא כדברי האומרים דאין לכלי שבירה סתימה לקבלת טומאה זולת כשחיברו בזפת אבל מ"מ במה יטהר השאובה כיון שעכ"פ אין מתחבר למעיין ועוד שוב שנית יש חשש דאורייתא דהא הוי טובל בכלי ונהי דהוי כקבעה ואח"כ חקקה מ"מ הלא טבילה בכלי מדאורייתא ולענין דאורייתא אפילו קבעה ולבסוף חקקה אינו כמחובר כמבואר בש"ם ב"ב [דף ס"ו] (וב"ז) וכבר האריך בזה הנוב"י במה"ת [סי' קמ"ב] נהי דכל האחרונים חלקו עליו וגם אני בעניי הבאתי ראי' ממקוה דכהן גדול בבית קדשנו שהי' ע"ג עלי' בכותל בנין נמי הוי כתלוש לרבנן דר"א וא"כ הוי כמו טובל בכלי דכל איסור דאורייתא לטבול בכלים אינו משום כלי דהא כלי לא כתיב בתורה ורק דאינו דומה למעיין שיש הפסק בין המים לקרקע משא"כ במעיין כן כתבו התום) והראשונים ז"ל הטעם דאין טובלין בכלים מה"ת והמרדכי ז"ל נתן הטעם דהמים מקבלים טומאה בכלים ושני טעמים אלו שייכי גם במים שעל גבי התקרה אם (כי) כה"ג אינו כמחובר לקרקע א"כ מפסיק הבנין בין המים לקרקע וגם המים אם המה לצורך רחיצת האדם מטמאים ומכשירים בהיותם על עץ התלוש ועל כותל כמבואר ברמב"ם ז"ל וא"כ אם כדברי הנוב"י ז"ל דכה"ג אפילו קבעה ולבסוף חקקה אינו כקרקע האיך היתה הטבילה לכ"ג ע"ג עלי' בנוי' א"ו שבכה"ג לא הוי כתלוש לכ"ע לענין מקוה וכמו שחילקו שם התוס' ב"ב לענין איצטרובל וכה"ג כ"ע מודים דהוי כמחובר וגם בצנור בלא"ה כיון שנעשו לשמש עם הקרקע הוי כקרקע לכ"ע אפי' לרבנן ורק הגמ' ב"ב דמקשה שפיר לפי הה"א דאין הטעם משום שאובה דרבנן מקשה הגמ' שפיר [דע"כ אין הטעם משום שנעשה לשמש עם הקרקע דא"כ] כיון דמתחלה חקקה ולבסוף קבעה פסול גם קבעה ולבסוף חקקה דמ"ש ומתרץ הגמ' דכולה דרבנן וא"כ שפיר הדרינן לכללא בכה"ג אפילו חקקה ולבסוף קבעה כשר מה"ת [ורק בחקקו ולבסוף קבעו פסול מדרבנן משום שהי' עליו שם כלי בתלוש עי' בד"ח למקוואות דין ל"ו באריכות ותבין] והרבה הארכתי בזה לחזק דברי מעירובין וממס' אהלות אך עכ"פ אין מהראוי לעשות מקוה לכתחלה אשר הגאון בנוב"י זצלה"ה פסלו מה"ת ואין עלינו שום היתר רק מחמת שנימא דהסתימה אינה סתימה ובאמת לפ"ד הרשב"א והרא"ש בפירושן סתימה מעלי' הוי סתימה ומובא דבריהם להלכה בש"ע יו"ד סי' ר"א [סעיף מ"ם בש"ך וס"ז סקכ"ה] וגם לפ"ד אין זה בנין כלל דמה שהפלומפ מחזיקו ודאי אינו רק כעמוד המחזיק דבר אבל אינו בנין כלל וגם מה שנתנו דף עליו ג"כ לפע"ד אינו בנין קבוע ובפרט שבבית הטבילה בנקל נרקב העץ וא"כ יהי' אז התיבה בלא בנין ואז תהי' כלי גמורה ופסולה מה"ת:

והנה כבר נדרש בכה"ג הגאון בב"א ז"ל בתשוב' יעו"ש בחלק יו"ד [סי' נ"ג] והעלה דאין להתיר בסתימה בשום אופן ורק ציוה לעשות עוד נקב שישמש כניסה ויציאה והיינו לצאת כל הדיעות יעו"ש בדבריו ולכן גם בנ"ד יעשו כך שיעשו נקב טפח על טפח כמבואר בס' (מאורי) [אמרי] אש בשם הש"ע של התניא וזה הנקב יסתימנו בסתימה לא כ"כ בחוזק וגם נקב אחד שיהי' נכנס ויצא ובשעת טבילה יהא פתוח ואז הכל על נכון וגם צריך שלא] למהר שהמים שבמעין אשר מתחת לתיבה שלא יהי' זוחלין דאז אינם מטהרין רק ביומי ניסן ותשרי כידוע:

אחר זה בא לידי כתבו דמר וכתב איך שרוצה לעשות נקב אחד יותר ונ"ל בכה"ג שפיר כשר לכ"ע קבעה ואח"כ חקקה אך אכתי יש הרבה חששים א' שצ"ל שיהי' המים מחוברים בשעת הטבילה וגם שמא יופחת העץ הסותמו ואז יהי' כלי ממש ובכה"ג ודאי עכ"פ מדרבנן אסור לטבול ובפרט ח"ו לעשות מקוה היפך דברי הש"ע שצריך בפירוש נקב ובנין קבוע לכן יעשה כאשר כתבתי לעיל ויעויין בב"א ז"ל בתשוב' חיו"ד ובזה אצא ואומר שלום:

ואשר שאלני שהמים הוו זוחלים במה שנוטפים דרך הנקב שהסתימה אינו יכול להדוק היטב וגם כתב סברא דמים ע"ג מים הוי הנחה הנה באמת אין כאן שום סברא משום דהוי כמונח או לא כמו בשבת רק דזחילת שלא במעיין הוא מגזה"כ דכ"א מטהר כדרכו וכל (שאין דרכו) [שדרכו] באשבורן אינו מטהר כל שהוא דרך זחילה ויעוין בתוס' בכורות וביתר הראשונים וא"כ אין לנו לחדש סברות בדבר שהוא גזה"כ ולא כאשר עלה ע"ד הח"ס ז"ל וא"כ אין לנו רק לחקור מה היא זחילה והנה פירוש הרא"ש ז"ל במשניות [בה' מקוואות] ובתשו' דזחילה הוי דוקא רק כמו נהר וזה הוא גופי' דחאה מהלכה וכן הטור וב"י ז"ל לא הביאו כלל לדינא ואך שעכ"פ צריך להיות הזחילה ניכר לעין כל כמבואר בש"ע [סי' נ"א] ואם אינו זוחל רק מכח המכריח ואח"כ שב למקומו הריב"ש ז"ל פסק דלא הוי זחילה וממהרי"ק נראה שהחמיר והש"ע [ס"נ ברמ"א] פסק כדברי הריב"ש ז"ל והנה בנידון זה אם אין ניכר הזחילה (למעיין) [לעין] לא איכפת לן בטיפטוף כן נלע"ד וגם אם מחובר בשעת טבילה להמעיין אשר לשם נופל ג"כ הזחילה י"ל דלא הוי זחילה כיון שעכ"פ עומד במקומו אך מספק יש להחמיר כי זחילה דאורייתא כאשר הוכחתי בארוכה בעניי ואין להתיר רק באם אין ניכר הזחילה לעין ומה שרצה מעכ"ת לומר דדי כש"ה באמת כן נראה עפ"י הדין ויעוין בכ"מ ובב"י ובש"ך ז"ל אך מה נעשה בדבר טהרת ישראל שתלי' בו קדושתן של ישראל צריכים להחמיר מאד כאשר כתב הרשב"א ז"ל בהקדמתו לתה"א שידיו מרתתן להורות בדבר שקדושת ישראל תלוי' ולכן לכתחלה צריך להחומרות שיוכל להיות וצריך לעשות תחבולות שלא יזיק הנקב בשיעור טפח ומה שכ' מעכ"ת שאין מבין כוונתי בענין זחילה שכתבתי הנה לדעתי הי' נראה שהמי' באים למקוה בגבוה צנורות מהנהר והוי דינם כמי נהר אך אם הוא מעיין יפה כת' מעכ"ת עפ"י הדין אך באמת אני מחמיר שגם במעיינות שלנו שלא יהא זוחל דהרבה יש לספק אם יש להם דין מעיין הגם שמהרי"ק ז"ל החליט דדין מעיין להם יש להעיר הרבה ויעוין בתשו' מהרי"ט ז"ל [ח"ב סי' י"ח] שהעיר בזה וגם אני בעניי הארכתי דיש מקום להחמיר במעיינות שלנו שלא יהי' זוחלים אך אינני מחליט לדינא ח"ו ורק לעצמי אני מחמיר וטוב שיראו שלא יהי' זוחלין ומה שרצה לסייע להנוב"י ולומר דדומי' דמעיין נמסר לחכמים ולא הוי רק בכלי דבר זה דחוי מכל הראשונים שכתבו בהדי' דכלי לא כתיב בתורה וכן פסול כל מיני שאיבה אפי' מד"ת ויעוין בהראב"ד בבעה"נ ובכל הראשונים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף