שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קלג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קלג

קל"ג) אמתלא ביאר הגאון מוהר"ם בנע"ט בספר הר המור סי' כ"ט דלא מהני אלא היכא דאם נסלק דבריו הראשונים והאחרונים כאילו לא דבר כלל יעמוד הדבר בחזקת היתר אבל אם יעמוד בחזקת איסור שהיה בו לא מהני אמתלא כן כתבתי בנדפס אות ס"ז וכתבתי שכיוצא לזה כתב הגאון שואל ומשיב מהדורא ה' סי' פ"ג דף פ"ז ע"א בשם שו"ת בשמים ראש וכתב לי על זה ידידי הגאון שלמה פריידעש אבד"ק ליאדי יצ"ו דבספר ערוגות הבושם בקונטריס דיני אמתלא אות כ"ז העלה דמהני אמתלא גם נגד חזקה ספר ערוגות הבושם לפי הנראה הוא להגאון בעל ספר שם אריה ולא ראיתיו מעולם ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ו אות ע"ח דף צ"ו אות ע"א ציין קונטריס מחזה אברהם באות אמתלא הריב"ש תצ"ח ותק"ד:

ואי מהניא אמתלא לשבועה כתבתי בנדפס אות ב"ן ועיין לקמן בד"ה ואלה הדברים וכו' קרוב לסופו:

ובמה שכתבתי בנדפס באות מ"ט ואות ד"ן בשם הרבה פוסקים דאמתלא מהני רק לבטל הדיבור אבל לא מהני לבטל מעשה שעשה עי"ש הנה עתה ראיתי בספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סי' א' בסופו שכתב ידידי הרב המגיה מוהר"ר דוד אברהם פיפאנו יצ"ו דעל פי כלל זה כתב הגאון שיבת ציון בסי' ע"ד דאשה שאמרה שזנתה וגירשה בעלה ושוב חוזרת בה ונותנת אמתלא דלא מהניא האמתלא לגבי הבעל כיון דמתחלה כשאמרה שזנתה עשה מעשה וגרשה וכו' וכתב שכדבריו כתב הרב מוהרימ"ט באהע"ז סי' א' (היא התשובה שרשמתי בנדפס שם) אך כתב דמדברי הרא"ם בח"א סי' כ"ה מתבאר דאמתלא מהניא גם למעשה והוא שעל מה שנשאל באחד שראה באשתו ענייני כיעור ומפני זה גירשה כתב דאפילו אם חזר ואמר שהוא משקר במה שטען בתחלה אין בדבריו כלום אלא אם כן נתן אמתלא לדבריו דומיא דהאומרת טמאה אני וכו' הרי דאף שעשה מעשה הגירושין מהני אמתלא ושגם מתשובת הרב מוהר"ש הלוי שהובאה בתשובת מוהר"ם די בוטון סי' ז' מתבאר דמהני אמתלא גם למעשה ודעתו שם דאפילו בלא אמתלא יכול לחזור אלא שמוהר"ם די בוטון חלק עליו ועל כל פנים על ידי אמתלא גם הוא מודה דמהני אף שמשה מעשה וגירשה וציין עוד לעיין בספר גנזי חיים מערכת השי"ן אות ל"ד ואין הספרים הנ"ל מצויים אצלי והאמת דקשה לומר שהרבנים הנ"ל חולקים בדין זה דעל ידי מעשה לא מהני אמתלא אחר שמפורש כן בדברי הרמב"ן שהביא רבינו הטור ביו"ד סי' קפ"ה וכבר כתבתי שם שגם רבינו הטור מודה בזה ואולי דעת הרבנים הנ"ל היא כמו שצידד הרב חות יאיר שהביא הרב פתחי תשובה באבן העזר סי' מ"ז סק"ב דדוקא במעשה דלבישת בגדי נדות דקמנוולה נפשה הוא דלא מהני אמתלא כמו שכתבתי בנדפס שם בשמו:

ובעיקר דין זה ראיתי עתה בספר משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בסי' ט' שכתב דמה שנחלקו הרמב"ן והרשב"א (שסוברים דלא מהניא למעשה) והטור ביו"ד סי' קפ"ה (שחולק וסובר דמהניא) תליא בפלוגתא דר' יהודה ורבנן בעבודה זרה דף י"ג ע"ב דר"י מתיר למכור תרנגול לבן בין התרנגולים ותנא קמא אוסר ומפרשינן בדף י"ד דפליגי היכא דאמר זה וזה וכו' עיי"ש בסוגית הש"ס ופירש"י וכתב הרב יצ"ו הרי חזינן אף דשאל לבן ושחור אמרינן דמערים אבל כשעשה מעשה וקונה לבן ושחור מותר הרי שסובר דכשעשה מעשה לא מהני אמתלא שנאמר דבהערמה עשה ורבנן דסברי דאף שעושה מעשה ומחסר ממון וקונה לבן עם שחור חיישינן לערמה אם כן הכי נמי לדידהו לקולא נמי מהני אמתלא אף דעשה מעשה ויש סעד רב לרבינו הטור דמהני אמתלא אף במעשה ובזה יישב מה שפסק הרמב"ם כר' יהודה ולא כתנא קמא (בההיא דתרנגול שעמדו נושאי כליו) דיש לומר דהרמב"ם סובר דלא מהני אמתלא למעשה ולכן פסק כר' יהודה אלו תוד"ק. ואף שדברי חכמה וחריפות הם אין דעתי העניה נוחה בהם ועניינים חלוקים הם וגם מאי דמשמע מדברי הרב יצ"ו דבכל מעשה פליגי הפוסקים אי מהניא אמתלא כבר כתבתי בשם הגאון חות יאיר דדוקא בלבשה בגדי נדות דמנוולא נפשה הוא דלא מהניא אמתלא אבל לשאר מעשה מהניא אמתלא לכולי עלמא ואם כן אינו מתישב בזה פסק הרמב"ם כר' יהודה כמובן ומלבד זה רחוק לומר כן כל שלא מצינו שגילה דעתו (הרמב"ם) בפירוש באיזה מקום שסובר דלמעשה לא מהני אמתלא דנימא דבהא אזיל לשיטתו ועוד אף אם היה מפורש בדברי הרמב"ם באיזה מקום שסובר דלמעשה לא מהניא אמתלא ונאמר דבדין תרנגול סמך על מה שגילה דעתו במקום אחר מכל מקום קשה כיון שדבר זה (אי מהני אמתלא למעשה) לא נזכר בגמרא בפירוש אם באנו לומר דמדין זה (תרנגול לבן) אנו למדין אם כן מנא ליה להרמב"ם לפסוק כר' יהודה ואדרבא היה לו לבטל דעתו וסברתו מכח סברת רבנן דסברי שגם למעשה מהניא אמתלא ועוד הרי כתבו הפוסקים דהיכא דהאמתלא היא שמוכרח לעשות המעשה מהניא אמתלא למעשה והא דתרנגול לבן מוכרח לעשות מעשה הקנין שחור כדי שלא ירגישו בהערמתו והדין נותן דהוי אמתלא לכולי עלמא. הן אמת דבשדי חמד באות ד"ן כתבתי בשם שו"ת זכרון צבי מנחם שהמציא מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד בשמיני מהלכות איסור ביאה הלכה ט' דהראב"ד סובר דכיון דאי אפשר בלא מעשה הוי אמתלא ואם כן להרמב"ם גם בכי האי גוונא לא מהני אמתלא ולא קשיא קושיא הנ"ל ומכל מקום מטעמים הנ"ל אין דבריו נראין לדעתי העניה במחכתה"ר וגם מה שתופס בדעת רבינו הטור דמהניא למעשה נמי כבר כתבתי בנדפס שאינו מוכרח לומר כן:

ועל מה שכתבתי בנדפס באות נ"א אי מהניא אמתלא לדבר שנאמר בפני רבים כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לאקאשאווקא יצ"ו וז"ל הביא מפתחי תשובה סי' קפ"ה שהתב"ש חולק וטעות סופר הוא וצריך להיות תורת השלמים לבעל מנחת יעקב והוא בסק"ג ואני מצאתי גם בחות יאיר סי' קל"ח שהשיג על המוהר"ל מפראג מש"ס כתובות בהא דאשה שקפצו עליה בני אדם ואמרה להם מקודשת אני ואמרו חכמים דנאמנת אף שהיו הקופצים רבים עכ"ד יצ"ו:

ואי מהניא אמתלא בדיני ממונות הנה בנדפס באות ח"ן כתבתי בשם הגאון חתם סופר ביו"ד ריש סי' ט' דלא מהניא אמתלא בדברים שבין אדם לחברו וציינתי לעיין בדברי הגאון נודע ביהודה קמא בחלק אבן העזר סי' ס' ודבריו הם על מה שכתב הר"ן בשם הרא"ה ופסקו הרמ"א בסי' (מ"ו) [‏מ"ז] שאם אמרה שנתקדשה לפלוני לא מהני אמתלא והאריך לבאר דברי הרא"ה וכתב (בד"ה ועוד) דסובר דלא מהני אמתלא אלא באיסורין שאין בהן דררא דממונא אבל לא באיסור שיש בו דררא דממונא דכי היכי דלא מהני לממון לא מהני לאיסור שבו עי"ש ובמה שרשמתי בנדפס באות רס"ח ובאות קל"א אי איסורא גריר בתר ממונא והביא מה שכתב הגאון חלקת מחוקק בסי' קט"ו ס"ק כ"ב יש לדקדק אם מועיל אמתלא אף לאחר זמן ולא ניחוש שמא לימדוהו וכו' ואף שבאיסורין מהני שאני ממונא מאיסורא דהודאת בעל דין וכו' עי"ש ועוד ציינתי לעיין בשואל ומשיב מהדורא חמישאה (ונקראת בשם דברי שאול ויוסף דעת) בסי' פ"ג דנסתפק הרב השואל אי מהני אמתלא בדיני ממונות ולזה הביא הגאון המחבר דברי החלקת מחוקק הנ"ל ומצא בשו"ת מוהר"ש הלוי סי' כ' וכ"א שנחלק עם מוהר"א חאסון דלמוהרא"ח לא מהני דלאו כל כמיניה לחוב ולהפקיע חובו כל שכבר הודה ומוהרשה"ל תמה איך יפרנס דברי הרמב"ם בשביעי מהלכות טוען דאם טען וחזר וטען כל שנותן אמתלא מועיל וכתב על זה שאם כונת המוהרא"ח היא על דרך שנסתפק החלקת מחוקק לא קשיא מדברי הרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב בהדיא והוא שלא יצא מבית דין וכן מבואר בחושן משפט סי' פ'. ושוב כתב דבלאו הכי לא קשיא דכל שנותן אמתלא על מה אמר זאת שהיה מוכרח לומר כן ושפיר י"ל דניהו שהיה אומר כן לסיבה זו אבל על כל פנים סוף כל סוף הודה שהיה כן ונתחייב בהודאתו אך לפי זה זהו דוקא היכא שאמתלא הוא למה אמר כן אבל מכל מקום מודה שבתחילה הודה שנתחייב אבל כל שאומר שכונתו היה בתחלה לא לחייב עצמו כלל בזה שפיר מועיל אמתלא וזה, ברור לדעתי ומעתה לא קשה כלל כל מה שהקשה המהר"ש הלוי דהרמב"ם והש"ע שם כתבו שא"י להשיא לטענה אחרת אלא אם כן נותן אמתלא לטענה שסמך עליה ויש במשמעה כמו שהשיא בזאת הטענה ולפי זה כיון שמתחלה היה גם כן לפטור רק שבאו עדים והכחישו את הטענה אם כן שפיר מועיל אמתלא דהרי הוא לא חייב עצמו ואף שהטענה הראשונה הכחישוהו עדים ונתחייב שפיר מועיל אמתלא להאמינו שכן היה כונתו והוא באמת רצה לפטור עצמו בטענתו הראשונה אבל אם היה באמת נתחייב בטענה הראשונה רק שנותן אמתלא למה טען כן בזה שפיר אמרינן דניהו שנתן אמתלא אבל מכל מקום ניהו שהיה לו סיבה לטענה זו אבל סוף כל סוף הודה שנתחייב אם כן אף שהודה בשקר מה מקום נתחייב עכ"ד יצ"ו. ועוד האריך מאד בעניינים אלו העתקתי דבריו הנ"ל אלא לפי שראיתי במכתב ששלח לי ידידי הגאון מוהר"ר שלום יוסף גארצאשארקו אבד"ק יוזפאף יצ"ו שדבר בזה וכפי הנראה אין אצלו הספר שואל ומשיב שציינתי בספרי ועל כל פנים אעתיק דבריו לעשות כבקשתו:

ואלה הדברים שבמכתב הנ"ל בקונטריס הכללים מערכת האל"ף אות נ"ח אמתלא בד"מ לא מהני נ"ב דעת המהר"ש הלוי בתשובה סי' כ' וכ"א דגם בממון מועיל אמתלא ומביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל פרק ז' מטוען שכתב דיש לטוען בבית דין לחזור ולטעון טענה אחרת וכו' אבל מאחר שיבאו עדים וכחשו וכו' אינו יכול לטעון טענה אחרת אלא אם כן נתן אמתלא לטענה שסמוך הרי מפורש מדברי רבינו ז"ל שמועיל אמתלא גם בממון אולם באמת נוכל לומר כשאינו נותן אמתלא על גוף הטענה רק שנותן אמתלא שהיה מוכרח לומר כן בזה שפיר אמרינן ניהו שהיה לו אמתלא שלאיזה סיבה אומר כן אבל מכל מקום הרי הודה והודאת בעל דין כמאה עדים דמי או מטעם שכתבו הקדמונים ז' דהוי חיוב חדש אולם זה דוקא שהודה באמת שנתחייב רק שעשה כן לאיזה סיבה מה שאין כן כשאומר שגם בתחילה לא נתכוון להתחייב את עצמו ומה שהיה נראה מדבריו שהודה לא כיון להודאה להתחייב את עצמו ונתן אמתלא טובה שגם בתחילה לא היתה כוונתו להתחייב א"ע בזה שפיר נאמן. והרמב"ם ז"ל שכתב דאינו יכול להשיא לטענה אחרת אלא אם כן נותן אמתלא לטענה שסמוך לה ויש במשמעה לפי זה כיון שגם בתחלה היה טוען לפטור רק שבאו עדים והכחישו זאת הטענה אם כן שפיר מועיל אמתלא מה שאומר שגם בתחלה כיון לטענה השנייה שהרי באמת רוצה לפטור עצמו בטענה הראשונה אבל אם היה נתחייב בטענה הראשונה רק שנותן אמתלא למה טען כן בזה שפיר לא מועיל אמתלא דניהו דהאמת כן מכל מקום הוי הודה שנתחייב והוי חיוב חדש ועיין בתרומת הכרי לבעל קונטריס הספקות בהג"ה שם שהאריך בזה ואם מועיל אמתלא לענין שבועה דעת התרומת הדשן סי' שנ"ו דמועיל ועיין מה שכתב אבי זקני המובהק בהוראה בנודע ביהודה קמא חו"מ סי' למ"ד ועיין במבי"ט ח"ב סי' ט' ועיין בשפתי כהן יו"ד סו' רל"ב ס"ק כ"ו עכ"ד יצ"ו.

והנך רואה שכיונה דעתו לדברי הגאון שואל ומשיב וממה שלא הזכירו אות היא שאין ספר התורה הזה בידו ומה שציין לתרומת הכרי וכו' ספר זה לא ראיתיו ולא ידעתיו עוד כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו בדין שיש בו איסור וממון אם הממון נגרר אחר האיסור וז"ל בקונטריס הכללים מערכת האל"ף אות קל"א שם דבדבר שיש בו איסור וממונא איסורא בתר ממונא גריר וכו' בקונטרס התשובות אשר לי כתבתי לענין מיצר שהחזיקו בו רבים דהמוהרשד"ם בתשובה חלק יו"ד סי' ס"ב כתב וז"ל והיה אפשר להעלות על הדעת שהיה יכול שמעון לומר כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אף על גב דרובא סבירא להו דיוצא בדיינים כיון דאיכא מקצת מהגדולים דאמרו דאינה יוצאת לא מפקינן מיניה דיאמר המוחזק קים לי דאינה יוצאת אמנם נראה בעיני אף על גב דהאי דינא אמרינן בדינא דממונא היינו בעניינא אחרינא דאינו נוגע לאיסור אבל בנדון דידן דפלוגתא הוי באיסורא, דאי הוי איסורא דאוריתא כולי עלמא מודו דמפקינן מינה נמצא שהמחלוקת עושה שהוא איסורא דאורייתא וספקא דאוריתא לחומרא לאו כל כמיניה דשמעון שיאמר קים לי כפלוני דדוקא בענין ממונא לחוד אמרינן לא בענין איסורא וכן כתב המוהרי"ק הנראה מדברי המוהרשד"ם דלא אמרינן איסורא בתר ממונא גריר אולם מלבד דכולם דחאו דברי המוהרשד"ם דלא אמרינן איסורא בתר ממונא עיין בש"ך יו"ד סו' קע"ז סק"ח ועיין בברכי יוסף סי' כ"ה אות כ"ב בחשן משפט דהעיר דכולם חלקו עליו אולם לדעתי העניה יש לומר דמוהרשד"ם מודה דמצי למימר קי"ל היכי דסבוכים יחד איסורא וממונא ושאני נ"ד והוא על פי מאי דקיימא לן דבכל דבר שאנו רוצין לדון אנו דנים על המקור שנולד הספק ולא על המסתעף והמסובב מזה וכל הבא מכח המקור כמותו דנינן ליה והוא סברת הר"מ בר שניאור לענין עירוב הובא בריטב"א בחידושיו וזהו הטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה והיינו טעמא דשליא בבית הבית טמא ולא מוקמינן הבית בחזקת טהרה דהא מקור הספק הוא מחמת השליא ואנו דנים בהשליא לטמא משום דאין שליא בלא וולד וממילא הבית הספק המסתעף מאותה טמא מעתה צדקו דברי המוהרשד"ם בנדון דידיה דתחלת הספ' הוא אך לענין איסור דאיכא פלוגתא דרבוואתא אי הוי רבית קצוצה ויצאה בדיינים אי הוי אבק רבית ואינו יוצאה בדיינים אי הוי אבק רבית ואינו יוצאה בדיינים אם כן הלוה והעדים והערב שאין להם שום נפקא מינה לענין ממון כלל אי אמרינן דהוי רבית קצוצה נפסלו לעדות ולשבועה ולכל מלי ולא שייך לומר בזה קיימא לן כהנך פוסקים דהוי אבק רבית דהא לענין איסורא קימא לן כהנך פוסקים דהוי רבית קצוצה אם כן ממילא הגם שנמשך מכח זה ספק לענין ממון שזה המלוה קבל המעות וצריך עתה להחזיר לא מצי למימר קים לי דהוי אבק רבית כהמיעוט כיון דהמקור הספק ועיקר הפלוגתא היא באיסור מה שאין כן היכי דהמקור הספק דפלוגתא היא בענין ממון אף הגם שמסתעף מזה ספ' לענין איסור גם כן אמרינן שפיר קולא לנתבע אולם באמת מדברי הרמב"ן בפסקיו לבכורות פרק ג' משמע להדיא דאף דהמקור הספ' הוא לענין איסור גם כן אמרינן לענין ממון קולא לנתבע דקאמר התם מסתברא לן דכי היכי חוששין לטינוף משום דהוי מיעוטא ולמיעוטא ל"ח דדוקא גבי בכור גופא להכשיר לגבי מזבח ולמילקי בגיזה ועבודה ולנהג בגופה כל דיני בכור אבל אפוקי כהן מנייהו דבעלים לא מפיק דקיימא לן אין הולכין בממון אחר הרוב אלא זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה הרי אף לענין איסור הוי כודאי ומחזיקין אותו בודאי לענין בכור וללקות בגיזה כשיולד ואחר הטיפול בו כמבואר במשנה אחר זה הגיע זמן נתינתו לכהן ונוגע לממון אמרינן המוציא מחברו עליו הראיה הגם דמקור תחלת הספק היה אך לענין איסורא:

גם על מה שכתבתי בנדפס באות שפ"ז בדין אומדנא כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו בענין זה וז"ל בקונטריס הכללים מערכת האל"ף אות שפ"ז אומדנא בתשובה כתבתי על דין ודברים שבין בני אדם על פי מה שכתבו התוספות ביבמות ל"ה ע"ב ד"ה תגלי מילתא למפרע לא אמרינן אף על גב דלקמן גבי ספיקות שקידש וכו' לא דמי דהכא אין זה ספק הראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם אין צריך לידע אלא מה שהוא באותו שעה המעיין ומדקדק בלשונם הזהב יבין סברתם דבשלמא בקידש אחת משתי אחיות חשבינן לה בת חליצה כיון דאם יבא אליהו ויגיד דהאי קודש אז תיכף בעת הזאת יוכל הדבר להתברר ולא יהיה שום התחדשות מעשה כי אם כאשר היה כן יהיה אך יבורר הדבר מה שאין כן בחולץ למעוברת אם יבא אליהו ויאמר דתפיל אבל לא תפול עכשיו ויהי' צריך התחדשות מעשה חדשה לא אמרינן בזה איגלאי מילתא למפרע עבור כי המלתא לא יהיה כמו שהוא עכשיו ומלתא חדשה יצטרך להעשות בו מעתה הנה באמת בעינן גילוי דעת ואמאי מועיל אומדנא אולם אומר בזה כשהמעשה אומדנא היה גם בעת עשיית הדבר והיה באפשרי להתנותו בפרוש כמו בזבין ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל בקידושין וכמו דאמרינן בכתובות דבנהרדעי זבני כולי עלמא אפדנייהו לסוף אתי חיטי ואיגלאי מילתא דארבא בעיקולי הוי קיימו עיין רש"י שם דדבר האומדנא היה גם בעת המעשה ולא היה צריך שום נולד והתחדשות בזה אך היה חסר גילוי דעת אמרינן שפיר דהאומדנא משלמת החסרון של גילוי התנאי והסברא בזה הוא דכשהדבר בעולם אמרינן דעתו דודאי היה רוצה להתנות אותו באם שיהיה כך אז תבוטל עשייתו כי מי פתי יסור ליפול במהמורות בעצמו אך לא פירש הדבר שדרך כל אדם לפרש והוי כעין דאמרינן אחריות טעות סופר הגם שלא כתב אחריות משום דדרך כל אחת לבל לעשות באופן אחר מה שאין כן כשהדבר אינו בעולם ואך לדאוג על העתיד אולי יארע כך ויתהוה חדשות על זה לא נוכל לומר דעת כל אחד דהוי דברים שבלב ויש הרבה בני אדם שאינם דואגים על העתיד לבא ומה שיארע אחר כך וזה לפי עניות דעתי עצה עמוקה ת"ל עכ"ד יצ"ו:

ועל מה שכתבתי בנדפס אות ג"ן אי מהניא אמתלא נגד עד אחד עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות סי' ע' אות ח"י:

ואם אמתלא גרועה מהניא לאכול בינו לבינו במידי דשוי אנפשיה חתיכה דאיסורא עיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' א' אות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף