שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר יח

סימן יח

שאלה אשה אחת באה לפני עם איש קצין מופלג אשר מיועד להיות חותנה כי נשתדכה זה שני שבועות עם בנו והנה האשה היא אלמנה אשר מת בעלה בחדש אלול שנת תר"ט והניחה מעוברת וגם יש לה מינקת בביתה מכבר להניק את בנה האחרון הנולד לה בחיי בעלה ויען כי נאמר לה מפי רופא שחלבה (חוציי) [ארסיי] מכבר כי כפי אמירתה מתו לה יותר מג' ילדים אשר הניקה היא בעצמה ורק הילדה הראשונה אשר התחילה היא להניק ונתנה אותה אח"כ למניקת היא חי' אבל כל הילדים אשר הניקה היא בעצמה כל ימי הנקתה מתו ולא בימי הנקה רק שנה או שנתיים אח"כ באופן שלא נתחזקה בחלב ארסיי ולכן צוה עלי' בעלה שלא תניק ולכן אותן ב' ילדים אחרונים שהי' לה בחיי בעלה חיים עוד להיותם יונקים לפי אמירתה מאשה אחרת ויען כי האשה הזאת היתה מעוברת עוד בחיי בעלה שכרו המינקת שיש לה בהבית גם אלהבא עוד בחיי בעלה וכאשר מת הבעל נשארה המינקת על מעמדה והניקה את הנער היולד כבר עד אשר ילדה האשה האלמנה בימות הפסח שנה העברה שנת תר"י את הילד אז גמלה המניקה את הילד הקודם והתחילה להניק את הולד הנולד עתה ועתה כבר עברו ז' חדשים מעת הלידה ושואלת האשה האם היא מותרת להנשא לבעל לבעבור תהי' לאיש אשר יצא ויבא לפני' בעסקי משא ומתן וצרכי הבית כי היא קצינה ועשירה מעזבון בעלה והיא באמת לא הכניסה נדן גדול לבעלה המת אולם הזוג נתעשרו אח"כ באופן שהיא יורשת מבעלה פחות מג' אלפים זהו' מ"כ חוץ מחלק ד' ילדים אשר יש לה תחת ידי' ולכן היא חוששת לקלקל ביתה ורוצה לתקן ע"י שתנשא לאיש הגון ולפי אמירתה הנה היא תחפוץ באיש הזה אשר נשתדכה לו ואבי החתן אומר שבאם לא תשיג היתר להנשא מיד באין עיכוב מפי שומרי תורה לא ירצה להמתין לה ויחזור ממנה ע"כ היא מתחננה לפני שאחקור עבור נדון זה לטובת האשה הנ"ל לגלות כח דהיתרא כפי האפשר:

תשובה הנה בעיקר דין עשירה שהמציא בתשו' אמונת שמואל ז"ל [סי' ב'] להתיר כבר חלקו עליו כמעט כל האחרונים אולם נ"ל כלל א' בדבר דהנה במשנה [כתובות דף נ"ט ע"ב] מבואר שתים אינה מניקה ומבואר הטעם ברמב"ם ז"ל [פ' כ"א מה' אישות הל' ו'] שנותנת הולד לשפחה. והנה עתה בזמן הזה שאין אתנו לקנות שפחה וצריך רק לשכור ובשכירות אמרינן שמא תהדר ולא מהני במינקת א"כ מאי מהני עשירות וצ"ל דמ"מ כיון שעשירות כיוצא בה אינה ראוי' להניק אינה מחוייבת להניק וכן אם הוא עשיר עולה עמו ואינה מחוייבת להניק ובשביל זה כתב הא"ש ז"ל בהדיא הטעם דאינה ראויה להניק ולא משעבדא וא"כ כאן דראינו האשה הזאת גם בימי עושרה הניקה דכן באמת בגלילות הללו דרובם ככולם אפי' העשירות מניקות זולת בעושר מופלג מאד א"כ בודאי לא יצאה מכלל מינקת חברו בשביל עשרה ובזה לא ידעתי מה האריך מעלתו בפלפול אם עפ"י דינא דמלכותא ראוי לה [הירושה] הוי עשירה ולא חל עלה תקנת חז"ל הלא הכל תלוי בעושר הבעל ואם בעודה בחיי לא היתה משועבדת גם בעת מותו לא חל עלה חיוב מחדש ולא היתה בכלל מינקת חבירו כלל ולפענ"ד נראה גם אם יפסידו הנכסים לאחר מיתה לא חל על האלמנה חיוב חדש לאחר מיתת בעלה מה שלא הי' עלי' בחייו ובאמת ת"ל ית' אשר בסביבותי לא שמענו נוהגין עפ"י מנהג מדינה אולם יהי' איך שיהי' הכל תלוי בעשירות ורכוש בעלה אם אנשים כמוהו נהוגי' שנשיהם יניקו אם לא ולפ"ז באשה זו לפי המנהג בסביבות אלו אנשים כמוהם בעשירות נוהגים להניק בניהם וא"כ לא יצאת מחזקת מינקת חבירו ורק מחמת שהרופאים אמרו שחלבה ארסיי והנה באמת אנו רואים שבני' חיים עכ"פ שנה אחר ההנקה ואם כי מתו לאח"כ והרופאים אמרו שהחלב גרם בזה ודאי אין כדאי לסמוך שבעיני ראיתי שרופא מומחה אמר על חלב מינקת שכירה שחלבה ארסי אבל לא נמצא אחרת ואמר שא"כ מותרת להניק שאינו אלא חשש גרם ובודאי אשה כזו אם לא היתה בנמצא מניקה הי' מתיר לה הרופא להניק כי זה הגורם על לאחר זמן יוכלו הרופאים לתקן בקל באיזה סמים הידועים ובודאי מי שמוח [בקדקדו] לא יאמר על אשה כזו שיצאה מכלל מינקת חבירו ולכן אין ההיתר באשה זו רק מה ששכרה מינקת בחיי בעלה ויעוין בטור [סי' י"ג] אבל הרבה החולקים ולא נמצא מהאחרונים שהתיר בזה אך אם יאמרו אנשים ראוים לסמוך עליהם שבגליל הלז עשירים כמוהם אין נשיהם מניקות י"ל דנוכל לסמוך על היתר מהר"ש ז"ל ובת"כ ושבועה דאורייתא מהמינקת כאשר מבואר היתרים כאלו באחרונים ובנ"ב אבל אנכי אינני מסכים לזה כלל וכלל כאשר גם מורי זקני רבן של כל ישראל מו"ה העשיל ז"ל משך ידו מהיתר זה המבואר באמונת שמואל:

ובענין פלפולו מה שרצה לדמות להתיר מעוברת להנשא להא דתשובת בית יהודא הנה התשובה אין אתי אבל בודאי שלא התיר רק בשביל ספק פקוח נפש הילד החי אבל בשביל מניעת תשמיש איזה חדשים לא יעלה על הדעת להתיר וביותר אני מתפלא על כ"ת אם נדמה זה לצער יקשה על הרמב"ם [פ' כ"א מה' אישות הל' י"א] שפסק דמותר לאכול לאם דבר שהוא ספק סכנה להולד מפני צערה א"כ תהי'. מותרת מינקת להנשא כדי שלא תצער וספק סכנת הילד אינו דוחה צערה יעו"ש בדברי הב"ש ז"ל סי' פ' [ס"ק ט"ו] וגם לר"י [בנדרים דף פ'] לא משכחת דין מינקת דהא פסק דכביסתו קודמת לחיי אחרים וא"כ תדחה צערה מניעת נשואין לספק סכנת הילד א"ו דמפני מניעת נשואין איזה ימים לא מדחינן ספק סכנה דאחרים וכמו כן גם לדידן לא מתירין להרוג עיבור בשביל דבר קל וכן מוכח לישנא דהש"ס [יבמות מ"ב א'] (בעל) [דידי'] חיים משמע דבאמת ליכא איסורא רק אדם מישראל חס על העיבור וממעט קצת תאוותו ומה שרצה לחלק דהעיבור הוא של האשה אשתמיטתי' ש"ס בפרק שור שנגח דו"ה [דף מ"ב ע"ב] דודאי דמי עיבור הוא של יורשי הבעל כמבואר גם מה שרצה לחלק בין הגזירות באמת הרבה חולקים בזה וכלל כתבו התוס' בכמה מקומות מצינו שגזרו אפי' גזירה לגזירה ובגזירות חכמים אין לחדש דבר רק מה שנראה שהם נא גזרו בזה כמו שהוכיחו התוס' [כתובות דף ה' ע"ב בד"ה ואמר] מהא דריש גלותא אבל לבדות טעם דגזירה אין לנו כידוע לבקי במבוא כללי הפוסקים ובזה אצא ואומר. שלום כנפשו ונפש דבש"ת יום ג' א' דר"ח מרחשון לפ"ק צאנז שנת תרי"א הק' חיים האלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף