שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/מא

סימן מא

עוד בענין הנ"ל תשובה על אודות הקוויט שחתם שמעון את שם ראובן איך שקיבל ראובן מהקאסי סך פ' ועי"ז בא ראובן לידי הפסד כי הקומיסעהר לא שילם לו וברח משם וכתבתי לך זה כמה אשר עפ"י הדין פטור שמעון כי לא נעשה ההפסד מיד כי בהקוויט עדיין אינו נפטר הקאסי ואם המגיע לו מעות הולך להאמט שלא יתנו להמוביל הקוויט רק אליו לידו ממש שומעין דבריו ונותני' המעות לידו ולא להמביא הקוויט וא"כ תיכף כשנתוודע הדבר לראובן ששמעון חתמו הי' בידו לתקן לילך להקאסי שיתנו המעות דוקא לידו כן כתבתי לך אז. והנה עתה נתוודע לי שבמדינתכם אין המנהג כן ורק הקאסי נותנין סך המעות להקומיסער שהוא ישלם לכ"א מהליפעראנטין והוא מקבל הקוויטעס ומשלם לכ"א וא"כ תיכף כשנתן שמעון הקוויט להקומיסעהר נאבד חובו ולא הי' אפשר לתקן וא"כ הוא פשיטא שחייב שמעון לשלם וכמבואר בשו"ת מ"ב מביאו הש"ך ז"ל סי' נ"ה דאם מסר השטר ללוה שחייב השליש יעו"ש אולם עכ"ז עדיין צ"ע בזה דהנה בנ"ד ודאי שלא זייף שמעון חת"י של ראובן שידמה לכת"י רק חתמו כפשוטו והאמט אין מכירין חת"י של ראובן וסברו שראובן חתם בעצמו וא"כ לכאורה לזה לא הי' צריך הקומיסעהר לצוות את שמעון שיחתום שם ראובן כי בקל הי' יכול לשנות כת"י ולחתום שם ראובן ואין שום סרך גדר הפסד בזה כי אם לא חתם שמעון את שם ראובן הי' הקומיסר בעצמו חותם שמו אך י"ל דזאת לא הי' עושה הקומיסר פן יוודע הדבר ויהי' קרימינאליש לזאת בחר ששמעון יעשה זאת ויאמר אח"כ לראובן ששמעון חתמו כמו שכן הגיד הקומיסער לראובן ואז אין אחריות על הקומיסער וידע הקומיסער שראובן יבוש מלמחות ובע"כ יודה למעשה שמעון ואז הוא נקי מאחריות קרימינאהל משא"כ אם הקומיסר הי' חותם שמו לא הי' מקום להתנצל כידוע וא"כ עכ"פ גרם שמעון היזק שמבלתי חתימתו לא הי' הקומיסער חותם שמו ואין להתנצל לשמעון שבאמת הוי לי' לראובן למחות בהקומיסער דז"א שהרי הי' אנוס מלומר דבר נגד הקומיסער כי הוא תחת רשותו ועכ"פ הוא ניהו שמעון הביא עליו ארי רובץ עליו דאי לאו שחתמו לא הי' להקומיסעהר פתחון פה עליו ודמי' הא מילתא לבר ישראל דזבין לעכו"ם אמצרי דחברי' דמשמתינן לי' עד] דמקבל עליו כל אונסא [בב"מ דף ק"ח ע"ב] והנה באמת בהך דזבין אמיצרי לעכו"ם מבואר בהראשונים דאינו חייב דלא הוי רק גרמא ורק משום קנס הוא והי' מקום לומר דבנ"ד דלא נתכוין כלל להזיק דלא ידע שיש חשש. בזה י"ל דלא קנסהו אולם שיש מקום לומר איפכא דהנה הר"מ ז"ל כתב ומביאו המרדכי פ' הגוזל [בתרא מחו' ק"ס] וז"ל נשאל רבינו מאיר מי שמעמיד חברו ערב לנכרי מה הדין והשיב נ"ל דודאי עלי' דידי' רמי' לסלוקי ואפי' אם הנכרי מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב בא עליו הצרה הזאת וכן דנין בכל מלכותינו ושמעתי תולין טעם בתקנות הקהלות לומר שעל כך תקנו כו' שאל"כ אין אדם מציל את חבירו ומתערב לו מן הנכרי ואני אומר שדין גמור הוא מדינא דגמ' פ' הגוזל בתרא ההוא בר ישראל דזבין ארעא לע"א אמיצרי דישראל חבירו משמתינן לי' עד דמקבל עלי' כל אונסא דמתיליד מחמתי' משום. דא"ל ארי ארבעת עלי על מצרא ה"נ כיון שהעמידו ערב נגד הנכרי ארי ארב לי' עלי' ועלי' רמי לסלוקי ואין לחלק בין הכא להתם דלא נתרצה שכנגדו שהרביץ לו הארי אמיצרא להיכא שמתרצה לו מרצונו דאטו משום דמצוה עשה ונתכוין להציל מיגרע גרע דנהי דנתרצה לו להרביץ עליו הארי לא נתרצה הערב לסלק הארי משלו כיון שיש לשכנגדו ממון שיוכל לסלקו עכ"ל והרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ח סי' וא"ו כ' וז"ל כ' רבינו מאיר בר' ברוך ז"ל נהגו לדין בכל ארץ אשכנז אם ישראל שם את חבירו ערב לעכו"ם שחייב לפצותו ולסלקו מכל הפסד שיבא לו מן העכו"ם בין שיוצא ממנו בדיני א"ה בין באלמות ואנסות ומכל מיני הפסד שיבא לו מאותו ערבות ותולין הדבר בתקנות הקהלות ואני אומר דדינא דגמ' הוא כההוא דהמקבל זבין לעכו"ם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא אלא שמותי משמתינן לי' עד דמקבל עלי' כל אונסא דאתא לי' מחמתי' משום דא"ל אריא ארבעת אמצראי וכן נמי בישראל ששם את חברו ערב לעכו"ם הרביע עליו אריא וצריך לסלקו מכל אונסא דאתי לי' מחמתי' כו' ושם בסי' ז' כ' וז"ל תשובה כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב לעכו"ם חייב לפרוע לשמעון כל מה שיתברר שמעון שהוצרך ליתן לע"א ואפי' אם העכו"ם תבע ממנו הממון שצא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקפה עלינו וצריך ליתן לו כל מה שיתבע ממנו וזה ידע ראובן כששם אותו ערב לעכו"ם וקיבל עליו שעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל מיני היזק שיבא לשמעון מחמת ערבות זה אעפ"י שלא פירש זה בפירוש דודאי אמדינן דעת שמעון שלא הי' מכניס עצמו לידי סכנה להתערב נגד העכו"ם אם לא לדעת כן וגם ראובן ידע זה והוי כאלו פירשו והתנו בו ודמי האי מילתא להאי דאמרי' בפ' המקבל זבין ארעא לעכו"ם אמצרא דחברי' משמתינן לי' עד דמקבל עליו כל אונסא דמתיליד לי' מחמתי' דא"ל אריא ארבעת אמצראי וכן נמי בנדון זה צריך לסלקו מכל אונס שיבא לו מערבות זה וכן הי' דן רבינו מאיר ז"ל כי באשכנז נהגו לדון כן ומקובלין שתקנת הקהל הוא והי' מורי אומר אין אנו צריכין לתקנת הקהל כי דין תורה הוא והביא ראי' כמ"ש עכ"ל. והנה בתשו' הרא"ש הזו נבוכו גדולי האחרונים מהריב"ל ז"ל ח"ג ס"ו כתב להקשות חדא דהתם במצרין בעי קיבל אבל אם לא קיבל עליו המוכר כל אונם לא מחייבי' לי' ותו כיון דהוי כאלו התנה א"כ למ"ל כלל הטעם דהוי גרמי ותירץ דשם במוכר על המצר לעכו"ם עושה בשלו ומש"ה לא מחייבי' ממון רק משמתי' לי' עד דמקבל אבל במכניס חבירו ערב לעכו"ם הוי גורם ממש וחייב מדינא ומ"ש הרא"ש ז"ל דהוי כהתנו הוא עוד טעם אחר לחייבו זולת הגרמי רק משום דהוי כהתנו את"ד שם נמצא לדידי' המכניס עכו"ם על ישראל באיזה עסק הוי גרמי ממש וה"נ בנ"ד הוי גורם ממש שרבץ עכו"ם עליו בחנם ורק במצר שאני שמוכר ועושה בשלו ולפ"ד מהריב"ל ז"ל הוי בנ"ד גרמי ממש וחייב לשלם אולם הריק"ש ז"ל בתשו' כ' וז"ל ובודאי שכל רואה תשובה זו יקשה היכי קאמר הרא"ש ז"ל דדמי מעמיד חבירו ערב לעכו"ם להך דזבין ארעא והתם בעי קבלה והכא לא וא"כ ע"כ ה"ק דדמי דין מעמיד חברו בלא קבלה באומד הדעת דאדעתא דהכי אתנו תרווייהו להך דזבין לעכו"ם אחר קבלה כמו שפסקנו דינו בתלמוד דמהני קבלה ולא אמרינן דגזים ואף ה"נ מהני אומד זה כמו קבלה והטעם דלא מצרכי הכא קבלה בפועל משום דהכא מסור הוא ביד העכו"ם לנוגשו על מעותיו וברי' היזיקא ובבן המיצר לא ברי' היזיקא כי שמא לא יזיקנו העכו"ם וכמ"ש למעלה דברי הנ"י בשם הרא"ש ולהכי בעי קבלה עכ"ל משמע דבאמת אינו חייב רק משום קבלה ורק דשם במכר על המצר לא ברי' היזיקא ולכך צריך דוקא קבלה בפירוש אבל היכי דברי היזיקא הוי מסתמא כמו שקיבל את"ד אך לכאורה קשה מאד דבריו דאם הויא ברי היזיקא למ"ל כלל הטעם אומדנא לחייב מטעם מזיק ואשר נלע"ד פשוט דכוונת הרא"ש והר"מ ז"ל הוא כך דבאמת הרובץ עכו"ם על של ישראל לא הוי רק גרמא ורק בקיבל עלי' חייב בקבלה לחוד בלא שום קנין דמשום דכן הוא בכל הגרמות נהי שגרמא בנזקין פטור אם קבל ע"ע לחייב חייב בהם מן הדין וכן מבואר במרדכי פ' הגוזל קמא [מחו' קט"ו] וז"ל ומכאן אתה למד לכל הגרמות אם מקבל עליו בפי' לשלם אם יגרם לו הפסד שהוא חייב כו' והיינו טעמא דאמר האי מאן דזבין ארעא לעכו"ם אמצרי דישראל משמתי' לי' עד דקבל עליו כל אונס דאתיליד משמע שאם לא הי' מקבל לא הי' חייב משום דגרמא בנזקין הוה ולאו בר היזיקא ממש אלא קנסא קנסו לי' עכ"ל וא"כ שפיר כ' הר"מ ז"ל דבאמת הא דמחייבין לשלם ותלו הדבר בתקון הקהלות ואמר הר"מ ז"ל דכן הוא מהדין וחייב לסלק ההפסד כמו במצרן ולא צריך זה לתיקון הקהלות והרא"ש תלמידו ז"ל ביאר הדבר ביותר דנהי דמדינא משמתי' לי' עד דמסלק מ"מ לא מחייבין ממון וזה הוסיף נופך משלו דהוי כקיבל מטעם אומדנא אבל לעולם דהמרביץ עכו"ם על של ישראל הוי רק גרמא וזה לפענ"ד ברור ואמת בפי' דברי תשו' הרא"ש ז"ל וא"כ לפ"ז בנ"ד י"ל דנמי לא ברי היזיקא דהי' יכול למחות ביד הקומיסער ולומר לו מה הי' לו לחתום שמי דאז הי' הקומיסער ירא לנפשו לגבות בהקוויט ואי דראובן הי' ירא מהקומיסער פן יפגע בו בממון ובגוף זה לא הוי רק גרמא אבל לא גרמי ובגרמא כ"ז שלא קיבל עליו פטור ורק משמתי' ובנ"ד שהוא שוגג כידוע פטור כן הי' נראה אך הואיל מדברי מהריב"ל ז"ל מוכח דס"ל דזה הוי (גרמא) [גרמי] ממש כנ"ל וראובן מוחזק במעות שמעון קשה להוציאו ולענ"ד נכון הדבר שיתפשרו כי לא נפק הדבר מידי פלוגתא דרבוותא והאו"ת בהל' ערב [סי' קל"א סק"ו] ר"ל שתלוי הדבר בפלוגתת הרא"ש והרמב"ן ז"ל ואשתמיט לי' ז"ל דברי הנ"י פ' הגוזל שכ' בשם הרא"ש ז"ל כסברת הרמב"ן ז"ל דפטור במיצר אם לא קבל עליו ורק בערב שאני עפ"י החילוקים שנתבארו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף