שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קנה

שדי חמד - פאת השדה כללים א קנה

קנ"ה) אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה. כתבתי בנדפס אות שכ"ו לענין אם מותר לדבר מצוה וכתבתי לחלק בין מילוי פה שחוק לשמחה בלבד ועתה ראיתי מה שהאריך הרב צפיחת בדרש סי' מ' ואיה"ש אנופף ידי שנית בקונטריס שדי חמד במערכת השי"ן ורשמתי שם עוד איזה ספרים המדברים בזה אמר הקטן תלמידי רפאל לאבאק הי"ו בן ר' משה ליב כתב מרן יצ"ו בשדי חמד אות שכ"ו דמה שאמרו אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה וכו' הוא מדת חסידות ולא מדינא ונראה שיש ראיה ברורה לזה ממה שאמרו בגמרא אמרו על ריש לקיש שמימיו לא מילא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה ע"כ ואם נאמר שאסור מדינא ולא חסידות בעלמא אם כן מאי רבותיה כיון דאסור הוא מדינא אלא על כרחין שאינו אלא מדת חסידות ומזה ראיה למה שכתב רבינו שליט"א בספרו הקדוש שדי חמד בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ב שבכמה מקומות מצינו בש"ס אסור ואינו אלא מדת חסידות בעלמא ואתי שפיר מה שהביא מרן שליט"א בספרו הנורא במערכה זו אות שכ"ו מדברי מרן חיד"א ביעיר אזן שרובא דעלמא לא זהירי וכו' נוכל לומר מפני שאינו אלא מדת חסידות בעלמא ולא מדינא וכל שכן שמותר לשחוק לדבר מצוה כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהביא רבינו שיחיה בנדפס (אמר המחבר מה שדקדק תלמידי הי"ו מאי רבותא דלא מילא שחוק מכי שמעא וכו' אינו מתיישב במה שנאמר שאינו אלא מדת חסידות משום דגברא רבה דכוותיה הדר הוא לכל חסידיו לשמור ולעשות אף מילי דחסידותא וכן ראיתי בספר יקר בן יהוידע להרה"ג ריש גלותא דבבל יצ"ו (שהשגתיו בבואי פה עיהק"ו חברון תוב"ב) שכתב וז"ל אמרו על ריש לקיש שמימיו וכו' קשה ודאי כל מילי דחסידותא דשמע מר' יוחנן היה מקיים ומאי קמשמע לן עלה ונראה כי ריש לקיש היה בדחן בטבעו כמו בר קפרא ולפי טבעו ומנהגו היה קשה עליו חסידות זו ובכל זאת היה נזהר בה עכ"ל הנך רואה דאף דפשיטא ליה למר דאין זה אלא מדת חסידות קא קשיא ליה מאי רבותא ואי הכי אין מזה הוכחה דעיקר דבר זה משנת חסידים היא וממילא איפרכו שאר דברי תלמידי הי"ו כמובן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף