שו"ת דברי חיים/א/יורה דעה/יד

סימן יד

שלום לידידי הרב החריף וכו' מ' אליעזר ליפא נ"י אבד"ק סקאליט יע"א. הנה זה כביר אשר בא לידי מכתבים שונים מקהלתכם עבור השאלה הלזו בעסק השו"ב ולא השבתי דבר כי מחמת ריחוק המקום ונעלם ממני מהות טבעי הב"ב דשם ובענינים כאלו העיקר מה שעיני הדיין רואות תוכן הענין ובפרט שכבר קדמוני גדולי הדור ומה אני ומה חיי לבא בגדולות נגד גדולי הדור ומכיר אני מיעוט ערכי ולכן נסוגותי אחור מלהשיב אך עתה כי הרהיבו עלי ידידי ברוב דברים לחוות דעתי גם לא אוכל השב פניהם ואת אשר כו' כאשר חנני א' אותו אדבר. הנה בזה לא נסתפק שום א' מהגדולים שכתבו בזה הענין דהשבועה הי' בפו"מ ועד"ר וע"ד בני העיר וע"ד השו"ב מק' הנ"ל והנה לפ"ז לא יוכלו להתיר השבועה הזאת מכמה טעמים א' מפני שהי' לטובת השו"ב הנשבע כי קיבל ממון מהשו"ב החדשים ומכר להם חזקתו ובודאי בלא הסכמתם אינם רשאים להתיר ואפילו לדבר מצוה כמו שהסכימו רוב הראשונים ואחרונים כידוע:

והשנית מחמת שנשבעו ע"ד בני העיר ולפי מה שמבואר ברמ"א סי' רכ"ח דאפילו בהסכמתם של רבים ראוי להחמיר שלא להתיר וא"כ בודאי לדבר הרשות אין רשאים להתיר ובכאן אין אני רואה שום מצוה בהתרה זו דעי"ז אדרבא יגדל המחלוקת עד למעלה ואם מפני פרנסת השו"ב העובר הא רוצים להוסיף שליש על שכר השחיטה א"כ יסכימו בני העיר שיקח השו"ב העבר המעות הזה מבלי שיעמול בשחיטה ובדיקה ומבואר בש"ע [יו"ד רכ"ח סכ"א] דדוקא אם אינו יכול להיות המצוה בלתי ההיתר והכא יוכל המצוה להתקיים בלא ההיתר ואנכי הרואה שזו רק מצות אנשים מלומדה וא"כ בודאי אין להתיר שבועה עד"ר כלל:

שלישית גם אם נימא שיש מצוה בהתרתם כיון שהמה מוחים אותם הנשבע ע"ד בודאי אינו מותר אפי' בדיעבד כמבואר בש"ע [שם] ומ"ש המתירים שרוב מנין ובנין מסכימים ובזה סגי ברוב כמבואר בריב"ש הנה הרואה יראה שאינם רוב בנין כי הלא הרב האב"ד דק' הנ"ל מוחה בפירוש ומסתמא עמו עוד יראי השם ת"ח אשר לפי הנראה המה רוב בנין נגד פסקי ב"ב ותמה, אקרא מה לב"ב בעניני שו"ב דבר זה נעשה בכל קהלות ישראל ע"י הרב. והב"ד שבעירם ואחר רוב מנין דייני העיר ולא ב"ב נגידים מה להם בעניני שו"ב:

רביעית הלא זה הוי תחילות התמנות ובזה אפילו יחיד יכול למחות ובפרט שהצד השני אומרים שהשו"ב אסור לשחוט והאיך מאכילין לו לאדם דבר האסור לו ולהתמנות לכתחלה שו"ב (אחר) [אשר] לפ"ד הרב אב"ד דק' הנ"ל השו"ב עבר על השבועה ושארי ענינים וגם כמה לומדים עם הרב שאסרו ע"ע השוחט הנ"ל יהי' מטעם שווי' אנפשי' חד"א וכי יעלה ע"ד לב אדם שהרוב יוכלו לכוף היחיד לקבל למתא שו"ב שאסור לו לאכול ממנו ואם יאמרו הלא יש שו"ב בעיר מבלעדו ז"א דדבר זה א"א כלל להשמר שלא לאכול באיזה פעם משחיטתו וגם גורם למחלוקת ופירוד לבבות שאינו אוכל עמו במשתה ושמחה כידוע ולכן בכה"ג ודאי לא יוכלו המון המרובים לכוף המועטים לקבל שו"ב שהוא אסור לדעת המועטין וא"ל כיון דהיחיד בא לפסלו ל"ח לדברי היחיד כמבואר במג"א סי' (צ"ג) [נ"ג] דז"א דהרי היחיד המוחה אומר שאינו רשאי להתיר השבועה מלבד מה שאמר שעבר כבר על השבועה:

ה' הרי חכם העיר כבר אסר ומי יבוא להתיר ובפרט בדבר כזה שתלוי במחשבות ולבות ב"א מי בקי יותר מהרב דקהלתו במעשה ומחשבת תחבולות השו"ב שעבר ולכן אין להתיר מה שאסר לכן לדעתי השו"ב אסור ולא מהני התרה כנ"ל וב"ד המתירים ראוי' לעונש כמבואר בש"ע:

כ"ז נ"ל מדינא אך למען השלום נכון הדבר שבני העיר יעשו שלום וגם עם הרב ויתנו לו הספקה כמקדם כי שמעתי שהוא אדם נכבד ואם כי הרבה לפשוע במה שפגם בכבוד ידידי שארי הגאון מופ"ה האבד"ק לבוב עכ"ז אתו הסליחה ועל הרב הנ"ל מוטל ליסע ולפייס את הגאון הנ"ל וידעתי בטוב משפחתנו אם כי המה נוחים לכעוס על דבר הראוי לכעוס כי ירושה לנו מאבותינו הגאונים זצללה"ה עכ"ז עוברי פשע ונוחים לרצות כי תולדותם המה טובי לב ורחמנות בלבבם על כל ישראל ולכן ימחול לו הגאון הנ"ל להרב ואח"כ כשיהי' שלום בין הרב ובני העיר יבחרו לשלוח אחר שני רבנים מהסמוכים גדולים בתורה ויראה וכאשר המה יפסקו כן יקום ובזה יהי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף