שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר נח

סימן נח

בנידון השאלה בא' שגירש וכתב בגט יהושע נטע בן יהודא כאשר נתחזק בשמו אח"כ לאחר כמה ימים נתוודע לו ששם אביו הי' ארי' וכבר נשאת המתגרשת וגם המגרש נשא אשה:

תשובה בדין זה מבואר מחלוקת הפוסקים שבש"ע סי' קכ"ט [סעי' יו"ד] דיש מי שאומר אם נתגרשה בשינוי שם אביו אם הוחזק דלא תצא ומבואר באחרונים באריכות וסוף דבר העלה הגט פשוט דיתן לה גט ותשאר תחת בעלה ויודיע להבעל שיש מחלוקת הפוסקים בזה ואם בעל נפש הוא יחוש לעצמו. והנה מחמת כי לע"ד נראה שבגוונא דנידון דידן כ"ע מודים לכן צריך אני להאריך קצת הנה בגמרא פרק השולח [דף ל"ד ע"ב] איתא בראשונה הי' משנה שמו וכו' עד התקין ר"ג הזקן שיהי' כותב וכל שום שיש לו ובגמ' מי שהי' לו שתי נשים אחת בגליל ואחת ביהודא ולו שתי שמות א' בגליל וא' ביהודא גירש אשתו שביהודא בשמו שביהודא וכו' אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו (אמר ר' אשי) ומקודם תנן בברייתא שלחו לי' לרבן גמליאל בני אדם (העולין מכאן) [הבאים משם לכאן] יוחנן וקורין לו יוסי וכו' האיך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין שיהי' כותב אני פלוני וכל שום שיש לי אמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמא תניא כוותי' דר"א מי שהי' לו שתי נשים וכו' עד יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת וכו' וכתב בזה רבינו אשר זלה"ה בפסקיו ז"ל והוא דאתחזק בתרי שמא בשני המקומות אבל אם בני מקום הנתינה אינם יודעין שיש לו שם אחר במקום הכתיבה ובני מקום הכתיבה אינם יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה א"צ ליכתוב וכל שום ואפי' נודע לו לאחר מכאן שיש לו שם במקום אחר כשר דאין לנו אלא השם שהוחזק בו לפנינו ע"כ והנה כל המפורשים תמהו בזה חדא דלא ידעינן הי מיניהו נכתב אם שם מקום הכתיבה או שם מקום הנתינה ולפי משמעות דברי הב"י [בסי' קכ"ט] נראה שכשר באם כתב שם מקום הכתיבה והא דכתב רבינו אשר וגם בני מקום הנתינה אינם יודעין שם מקום הכתיבה לרבותא נקיט דל"מ אם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה כשר רק אפילו אם לא יודעים במקום הנתינה משם אחר כלל נמי כשר בלא וכל שום ורק דמקשה על דבריו שבתשובה דמבואר שם דאם בני מקום הנתינה לא יודעים א"צ ליכתוב וכל שום דמשמע מזה דעדיף טפי כשלא הוחזק מבהוחזק יעו"ש שהניח בצ"ע והט"ז [בסי' הנ"ל ס"ק ה'] מפרש דברי הרא"ש דכשיודעין במקום אחד שיש לו שם אחר גם שבמקום השני אינם יודעין צריך לכתוב וכל שום ובדיעבד פסול אם לא כתב משום דכבר חלה עליו תקנת ר"ג ולכאורה אינו מובן דהא וודאי אם הבעל יודע גם שבני המקום אינם יודעים בודאי חל עליו התקנה וא"כ האיך משכחת לי' לא אתחזק כיון דהוא יודע שיש לו שם אחר הוי לי' להודיע ואז בודאי הי' כותבין וכל שום דלפי הנראה מפשטא דסוגיא דתקנת ר"ג הי' על הבעל דאטו כל דמגרש לבי דינא אזיל. והנה הגט פשוט מפרש דברי הרא"ש הטעם דאם בני המקום [הנתינה] יודעים שיש לו שם אחר גם אם במקום השני לא יודעים שיש לו שני שמות איכא לעז שיאמרו בני מקום הנתינה דלא זה הוא המגרש הגם שיודעים שיש לו שם אחר באיזה מקום מ"מ יהי' עולה על דעתם דמסתמא כמו שהמה בכאן יודעים שיש לו שם אחר כן נמי בני מקום הכתיבה גם כי מוחזק להם משם אחר זולת שם מקום הנתינה עכ"פ יודעים בני מקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה והי' להם לכתוב וכל שום אבל אם בני מקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר גם אם יכתבו שם מקום הכתיבה לא יהי' לעז כי יבינו שיש לו שם אחר במקום הכתיבה ובני אותו מקום לא ידעו משם אחר כמו שהם לא ידעו משם מקום הכתיבה אלו דבריו ז"ל ודברים אלו מרפסין איגרא דאם לא ידעו משם אחר כלל יהי' כשר אם נכתב בגט שם משונה שלא ידעו ממנו מעולם ואם ידעו שיש לו איזה שם אחר במקום הכתיבה יהי' פסול ומכל הראשונים בסוגיא זו משמע להיפך כמבואר למעיין ואשר נ"ל לפרש דברי הרא"ש ז"ל בדרך פשוט דהנה הר"ן ז"ל כתב דמדינא קודם תקנת ר"ג הי' כותב איזה שם שרצה כגון שם של מקום הכתיבה וכשהי' באין למקום הנתינה הי' ב"ד גובין עדות שכך שמו במקום הכתיבה והיתה מתגרשת בו ולימים כשנשכח הדבר היה הבעל יכול להוציא לעז לכן תיקן ר"ג שיכתבו וכל שום ואם כשיבוא הבעל לערער ידקדקו הב"ד שמסתמא הי' לו שם אחר ולכן כתבו וכל שום ויוודע הדבר ע"פ חקירה ודרישה ע"כ תורף דברי הר"ן זלה"ה והיינו דבעי לתרץ דמה הועיל וכל שום במקום אשר לא ידעו עיקר שמו דלשיטת הר"ן כשר באיזה שם שיכתבו להעיקר הן במקום הכתיבה והן במקום הנתינה ורק אם כללו השני בכל שום כשר וא"כ מה הועיל התקנה שבמקום דלא יודעים עיקר השם אכתי לא יצאנו מידי ערעור ולכן כתב לתרץ דע"י כל שום יתנו הב"ד על לבם לחקור על הדבר והנה באמת אכתי קשה לשיטת בה"ג [המובא שם בתו' ד"ה וכל שום] דבכל גיטין כותבין וכל שום א"כ אכתי [יש חשש] ערעור והב"ד לא יתנו לב לחקור כי לא ניכר להם שם זה כלל והא דכתב בגט וכל שום הוא משום דכן כותבין בכל הגיטין א"כ מה הועיל התקנה לזה כתב הרא"ש דבאמת לא בעי וכל שום רק אם יודעים באחד המקומות שיש לו שם אחר זולת שמו הידוע להם (דאם) [דאז] גם אם במקום השני לא יודעים שיש לו שם אחר [מ"מ שפיר יש] לכתוב שם של אותו מקום באשר (לו) [לא] נודע להם שם אחר זולת אותו השם שכתב לעיקר והשני יכללו בוכל שום ואז ממ"נ איכא תקנתא דבני המקום אשר אינם יודעים רק משם אחד שפיר ידעו בו דאותו שם נכתב בגט ואי דכתבו וכל שום הא בכל הגיטין כותבין וכל שום לשיטת בה"ג והרא"ש ז"ל דנהוג במקומו כוותי' ובני המקום האחר גם דלא כתב בגט שמו דאיתחזק במקומם מ"מ הם יודעים שיש לו שם אחר זולת שמו דאיתחזק במקומם וא"כ יבינו דבכל שום נכלל שמו דבמקומם ולא יהי' ערעור כלל אבל כשבני המקומות אינם יודעין כלל בשום מקום שיש לו שם אחר זולת שמו דאיתחזק בהם לא נוכל לצאת מידי ערעור:

ובאופן זה כיון דלא מצינו למיעבד תקנתא הדרינן לדינא דקודם התקנה דכשר באיזה שם שיהי' ועפי"ז נכון מאד מש"כ הרא"ש ז"ל בסופו ואם נודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר דלכאורה זה אך למותר כיון דאפי' נודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה כשר מכש"כ כשיש לו שם במ"א אולם לפי מ"ש א"ש דהנה לפי שיטת בה"ג והרא"ש דבכל גיטין כותבין וכל שום בוודאי הא דכתב הרא"ש דאם לא נודע דא"צ ליכתב וכל שום היינו דבדיעבד כשר כמו שפירשו המפורשים וא"כ הי' מקום לומר כיון דעכ"פ לכתחלה דבעינן בכל גיטין וכל שום אם לא כתב וכל שום דעבר על התקנה וגם יש מקום דמקרי להם שינוי ה"א דפסול כמבואר במגיני שלמה דבמקום שעבר על התקנה וגם שינה שמו פסול לזה כתב דאם נודע שיש לו שם במקום אחר דאינו לא מקום הכתיבה ונתינה דוודאי כשר גם שלא כתב וכל שום וא"כ ממילא גם אם שינה שם דמקום הנתינה כיון דלא נודע לנו לא מקרי זה שינוי ואין לנו אלא השם שהחזיק עצמו לפנינו ועפ"ז א"ש דבריו שבתשובה [כלל ט"ו סי' ד' המובא בב"י הנ"ל] דכ' שם דאם בני המקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר א"צ ליכתוב וכל שום משמע מזה דאף שבני המקום הכתיבה יודעים שיש לו שם אחר מ"מ א"צ ליכתוב וכל שום וזה נגד דבריו שבפסקיו כנ"ל ולפמ"ש א"ש כי שם בתשובה אזיל דלא כשיטות בה"ג דצריך ליכתוב בכל גיטין וכל שום א"כ בוודאי אם בני מקום הנתינה אינם יודעים משם אחר גם אם בני מקום הכתיבה יודעים אם יכתוב וכל שום יהי' ערעור דהא אינו מוחזק להם רק בשם אחד ואז יהי' להם לקפידא שיש לו שם אחר [מפני שכ' בו] וכל שום כי אינם יודעים משם אחר ולכן כיון שא"א לתקן הדר הדבר לדינא ודו"ק:

היוצא לנו מזה דסברת הרא"ש ז"ל דכיון דלא אפשר לתקן אוקמא אדינא ולא חיישינן ללעז וכן מורין דברי הרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' גירושין ה' ג') שכ' כותבין השם היודעין ומכירין בו ביותר וכל שום וכו' דלשון זה הוא כפול כמבואר באחרונים שדקדקו בזה. אולם לפי דעתי הכוונה בזה דוקא אם יודעים אז יש ליכתוב שם שרגיל בו ביותר אבל אם לא יודעים אף שהוא עיקר כשר אם לא כתבו וא"ש נמי מה שלא הביא הרמב"ם הא דבברייתא בגירש בשם שביהודא לחוד אינה מגורשת והוא לא מביא זה כלל ולא עוד אלא דמשמע מדבריו דכשר כמבואר בבית מאיר אולם לפי מ"ש א"ש דהנה לכאורה קשה קודם תקנת ר"ג וכן גם עכשיו כשלא נודע משם אחר כשר בשם אחד הלא אינו מוכח מתוך עידי החתימה מי הוא המגרש כיון דאינו ניכר באותו השם וכבר העיר ע"ז הפ"י בחידושיו אולם באמת צ"ל דזה מקרי מוכח מתוכו כיון שעכ"פ נוכל להתברר ע"י הגט באיזה מקום הן במקום הכתיבה או במקום הנתינה דכך שמו ככתוב בגט וכמו במי שנתערב ב' גיטין וכתב בהם סימן הגם שאינו ניכר לנו הסימן מקרי מוכח מתוכו כמבואר מדברי התוס' גיטין [דף ד' ע"א ד"ה דקיימא ודף כ"ד ע"ב ד"ה בעדי] אך כ"ז קודם התקנה אך לאחר התקנה שתיקן ר"ג ליכתוב וכל שום א"כ כיון שיודעים בהדי' שיש לו שם אחר בגליל דצריך ליכתוב שניהם ע"י וכל שום ואם לא כתבו לא מקרי מוכח מתוכו כלל מש"ה פסול ואינה מגורשת למאן דסבר עידי חתימה כרתי ובעי מוכח מתוכו אבל הרמב"ם ז"ל דפסק [בפ"א מה' ג' הל' ט"ו] דעידי מסירה כרתי מגורשת בדיעבד בשם אחד. והנה לעומת זה יש לנו שיטות הפוסקים ה"ה הרשב"א וספר התרומות דס"ל דגם בלא נודע צריך ליכתוב וכל שום ואם לאו פסול כמבואר בגט פשוט וז"ל אבל לא אתחזק במקום הכתיבה ובמקום הנתינה אלא בשם אחד אע"פ שהוחזק במקומות אחרים א"צ לכתוב וכל שום ודייק מזה הגט פשוט דס"ל לבעל התרומות והרשב"א דבמקום הכתיבה או הנתינה גם לא נודע פסול בדיעבד ובתשובת נטע שעשועים כתב דאין מזה ראי' כלל דהתם לא מיירי בלא נודע והאריך הרבה ולפענ"ד פשטות דברי הר"ת שבמרדכי שכתוב וז"ל והוא דאתחזק בתרי שמא כשהבעל עומד במקום אחד גם ביהודא ואשתו במקום אחר גם בגליל דאתחזק בתרי שמא משונים שביהודא קורין אותו בשם אחד ובגליל קורין אותו בשם אחר ואותו שם שקורין אותו ביהודא אין יודעין כלל בגליל ושם של גליל אין יודעין אותו ביהודא לכן אם גירש באחת מהם אינה מגורשת משמע מזה בהדי' דגם אם לא נודע כלל דאינה מגורשת וכן כתב בספר התרומות דשם דיהודא לא נודע כלל וגם מדברי הרשב"א בחידושיו [שם בגיטין] משמע כן שהקשה לשיטות ר"ת דסבירא לי' דכותב שמותיו בפירוש והקשה עליו דא"כ מה קאמר רב אשי והוא דאתחזק וכו' וכי (ב"ד) [סד"א] דנוסיף לו שם חדש ולכאורה קשה דלמא ר"א קמ"ל דבדיעבד אם נודע אח"כ שיש לו שם אחר כשר א"ו דבכה"ג להרשב"א ז"ל פסול וא"כ שפיר הקשה לשיטת הר"ת כיון דבאמת אין לו שם אחר מה"ת פסול אבל לבה"ג דלאחר התקנה כותבין בכל גיטין וכל שום גם אם אין לו שני שמות וה"א אם לא כתב שיהי' פסול אשמועינן ר"א דכשר וכ"ז דלא כתשובת נטע שעשועים דבמחילה מכ"ת כתב דברים שאינם מובנים לפי פשטו הסוגיא ולא זכיתי להבין דבריו בזה. אך דלכאורה קשה על שיטת הפוסקים הללו דמה"ת נפסל בדיעבד אם לא ידעו דא"ל שעברו על תקנה הא בלא ידעו בוודאי לא היתה תקנת ר"ג וגם א"ל כיון דעכ"פ היתה התקנה ליכתוב שניהם גם בדיעבד בלא ידעו פסול משום לא פלוג דזה ודאי ליתא דמה תעשה עני' זו שנשאת בגט כזה ושום אדם לא עבר על התקנה דרכי' דרכי נועם כתיב אך לפמ"ש לעיל י"ל דהתקנה הי' על הבעל וא"כ עבר הוא על התקנה ושפיר פוסלה ובידו לפוסלה בגט פסול וכיוצא אך אם גם להבעל לא נודע כלל בוודאי כשר לכ"ע. היוצא לנו מכל זה דלשיטת הרא"ש והרמב"ם ז"ל ורוב ראשונים אם לא נודע משם אחר כשר וגם לשיטת הרשב"א וסה"ת עכ"פ אם לא נודע גם להבעל כשר. ואחרי שזכינו לזה נבוא לנידון דידן דהנה שם אביו לרוב שיטות הפוסקים א"צ לכתוב והרא"ש ז"ל חד מנהון אולם בשינה שם אביו כ' הרא"ש דפסול וגם אפי' באתחזק לאביו שם אחר ג"כ הטעם דאין בידו לחדש לאביו שם אחר והנה לכאורה תמוה לי מאד כיון דא"צ לכתוב שם אביו וא"כ אינו פסול רק מפני מראית עין שיאמרו אין זה המגרש כמבואר כ"פ בתשובת הרא"ש וא"כ מה חשש מראית העין איכא כאן כיון שאתחזק לפנינו בשם נתן בן יהודא והכל מכירין אותו בשם זה ומה לנו לזה שאין בידו לחדש לאביו שם בשלמא אם הי' זה מדינא דבעינן עצמות שם אביו מאיזה טעם שיהי' הי' מקום לומר גם דחידש לאביו שם אחר אין בידו לחדשו ולא כתב כאן שמו אבל באמת דלא בעינן כלל שם אביו רק חשש מראית העין מה מראית עין איכא כאן ולפי מה דמבואר במהר"י בן לב יש מקום לומר פן ישכח הדבר משם החדש בשלמא שמו גם אם ישכח לא יהי' לעז דיאמרו מסתמא הי' לו שם אחר מחמת חולי וכיוצא בזה אבל שם אביו דיתברר להם שמת באותו השם והא לא יעלה על דעת הרואים דחידוש הוא לאביו שם אחר א"כ איכא פסול משום הבאים כן משמע שם בתשו' מהר"י בן לב אולם אחר מחילת כ"ת הקדושה מה אנו אשר נושא את שמותם על שפתותינו אולם מאד מאד נפלאה דעתם בזה כמבואר לכל מעיין בסוגיא בראשונים ובאחרונים ואין לנו לחוש לחששות כאלה אך מי יכול לדון נגד דעתם הקדושה ובפרט שהסכימו כמה גדולים הראשונים אשר בדורותם בזה כמבואר... אך עכ"פ נ"ל לומר דכ"ז בגוונא דבעל ידע מזה כמבואר שם בתשובותיהם אבל בשנעלם הדבר גם מהבעל כמו בנידון דידן כ"ע מודים דכשר בשם דאתחזק בו לאביו ולזה נראה דגם א"צ להתחזק בחיזוק המבואר בגט פשוט רק כיון שכמה שנים הי' במקום אחד וכסבר שכן שמו ושם אביו וכל אימת דקרי' לי' בשם אביו הכי קרי שפיר מקרי אתחזק ולא כמו שעלה ע"ד מחותני הגאון החסיד מ' מרדכי דוד נ"י ולכן נראה כי בוודאי הגט כשר לכ"ע וליכא שום חשש פסול ולא צריך ליתן מחדש כי אדרבה יהי' חשש לעז על הבנים והא דמקשה הג"פ [סי' קכ"ט ס"ק נ"ב] הא מבואר ברמב"ם [פ"י ה"ג] ובכל הפוסקי' דנותן לה גט ולא חיישינן ללעז כבר תירץ זה בספר בני יעקב על בה"ע מבואר בהגהות משנה למלך פ"י מהל' גירושין [הל' ב'] דבאמת הא קשה דברי הטור אהדדי דכאן [בסי' ק"נ] בגיטין פסולים נותן גט ולא חיישינן ללעז ובסי' מ"ו חושש ללעז כדברי [רש"י בס"פ המגרש] ומתרץ הב"י דשם ליכא רק פסול בדרבנן ולהכי איין שייך לעז ולפי דעתי כוונתו פשוט דבשלמא אם יש חשש קידושין או גירושין שהיא א"א לא צריכין לגט פן יאמרו דהי' צריך הגט מדינא כחשש אשר הי' בו וא"כ יש חשש על הבנים משא"כ בגיטין פסולים דכך טופס הגט לכתוב כן ובדיעבד מגורשת בלא זה שפיר שייך לומר דיגרשנה בגט שנית ואין כאן חשש לעז כלל כי כל העולם יודעים דזה רק לשופרא דמלתא אבל במקום דאיכא ספק דהקידושין של אחר הי' קידושין או הגט לא הי' גט כלל בוודאי אם (אינם) [אנו] מחליטין להכשיר אין לתת גט אחר לחומרא פן יוציאו לעז על הבנים ודבר זה ברור מאוד ועפי"ז לא קשה קושי' המגיה [במשל"מ הנ"ל] על בני יעקב מתשובת [רש"י שהביא הב"י בסי' קכ"ט בשינוי שם אב] אשר לא הצריך גט אף דהגט פסול [רק מדרבנן ע"ש] כי לפמש"כ גם שפסול שם מדרבנן מ"מ אם נכלל זה בכלל שינה השם א"כ הולד ממזר איכא חשש לעז וע"כ לא כ' הב"י רק בפסולי דרבנן אשר הולד כשר ולכן בנ"ד לפי הנראה אסור לגרשה בגט שני אך לפי המבואר בב"ש סי' (ק"מ ס"ק ב') [ק"נ ס"ק ג'] דטעם הדבר דדוקא כשתצא ממנו יש חשש לעז אבל ליתן גט אחר לרווחא דמילתא לית לן בה עכ"ל א"כ גם הכא י"ל שיתן לה גט דאין כאן חשש כלל אבל עכ"פ א"צ להפרישה מבעלה מטעם הבחנה כאשר כתב מחותני הגאון הנ"ל דא"כ איכא חשש לעז וגם לא הבנתי כלל דברי מחו' כיון דהוא בעצמו כתב שהוא רק מדרבנן א"כ בוודאי היא ספק דרבנן מכח פוסקים המכשירין לאשר באמת עי"ז מותרת דאם נימא שהוא מדאורייתא א"כ כל הדרכים האלו בה והיא אסורה גם לאחר הגט אלא וודאי דאינו רק מדרבנן וכסברת הפוסקי' א"כ בדיעבד כשר א"כ הוי ספיקא דרבנן והולד כשר גמור וא"כ למה לן הבחנה גם בלא"ה כיון דהוא [ספק] אם הגט כשר וא"כ אם יהי' שום ספק אימת נולד הולד הי' ס"ס בוודאי מותר כמבואר בנודע ביהודא וזה ברור למבין. ועוד נ"ל ראי' [דאם לא נודע גם להבעל משינוי השם דכשר הגט כנ"ל] מדברי הגמ' יבמות דפריך שם בדף צ"א ע"ב שינה שמו הולד ממזר מאי הוי לי' למיעבד ומתרץ הוי לי' (לקרוע הגט) [לאקרויי גיטא] ואם איתא דגם בלא נודע הגט פסול א"כ שפיר מקשה מה הוה לי' למיעבד אך י"ל דבאמת לפי הה"א הוי מוקמינן המתני' דשינה שמה שינוי ממש ורק לפי המסקנא [שם] דלא עבדין עובדא (ביבמה) [במה] הו"ל למיעבד מוקמינן המתני' גם בשינוי כזה. אולם המעיין בדברי התוס' יבמות [שם] יראה דלשיטתם אין לומר כן וא"כ ראי' מוכרחת דבלא נודע הגט כשר ולולי דמסתפינא הוי אמינא דתשב תחת בעלה בלא שום גט אך לרווחא דמילתא אם יסכימו חכמי הזמן לתת לה גט שני גם אנכי עמהם אבל עכ"פ אין לנו לכוף הבעל לזה כמו שעלה על דעת החכם הגאון מהר"ש מדאמבראווי שבמחילת כ"ת אשתמיט מיני' דברי המגי' במשנה למלך הנ"ל שכ' בפירוש שאין לכוף:

סוף דבר אם כבוד הרבנים מחותני הגאון החסיד מ' מרדכי דוד נ"י והחכם הגאון מוהר"ש הנ"ל יסכימו עמי גם אנכי עמהם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף