שו"ת אהל יעקב/נה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה נה
ראובן נפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבת והניח ב' נשים הראשונה לא הניח עמה זש"ק והשנית הניח עמה ג' בנות קטנות ובעת פטירתו ציוה שיתנו לבנותיו לא' אלף אונקיות ולשנית ת"ק אונקיות וכן לג' ואלף אונקיות אחרות לקנות בהם ס"ת וקרוב לאלף אונקיות אחרות לעניים ולקרוביו בענין שבזבז הרבה מממונו ונזדמן שם חכם אחד מחכמי העיר ואמר שזה לא יועיל כי הם בהסכמת הנשים אחר שכתובתן היא כמנהג הכתובות של הקהלות והסכימו בקנין שלם הן ברצון הן בלא רצון לפי שראו שהבעל היה מסוכן מחמת מורסה ארסית שנולד לו בבטנו ומחמתה היה מוטל על ערש דוי כמו ד' חדשים והסכימו להפקת רצונו כמו שיראה מצואתו ובעת שבאו הנשים והיורשים לחלוק העזבון הוציאה האשה הא' הראשונה שטר מתחת ידה שכתוב בו שבעת נישואיה נתן לה כל החפצים הכבושים תחת ידה עם חצי הקרקע שיש לו בשותפות אמו ויורשי כתובתה חששו שמא יכוף אותה בעלה ותתרצה עמו ותעשהו במקום יורש אחר שלא היה לה זש"ק לפיכך יעצוה שתכתוב כל מה שהיה כתוב לה באותו שטר לדודה שאין לה כח לתת לבעלה שום מתנה כי אם בהסכמת דודה הנז' וכבר היה בא זה לידי פועל לפי דברי האשה שאמרה שבעלה היה רודף ודולק אחרי' שתעשהו במקום יורש כתובתה ואומרת האשה הא' הנז' שמ' שהסכימה לצוואת בעלת סמכה בדעתה שכבר מסרה כחה ביד דודה ואין לה רשות לתת בלתי הסכמתו שזה מועיל לה יותר ממסירת מודעא ולכן טוענת שתטול מחצית נכס בעלה במושלם כמנהג הקהלות ומה שנתן מחלקו נתן, וג"כ יורשיה טוענים שאין כח בידה לתת מנכסיה בלתי הסכמת' כי הם מעניקי' נדונייתה כמו שיש תקנה מחכמי פיס יע"א לפי שיש תקנה חדשה שלא נתפרסמה והיא זאת שמי שהניח ב' נשים תהיה חלוקתם על זה הדרך שיחלקו הנכסים על עשרה חלקים ארבעה מהם תטול אותם הראשונה מהנשי' והשניה ג' והיורשים ג' וטוענת הראשונה שאינה רוצה בתקנה זאת דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ותקנה זאת לא נתפרסמה בשום מקום ובפרט בעירה ואדעתה דהאי תקנ' לא נישאת עם בעלה ומילתא גלויה היא שבזה המעשה היו חולקים הנכסים כפי התקנה הראשונה ועל זה לא תחלוק כי אם כפי התקנה המוסכמת בכל הקהלות שהיא למחצה:
גם טוענת האשה הראשונה אם תנצח אם תנוצח מה יעשה בדין המתנה שנתן הבעל לבנותיו שהיא בתנאי שיגיעו הבנות לנישואין ואם לא תחזור המתנה לנשי' הנז' והיא רוצה שלא יצאו המעות מתחת ידה עד שיתקיים התנאי ובעת שיזכו לנישואין יטלו אותם וכל עוד שהמעות תחת ידה תזכה בפירות:
טופס המתנה העדנו על עצמו בק"ס וכו' ר' ברוך ן' סונבל שנתן ד' אמות בקרקע למירה אשתו ואגבן הקנה ומסר לה ונתן לה במתנה גמורה מחלק כתובתה כל החפצים שיש לו ונמצאו אתו הן זהב הן כסף הן אל גו פאר הן בדולח הן בגדיה שלובשת הן דילאנטירא"ס ובאמ"ייאס הן חיגא"ביס וכדומה הכל נתון לה במתנה גמורה מעכשיו שהכל כבוש תחת ידה ורשותה שאין לבעל' הנז' לא למכור ולא ליטול ולא ליתן שום חפץ מהחפצים הנז' נמצאים תחת ידה ורשותה כי אם על פי מאמרה ופי רצונה אם תתרצה עמו ותתן לו ברצונה שום חפץ למכור וכדומה אבל בלא רשותה אין לאל ידו שכן קבל על עצמו ובכח הקנין הנ"ל להיות הכל כבוש תחת ידה בחלק כתובתה מלבד חלקה בקרקע שיש לו שיש לה כפי הקהלות מחצית בקרקע וג"כ נשבע הנותן שלא נתן שום חפ"ץ מהחפצים הנ"ל ולא ימכור ולא יתן ונגמר הכל בק"ש בדל"ב יום ד' דעשור אחרון לאדר ראשון שנת תכ"ט לפ"ק וקיי':
עוד נמצא כתוב בשולי השטר בז"ה העידתנו על עצמה מירה הנ"ל ונתנה ד' אמות קרקע לר' ברוך טולידאנו דודה ואגבן מסרה כל כח ושעבוד וזכות שיש לה בזה השטר שאפילו שתתן לבעלה הנ"ל שום מתנה אין לאל ידה שהכל משרה אותו ברשות ר' ברוך הנ"ל ומתנתה מתנה ברשותו ובמאמרו ובזולתו אין לה ליתן ולא למחול כלום והכל בקש"מ בדל"ב יום א' לניסן שנת תכ"ט לפ"ק וקיים:
נוסח הצואה ציוה הר' ברוך ן' סונבל ודעתו מיושבת עליו כאדם הבריא ומיושב בדעתו הא' שיתנו לבתו פריח"ה אלף אונקיות מראש ממון מלבד חלקה המגיע לה בירושת אביה ולשתי בנותיו הנשארות שמחה וזהרה אלף אנקיו' מראש ממון בין שתיהן ונשיו מירה וגנה"ר נטלו ק"ס וכו' שמחלו באלו האלפים אנקיות שנטלו אלו הבנות ממה שמתנכה להן מכתובתן מחילה גמורה וכו' ובתנאי שיגיעו לנישואי הבנות כולם ועוד ציוה אחר שנטלו קש"מ נשיו מירה וגנה"ר שמחלו מחילה גמורה בלי למימר נחת רוח עשינו לבעלנו שיתנו אלף אנקיות לס"ת ומאתים אונקיות לעניים ולבעלי תורה ומאתי' אנקיות לאחותו מירה ונטלו ק"ס נשיו הנ"ל שמחלו באלו המעות המתנכה להן מכתובתן וזה היה יום ביום כ"ד לחדש סיון שנת ת"ס עונך לפ"ק וקיים ע"כ נוסח הצואה וחתומה בשני עידים כשרים:
תשובה ראיתי השאלה הנשאלת אשר בה פרטים הרבה שצריך להשיב על כל פרט ופרט באריכות אבל החולשה עברה עלי מחמת חולי הקדחת ולא נתנתני השב כי אם בקיצור ובחדא מחתא ואשיב על אחרון ראשון שהיא העיקר:
מענין התקנה החדשה שלא נתפרסמה צריך לדעת מה היא הכוונה בלא נתפרסמה שאם רצונך לומר שלא נתפשטה בכל הקהלות שבגלילו' פיס יע"א וכמו שאמרו רז"ל בגזרות שלא נתפשט איסור' בכל ישראל שהכוונ' לא נהגו בהם איסור כל הכללות וג"כ הכא בנ"ד לא נהגו בו עדיין כל הקהילות עדיין צריכין אנו לדעת למה לא נהגו בו שאם קבלוה עליהם מחוייבים הם לנהוג בה ואם לא קיבלוה עליהם תיפוק לי' משום שלא קיבלוה וא"כ כפי זה אם ק"ק מיקיניס יע"א קיבלוה עליהם צריכים הם לקיים מה שכבר קיבלו:
ואם הכוונה לומר שמקצת' קיבלוה ומקצת' לא קיבלוה והיינו לא נתפרסמה כלומר שלא נתפשט' בכולם לפי שלא הסכימו בקבלתה אם אותם שלא קיבלוה הם המיעוט באנו למחלוקת הפוסקים במילתא דאיכא ריווחא להאי ופסידא להאי אם המיעוט נגרר אחר הרוב ובתקנ' זאת איכא רווחא לחד ופסידא לחד לגבי התקנה הראשונה ולכן אם מיעוט ק"ק פיס או מיקיניס לא קיבלוה איכא פלוגת' דרבוואתא דאיכא דאמרי דוקא במילי דשמיא ולמיגדר מילתא המיעוט נגרר אחר הרוב ואיכא דאמרי אפילו בדבר הרשות ובמידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואף אם נלך בעקבו' הפוסקים שהמיעוט נגרר אחר הרוב בכל ענין וכדמשמע מדברי מוהרי"ק בסי' רכ"ח אשר סתם דבריו וכדעת הרשב"א הרשב"ץ והריב"ש ז"ל אפ"ה עדין איכא לספוקי אם התקנה החדשה היתה אפילו על מי שנשא אשה כפי התקנה הראשונה או מהיום ולהלאה ר"ל למי שישא מכאן ולהבא ב' נשים שאם נאמר שהתקינו אף למי שהיה נשוי כפי התקנה הראשונה נהי דיכולה לומר אדעתא דהכי לא מסיבנא וגם יורשיה יכולים ג"כ לומר לא כל כמינייהו לחוב אותנו ומכ"ש נותני הנדוניא עכ"ז כיון שקיבלו שהרוב יכולים לכופם אין בדבריהם כלום:
ואם נאמר שלא התקינו אלא מכאן ולהבא אין אנו צריכים לדעת אם קיבלו או לא קיבלו לנ"ד כי פשיטא שהאשה הזאת לא נכנסה בכלל התקנה החדשה ונוסף על זה בהיות שכבר ייחד לה קרקע ומטלטלים ושיעבד אותם או הקנה אותם לה ליטלם מחלק המגיע לה מעזבנו וסילק עצמו מהם מעכשיו לכשתתאלמן או תתגרש והנכסים והשטר בידה ודעתו בשעת נישואין ואחר נישואין על התקנה הראשונה והרי הוא כגבוייה למה יורע כחה או כחם של יורשיה להפסיד זכותם אשר הוא כבר בידה ואין לתקנה החדשה מקום לחול בין קיבלו ובין לא קיבלו ואין שום פוסק לחלוק על זה:
ואם התקנה היתה סתמית כל דמפרש דנין בו כפירושו ומן הסתם ידו על התחתונה ויורשי הבעל הם המוציאים עליהם להביא ראיה שהתקנה היתה אף למי שהיה נשוי כפי התקנה הראשונה ואם מנהיג הקהל ורובו שתיקנו ההסכמה החדשה עדיין הם בחיים שיוכלו לפרשה על פיהם אנו חיים:
ואם לא יקבלוה עליהם אינם יכולים לכופם אם לא שרוב ק"ק מיקיייני"ס קיבלוה שמיעוטם נגרר אחריהם או אם ק"ק מיקיני"ס נחשבים מכלל ק"ק פיס ובנותיה הנכפפים דאז אף אם לא קיבלוה ק"ק מיקיניס חשיבי מיעוטא ונגררים אחר רוב קהלות פיס יע"א וכל זה לדעת הסוברי' דאפילו במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי המיעוט נגרר אחר הרוב ואם אינם נכפפי' להם וגם רובם לא הסכימו ולא קיבלו אין לאל ידם של ק"ק פיס לכופם ולא סגי במה שנהגו ק"ק מיקיניס להחשיבם לב"ד הגדול או לבית הוועד וכל ריב מבעלי דינין יביאו אצלם כי זה דבר תלוי ברצון הבעלי דינין לא בכח ורצון חכמי ורבני פיס לכפותם ולהביאם בכח הרחוק כי דנין את הנתבע בעירו אם לא בהודאות והלוואות וכיוצא עבד לוה לאיש מלוה להוליכו לבית הוועד ולהיות שהיה בק"ק פיס בית ועד של חכמים ורבנים אשר לא נמצאו כמותם באותו המלכות אין גם אש' יעיז את פניו לומר שאינו חפץ לדון בפניהם ואף אם גם בהסכמות ותקנות שתיקנו היו מקבלים אותם עליהם ונגררים אחריה' לא יחוייב מזה שיהיו נגרר בכל עת ובכל זמן אחריהם אם לא שהיה הכל מפורש דק"ק מיקיניס חשובי' מכלל בנותיה הנכפפים להם ולבי' דינם ואם אין הקשר מפורש מקדמת דנא יכולים לומר עכשיו לראשונים היינו נשמעים ונכפפים לפי שהיו אצלנו כגדולי הדור דאלימי לאפקועי ממונא ולא לאחרונים אעפ"י שהם חכמים ורבנים שלא נמצא כמותם באותו איקליס עכשיו ומי יכול לכפותם להוציאם מרשות מתקני התקנה הראשונה דעד לא פליגי רבוואתא אלא בקהלות חלוקות בעיר א' או בק"ק א' אם מיעוטו נגרר אחר רובו אבל בעיירות רחוקות כל אפיא שוין:
לך נא אל הצור החזק כמוהר"ר אליה המזרחי בשאלותיו סי' נז המדבר בארוכה בשאלה שבא בירר וחילק כל הדעות שבענין הנ"ל וז"ל והנה כל הגאונים הראשונים כמו הרמב"ם והזקן ממיץ רבו של ראבי"ה ור"ת וכמו שנראה גם מדברי האשר"י ובנו של בעל הטורים כולם מסכימים בזה שאין כח הגדולים בעירם ככח הגדולים בדורם, כי הגדולים בדורם יכולי' לגזור לכל אנשי דורם ולתקן ולהנהיג ולנדות ולהחרים לכל מי שיעבור על דיבריהם ועל גזרותם או תקנותם או מנהגם בין לאותם שהסכימו בם ובן לאותם שלא הסכימו, בין בדבר הרשות כדי לתקן העולם בין במילי דשמיא כדי לעשות סייג לתורה אבל הגדולים בעירם אעפ"י שאין כמות' בכל אותו המלכו' או כל אותו האיקליס אינם יכולים לגזור לכל אנשי עיר' ולא לתקן להם שום תיקון בעול' אלא לאות' שהסכימו בם אבל למי שלא הסכים אינם יכולים להכריחו בשום הכרח בין ע"י קנס או נידוי אפילו כל גדולי העיר על בני העיר היו יחד בהסכמה א' אפילו אם אותם הגדולים מנהיגי העיר שכל העיר נעשים על ידם עכ"ל:
ואע"ג דיש מן הגאונים חולקים ואומרים דגדולי עירם יכולים לגזור ולתקן לכל בני עירם כגדולי הדור לדורם ואף אם לא יסכימו קצתם יכולים לקנסם וכו' כולהו הודו דאינם יכולים לכוף לעיר אחר' ודיים להפקיע את עצמם מהמיעוט שבעירם המסרב למאמרם והריב"ש ז"ל בסי' רעא החזיק במעוז סברא והראה שעם היות מוהר"ם הלוי רב מופלג בדורו ונאזר בגבורות המעלות לא היה לאל ידו לגזור בארץ לא לו דוק ותשכח הכל מבואר שם אשר מכל זה נאמר בנ"ד אם ק"ק מיקיניס קיבלוה עליהם וסילקו מעליהם עול התקנה הראשונה עליהם לקיים וכן אם קיבלוה רובם המיעוט נגרר אחריהם ואם כולם לא קיבלוה אם הם נחשבים מכלל קהלות פיס ובנותיה הוו להו מיעוטא לגביהם ויכולים לכוף אותם ואם אינם נחשבים מכללותם אינם יכולים לכופם עכשיו אף אם מרצונם היו נכפפים לראשונים:
וכל זה אם פירוש לא נתפרסמה לא נתפשטה ואם הוא שלא נתפרסמה ממש ולא הוכרזה ולא ידעו ממנה לכשידעו הם נגררים אחריהם כשיקבלוה ואם לא רצו לקבלה אינם יכולים לכופם אם לא שהם כפופים להם בין קיבלו ובין לא קיבלו או אם רובם של מיקיני"ס קיבלוה כנז' ובין כך ובין כך האשה הזאת שכבר הקנה או ייחד לה בעלה לכתובתה או לחלק המגיע לה לכשתתאלמן או תתגרש יוצאת מכלל תקנה זו אף אם היתה התקנה החדשה על מי שהיה נשוי כבר ואף אם קבלוה עליהם בני קהלם כיון שכבר בעלה הקנה לה ונתרצה על דעת הראשונה ומכ"ש בהיותה תפושה יכולה לומר קים לי כהנהו רבוואת' דבמידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין המיעוט נגרר אחר הרוב:
ולענין שהסכימה עם חברתה במתנותיו המחולקים לבנותיו ולדברים אחרים צריך להתיישב בדבר כי בנוסח שטר המתנה שנתן לה אותם הנכסים לנכות מחלק כתובתה לא דקדק הסופר בלשונו לומר שתתן לה במתנה שאם הוא מתנכה לה מהחלק הנוגע לה בעזבון כפי התקנה היאך הוא מתנה אלא רצה לומר ששיעבד או ייחד לה בתורת אפותיקי להבטיחה על כתובתה כפי התקנה וא"כ הוא הוו להו נכסי צאן ברזל ובין אם יהיו המטלטלין והקרקע שייחד לה שלו או שלה שהכניסה לו אינה יכולה למכור או לתת לא לבעל ולא לאחרים אבל אם סילקה שיעבוד כתובתה מהחלק הנוגע לה במתנו' שנתן לבנותיו וזולתם מעל הנכסים שייחד לה מהני סילוק בשיעבוד אבל לא חשיבא מתנה ולא מחילה לגמרי והשתא דמחלה בפירוש החלק הנוגע לה עם חברתה באותם המתנות ויתנכה לה מחלקה באנו למחלוקת הפוסקים דלהרמב"ם והמגיד משנ' הרמב"ן והרשב"א אין מחילתה בנכסי צאן ברזל מחילה ולדעת הראב"ד והרא"ש אם מחלה לבעלה כל זכות שיש לה על הנכסים דמהני כמו שמהניא מחילה לענין כתובה ואם סוגיין דהתם כהרמב"ם וחביריו אין במחילתה כלום ואף אם היה הדבר במחלוקת תפיסתה מהניא לה ומי זה שיוציא מתחת ידה בתפיסה מעלייא מחיים אפילו היכא דלא נהיגי בדין קים לי אשרי שיאחז קרינן וכבר נפסק הדין בנותנת מתנה לבעל או לאחרים אעפ"י שקנו מידו יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אף במוחלת להרמב"ם וחביריו יכולה לומר כן ומכ"ש בהצטרף עם זה גילוי דעתה במה שנתנה לדודה או מסרה לו הזכות שיש לה ושלא תתן מבלעדי רשותו דגילתה דעתה דאינה חפצה ליתן או למחול ואע"ג דלא ידעינן באנסה בבירור גילוי דעתה הוי כמודעא שבאונס נתנה ומחלה וכמו שכתב מוהרי"ק בח"מ סי' רמ"ב:
ואין אנו צריכים לחקור אם המתנה שנתנה לדודה יש בה ממש או לא דפשיטא דאין בה ממש דמתנת' בקנין הוי קנין דברים ואין בידה ליתן לכשתתאלמן או תתגרש כי מלבד שהם נצ"ב שאין בידה ליתנם ג"כ מטעם אחר שאומרת ליתן לכשתתאלמן והוי קנין דברים לפי שעכשיו אין לה מה ליתן:
גם לא שייך מסירת הזכות והשיעבוד שיש לה על אות' הנכסים שייחד לה לפי שלא הקנתה או שטר הנכסי' שייחד או שיעבד לה בכתיבה ומסירה לומר קני לך האי שטרא איהו גופיה וכל זכותו ושעבודו דאית ליה בגויה ועוד כפי הנראה שעדיין השטר בידה ולא מסרתו לו ולמטה כתוב בו אותה המתנה או מסירה ולא המתנה ולא השטר באו לידו ואינו כלום ומוכחא מילתא בלבד דלא עשתה זה לא כדי שלא תתפייס עם בעלה לתת או למחול וכדאי הוא גילוי דעת זה להחשיב מחילתה באונס אע"ג דלא הכרנו באנסה וכל זה אם באנו לבטל מחילתה מדינ' דנצ"ב כנז' לעיל אבל אם באנו לדון בהם כדין נכסי מילוג דידה או כנכסי השותפים דיד שניהם שוה מכח התקנה דאין דין נכסי צאן ברזל כי אם בקרקע דוקא כלומר שאם מכר או נתן שלא מדעתה ולא קנו מידה תחילה אינו כלום כלומר במחצית הקרקע הנוגע לה אבל בשאר מטלטלים אף אם הם נכסי צאן ברזל אינה יכולה לעכב עליו וכפי זה גם היא יכולה לתת ולמחול לבעלה והויא מחילה אפי' הכי היכא דגילתה דעתה דאינה חפצה ליתן שום חפץ ומכ"ש למחול הרי מחילתה באונס ואעפ"י שקנו מידה יכולים אנו לומר דאף קנינה באונס ואע"ג דלא הכרנו אנס' סגי גילוי דעתה וכבר נפסקה הלכ' דהיכא דנמסרה מודעא אע"ג דקנו מיניה ליה באונס וה"ה היכא דגילוי דעת מהני דלא מהני הקנין ומכ"ש בהצטרף עם זה האונס דהפצירו בה למחול והיא אומרת כי עשתה כדי שלא תטרף דעתה עליו וטענה מעלייתא היא בכל מקום של דטב למיתן טן דו דפשיטא דאין במחילתה כלום:
ובכעין זה הביא מוהר"ר דוד כהן בתשובותיו בית י"ז סי' יג וז"ל וגדולה מזו אומר דאם יש עדים שבעלה הפציר בה לישבע לו כשנפל בחולי והיתה מפחדת ודואגת שאם לא תשבע מכביד עליו חליו וצערו והיא אומרת שלא גמרה בלבה לקבל השבועה ההיא אלא לעשות נחת רוח לבעלה דשבועה זו אינה צריכה התרה דהא אנוסה היא לישבע לו בריאה היתה שאם לא תתקיים דבריו תטרף דעתו עליו וכו' ע"כ:
הרי לך דטענת שמא תטרף דעתו חשיבא אונס לפוטרה משבועתה והכא נמי בנ"ד שבועת' אינה כלום שהיתה באונס ואע"ג דלא קדם גילוי מלת' מכ"ש בשקדם, ויש לחלוק ולומ' שאני שבוע' מקנין דשבועה בעינן פיו ולבו שוים וכיון דהיא אומרת דלא גמרה בלבה היא נאמנת דדברים המסורים ללב אבל הקנין דנעשה להורות שהוא מקנה מדעתו ואפילו היכא דאיכא ריעות' בדבר הקנין גמר ומקני ואמרינן בנד"ד דמהני:
אמת הדבר אם לא יש הוכח' בתחיל' דכל מאי דעביד לא גמ' ומקני אבל כשיש הוכח' בגילוי דעתה פשיטא דלא גמרה ומקניא בקנין כיון שניכר אנס' בתחיל' דלא ניחא לה לתת או למחול ולבסוף בטענת שלא תטרף דעתו עליו דטענ' מעלייא היא וחשיב' אונס לבטל המחיל':
קנצי למילין בקיצור לא ראיתי שום טעם לקיים המחילה הזאת לאחר שחפשתי באמתחו' הפוסקים אדרב' מוכח מהם כי טענ' שמא תיטרף דעתו עליו חשיבא אונס ואפילו היכא שלא קדם גילוי דעת מהני ולא עצרתי כח לכתוב הפלפול שפלפלתי על קצת מדברי הפוסקי' לפי שאינו צריך לענין הלכה:
ומעכשיו אין צריך להשיב על סוף השאל' בין אם תנצח או תנוצח אם מוציאין המעות מידה קודם הנישואין כיון דמחילתה אינה כלום אבל אם רצונך לדע' היכא דמחילתה מחיל' והמתנות קיימים אם מוציאים המעות מידה קודם הנישואין פשיט' דאינ' מחוייבת בהם עד שעת הנישואין ואוכלת הפירות ויכולה היא לעכבם בידה אם לא שנראה לב"ד שאינה אמודה בכך או בעד שום דבר אחר הוא לחובת מקבלי המתנות שיכולים הם ב"ד להוציאם מתחת ידה ולהניחם ביד איש נאמן להתעסק בהם והריוח יהיה שלה והגוף קיים לזכות הבנות ולא יתנו אותם לב"ד אלא על קרקעות בנכסי יתומי':
זהו מה שנראה לי בעני' זה בדבר פשוט וכתבתי וחתמתי שמי פה עיר אמשטרדם יע"א בסדר לא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם ובשנת תתן אמת ליעקב לפ"ק כ"ד זעירא דמן חברייא העומד על התורה ועל העבודה