שדי חמד/כללים/ח/ב
|
< הקודם · הבא > |
כלל ב חצי שיעור דאסור מן התורה לענין אכילת חמץ כתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות חמץ דין ד' דאסור לאכול כל שהוא שנאמר לא יאכל ושרים רבים אשר היו תמהים למה הוצרך רבינו לקרא דלא יאכל הלא כל איסורים שבתורה חצי שיעורן אסור מן התורה והרב מוהרלנ"ח בסי' י"ז הובא במשנה למלך שם (בטעות נרשם שם סי' נ"א הלא היא בסי' טו"ב) כתב מפני קושיא זו דאי לאו דגלי קרא לא הוה אסור חצי שיעור דלא דמי לשאר איסורין משום שהיה לו שעת היתר וחדש על פי זה דחמץ בערב פסח אחר חצות אין חצי שיעור שלו אסור מן התורה דלא כתיב ביה לא יאכל והרב מוהר"ן טרוויטש בקובץ על יד שם הביא לו סמוכות ממה שכתב באסיפת זקנים לבבא מציעא (דף כ"ג ע"א ד"ה ואסורין) דלא ילפינן חצי שיעור אלא דומיא דחלב דשוה בכל אמנם רבני האחרונים מפקפקים על דברי הרב מוהרלנ"ח הרב דרך המלך דף כ"ד ע"ג הקשה ממה שכתב הרמב"ם דחצי שיעור אסור בשבועה אף דשבועה היה לה שעת היתר וכן הקשה מפיגול ונותר דהיה להן שעת היתר וכו' והרב צרור החיים שם כתב דאין כונת הרמב"ם מדכתיב לא יאכל בצירי כמו שהבין מוהרלנ"ח וכו' עי"ש וכתב הרב פרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב בשפתי דעת סק"ג דגם מוהרלנ"ח לא החליט כן משום דאם כן כל איסור שאין בו כרת נימא דאין חצי שיעור שלו אסור מן התורה דלא דמי לחלב אמנם בפרי מגדים חא"ח באשל אברהם ריש סי' תמ"ג נראה שמבין ממוהרלנ"ח דלקושטא סבירא ליה דאין חצי שיעור דחמץ אסור מן התורה ויצא לידון לענין חצי זית לחם ספק חמץ או מצה דהוא ספק דרבנן ולקולא והוא תמוה דודאי גם למוהרלנ"ח אסור מן התורה ולא קאמר אלא דהוה אמינא לחלק כן אי לאו לא יאכל בצירי ואולי כונתו על ערב פסח אחר חצות דוקא דאיירי בהכי כדמשמע מדבריו:
ועל דברי הרב מוהרלנ"ח הקשה הרב טל אורות בדף ק' ע"ג דאם כן גם בשבת ויוה"כ נימא נמי דאין חצי שיעור אסור מן התורה כיון דהיה להם שעת היתר וכו' ולענ"ד מה שהקשה מיוה"כ הא ודאי קשיא וכן הקשו הרבנים צרור החיים ודרך המלך שם וכן הקשה הרב ימי שלמה בד' כ"ה ע"ג ולא זכר שקדמוהו שרים הנ"ל אך מה שהקשה משבת נראה דלא קשיא דכיון דלא מצינו בש"ס בהדיא דחצי שיעור דמלאכת שבת אסור מן התורה אלא דרש"י והרא"ש ורי"ו שהביא שם הוא שכתבו כן אימור דהרמב"ם חולק וכן נראה ממה שכתב בהלכות שבת פרק י"ח הלכה כ"ג דהעושה מלאכה חצי שיעור פטור ומר הוא דכייל לן בריש הלכות שבת דכל פטורי שבת פטור אבל אסור ואף אם אין לנו הכרח מזה עיין לקמן אות ד' על כל פנים אין לנו כח להקשות כמובן והרב מנחה טהורה בד' ל' ע"ד כתב לתרץ דילפינן איסור שבת מחלב דכי פרכת מה לחלב שלא היה לו שעת היתר אמרינן חמץ יוכיח וכו' עי"ש ואין דעתי העניה נוחה בזה אחרי מחי"ר מכתה"ר דאם כן איך קאמר הרב מוהרלנ"ח דחמץ משש שעות עד הלילה חצי שיעור הוא מדרבנן נילף מחלב ונימא חמץ תוך שבעה יוכיח וכמו שכתב מרן מוהריט"א הובא בקהלת יעקב בתוספת דרבנן אות קל"ז ד' מ"ה ע"ג וע"ד (מדפוס אשכנז) ובדרך זו דרך ובא הרב דרך המלך שם דאין לומר דשבועה ילפינן מחמץ דאם כן גם בחמץ בערב פסח נימא הכי יעי"ש ועיין להרדב"ז בחדשות סי' קל"ה דנראה שסובר דדין חמץ שוה לכל האיסורים לענין חצי שיעור וכיון דמדין חצי שיעור אתי עלה נראה דלדעתו גם בערב פסח אחר חצות אסור מן התורה וק"ל ועיין בס' ימי שלמה בפרק א' מהלכות חמץ הלכה ז' וכתב הרב ארעא דרבנן אות רי"ט בשם הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג בהלכות פסח דגם בערב פסח חצי שיעור אסור מן התורה וכן כתב באשל אברהם שם דכן דעת כל הפוסקים שסתמו וכתב כן בשם הסמ"ג ובפתיחה הכוללת בהנהגת הנשאל עם השואל באיסור והיתר בח"א אות י"ז כתב דחתיכה חצי שיעור שיש ספק חמץ או מצה בערב פסח על הלילה למוהרלנ"ח הוי ספק דרבנן ולקולא ורוב הפוסקים סוברים דאסור מן התורה ובס' דרכי הוראה הנד"מ לגדול בדורנו יצ"ו בח"ב פרק כ"ה שקיל וטרי בדברי הרב מוהרלנ"ח ומסיק דאין לצרף סברתו להקל ח"ו נגד דברי הראשונים עי"ש דב"ק:
ובגוף דברי הרמב"ם דיליף חצי שיעור חמץ דאסור באכילה מדכתיב לא יאכל אף אם נאמר כדברי הרב מוהרלנ"ח דאצטריך קרא מיותר לחצי שיעור חמץ משום שאינו דומה לשאר איסורין שזה היה לו שעת היתר קשה לי למה לא נלמוד דאסור חצי שיעור באכילה מדכתיב כל מחמצת לא תאכלו כל לרבות חצי שיעור לאיסורא דהכי דרשינן בתורת כהנים פרשת אחרי על פסוק וכל מלאכה לא תעשו (סי' ט"ז כ"ט) אין לי אלא מלאכה שחייבין עליה כרת מלאכה שאין חייבין עליה כרת מנין שלא יכתוב אות אחת וכו' תלמוד לומר וכל מלאכה והיינו חצי שיעור וכמו שכתב הגרל"מ שם דאתי כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה עי"ש וכמו כן נאמר דכל מחמצת לרבות חצי שיעור הוא דאתא ואף דכל מחמצת איצטריך לדרשה אחריתי הנה המעיין בגוף דברי התו"כ שם יראה דדרשינן כמה דרשות מוכל מלאכה אם כן הכא נמי נידרוש נמי לרבות חצי שיעור לאיסורא בעלמא ולפי מה שהבאתי לקמן במערכת הכ"ף אות ל"ב דאף מאן דלא דריש כל דריש וכל אולי נוכל לומר דהוצרך רבינו לילפותא דלא יאכל משום דמהתו"כ אין ראיה דדרשינן כל לרבות דהתם וכל כתיב וכיון דאיכא מאן דלא דריש כל הוצרך להביא מלא יאכל שמוסכם לכולי עלמא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |