שו"ת בית הלוי/א/ד
|
< הקודם · הבא > |
מסכת שבת דף קל"א ומודה ר"א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו שחייב מ"א אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן א"ל אביי אדרבה מדאין קבוע להם זמן כל יומא זמנו אלא אמר אביי הואיל ובידו להפקירן והקשו התוס' בד"ה ושוין דמאי פריך מ"ט הא גם בלא שום טעם אין לו לדחות שבת דהרי בכל הדברים דסבירא ליה לר"א דמכשירין דידהו דחו שבת יליף לה מקרא ובציצית ומזוזה הא ליכא קרא ותירצו דניליף מסוכה דמכשירין דידיה דחי שבת דמאי פרכת מה לסוכה שכן נוהג בלילות כבימים מזוזה נמי נוהג בלילה וציצית נמי איכא מ"ד דכסות לילה חייב בציצית.
והנה לכאורה צ"ע למה דחקו התוס' לומר דהקושי' הוי גם על ציצית והוי רק למ"ד כסות לילה חייב ואמאי לא ניחא להו לומר בפשיטות דעיקר הקושיא קאי רק על מזוזה והנראה כוונתם מדמתרץ אביי הואיל ובידו להפקירן ועל מזוזה הרי' הי' יכול לומר בידו לצאת ממנה דהא אם אינו דר בו פטור ממזוזה ועיין במנחות דף מ"ד בתוס' ד"ה טלית שהקשו למה אמר כאן הואיל ובידו להפקירן ה"ל לומר בידו שלא ללובשן ותירצו דנקט טעם שיהיה ניחא גם למאן דאמר כלי קופסא חייב בציציית. ואם כן הא מוכח דהקושי' הוי גם מציצית ומשום הכי דחקו התוס' כאן. ולכאורה נראה לתרץ קושית התוס' דשפיר פריך מ"ט דבמנחות דף מ' איתא ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ופרש"י דב"ש פטרי מתכלת דלא דרשי סמוכין להתיר כלאים בציצית והא דנקטי פוטרין ולא נקט אוסרין דס"ל כלי קופסא חייב בציצית ובהו הא ליכא איסורא אי מטיל בו תכלת והתוס' שם חלקו עליו יעו"ש. ואם כן לפירש"י הא ניחא שפיר שני קושי' התוס' דמשום הכי משני אביי הואיל ובידו להפקירן ולא קאמר ובידו שלא ללובשן דהרי הכא אליבא דר"א קיימינן דהוי מתלמידי ב"ש ועיין בביצה דף ל"ד בתוס' ד"ה ואומר שהביא דברי הירושלמי דמקשה מב"ש על ר"א וב"ש הא ס"ל דכלי קופסא חייב בציצית ואף על גב דבעיקר דברי ב"ש בהא דס"ל דתכלת בציצית אסור לפי פרש"י דמה"ת אסרי ליה ע"כ לא ס"ל לר"א כב"ש וחולק עליהם וכמבואר במסכת נזיר דף מ"א דאמרינן ור"א מנ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ומשני נפיק ליה מגדילים הרי דס"ל דמה"ת מותר כלאים בציצית מ"מ בהך דינא דכלי קופסא לא מצינו שחולק עליהם ומסתמא ס"ל כוותיי' וכדמוכח מהירושלמי דביצה הנ"ל ומשום הכי אמר אביי טפי הואיל ובידו להפקירן. ולפי זה הא מיושב לנו גם כן קושי' התוס' דפריך הכא מ"ט פי' דנילף מסוכה דמכשירין דידי' דוחה שבת דליכא למימר מה לסוכה שכן נוהג בלילות דהא מבואר בשו"ע סימן י"ח מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בכסות המיוחד ליום אי חייב בציצית כשלובשו בלילה או לא. וראיתי בספר משכנות יעקב סימן כ"ב שכתב דלמ"ד כלי קופסא חייב אף על גב דאינו לובשו ה"ה דכסות יום חייב בלילה יעו"ש שהסביר זה בסברא נכונה והעלה דדעת רש"י הוי כן ואינו בידי כעת לעיין בו ואם כן הא שפיר פריך מ"ט דכיון דס"ל לב"ש כלי קופסא חייב א"כ כסות יום חייב גם בלילה ושפיר נוכל ללומדה מסוכה דמכשירין ידחו שבת דהרי הא דכסות לילה פטור מציצית לא חשיבא פירכא כלל נגד סוכה כיון דעיקר החיוב הוי בשל יום ושל לילה דומה לבעל שלשה כנפות וכיון דשל יום לעולם חייב שפיר נוכל ללומדה מסוכה. ואם כן לפרש"י אין צריך לדוחקו של התוס':
ולכאורה היה נראה לומר דגם אי לא נאמר כפרש"י מ"מ פריך שפיר מ"ט דנילף מסוכה וכי נאמר מה לסוכה שכן נוהג בלילה נאמר לולב ושופר ומילה יוכיח דאינם בלילה ומכשירין דידהו דוחה שבת לר"א ונילף ציצית במה הצד ולכאורה קשה טובא על התוס' דלמה דחקו בזה והרי שם בתוס' ד"ה אי מעומר הקשו בעצמן דלמה מצריך הגמ' לר"א קראי בכל חדא וחדא דדוחה שבת וקאמר בגמ' דצריכא דחדא מחדא לא אתי' ואכתי נילף במה הצד ותירצו דהי' לו להגמ' איזה פירכא על המה הצד עוד תירצו דמילתא דאתי' במה"צ טרח וכתב לה קרא עכ"ל והרי גם לפי תי' קמא של התוס' הא ניחא די"ל דידע הגמ' דאותה פירכא לא שייך על ציצית ונוכל ללמדה מסוכה ולולב ושופר ומילה ומש"ה פריך שפיר מ"ט ואין לומר דמשום הכי לא הוי ניחא להו להתוס' לומר כן דביבמות דף ה' ילפינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית ופריך אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכא אשכחן וכ"ת נילף ממילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות מפסח שכן כרת ומתמיד שכן תדיר כו' ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור והקשו התוס' בדבור המתחיל ומכולהו דנילף ממילה ושארי קרבנות ציבור דדוחין שבת דגם עומר ושתי הלחם דוחין שבת ולא היה קודם הדיבור ותירצו בשם ר"י דכולהו חשיבא תדיר כיון דהוי בכל שנה ולכאורה הוי קשה לי דהרי חזינן דמציצית ילפינן שפיר דבכה"ת עשה דוחה ולא פריך בגמ' רק ל"ת שיש בו כרת מי שמעת לי' ומעומר ושתי הלחם לא מצינן ללמוד משום דהוי חיוב בכל שנה וחשיבא תדיר א"כ הא מוכרח דעומר וב' הלחם חשיבא תדיר לגבי ציצית והטעם אע"ג דציצית הוי בכל יום מ"מ כיון דאם אינו לובש בגד בת ד' כנפות אינו מחויב בציצית וגם הא אינו מחויב ללבוש בגד בת ד' כנפות מש"ה לא חשיבא כעומר דבכל שנה מחויב פעם אחת להקריבו וא"כ תיקשה הא דפריך בשבת על ציצית מ"ט והוכרח לתרץ הואיל ובידו להפקירן והרי גם אם לא יהיה לו עתה שום תקנה איך להפקיע מיני' חיובא מ"מ הא אי אפשר ללמוד כלל ציצית ומזוזה מסוכה דהא סוכה חשיבא תדיר לגבי ציצית דבכל שנה מחויב בה שבעת ימים וסוכה הא עדיפא מעומר ומדחזינן ביבמות דעומר חשוב תדיר לגבי ציצית כ"ש דסוכה הוי תדיר לגביה וא"כ מאי פריך מ"ט תיפוק לי' דמהיכא תית' נלמוד דידחו שבת ובע"כ ההכרח לומר דהך סברא שכתבו התוס' ביבמות דעומר ושתי הלחם חשיבא תדיר לא חשיבא פירכא גמורה כיון דלא הוי רק פעם אחת בשנה ורק על מה הצד פרכינן פירכא כל דהו ומש"ה ביבמות דקאי על מה הצד דהרי מעומר לחודא ליכא למילף שכן צורך גבוה ורק במה הצד ממילה ועומר נוכל ללמוד ושפיר כתבו התוס' דנימא שכן תדיר אבל בשבת פריך מ"ט דנילף ציצית מסוכה לחודא ועל לימוד דחדא מחדא לא חשיבא כלל פירכא הא דסוכה הוי חיובא פעם א' בשנה דהרי נגד זה איכא מעלה בציצית שכן נוהג תדיר ומש"ה מוכרח לומר כהתוס' דהקושיא הוי רק למ"ד דלילה זמן ציצית דא"א לפרש דפריך לכולי עלמא ונילף במה"צ דאז הוי מצי לומר מה להני שכן תדיר זה אינו דודאי דציצית חשיבא ועדיפא יותר מסוכה וראי' ברורה לזה דהא בזבחים דף צ"א מבעי לן בתדיר ומקודש איזה מהן קודם וקאמר ת"ש שלמים של אמש וחטאת ואשם דהיום כו' הא אידי ואידי דהיום חטאת ואשם קדמו אע"ג דשלמים תדירי אמר רבא מצוי קאמרת מצוי לא קאמינא פי' דשלמים לא חשיבא תדיר כיון דלעולם ליכא חיובא שיביא שלמים א"ל ר"ה בריה דר"י לרבא אטו מצוי לאו תדיר הוא והתניא אוציא אני את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא המילה שהיא תדירה כו' ומשני מאי תדירה תדירה במצות ואב"א מילה לגבי פסח כתדירה דמי' ופרש"י דמילה מצוי הרבה מפסח וחשיבא כתדיר לגבי פסח אבל מצוי דשלמים לא חשיבא כתדיר לגבי חטאת ואשם הרי חזינן דר"ה ברי' דר"י פריך ממילה על שלמים ומדמה להו להדדי וכיון דחזינן דלגבי פסח משום דהוי רק פעם א' בשנה הוי מילה תדיר אם כן מוכח ע"כ דגם שלמים עדיף מפסח והרי שלמים של נדבה לעולם ליכא חיובא שידור שלמים ופסח הוי חיובא בכל שנה ומ"מ הוי שלמים תדיר לגבי פסח וא"כ הא ודאי אי אפשר לומר דציצית גריעי מעומר ושתי הלחם דציצית הא דומה ממש לשלמים וא"כ קשה הך דיבמות דאמאי מציצית ילפינן דעשה דוחה ל"ת ומעומר לא מצינן ללמוד ובע"כ ההכרח לומר דמש"ה גריעי ציצית מעומר דציצית לא דמי כלל לשלמים דשלמים אע"ג דאינו מחויב כלל לידור בשלמים מ"מ השתא שכבר נדר או נדב הוי הקרבתו חוב עליו וא"א לו להפטר ממנו בלי הקרבה ומש"ה חשוב תדיר לגבי פסח אבל ציצית לעולם ליכא זמן שיהי' מוכרח לעשותה דאפי' כשכבר לבש בגד בת ד' כנפות בידו לפושטו ממנו וכן למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית מ"מ בידו למוכרן ולהפקירן ומש"ה כיון דגם עתה אינו מחויב בה מש"ה גריעי מעומר ושתי הלחם אבל אי לאו הך סברא דבידו לפטור גם עתה מחיובא רק גם בציצית לא היה אפשר לו לסלק חיובא ממנו עתה שכבר קנה בגד בת ד' כנפות ודאי דציצית הוי כשלמים והוי עדיפא מפסח וא"כ הרי ניחא סוגיא דשבת דזהו גופה דפריך מ"ט פי' דנילף מסוכה דציצית עדיף מסוכה כמו דשלמים עדיפא מפסח וזהו דמתרץ אביי הואיל ובידו להפקירן דכיון דגם עתה יש לו צד להפטר ממנה א"א ללומדו מכל הני. וא"כ הא שפיר נוכל לפרש דהא דפריך מ"ט אתי' גם למ"ד לילה לאו זמן ציצית ונילף לה במה הצד:
והנראה דמש"ה דחקו התוס' בזה ולא רצו לפרש דקושי' הגמרא הוי דתיתי במה"צ דאזלי כאן בשיטת התי' השני שכתבו בד"ה אי מעומר דגם בכל הני דחשיב שם היינו יכולין ללמוד חדא מתרתי במה הצד ורק מילתא דאתיא במה"צ טרח וכתב לה קרא ומש"ה דחקו שפיר דמאי פריך מ"ט דא"א לומר דנילף ציצית במה"צ דהרי מדכתבה התורה קרא בכל אינך להדיא אע"ג דיכולין ללמדם במה"צ א"כ מוכח דאין ללמוד כאן במה"צ וכמו דאיתא בזבחים דף ק"ז דמקבל בחוץ פטור ולא ילפינן במה"צ משחיטה וזריקה מדכתביה רחמנא לזריקה והוי מצי לאתויי במה"צ משחיטה והעלאה יעו"ש וכמו כן הכא מדכתבינהו לכולהו מוכח דלא נילף הכא במה"צ ומש"ה דחקו התוס' דהקושי' הוי למ"ד לילה זמן ציצית ולדידי' מצי אתי' מחדא מסוכה ושפיר ילפינן לי' דהא בכל אינך דמביא שם לא מצינן ללמוד חדא מחדא וא"כ מהא דכתב בהו קראי ליכא להוכיח דלא נלמוד חדא מחדא. אבל לשיטת רש"י בהא דסדין בציצית הא ניחא הסוגיא בפשיטות וכמו שנתבאר לעיל:
ומתוך דברינו אלה יתבאר במה שכ' הגאון רבינו עקיבא אייגר זללה"ה זיע"א בספרו סי' ט' דמי שאין ידו משגת לקנות מזוזה ולולב או סוכה דע"כ מזוזה קודם וראייתו מהא דבזבחים קאמר ב' תירוצים על מילה ופסח בתחילה משני שכן תדירה במצות פי' שנכרתו עלי' י"ג בריתות ולעולם הוי מילה רק מצוי ולא תדיר ולהאב"א הוי מילה לגבי פסח תדיר משום דמצויה הרבה יותר מפסח וא"כ להאב"א הרי הוי מזוזה ג"כ תדיר לגבי סוכה ולולב דדמי' לפסח דהוי רק פעם א' בשנה ומחויב להקדימה ואפילו לתי' הא' דמילה הוי רק מצוי וכמו כן מזוזה הוי רק מצוי וסוכה חשיבא לגבה תדיר מ"מ הרי מזוזה הוי מקודש ותדיר ומקודש הא קיי"ל דאיזה מהן שירצה יקדים וכיון דלתי' הא' הרשות בידו להקדים איזה שירצה ולתי' השני מוכרח להקדים מזוזה ודאי דצריך לעשות כן ולפי הנ"ל אין ראיה ממילה למזוזה כלל דאע"ג דלתי' הב' מקרי מילה תדיר לגבי פסח מ"מ מזוזה לא חשיבא תדיר כלל לגבי פסח וכמו דחזינן ביבמות דמציצית ילפינן שפיר דעשה דוחה ל"ת בכל מקום וממילה ועומר א"א ללמוד משום דהוי תדיר הרי דמילה ועומר חשיבא תדיר לגבי ציצית והטעם כמש"כ דמילה השתא שנולד הבן בע"כ מחויב למולו אבל ציצית גם השתא ליכא חיובא כלל משום דבידו להפקירן ומטעם זה לא מצי ר"א ללמוד דמכשירי ציצית ומזוזה ידחה שבת מסוכה משום דהם קילי מסוכה וא"כ הא ודאי דסוכה לגבי מזוזה חשיבא תדיר ורק במילה ס"ל להאב"א דהוי כתדיר לגבי פסח דעתה שנולד הבן מוכרח בע"כ למולו וא"כ לכל התירוצים הוי מזוזה וסוכה תדיר ומקודש ורשות בידו להקדים איזה מהן שירצה אמנם מטעם אחר יש לדון דאע"ג דמזוזה הוי רק מצוי מ"מ כיון דהוי מקודש אפשר דמוכרח להקדימו דאע"ג דקיי"ל דתדיר ומקודש מקדים איזה שירצה דהוי אבעי' דלא איפשטא זהו בתדיר ואינו תדיר גמור וכגון מוסף ר"ח דהוי תדיר ופר העלם דבר דהוי מקודש אבל הכא דגם מזוזה יש לו עוד מעלה לגבי סוכה דהוי מצוי יותר מסוכה דנהי דמעלה דתדיר חשוב יותר ממצוי מ"מ כיון דהוי גם מקודש אפשר דצריך להקדים דהמעלה דמקודש של מזוזה הוי נגד המעלה של התדיר וכהדדי הן ושוב יש להקדים מזוזה משום דמצוי ועיין בשאגת אריה סי' כ"ז שכ' דמצוי לא הוי מעלה כלל להקדימה יעו"ש והיותר נראה דאע"ג דקיי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואפילו לדחות לגמרי האינו תדיר וכמש"כ המג"א בסימן תרפ"ב ובאמת שכן הוא מבואר להדיא במנחות דף מ"ט דאיבעי' להו ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם אי תדיר או מקודש ומוכח דתדיר קודם ואפילו לדחות מ"מ הא י"ל דזהו דוקא כגון הני דהתדיר והאינו תדיר שוין הם במשך הזמן דיקריבם ודיו אבל כגון מזוזה ולולב דכשיעשה מזוזה יהי' המצוה זו קיימת לו גם לאחר יו"ט ולולב אינו רק בחג לדעתי אפילו אם לולב הוי תדיר לגבי מזוזה מ"מ מזוזה קודמת כיון דמצותה יהי' נמשך אח"כ ואין לולב דוחה אותה וראי' ברורה לזה מהא דבירושלמי סוף מגילה והביאו הגאון רע"א ז"ל שם תפילין ומזוזה הי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ור"ה אמר תפילין קודמת מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בשויו"ט מ"ט דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדבריות מתניתא מסייע לי' לשמואל תפילין שבלו עושה אותם מזוזה ומזוזה שבלה אין עושה אותה תפילין שמעלין בקודש ולא מורידין הרי דשמואל ס"ל דגם מזוזה קודמת לתפילין ואע"ג דמזוזה הוי מצוי ותפילין הא הוי תדיר דהם חובה בכל יום והגאון ז"ל שם כ' דשמואל ס"ל דאין חילוק בין מצוי לתדיר וחולק על סוגי' דזבחים ולדברינו א"צ לזה דבזה אין מעלה לתדיר כלל ושמואל ס"ל כיון דבשבת ויו"ט נוהג מזוזה יש לו לעשות מזוזה יותר כדי שיקיימה בשבת ויו"ט ג"כ ור"ה ס"ל דתפילין קודמים כדי שאם יוצא לים יקיימה ג"כ דבכה"ג אין לתדיר לדחות ואחרי שבשניהם נמצא זמן שזה נוהג מה שאין זה נוהג מכריע הירושלמי כשמואל דמזוזה קודמת דקדושה יותר מתפילין ולדברינו גם ציצית קודמים לסוכה אע"ג דלא שייך סברא דמקודש כיון דנוהג גם אחר יו"ט וזה נ"ל ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |