שדי חמד/כללים/ה/סט

סט הפסד מניעת הריוח אי חשיב הפסד מתבאר מדברי הפוסקים בכמה מקומות דכשמתירים איזה ענין משום הפסד אין בכלל זה מה שהוא רק מניעת הריוח ולרגל המלאכה ארשום פה אשר ראיתי בענין זה בס"ד, בא"ח סי' תלק"ט ס"ד לענין מלאכת דבר האבד בחוה"מ כתבו לחלק בין החסר מהקרן למניעת הריוח, וביו"ד סי' ש"פ ס"ו לענין אבל למכור סחורתו ע"י אחרים כתוב מפורש לחלק בין הפסד למניעת ריוח. ורבינו מוהר"ם אלשי"ך בסי' ל"ו ה"ד הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות קפ"א כתב לחלק כן לענין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה דהיינו דוקא כשחב ומזיק אבל לא מונע הריוח. ועיין בשו"ת רעק"א סי' קל"ג דף קל"ג ד"ה אמנם, שכ"כ הרמב"ן ורבינו הרדב"ז בחדשות סי' תקס"ז לענין מודר הנאה כתב דבלשון בני אדם לא קרו הנאה אלא היכא דיהיב ליה מידי אבל מניעת נזק לא קרו ליה הנאה (וכ"כ במק"ח סי' אמ"ת סק"ג ד"ה לכן. ועיין שו"מ מהדורא ג' ח"ג סי' ל"א סוף ד"ה והנה דעת) וק"ק ע"ד הרדב"ז הנ"ל דנראה דסותר דבריו אמ"ש בתשו' אחרת שהביאה הרב פר"ח בחיו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ז במה שכ' הפוסקים להקל בבהמת ישראל, דה"ה במקום שהשו"ב נוטל בשר מן הכשרות ולא מן הטרפות יש להתיר משום חלק השו"ב שלא חלקו חכמים בין הפסד מועט להפמ"ר ע"כ דמוכח דלא שאני ליה בין הפסד למניעת ריוח היפך מ"ש גבי מודר הנאה הנ"ל, וכבר כתב הרב פר"ח דאין לסמוך ע"ד תשו' זו דיש לחלק בין הפסד למניעת ריוח עי"ש, ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' צ' מי שאשתו אינה טובלת לנדתה ובעלה יודע ושותק ובא לגרשה שכתב הרמב"ם דאין לה כתובה כתב ע"ז דהטעם הוא כדי שלא תהיה חוטאת נשכרת ואף שגם הוא נשכר שלא יפרע הכתובה מניעת פריעת כתובה לא נקרא שכר כיון שלא קבל ממנה כלום ע"כ. ולענין אונס בשבועה כתבו הפוס' בין נזק למניעת טובה כמו שרשמתי במערכת האל"ף אות ר"פ. ובט"ז יו"ד סי' רי"ח ססק"ג (רמזו ביד מלאכי כללי הדינים אות תמ"ה וציין עוד ספרים שאמ"א עי"ש) מחלק כן לענין נשבע מחמת חשש סכנה עי"ש והרב מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד בחח"מ סי' ה' שקו"ט בדברי הרט"ז בדין הנ"ל ועל מ"ש לחלק בין הפסד למ"ר כ' שם בדף קפ"ד ע"ב ד"ה ומה וכו' כי אף שהחילוק ממניעת ריוח להפסד הוא חילוק אמתי וכתבוהו הפוסקים בדיני טרפות ג"כ מ"מ אינו שייך לכאן דלא מיקרי הפסך אלא מניעת ריוח וכו' עי"ש ובאמרי ברוך ליו"ד סי' רמ"ב הביא דברי הפ"ח סי' ל"ט הנ"ל. ובשו"ת משאת בנימין סי' כ"ה כ' הרב השואל ללמוד היתר לנחור התישים משום העורות מדאמרינן בפרק כיסוי הדם דף פ"ה ע"ב דר"ח התיר לו רבי לנחור משום דנפל יאנינא וכו' והרב המחבר כ' לו דאין ראיה משם דאיכא פסידת הקרן משא"כ בעורות דהוא מניעת הריוח כמ"ש הרא"ש גבי דבר האבד וכו'. וביו"ד סי' קנ"א ס"ד בדין מכירת בהמה לנכרי כתבו קצת פוס' בטעם ההיתר בזה"ז דהוא משום פסידא ולדידהו לקנות סוסים כדי להרויח אסור משא"כ לטעם האחר דשרי גם כדי להרויח עי"ש בש"ך:

ובשו"ת צמח צדק (הראשון) בסי' ל"ה כתב דמה שהתיר הריצב"א בתשו' שהביא מרן הב"י בא"ח סוף סי' רמ"ה בישראל שיש לו שדות ושורים בשותפות עם עכו"ם ע"י מכירה לנכרי כיעי"ש לא התיר אלא לסלק מעליו ההפסד אבל לא כדי להרויח עי"ש (ועיין בשו"מ מ"ק ח"ב סי' ס"ז) ובשו"ת חת"ס א"ח סוף סי' קי"ו לענין רוצה בקיומו של איסור כ' לחלק בין מניעת ריוח להפסד (עיין מה שרשמתי לקמן במערכת הרי"ש אות ל"ח בזה). ובשלחן גבוה חיו"ד סי' י"ח הו"ד בס' נחמד למראה ח"ב דף ק"נ ע"ד הסביר דברי הראב"ד שהיה מתנה עם הטבחים שכר קצוב לשנה ואח"כ היה עושה שיקבלו כרכשות מן הכשרות בשכרם (כמ"ש הפוס' בשמו) עפ"י סברא זו דיש לחלק בין הפסד למניעת ריוח עי"ש ובשו"ת דבר משה ח"ג בח"מ סי' י"ב לנשאל בעיר שיש ביניהם הסכמה שלא יתפלל שום אדם במנין בביתו ובא אורח אחד (שנתיישב בעיר על איזה זמן מה) וקבץ מנין והתפללו בביתו וטוענים עליו הממונים שעבר על ההסכמה ושישלם כל הנזק שנמשך מזה והרב כתב להשיב על טענותיהם. ובדף ס' ע"ג כתב בשם הרב הפוסק ללמד עליו חובה מתשו' הרב מוהריב"ל ח"ג סי' ק"כ וכתב ע"ד דאין הנדון דומה דהתם הוא היזק והכא הוא מניעת התועלת וכו' עי"ש. ובסברא זו נשתמש בשו"ת שו"מ מ"ק ח"א סי' קס"ג בד"ה והנה לכאורה וכו' גבי שעבודא דר"ן דמוציאין מזה ונותנים לזה דלפמ"ש בטעמו דשדר"ן משום דהוי זה נהנה וזה לא חסר א"כ למה לא יוכל למחול הא עי"ז הו"ל פסידא וחסר דלמלוה שלו א"ץ לשלם וצ"ל דמניעת ריוח לא מיקרי פסידא ודוקא אם מפסיד מכיסו הוא דמיקרי חסר וכו' עי"ש ובש"ע יו"ד ריש סי' קכ"ג מבואר בדברי הרמ"א לעניין סתם יינם של עכו"ם דהעיקר כדעת הסוברים דדוקא משום הפסד מותר להסתחר בו אבל לא כדי להשתכר דמניעת הריוח לא הוי הפסד והאריך בענין זה בשו"ת זרע אמת ח"ב סי' מ"ב דמניעת ריוח אפילו ריוח שאינו מצוי אינו חשוב הפסד וכתב שלא התיר מוהר"ם מלובלין סי' נ' למכור סחורה בסתם אעפ"י שיודע שלא יפרע אלא מיין אלא משום שלא היה להם במה להתפרנס ואף זה דוקא בהערמה הנ"ל אלא לקנות ולהסתחר להדיא כדי להשתכר אסור והמתמרמר אותו צדיק על המקלים לעשות סחורה בסתם יינם של עכו"ם להשתכר ושאין כח ב"ד יפה למחות וכו' עי"ש (ואין בידי ס' לבושי שרד ופרי תבואה שציין הרב פ"ת לעיין בדב"ק בזה):

ובא"ח סי' תקל"ג כ' הרב מג"א בסק"י בשם הר"ן וש"ג לחלק לענין מלאכה בחוה"מ בין הפסד למניעת ריוח וכ' שכ"מ מדברי הטור עי"ש ועפ"י דברי המג"א הללו כ' בתפארת ישראל פ"ב דכתובות מ"ט אות ל"ז ליישב מה שהק' אדתנן האשה שנחבשה ע"י ממון מותרת דמתירא הנכרי שלא יפסיד ממונו וכו' דהא אמרינן בע"ז דף כ"ג א' דלבעול תקיף יצרו אף במקום פסידא דשאני התם דהוא רק מניעת ריוח. (יל"ד למה לא הביא דברי הפוס' בסי' תקל"ט וסי' ש"פ הנז"ל) ובישועות יעקב חיו"ד סי' צ"ט סק"ה נשתמש בסברא זו לענין קנסו שוגג אטו מזיד דבדבר שאם נקנוס אותו שוגג אטו מזיד לא יהיה לו הפסד רק מניעת ריוח כחמץ שעבר עליו הפסח שמן הדין החמץ אסור לו בפסח ואם היה מותר אחר הפסח היה מרויח ועכשיו שאסרוהו אינו אלא מניעת ריוח ובזה לכ"ע קנסינן שוגג אטו מזיד משא"כ כשמפסיד ע"י הקנס וכו' עי"ש ובסוף סי' דק"ל ובחא"ח סי' תמ"ח סק"ח ד"ה והנה ובשו"ת זכרון צבי מנחם סי' ח' דף ח' ע"ד. ובשו"ת חת"ס יו"ד ריש סי' ש"ג תמה ע"ד השואל דמה הפסד יש עי"ש ונראה כונתו כיון שאין שם אלא מניעת מתנה לא חשיב הפסד (אלא שי"ל דאין כונתו לזה אלא כלפי מ"ש השואל דיש הפסד מרובה אם הבכור ימצא טרפה ויצטרך לקוברו. השיבו דמה שצריך להוציא הוצאות לקוברו לא חשיב הפס"מ) ומרן מוהריט"א בפ"ה דבכורות סי' מ"ד כתב גבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך דיש סברא לומר דשרי לנגזל כדי שלא יהיה לו הפסד ואסור לכ"ע דאין להם הפסד כי אם מניעת ריוח עי"ש מד"ה איברא וכו' והלאה ובשו"ת כתב סופר א"ח סוף סי' ק"ב לענין מי ששכר שחיטת הבהמות ואם השוחט לא ישחוט בליל ת"ב יש לו פסידא ורצה אחד להתיר משום דבר האבד ודעת הרב השואל דלא חשיב זה דבר האבד כיון שאינו מפסיד מהקרן כמ"ש בסי' תקל"ט וביו"ד סי' ש"פ והחזיק על ידו הג' המחבר עי"ש:

ובספר חיים ביד (סי' י"ו) נשאל במי שמוכר כל מידי דמיכל ומוכר לישראלים ולנכרים ורוצה למכור לנכרים חמאה האסורה לישראל שאם לא ימכור להם חמאה לא ישאו ויתנו בחנותו ויהיה לו מזה הפסד ואחר שהרבה בטעמים לאסור איסר כתב בד"ה ועוד וכו' דאין זה קרוי הפסד דמבואר בש"ס ופוסקים דמניעת הריוח לא חשיב הפסד עי"ש, והנה לא גילה לנו רז זה איה מקום מבואר דבר זה בש"ס ונעלם ממני וכל הרבנים שהזכרתי אין גם אחד שיאמר שדבר זה מבואר בש"ם, ואחשבה לדעת זאת אולי כונתו למ"ש בר"פ מי שהחשיך דהא דתנן מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי דוקא כיסו אבל מציאה דלא אתא לידיה לא והחילוק שביניהם היינו דכיסו הוי פסידא ומציאה דלא אתא לידיה הוי מניעת ריוח כן נ"ל לפום ריהטא אף שאינו נכון כ"כ לומר על זה דמבואר בש"ס ועכ"פ הדין אמת דיש לחלק בנושאים כמ"ש הפוס' קמאי ובתראי הנז"ל ועיין בירושלמי הובא בתוי"ט סוף פ' שני דשביעית לענין עבודה בשביעית שאמרו לחלק בין אברויי אילנא לאוקומי אילנא ובתשו' יד אליהו הובא בבאה"ט (סי' צ' ס"ק י"ב) כתב לענין תפלה בצבור דאם יגיע לו נזק אינו חייב להתפלל בצבור מה שאין כן כשאינו אלא מניעת ריוח עי"ש מתבאר מכל הרשום דהפסד ומניעת הריוח שני עניינים חלוקים הם ומעין זה כתב הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י באה"ע סי' קל"ד (תוך ד"ה כתוב בקונדריסין) על איש ואשתו שנאותו להתגרש וקבעו זמן לגירושין ונתקשרו בקנס אם לא יגרש בזמן ההוא ושוב נתחרט מלגרש והשתדל להתפשר על הקנס ולא יכול ומחמת יראת הקנס גרש ולא מסר מודעא דכיון שיודעין באונסו אעפ"י שלא מסר מודעא לא הוי גט דהוי כתלוהו ויהיב דאין לומר דהוי כתלוהו וזבין (דזביניה זבינא) שהרי ע"י שגרש הרויח הקנס לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא כניצול מהפסד ממון וכו' לא חשבינן להו כקבלת ממון עכ"ל:

וראה זה חדש שראיתי להרב מוהרמ"ר גאלאנטי בספר דברי מרדכי בדרשותיו (דף כ"ו ע"א ד"ה ולפי) שכתב שנחלקו האחרונים במי שגרם לחברו שלא ירויח והזיקו שסתם ונעל דלת ההרוחה בפניו יש אומרים דחייב ככל דינא דגרמי וי"א דפטור דלא אמרו דינא דגרמי אלא במזיקו ולא במניעת הריוח ושכתבו האחרונים דהתוס' והרא"ש והה"מ (גבי השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם אלא תרעומת שהקשו דהא קיי"ל דינא דגרמי והוצרכו לתרץ) מוכרח דסברי דגם במניעת הריוח איתא לדינא דגרמי עיין מוהר"ש הלוי (סי' ל"ט); פ"מ (ח"ב סי' מ"ט); כנה"ג (סי' שפ"ו הגהט"ו אות ס"ט); פ"א (ח"מ סי' ה') עכ"ל. ואין גם אחד מהם מצוי אצלי לעיין בהם למען דעת מה נשתנה דין זה שלא לחלק בו בין נזק למניעת הריוח וצריך להתיישב ג"כ במה שדברו הפוסקים על מבטל כיסו של חברו אם חייב וכעת אין הפנאי על זה (השמטות):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף