שדי חמד - פאת השדה/כללים/ג/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ג יט

סימן יט

גירושין במה שנחלקו בית שמאי ובית הלל דבית שמאי אומרים לא יגרש את אשתו אלא אם מצא בה דבר ערוה ובית הלל אומרים אפילו מצא אחרת נאה הימנה כתבתי בנדפס באות י"ז בשם הרב שער החצר שהרב זרע ברך הביא דבריו הרב מטעם המלך הביא יש מקשים בעובדא דההוא בן אלמנה דשאל את ר' אליעזר בקידושין דף ל"א ע"א אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת כן איזה להקדים ואמר ליה כבוד אביך קודם שאתה ואמך חייבים בכבודו ובא אצל ר' יהושע ואמר לו כך וחזר ושאל ממנו נתגרשה מהו אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולין (פירש רש"י שכבוד שניהם שוה עליך) ומקשים למה לא שאל מר' אליעזר נתגרשה מהו כמו ששאל מר' יהושע ותירץ הרב זרע בירך דר' אליעזר הוא מתלמידי בית שמאי ומסתמא סובר דאסור לגרשה אלא אם מצא בה דבר ערוה וכיון שכן הרי היא זונה ואינו חייב בכבודה ופשיטא דישקה לאביו אבל שאל זאת לר' יהושע שסובר כבית הלל דיכול לגרשה גם בלא דבר ערוה והוא חייב גם בכבוד אמו למי יקדים ואני הדל כתבתי בנדפס שעם שהוא דבר חריף אין דעתי העניה נוחה בישוב זה לפי מה שהבאתי שם דעת כמה מחברים שכתבו דכששניהם רוצים בגירושין יכול לגרשה גם בלא דבר ערוה וכן המדיר אשתו מתשמיש כופין אותו לגרשה ותו איכא כמה גווני דשרי לגרשה וכו' ואי הכי גם מר' אליעזר הוה מצי שאיל נתגרשה מהו וכתבתי לישב הקושיא הנ"ל בפשיטות שהבן אלמנה ההוא לא סמכה דעתו בתשובת ר' אליעזר להקדים את אביו ולא נתברר לו שיהא הדין כן מדהוצרך לשאול גם מר' יהושע ואחר ששאל גם מר' יהושע והשיב לו כדברי ר' אליעזר נתבררה לו הלכה זו שכך שורת הדין מחייבת ומעתה נתעורר לשאול נתגרשה מהו וכו' וכתבתי להכריח ישוב זה לדעת הרמב"ם ודעמיה דחייב בכבוד אביו אף אם הוא רשע דלדידהו לא מצינן לשנויי כדמשני הרב זרע ברך דאף אם נתגרשה משום שזנתה הרי הוא חייב בכבודה והיה יכול לשאול מר' אליעזר מהו הדין בנתגרשה ואין לומר דלר' אליעזר כיון דאמו רשעה ואביו צדיק פשיטא דאביו קודם דהא תינח להמפרשים כדעת הרמב"ם ודעמיה הנ"ל דמה שחייב בכבוד אביו רשע הוא משום ספק הרהר תשובה מצינן למימר דכבוד אביו קודם דאין ספק מוציא מידי ודאי אבל לדעת המפרשים דהרמב"ם דינא דאורייתא קאמר ולא משום ספק הרי אם כן לגבי הבן צדיק ורשע שקולים הם ויש לשאול שפיר נתגרשה מהו אלו תורף הדברים שבנדפס:

שוב השגתי ספר תורה מציון היוצא לאור בעיר קדשנו ירושלים תובב"א וראיתי בחוברת ראשונה דשנת תרמ"ז סי' י"ב שהביא רב אחד יצ"ו קושיא הנ"ל (קושית הרב זרע ברך) בשם ס' היד החזקה ושתירץ גם כן כתירוץ הרב זרע ברך ושדי נרגא הרב הנ"ל דהא תינח לדעת הטור דאם אביו רשע אינו חייב בכבודו אבל לדעת הרמב"ם דחייב בכבוד אביו רשע הדרא קושיא לדוכתא ומצא כן למרן חיד"א בספר פתח עינים שהביא שם הקושיא והתירוץ הנ"ל וסתר כן מדעת הרמב"ם והרב הנ"ל יצ"ו קיים תירוץ זה גם לדעת הרמב"ם והוא על פי דברי הגאון יערת הדבש דגם להרמב"ם אינו חייב בכבוד אביו רשע אלא מפני מראית עין וכו' ולכן כשזינתה אמו דקלא אית ליה אינו חייב בכבודה גם להרמב"ם ולכן לא שאל בן האלמנה אלא מר' יהושע דמשכחת לדידיה נתגרשה בלא דבר ערוה אלו תורף דב"ק (ונראה שיש שם טעות הדפוס במה שכתוב ושפיר שאל דוקא לר"א שהוא מתלמידי ב"ש וכו' וצריך להיות ושפיר שאל דוקא לר' יהושע ולא לר' אליעזר שהוא מתלמידי ב"ש וכו') והנה ספר פתח עינים אין מצוי אצלי לראות דב"ק ונראה דמרן חיד"א לא ניחא ליה בשינוייא דמשני הרב הנ"ל משום דאזיל לשיטתיה בברכי יוסף ובשיורי ברכה בסי' ר"מ דמשמעות לשון הרמב"ם הוא דחייב בכבודו מדאורייתא כמו שכתבתי בשמו בנדפס שם ולא כדמשמע להגאון יערת הדבש שהוא משום מראית עין וכיון שחייב בכבודה מן הדין היה יכול לשאול מר' אליעזר כמו ששאל מר' יהושע:

ובשנת תנז"ר השגתי קובץ תורה מציון שנדפס בשנת תרונ"ה לפ"ג וראיתי בסי' כ"ב אות ב' שהרה"ג מח"ס דרכה ש"ת ובתי מדרשות ואבק סופר יצ"ו (כן מסיים אותו שם ושום אחד מאלו הס' לא ראיתי ולא שמעתי) דחה התירוץ דר"א סובר כבית שמאי וכו' דאטו לבית שמאי אם ירצו שניהם להתגרש בלי דבר אינם רשאים כמ"ש בספר פתח עינים ושמחתי שכיונתי לדעת מרן חיד"א במה שכתבתי בנדפס וכנראה אין ספר שדי חמד מצוי ביד הרב הנ"ל ועוד מטעם אחר דחה שם עיקר התירוץ הנ"ל דאם אביו רשע ועשה תשובה לכולי עלמא חייב בכבודו ואם כן היה יכול לשאול גם לר' אליעזר נתגרשה ושבה בתשובה מהו וכו' עי"ש גם בקובץ תורה מציון שנדפס בשנת תנז"ר (שנה שניה חוברת ד') שקיל וטרי רב אחד יצ"ו בזה בסי' יו"ד והעיר על המתרצים דמה שלא שאל מר' אליעזר הוא משום שהוא מתלמידי בית שמאי ומסתמא סובר כבית שמאי דלא יגרש אם לא מצא בה דבר ערוה וכו' שלא היו צריכים לזה והיה להם להביא מה שאמרו בירושלמי בפירוש דר' אליעזר סובר כבית שמאי דלא יגרש אשתו אלא אם מצא בה דבר ערוה כמו שכתבו התוספות בסוטה דף ג' בד"ה ר' ישמעאל ויפה העיר בזה ולעיקר החקירה למה לא שאל לר' אליעזר נתגרשה מהו השיב הרב הנ"ל שמרבי אליעזר לא הוצרך לשאול זאת דממה שאמר לו ר' אליעזר שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך הבין שדוקא כשאמו חייבת בכבודו אבל כשגרשה כבוד שניהם שוה ולאיזה מהם שירצה יקדים ולכך לא הוצרך לשאול אבל ר' יהושע אמר לו בסתם שאביו קודם ולא אמר לו בלשון שאתה ואמך חייבים בכבודו שהרי אחר כך כששאל לו נתגרשה מהו השיב לו הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולים והלשון הזה משמע שאסור להקדים אחד לחברו עיין בבית יוסף יו"ד סי' ר"מ ד"ה ואם נתגרשה וכו' עד סוף ובים של שלמה פרק קמא דקידושין סי' כ"ב אם כן בודאי לא אמר לו הלשון שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך שמשמע לאיזה מהם שירצה יקדים עיין בבית יוסף שם ובים של שלמה שם אלא אמר לו בסתם שכבוד אביו קודם לכן לא ידע הבן אלמנה איך הוא סובר בנתגרשה ולכך שאל לו עכ"ד הרב הנ"ל יצ"ו ומובן מדבריו דר' אליעזר ור' יהושע פליגי בנתגרשה דלר' אליעזר דאמר טעמא שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך אם נתגרשה שאין אמו חייבת בכבודו לאיזה מהם שירצה יקדים אבל לר' יהושע דלא אמר הטעם כי אם אמר לו הדין שכבוד האב קודם וכששאל ממנו נתגרשה מהו השיבו הטל מים בספל וכו' אינו רשאי ליתן לאיזה שירצה אלא נותן לשניהם ביחד ולא יקדים לאחד ומרמז לזה דברי מרן הב"י והרש"ל בים של שלמה:

ואנכי הרואה בדברי מרן הב"י ובים של שלמה סי' ס"ב (בתורה מציון נרשם סי' כ"ב והוא טעות סופר) לדידי חזה במחכ"ת דליתנהו להני מילי (לחדש פלוגתא בין ר' אליעזר ור' יהושע) והוא שמרן הב"י הבין מדברי רש"י שכתב ואני אומר לך שכבוד שניהם שוים עליך שרצונו לומר דלאיזה מהם שירצה יקדים וכוונת רש"י היא על דרך מה ששנו חכמים בלשון המשנה בסוף כריתות האב קודם לאם בכל מקום יכול שכבוד האב עודף תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו ואם כן בנתגרשה דאין האם חייבת בכבודו הדר דינא לדמעיקרא ששניהם שקולים ותנן נמי התם כבשים קודמים לעזים וכו' מלמד ששניהם שקולים וכן בתורין ובני יונה וכו' מלמד ששניהם שקולים והכונה בהם שאיזה שירצה יביא וכן משמע ליה למרן בדברי רש"י שכתב שכבוד שניהם שוים שרצונו לומר דאיזה מהם שירצה יקדים אבל רבינו ירוחם הבין מתשובת ר' יהושע הטל להם מים בספל וכו' דדוקא לשניהם ביחד ואינו רשאי להקדים את האחד וכן דעת רש"ל שם ודחה מאי דמשמע ליה למרן מלשון רש"י הנ"ל אלא מפרש שכוונתו דכיון שכבוד שניהם שוה אסור לו להקדים האחד אלא יתן לשניהם ביחד אבל בין למרן הב"י ובין לרש"ל אין שום חילוק דין בנתגרשה בין מה שמובן מטעמו של ר' אליעזר למה שאמר ר' יהושע הטל להם מים בספל וכו' ולמרן הב"י בין לר' אליעזר בין לר' יהושע הדין בנתגרשה להקדים לאיזה שירצה ולרבינו ירוחם ורש"ל אינו רשאי להקדים אלא נותן לשניהם ביחד וכוותי דידי מסתברא דאי כדעת הרב הנ"ל יצ"ו לא היה להרי"ף והרמב"ם לכתוב הטעם שאמר ר' אליעזר שהרי הם לא כתבו הדין בנתגרשה משום שסמכו על מה שפסקו תחלת הדין כמו שכתב מרן בבית יוסף שם וכיון שכתבו בתחלת הדין הטעם שאמר ר' אליעזר אם כן נשמע מינה (לפי שיטת הרב הכותב) דבנתגרשה יקדים לאיזה שירצה וזה שלא כתשובת ר' יהושע דאמר הטל להם מים בספל דמשמע דדוקא לשניהם ביחד ולא יקדים לאחד מהם (לפי שיטת הרב הכותב) וזה תימה דמה ראו על ככה לפסוק כר' אליעזר לגבי ר' יהושע והלא בכל מקום כי פליגי ר"א ור' יהושע מסתמא כשאין הכרח לפסוק כר' אליעזר הלכה כר' יהושע ומה נשתנה דין זה משאר מחלוקות וביותר תגדל התימה על מרן שפסק בשלחנו הטהור בסעיף י"ד בפירוש דבנתגרשה איזה מהם שירצה יקדים אלא ודאי שאין שום חילוק דין בין ר' אליעזר לרבי יהושע בנתגרשה ולשניהם כן הוא הדין דמטיל להם בספל וכו' אלא שנחלקו הפוסקים בפירוש דברים אלו דלרבינו ירוחם הכונה היא ליתן לשניהם יחד ולא להקדים למי שירצה ולמרן הב"י לאיזה מהם שירצה יקדים:

ובאמת לא ידעתי מי הזקיקו להרב הכותב יצ"ו להמציא מחלוקת זו בין ר' אליעזר ור' יהושע דלמאי דאתי עלה ליישב החקירה למה לא שאל בן האלמנה מרבי אליעזר נתגרשה מהו יפה אמר מר דמרבי אליעזר לא הוצרך לשאול לפי שמתבאר דין זה מתוך הטעם שאמר שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך אבל ר' יהושע יש לומר שהשיבו הדין כן בלא טעם לכן נסתפק אולי יש לו בדין זה טעם אחר שלאותו הטעם אף בנתגרשה יהיה הדין כן וכמו שבאמת ראיתי בספר אור חדש למסכת קידושין שם שגם הוא עמד בחקירה זו למה לא שאל מר' אליעזר נתגרשה מהו וכתב הגאון ליישב בתחלה דר' אליעזר מתלמידי בית שמאי ואסור לגרשה אם לא כשזנתה וכו' ושוב אמרו לו שכן כתב בספר אחד והדר שדי נרגא בהאי שינויא דאכתי הוה מצי למבעי מר' אליעזר בזנתה באונס והיא אשת כהן דמותר לגרשה כיון שאסורה לו והבן חייב בכבודה כיון שהיתה אנוסה לכן כתב דהפירוש הפשוט הוא דמשום הכי לא שאל מרבי אליעזר כיון דאמר לו הטעם ממילא משמע בנתגרשה דאין כבוד האב קודם אבל ר' יהושע לא אמר לו הטעם ומה שאמרו בגמרא בא אצל ר' יהושע ואמר לו כך רוצה לומר שאמר לו הדין כמו שאמר לו ר' אליעזר אבל לא אמר לו הטעם ואולי יש לו טעם אחר שלפי אותו הטעם אין חילוק וגם בנתגרשה יהא האב קודם אלו תורף דברי הגאון אור חדש הנך רואה שכיונה דעת הרב הכותב יצ"ו לדעת הגאון בעיקר ישוב החקירה ולא הוצרך הגאון לישוב החקירה להמציא מחלוקת זו שגם בלתי זה הדרשה תדרש:

ומה שדחה הגאון אור חדש הישוב שעל פי שיטת בית שמאי שהרי יכול לשאול מר' אליעזר באשת כהן שנאנסה וכו' נראה לי הדל דאין בזה כדי לדחות הישוב ההוא דיש לומר דאותו בן אלמנה לא היה כהן ולא היה יכול לומר לרבי אליעזר שאמו נתגרשה מפני שנאנסה לפי שהיה יודע שר' אליעזר היה מכירו שאינו בן כהן או שהיה חושש שמא ר' אליעזר יודע בו שאינו בן כהן ואיך יעיז לשקר בדבר זה וגם כבר ידענו שלא היה רצון בן האלמנה לשאול בדרך שאלה בעלמא והיה לו איזה טעם בזה שהיה צריך לשאול כמי ששואל בעדו וזה לא היה יכול לשאול מר' אליעזר כיון שלפי האמת אינו כהן ויהא כמהתל בשאלה זו אבל מר' יהושע שאל שפיר כיון שאינו נחוץ לומר שזנתה אמו כלל כן נראה פשוט לקיים ישוב הנ"ל ותמיה לי על הגאון שהיה יכול לדחות הישוב ההוא בפשיטות כמו שכתבתי אני הדל שהיה יכול לשאול גם מר' אליעזר בנתגרשה מדעתה שזה מותר גם לבית שמאי כנז"ל:

והגאון שואל ומשיב בספרו יד שאול בסי' ר"מ אות י"ב כתב בשם הגאון בעל ספר המקנה ישוב הנ"ל (דמר' אליעזר לא היה יכול לשאול על פי שיטת בית שמאי וכו') בסיגנון אחר לא מפני שכיון שזנתה אינו חייב בכבודה אלא משום דכיון שזנתה אסורה לדור בחצרו ואם כן שוב אי אפשר לאביו ואמו שיאמרו בפעם אחת השקיני מים וגם היכי אמר הטל להם מים בספל וכו' הא אסורים לדור ביחד אבל לר' יהושע שפיר שאל כיון דיכול לגרשה אפילו הקדיחה תבשילו דאין אסור לדור עמה באשת ישראל כמו שכתב הרי"ף (ישוב זה אינו עולה יפה לדעת הסוברים דמשגרשה אסורה לדור עמו בחצר אפילו לא נשאת לאחר והיא אשת ישראל עיין בסי' קי"ט סעיף ז') וכתב על דבריו שאינם נכונים שכבר כתב הבית שמואל בסי' קי"ז סק"ח דכל שזנתה מותר להתייחד עמה ולא חיישינן שיבא עליה כיון דמאוסה בעיניו ושוב כתב לפלפל בדברי הבית שמואל (שכתב שכן משמע בתוספות בגיטין ד' ע"ט) שיש לומר דלא מהני הסברא דמאוסה בעיניו אלא שלא לחוש שישאנה אבל אכתי יש לחוש שמא יבא עליה בדרך זנות ומסיק דין זה בצריך עיון ולכן כתב ליישב החקירה דלמה לא שאל מר' אליעזר נתגרשה מהו על פי דרך המקנה דר' אליעזר מתלמידי בית שמאי וסובר דאסור לגרשה אלא אם מצא בה ערות דבר ואז לא מבעיא לדעת הטור דאינו חייב בכבוד אביו רשע דודאי אינו חייב בכבודה אלא אף לדעת הרמב"ם אביו קודם אלו תורף דב"ק ומתוך מה שכתבתי למעלה מתבאר יפה מה שיש להעיר עליו ואין להאריך ועיין עוד בספר תורה מציון שנה שלישית תרנ"ז סי' י"ב אות י"א דף י"ט ע"ב בענין זה ועיין עוד בספרי רבני גאוני דורנו שציינתי בשדי חמד במערכת הכ"ף כלל י"ז ובמה שכתבתי להעיר על דברי גאון עזרו תנא ירושלמאה יצ"ו בספר שמחה לאיש בחלק אהע"ז סי' ז"ך:

ובעיקר סברת בית שמאי דלא יגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר הקשה רב גדול בדורנו יצ"ו בכנסת חכמי ישראל סי' קס"ד דף קע"ג ע"ב אות ה' למה תקן שמעון בן שטח כתובה לגרושה דהא זונה היא ויוצאת שלא בכתובה ואין לומר דאיצטריך לכשמגרשה ברצונה דמותר לגרשה גם לבית שמאי כדכתב בנו"ב וכו' דבעבור זה אין צריך לתקן כתובה דמי יכוף אותה שתתרצה לגירושין וכו' והכריח מזה שיטת הסוברים דבקלא דלא פסוק עם דבר מכוער חייב להוציאה וליתן כתובתה עי"ש ושם בסי' רי"ד דף רכ"ו ע"א סק"ה השיב על זה ידידי הגאון מוהר"ר אברהם בנימין קלוגער יצ"ו וז"ל מה שכתב דדוחק לאוקומי היכא דשניהם רוצים לדעתי זה אינו דהא הפני יהושע בגיטין הקשה לבית שמאי למה לי למכתב גרושה וזונה הא גרושה זונה היא ותירץ דלא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא לגרשה בעל כרחה אבל מדעתה בכל ענין שרי ואם כן לפי דברי הפני יהושע כתבה תורה תיבה אחת יותר בגלל זה ואיך נאמר על שמעון בן שטח שלא תקן בעבור זה והאריך קצת עי"ש וכפי הנראה דברי צדיק הראשון נכונים ולא משום דרחיקא ליה לאוקומי תקנתא דשמעון בן שטח בהכי קאמר אלא משום דכיון דאינו יכול לגרשה אלא מדעתה מה מקום לתקנה זו שאם היא רוצה להתגרש גם בלא שום כתובה בודאי לא תעכב בידה תקנת שמעון בן שטח ואם לא תרצה להתגרש כי אם ברצי כסף כיון שהדין נותן שלא לגרשה אלא מדעתה יכולה אשה לומר אי אפשי בתקנה זו עד שיתן לה עשרה בדמי כתובתה ולכן לדעתי העניה נראים דברי הרב שבסי' קס"ד אבל מה שרצה הרב הנ"ל להכריח מכח קושיא זו שיטת הסוברים דבקלא דלא פסיק עם דבר מכוער מגרשה ונותן לה כתובתה נראה שאין הכרח מפני קושיא זו לפי מה שכתב הגאון מוהרש"ל בהגהתו לנודע ביהודה תניינא סי' קכ"ט (בד"ה זה לשון הרשב"א) דבכל אותן שכופין להוציא גם לבית שמאי מגרש אותה בלא ערות דבר וכו' וכן כתב בספרו שיבת ציון סי' פ"ח (בד"ה אך מה) אם כן איצטריכא תקנתא דשמעון בן שטח למי שנולדו בו מומין המבוארים בריש סימן קנ"ד ריח הפה ריח החוטם וכיוצא דברים שהדין נותן לגרשה וליתן לה כתובה ותימה בעיני אחרי שראו מה שכתב בהגהת הנודע ביהודה לענין מגרשה מדעתה דשרי לבית שמאי איך לא ראו מה שכתב באותו פרק באותו מקום דבכל דבר שכופין אותו לגרש מודו בית שמאי דמגרש אף בלא מצא בה ערות דבר והיה נקל ליישב בזה חקירה הלזו ועיין עוד בכנסת חכמי ישראל שם ד' רכ"ו אות י"ב סק"ב שכתב רב אחד יצ"ו לתרץ על פי מה שכתב הרב בית שמואל בסי' קי"ט דמודו בית שמאי בזיווג שני שיכול לגרשה הנה דמעיין בבית שמואל יראה שלא החליט לומר כן אלא צדד לומר שאם מחלוקותם היא בזיווג ראשון יש לומר דבית שמאי מודו בזיווג שני שיכול לגרשה ומובן שיש גם כן צד לומר דגם בזיווג שני פליגי ולצד זה אין זה מן הישוב אבל מה שכתבתי על פי דברי הגאון מוהרש"ל שכתב כן בהחלט נראה נכון כיון שלא ראינו מנגד לסברא זו:

ובמה שכתבתי בנדפס בשם הרב מוהרש"ל בהגהתו לנודע ביהודה ובספרו דורש לציון דכשמגרשה מדעתה מודו בית שמאי דמותר לגרש בלא ערות דבר וכן הובא בכנסת חכמי ישראל ד' רכ"ו בשם הגאון פני יהושע ליישב הקושיא דלמה לי דכתב רחמנא גרושה לא יקחו תיפוק ליה דהויא זונה הנה אחר זמן רב השגתי (בששו"ן) ספר יקר פני יצחק להרה"ג אבד"ק דמשק יצ"ו וראיתי בחלק ד' דף כ"ח ע"ג (ד"ה שו"ר) שכתב כן מסברא דנפשיה על פי דברי מרן הבית יוסף בסי' קי"ט בשם המורה והר"ן בתשובה ופסקו הרמ"א בסעיף ג' דהא דאמר ר' אלעזר המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד דמעות אינו אלא במגרשה בעל כרחה וכו' ויישב בזה מה שמקשים רבני אשכנז שהביא הרב טעם המלך אשר בשער המלך בהלכות איסורי ביאה פרק י"ז בשרש אין איסור חל על איסור (דף ס"ג סוף ע"ב) גרושה דכתב רחמנא למה לי וכו' עי"ש שזכה לכוין לדברי הגאונים הנ"ל (אשר מסתמא ודאי אין בידו ספרים הללו) וכן כתב שם בעמוד ד' בשם מרן חיד"א בספר פני דוד פרשת אמור שכתב ליישב הקושיא דלמה לי דכתב גרושה בששה פנים ואחד מהם הוא דאיצטריך קרא למגרשה מדעתה ובדף כ"ט ע"ג (ד"ה אחז"ר) כתב בשם הרב אמר יוסף שהביא קושיא הנ"ל בשם מרן מוהריט"א ושהוא תירץ דאיצטריך קרא למדיר את אשתו מתשמיש דמודו בית שמאי דשבת אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה וקלסיה דתירוץ נכון הוא עי"ש אף אנו נאמר ליישב בזה החקירה הנז"ל (בד"ה ובעיקר) על תקנת שמעון בן שטח כתובה לגרושה דאיצטריכא לכי האי גוונא דאי בקרא דאורייתא ניחא לן למימר דאיצטריך להכי כל שכן דלימא הכי לתקנתא דרבנן ושם ראיתי שהזכיר שבנודע ביהודה כתב כדבריו דמגרשה מדעתה מודו בית שמאי דשרי בלא ערות דבר:

ומה שציינתי בנדפס באות ט"ז לספר ישרי לב ד' ל"ג אות ט' במה שנחלקו אם במגרש אשתו בלא שום סיבה יש איסור תורה או דרבנן או מותר מן הדין הנה ידידי הרה"ג מוהרא"ח המגיה בישרי לב יצ"ו ציין לעיין בחקרי לב יו"ד ח"ג ד' מ"ב ולא הוה ידענא מאי דעתיה דהגאון חקרי לב כי לא שכיח גבאי אמנם עתה ראיתי בפני יצחק שם (בראש האות) שכתב בשמו דלכל הפחות איכא איסורא דרבנן דלא כהרב כנסת הגדולה ובשם מרן מוהריט"א בשמחת יום טוב סי' פ"ד כתב דאיכא לאו הבא מכלל עשה דכתיב כי מצא בה ערות דבר הא לאו הכי לא וכתב על דבריו וזה חידוש גדול בעיני לומר דפליגי רבוואתא הנז' מן הקצה אל הקצה דאף הרב מהר"י כולי שהוכיח דאיכא איסור תורה לא אמר שיהא עובר בלאו הבא מכלל עשה ואיני מבין בעניותי מאי קשיא ליה מפלוגתא דמן הקצה אל הקצה כאילו מרן מוהריט"א הוא דממציא מחלוקת זו והרי המחלוקת מן הקצה אל הקצה כבר הוא מבורר דלהרב כנסת הגדולה מותר גם מדרבנן ולהרב מוהרי"ך אסור מן התורה ואם מרן מוהריט"א ביאר לנו דהאיסור מן התורה הוא לאו הבא מכלל עשה אין זה ממציא מחלוקת מן הקצה אל הקצה כמובן ובקונטריס חזקת קרקעות שבסוף ספר טל אורות ד' טו"ב ע"ד כתב בשם מרן חיד"א בספר פני דוד דאינו אסור מן התורה ותמה עליו מדברי הרב מוהר"י כולי דסובר שאסור מן התורה ואין ספר פני דוד מצוי אצלי וכפי המובן ממה שכתב בפני יצחק בשם החקרי לב (דלכל הפחות איכא איסורא דרבנן) דאף שראה דברי הרב מוהרי"ך לא החליט כדבריו כי ראה שיש מקום לדחות הוכחותיו הנה לפי זה אין לתמוה בזה על מרן חיד"א אם יסבור דליכא איסור תורה:

ואם כל זה הוא דוקא בנשואה אבל בארוסה גם בית שמאי מודו שיכול לגרשה בלא ערות דבר בנדפס אות ס"ג רשמתי בזה בס"ד ועיין עוד במה שכתב רב אחד יצ"ו בקובץ כנסת חכמי ישראל ד' רכ"ג סי' רי"ג והרב פני יצחק הנז"ל (בד"ה ובמה) כתב בדף כ"ח ע"ד בשם מרן חיד"א בספר פני דוד פרשת אמור שכתב שבארוסה מודים בית שמאי וכו' ותמה עליו דסברא זו היא היפך דעת כמה גדולים שהסכימו דגם בארוסה איתיה להאי איסורא עי"ש וכן הבאתי בנדפס בשם הרב מוהרמ"א בקונטריס חזקת קרקעות שבסוף ס' טל אורות ומה שתמה על מה שכתב מרן המשנה למלך בעשירי מהלכות גירושין דין כ"א (דמנא ליה לרבינו הרשד"ם דקרא כי יקח איירי בנשואה) דודאי בנשואה מיירי מדכתיב ובעלה ומדכתיב ושלחה מביתו וארוסה אינה בביתו וכו' כיונה דעתו לדברי הגאון שיבת ציון סי' פ"ח (בד"ה שוב שנית):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף