שדי חמד/כללים/ב/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים יט

יט בעיא דלא איפשיטא במידי דרבנן אם דינו כספק דרבנן למיזל לקולא. כתוב בקונטריסי מזמן רב דמתבאר דעת כל הפוסקים בבעיא בב"ק דף ט' ע"ב בהידור מצוה עד שליש מלגו או מלבר דנקטינן בכה"ג לקולא שהרי יש שפוסקים לקולא והפוסקים לחומרא כתב המפר' בטעמם דבהידור מצוה מינקט לחומרא עדיף. עיין הר"ן וקרבן נתנאל ר"פ לולב הגזול ובית השואבה בדיני שצריך לחזור אחר הידור מצוה אות ה'. וכן פשיטא ליה לרבינו המשל"מ בפ"ג מהלכות סוטה ה"ט דכל בעיא במידי דרבנן נקטינן לקולא ונראה מדבריו דמרן כ"מ שהצ"ע מה שפסק הרמב"ם לחומרא הוא משום דמשמע ליה דנתאכמו פסול דאורייתא הוא עי"ש. וכ"כ מרן הב"י בא"ח סי' י"ב סוד"ה ומ"ש רבינו גבי וכו' דהרי"ף והרמב"ם ס"ל לקולא מדהשמיטו הבעיא גבי עניבה וכו' (עיין מה שרשמתי על זה בקונטרם כללי הפוסקים סי' ג' אות ד' אם ממה שמשמיטים בעיא בדרבנן מוכת שדעתם להקל) אמנם הרא"ש בבעיא ההיא פסק לחומרא כמ"ש מרן הב"י שם והוא היפך שיטתו שבבעיא דהידור מצוה כמו שמתבאר מדבריו בב"ק שם ואולי ס"ל דהשיעור הוא מדאורייתא והוי בעיא בדאורייתא וכיון דסלקא בתיקו אזלינן בה לחומרא וקצת משמע כן מדקדוקי מרן הב"י שכתב בטעם הרי"ף והרמב"ם שפסקו לקולא משום דסברי דשיעור זה מדרבנן דנראה דאינו פשוט כ"כ דשיעור זה הוא מדרבנן ואינהו הוא דסברי הכי. והרא"ש לא ס"ל הכי אלא שיעורא דאורייתא הוא אבל בדרבנן מודה דאזלינן לקולא. וכ"כ הרא"ש מפורש בפ' לולב הגזול סוף סי' ח"י גבי בעיא דאתרוג שנימוח בפנים וכו' דאזלינן בהך בעיא לקולא דהני פסולין אין עיקרן אלא דברי סופרים (ובמ"ש שם הרא"ש שכן דעת הרי"ף עיין מ"ש ע"ד הג' קרב"ן ומה שכתבתי ע"ד בקונטרס כללי הפוסקים הנ"ל שם) ומרן הב"י בסי' תקל"א סוף ד"ה אין מגלחין וכו' תמה על מה שנראה דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לפסוק לחומרא הבעיא דאומן שאבדה לו אבדה בערב הרגל דסלקא בתיקו דאמאי לא פסקו לקולא מאחר דאינהו סברי דמלאכה בחוה"מ הוא רק מדרבנן. ואזיל לשיטתיה שבב"י סי' י"ב הנ"ל. ועיין בדין ההוא בדברי הרבנים מרן חיד"א בס' מחב"ר סי' תקל"א אות ג' וירך אברהם בח"א בחח"מ סי' ט' ובמ"ש במכתב לחזקיהו בחי' למ"ק בסוגיא הנ"ל ובמאי ופשיטא ליה למרן הב"י דהרי"ף ס"ל דמלאכה בחוה"מ הוא איסור דרבנן עיין להרב נהר שלום סי' תק"ל והבאתיו לקמן במערכת המ"ם, אות קל"ו:

עתה ראיתי שדבר זה הוא מקצוע גדול האריכו בן רבנן בתראי ולרגל מלאכתי ארשום פה ספרי דבי רב אשר ראיתי שדברו בענין זה ואכתוב איזה הערות על דב"ק, הכהן הגדול בספר יד מלאכי במערכת התי"ו סי' תרל"ד האריך בבקיאותו הנפלאה להביא שכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמו שכן פירשו המפרשים הר"ן וה"ה ומרן כ"מ וכמה גדולים בכמה מקומות והביא מ"ש מהגמ"י בהלכות חמץ דהגאונים ומכללם ר"א ממיץ סוברים דבשל סופרים נמי תיקו דאיסורא לחומרא ותמה עליהם מה ראו על ככה להחמיר בדרבנן מאי שנא מכל ספק דרבנן דלקולא. ולא נתקררה דעתו במ"ש הרב מוצל מאש סי' י"ג דדוקא בבדיקת חמץ הוא שכתבו הגאונים לילך לחומרא דמשמעות דברי ההגמ"י אינו כן אלא בכל מילי דרבנן נקטי בתיקו דאיסורא לחומרא ושכן מצא בס' היראים להרא"ם בכמה מקומות אתוד"ק, ונעלם מהם מ"ש מרן החבי"ב בכה"ג יו"ד סי' פ"ד הגב"י אות מ"ח וז"ל ובסמ"ג כתב דבאיסורין רוב רבותינו שוין דכל תיקו בדרבנן לחומרא ע"כ הרי מבואר דבכל איסורין דרבנן סוברים הג' דתיקו בדרבנן נמי לחומרא ומ"ש ביד מלאכי שם דמ"ש בס' היראים דרבינו חננאל נקיט תיקו דאיסורא דרבנן לחומרא הוא ט"ס וצ"ל ר"מ במקום ר"ח שהרי ר"ח ס"ל כהרמב"ם למינקט לקולא כמ"ש בהגמ"י עיין למרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת התי"ו אות ל"ב שהכריח דזה לא יתכן אלא צ"ל דט"ס הוא בהגמ"י ובמקום ר"ח צ"ל ר"מ והוא רבו של הגמ"י. ומ"ש בס' היראים בשם ר"ח כדקאי קאי שדעתו כדעת הגאונים דנקטינן לחומרא:

ושם (ביעיר אזן) באות ל"ז כתב בשם הרב חשק שלמה בכלליו אות פ"ט דדעת הרי"ף והרא"ש דתיקו דרבנן לקולא. וכי הוה בעי הש"ס למיפשטה לקולא ודחי לה וסליק בבעיא אזלי לחומרא והרמב"ם וסמ"ג לא סברי הכי עכ"ל. ואני בער ולא אדע כונתו במה שסיים דהרמב"ם והסמ"ג לא סברי הכי דאם רצונו לומר דהרמב"ם והסמ"ג סברי דבכל גוונא אזלינן לקולא נראה דלא יתכן לומר כן בדעת הסמ"ג לפי מ"ש הכנה"ג הנ"ל בשם הסמ"ג דבאיסורין רוב רבותינו שוין דנקטינן לחומרא ואם כוונתו לומר דהסמ"ג ס"ל דבכל גוונא אזלינן לחומרא א"כ אין להשוות דעתו לדעת הרמב"ם דהא ודאי הרמב"ם ס"ל דאזלינן לקולא וכמ"ש ביד מלאכי בשם כל נושאי כליו כנז"ל וא"כ אינו מובן בלא ימנע וצ"ע. ועיין להרבנים משק ביתי סי' קי"ט וסי' שנ"א. דרכי שלום דף קי"ד. פתח הדביר דף קע"ד ע"ג ובדף קפ"א ע"ב. שלחן גבוה סי' תל"ח סק"ו. דברי מנחם סי' תפ"ט אות ד'. דברי חמודות בפ"ק דברכות ע"ד הרא"ש סי' ח' בית מאיר ליו"ד סי' כ"ט. קהלת יעקב בתוס' דרבנן מע"ר התי"ו אות ש"ה. מקנה אברהם במ"ב סי' תמ"ד. מלא הרועים בח"ב דף מ"ט בערך תיקו שבש"ס אות ב'. יד דוד (ליו"ד) סו' פ"ד הגב"י אות י"ד הביא תמיהת מרן המש"ל פי"ג מהלכות שכירות על מ"ש הסמ"ג בענין אמירה לנכרי להחמיר דאמאי הא כיון דספקא דרבנן הוא הו"ל למיזל לקולא וכו' וכתב ליישב דהסמ"ג אזיל לשיטתיה דבאיסורא כל תיקו לחומרא וכ"ס הרא"ם וכו' עי"ש. וכן כתב מדעתו הרב ישמח לב (בדף ו' ע"ג והלאה והאריך בענין זה) דאפשר דהסמ"ג ס"ל כהס' יראים וכו' ובדף ט' הביא דברי הסמ"ג הנ"ל אלא שמצא להסמ"ג במקו"א דנראה דס"ל בהפך עי"ש. ובמה שכתבתי במערכת האל"ף אות קמ"ב. ועיין בספר מי שלמה בדף קמ"ו ע"א וע"ב (ידי"ן הרב המגיה נר"ו כתב ע"ד המש"ל כמ"ש ביד דוד וישמח לב הנ"ל דהסמ"ג אזיל לשיטתו וכו' ע"ש שלא הזכירם) וכתב הרמ"א בד"מ סי' תל"ח לדעת ראבי"ה דאזיל בשיטת הרא"ם דכל תיקו דאיסורא לחומרא (ביד דוד הנ"ל כתב דהד"מ בסי' תל"ח אזיל בשיטת הרא"ם וכ' ואינו מדוקדק דלאו סברת עצמו היא אלא אליבא דראבי"ה קאמר) ועיין להרבנים אבני שהם דף ד' ע"ג פתח הדביר ח"ג סי' ש"א דף ק"ע ע"ג. ובתה"ד סי' פא"ר כ' בתיקו דרבנן אזלינן להקל. ובנו"ב מ"ת חיו"ד סי' ס"ד הובא ויכוח ע"ז אי בתיקו דרבנן אזלינן לקולא ותמה עליהם וכי דבר חדש הוא. כבר נחלקו הראשונים הרי"ף והרא"ש בשבת ס"ה ע"ב העידו דקי"ל כל תיקו בדרבנן לקולא וכ"ד הרבה מהראשונים ויש חבל נביאים והרא"ם ושאר גאונים הסוברים להחמיר ומי יכניס ראשו בזה ואם איזה מורה הורה להקל אין מוחין בידו ופשיטא דלא מהדרינן עובדא עכ"ל:

ותמיה לי על שלשת הרועים שבשו"ת נו"ב הנ"ל דשקו"ט בבעיא דאברי בשר נחירה אי אזלינן בה להקל בענינים דרבנן כיעי"ש דאמאי לא מייתו דברי רבינו התה"ד בסי' פא"ר הנ"ל דמיירי בההיא בעיא ואמר מר דבענינים דרבנן אזלינן לקולא כיעי"ש. ועיין להרבנים זכור לאברהם אביגדור בשו"ת א"ח סי' נ' ד"ה איך שיהיה. ט"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח. ובברכ"י א"ח סי' תקנ"א אות ו' כתב שהפוסקים פסקו בבעיא דבשר נחירה דבענינים דרבנן אזלינן לקולא. ובמכתב רב אחד גדול בדורנו תי' הק' עמ"ש הרמ"א בד"מ א"ח סי' תל"ח דאבי הע"ז ס"ל דבעיא דסלקא בתיקו בדרבנן אזלינן לחומרא. ממ"ש בטור וב"י סי' תפ"ט בשמו היכא דפתח וכו' דספי' דאורייתא וכו' דמשמע דאי ספירה דרבנן הוה אזלינן לקולא עכ"ד. ולע"ד קשה ג"כ ממ"ש בהגמ"י פ"ב מהלכות חמץ דראב"ן פסק לחומרא כהאת"ל ול"ן לראבי"ה דסד"ר הוא. וכ"כ המרדכי פ"ה דע"ז סי' תתנ"ט גבי טבילות כלים דפסק בעיא דל"א לקו' עי"ש. ומה שהקשה הכותב הנ"ל כן הקשה הרב עיני ישראל ה"ד הרב דברי מנחם בסי' תפ"ט הגב"י אות ד' והדמ"ן כתב ליישב ע"פ כלל רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' מ"ז. אך בחלקו"ת ישית דאם מסיק הש"ס באותה בעיא בלשון תיקו אזלינן בה לחומרא. ואם לא נפשטה ולא מסיק בתיקו אזלינן לקולא עי"ש ועם כי אין הכל מודים בכלל זה. ומ"ש במלא הרועים בח"ב בערך תיקו שבש"ס אות ב' בפשיטות ובהחלט גמור דהרי"ף והרא"ש ס"ל ככלליה דרש"ל עי"ש לע"ד אינו פשוט וצריכא רבה להחליט כן בדעתם. ובמחזיק ברכה סי' תקל"א כשהביא כלל רש"ל כתב ע"ד דכלל זה לא יתכן דהמצא ימצא כמה בעיות דסלקי בתיקו ופסק הרי"ף והרא"ש לקולא, וכ"כ ביעיר אזן מערכת התי"ו אות ל"ז ורמז להיד מלאכי אות תרל"ד וכלומר דשם רמז דברי הפוסקים שפסקו לקולא ומתוך הרשום יתבאר שאין כלל זה שריר וקיים. ושם באות תרל"ה הביא הי"מ כלל רש"ל הנ"ל וסיים וז"ל ותו דמרגלא בפום רבנן לומר כל תיקו דרבנן לקולא וכדברירנא בכללין דלעיל ואם כדבריו בכולהו מילי דמסקי בתיקו הו"ל למיזל לחומרא ע"כ. מ"מ לא נפלאת היא לומר בדעת ראב"י דס"ל לחלק כן ולא תקשי לן דידיה אדידיה וכמ"ש בדברי מנחם (ליישב ההיא דספירה). אך מאי דק"ל מההיא דע"כ אינו מתיישב בזה כמובן ולכל הדברות אנן בדידן לא מצינן למיתפס האי כללא (ותלמידי החביב לנצ"ח הי"ו הראני מ"ש בזה בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קל"ב והאריך הרב השואל לתמוה ע"ד הקרב"ן הנ"ל והרב המחבר כתב ליישב דדוקא כשאומר תיקו אמידי דלא פגע אלא באיסור דרבנן הוא דאמרינן דמדאמר תיקו הכונה הוא להחמיר. אבל היכא דזימנין הוא דאורייתא וזימנין דרבנן י"ל דנקט תיקו משום דאורייתא כגון בבדיקת חמץ בלא בטלו וכיוצא לזה עי"ש, וצריך להתיישב בזה. והשגתי עתה ספר שושנת העמקים וראיתי בכלל י"א ד"ה ספק בבעיא וכו' שכתב וז"ל וביש"ש ב"ק פרק החובל חידש כל מקום דסיים בש"ס תיקו לא הוי חסרון חכמה כיון דהם לא ידעו דרבנן לקולא משא"כ כשלא סיים תיקו י"ל דידוע להש"ס דיש למפשט הוי כחסרון חכמה ושקו"ט בדבריו עי"ש, ולפי"ז מיחלפא שיטת רש"ל ממ"ש הרבנים הנ"ל בשמו. וכעת לא אוכל לחפש באיזה סימן הם דבריו הללו דסתראי נינהו וצ"ע (ועיין לקמן במערכת הסמ"ך אות ב"ן ובפתח הדביר ח"ג בהשמטות לסי' קפ"ו). וראיתי להרב פתח הדביר ח"ג דף קע"א ע"א שהביא דברי הרב תוספת שבת סי' ש"ג סקמ"ח שכתב כל בתר איפכא מכלליה דרש"ל. דבעיא דסלקא בתיקו אזלינן בה לקולא מפני שהוא ספק לכל העולם עד שיבא אליהו וכשלא בתיקו הוי ספק מחסרון ידיעה כמ"ש ברא"ש ספר מנח"י. וכתב שזה דעת הרי"ף והרא"ש עי"ש. ולענ"ד קשה להחליט כן בדעתם עיין להר"ן סופ"ק דביצה בבעיא דג' גברי ותלתא מיני (בדף י"ד ע"ב) דסלקא בתיקו וס"ל להרי"ף לחומרא שלא כדברי התו"ש הנ"ל בדעת הרי"ף ולעומת זה עיין בדברי הר"ן פ"ב דביצה בבעיא דעבר ואפה בד' י"ז ע"ב דלא סלקא בתיקו וכ' דאזלינן לקולא ולזה י"ל עפ"י מ"ש הרא"ש שם דהאמוראי בתראי וכו' עי"ש דוק ושם כ' הר"ן דראב"ן כתב כיון דלא אפשיטא אזלינן לחומרא. וממ"ש ההגמ"י פ"ב דחמץ הנ"ל נראה קצת דאי לאו האת"ל הוה אזלינן לקולא. ועיין קרב"ן פ"א דביצה אות ח"ק דפס' ראב"ן לחומרא בעיא דתלתא גבר ותלתא מיני והרב חיי אדם בקונטרס נשמת אדם בהלכות ברכות כלל ה' אות א' ייחס לר"י שבתוס' בברכות דף י"ב דפסק לחומרא גבי בעיא דנקיט כסא דשכרא ופתח בדחמרא דס"ל כדעת הגאונים דכל תיקו דאיסורא בדרבנן לחומרא וציין מנחת יעקב כלל א' סק"ו וכיון דאסור ליהנות בלא ברכה חשיב איסורא דרבנן וכו' עי"ש והבעיא דנקיט כסא וכו' לא סלקא בתיקו ולפי מ"ש הרב פתח הדביר בשם המנח"י הוה לן למינקט לקולא. וצריך לעיין בגוף דברי המנח"י ואין מצוי אצלי:

והנה בפה"ד הנ"ל בדף ק"ע ע"ב הביא מ"ש הרשב"א בפ' כירה וז"ל מכלל בעודן בידו וכו' פסק רבינו האי כל"ק ולחומרא כיון דאיכא תרי לישני בדאורייתא לחומרא וה"נ גבי מאי דאמרינן בהו תיקו ע"כ וכ"כ ר"ח ולאו דאורייתא ממש קאמרי דהני דרבנן נינהו וכו' אבל דעתם של הגאונים כיון שאסרוהו משום דהוי כמבשל וקרוב לבא לידי איסור תורה הו"ל כדאורייתא ולכן הלכו להחמיר ע"כ וסיים בפה"ד וז"ל הרי דכריך ותני תרי לישני ובעיא דסלקא בתיקו בחדא מחתא ועל שניהם הוא אומר דכל דקרוב לבא לידי איסור תורה הוי כדאורייתא ומחמרינן בה עכ"ל. וחי' הרשב"א לשבת אמ"א לראות אם הוא סובר כר"ה ור"ח הנ"ל או לא שאם אינו חולק עליהם יש סעד וסמך למ"ש המכתב לחזקיהו בח' השיטה דף ס"ט ע"ד שדעת הרשב"א דכל תיקו בדרבנן לקולא דה"נ מוכח ממ"ש בחי' לשבת הנ"ל דדוקא בההיא דקרוב לבא לידי איסור תורה הוא דאזלינן לחומרא הא בעלמא בשאר איסורי דרבנן דאין קרוב לבא לידי איסור תורה אזלינן לקולא דלא כהרב זרע אמת שבמכת"ל שם שכתב שדעת הרשב"א דגם בדרבנן לחומרא. דמדברי הרשב"א הללו מוכח בהיפך:

הן אמת דבפה"ד שם ע"ג וע"ד הביא מ"ש הי"מ סי' תרל"ד דר"ח ס"ל דאזלינן לקולא כמ"ש הגמ"י פ"ב מהלכות חמץ והביא מ"ש ביעיר אזן מערכת התי"ו אות ל"ב דמסתברא להגי' בהגמ"י ר"מ במקום ר"ח וכו' וכתב ע"ז בפה"ד דכ"נ להכריע ממ"ש הרשב"א הנ"ל בשם ר"ח ותמה על הי"מ שלא ראה חי' הרשב"א הנ"ל שהם דלא כוותיה עי"ש. אן לענ"ד איפכא מסתברא דנראה מדקדוק דב"ק דדוקא היכא דקרוב לבא לידי איסור תורה הוא דס"ל להחמיר כאמור. ועיין מעין זה בדברי ה"ה פ"ב מהלכות יו"ט ה"ז. ועיין ביצה דף ל"ד ע"א בבעיא דר' ירמיה בעוף הנדרס אם שוחטין אותו ביו"ט ולא איפשיטא וכתב הרשב"א בעבודת הקודש דיני יו"ט שער ב' סי' ב' דיש מי שפוסק לחומרא ויש לקולא וסיים ובזה יראה לי ע"כ משמע דס"ל דבעיא דלא איפשיטא בדרבנן נקטינן לקולא. אלא שראיתי לה"ה פ"ב מהלכות יו"ט ה"ד שכתב דהרשב"א הוכיח בספרו לפסוק לקולא. ואיני יודע איה מקום דב"ק בזה כי אולי הוא מכריח כן רק בענין זה ולא ללמד על הכלל כולו דכל בדרבנן אזלינן לקולא ובקהלת יעקב אות ש"ה כתב דהרשב"א באו"ה כלל מ"א כתב בשם הסמ"ג דרובא דרבוותא שוים דתיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא ואין מצ"א לראות אם הרשב"א מסכים לס' הסמ"ג (את חטאי אני מזכיר כי איני יודע אם יש להרשב"א חבור אשר בשם או"ה יכונה ואם הרשב"א מזכיר את הסמ"ג אחר זמ"ר ראיתי בשו"ת הרשב"א ח"ד שבסי' מ"ח כתב השואל מה שמצאתי לרב ר' משה מקוצי וכו' ושאלת דעתי וכו' ואין מזה הכרח שראה גוף ספר הסמ"ג רק שכתבו לו כן בשמו. ושם באותה תשובה כתב לעיקר תחומין דעת רבותי שאין תחומין למעלה מעשרה דתחומין דרבנן ובעיא דלא איפשיטא היא וכל ספק דרבנן להקל אפילו לכתחלה אלא שאני יש לי בו דעת אחרת בעירובין פרק מי שהוציאוהו וספרי יש בידכם ספר עבוה"ק וחי' עירובין לשם תמצאו הכל עכ"ל) ובתשו' הרשב"א ח"ה סי' ח' נשאל בתבשיל שנתבשל ביו"ט א' לצורך יו"ט שני אם מותר. והשיב דהוא בעיא דלא איפשיטא ומסתברא דשרי חדא וכו' ועוד דהו"ל ספק בשל הסופרים וכו' וספק בשל הסופרים להקל וכן נראה מדברי הרמב"ם אע"פ שלא כתב כן בפירוש עכ"ל והביא דבריו מרן הב"י בסי' תק"ג (בסוד"ה כתב המרדכי) מתבאר דדעתו דכל בעיא דלא איפשיטא בדרבנן אזלינן בה לקולא:

ודע דכתב הג' חק"ל בתשו' שבס' סמיכה לחיים דף י"ד ע"ג לדעת הפוסקים דקס" היא תקנת נביאים דבתקנת נביאים כשיש בעיא בתיקו אזלינן לחומרא דכד"ת חשיב לענין זה והכרית כן ממה שפסקו הפוסקים בעיא דבין פסוקא לפסוקא ברכות דף ח' לחומרא וכתבו הרבנים קרבן אליצור דף ס"ג ע"א ופרי מגדים בא"א סי' תקפ"ו סק"ו דאע"ג דכל תיקו בדרבנן לקולא משום חומרא דע"ז אזלינן לחומרא ולפי זה מ"ש בס' שו"ת רמ"ץ בא"ח סי' ט' אות א' בבעית ר"ל בע"ז מ"ו המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה דלא איפשיטא וכו' וכיון דרבנן הוא מהראוי להקל ע"כ אינו פשוט לומר כן די"ל כמ"ש הפמ"ג וק"א הנ"ל דמשום חומרא דע"ז אזלינן לחומרא ועי' ישועות יעקב סי' תרמ"ט סוף סק"ד ובשו"ת בית שלמה א"ח סי' ל' ע"ד הפרמ"ג הנ"ל ובנחלת יעקב שרשמתי במערכת המ"ם אות ר"ט:

והן עתה ראיתי לידידי הג' מוהרי"א נ"י בספר עמודי אש בדף ד"ן ע"ב שהשיג עמ"ש במכת"ל בשם זר"א דס"ל להרשב"א דכל תיקו דרבנן להחמיר שנעל"מ דברי הרשב"א בעהק"ו שער ב' סי' ח' דפסק לקולא בעיא דסלקא בתיקו. ובהשמטות כתב בשם הרשב"א בתשו' ח"ד סי' מ"ח בבעיא דלא איפשיטא בתחומין דסד"ר לקולא לכתחלה עי"ש. והוחזק בזה שדעת הרשב"א להקל בבעיא בדרבנן וראיתי שם שהאריך מאד בענין זה ופנאי אין לי לעמוד עוד בזה ונראה בעליל שלא ראה דברי היד מלאכי ויעיר אזן ועוד איזה ספרים שרשמתי למעלה כיעי"ש. עוד הראני בזה תלמידי החביב לנצ"ח הי"ו שו"ת כתב סופר א"ח סי' ט"ו ושם נקיט בפשי' דבעיא דלא איפשיטא בדרבנן לקולא ושכן דעת הרי"ף והרא"ש ושם הביא קושית בנו ע"ד הראב"ן שהביא הקרב"ן פ"ב דביצה סי' יו"ד (והם דברי הר"ן שם כמו שכתבתי למעלה) דאמאי פס' לחומרא הא סד"ר הוא ועוד יותר קשה מש"ס דגיטין וכו' ועל קושיתו מהש"ס כתב ליישב אך על מה שהקשה דהו"ל לראב"ן לפסוק לקולא לא השיב כלום כיעי"ש ונראה בעליל דנעלם מכ"ת סברת הרא"מ והגאונים דנקטי לחומרא בבעיא דלא איפשיטא וא"כ לא נפלאת לומר שכן הוא דעת ראב"ן וכמ"ש באמת בקרב"ן בכלליו על הרי"ף והרא"ש אות כ"ב שהביא בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קב"ל הנ"ל וכו' ע"ש ואין נראה בעיני לומר דמשום דראה מ"ש בהגמ"י הנ"ל בשמו דפסק כהאת"ל הוא דתופס כן בדעת ראב"ן וכמו שדקדקתי למעלה דמשמע דאי לאו האת"ל הוה נקטינן לקולא דא"כ הי"ל להביא כל זה ולחזק קושיתו לכן נראה ודאי דנעלם ממנו לפי שעה דאינו פשוט לומר כן. ועיין שו"מ מ"ק ח"ג סי' קנ"א וכבר כתבתי למעלה דגם בעיא דתלתא גברי וכו' פסק ראב"ן לחומרא דמזה מוכח טפי דס"ל כדעת הגאוני וכן ראיתי לגאון מופלא בדורנו יצ"ו בס' תורת חסד חא"ח סי' כ"ח אות ב' שהבין כן בדעת ראב"ן:

ובעיקר כללין ראיתי בשו"ת כתב סופר סי' קכ"א ד"ה והנה לפי וכו' (שם ראה וידע שיטת הסוברים דאזלינן לחומרא בבעיא דלא איפשיטא) שכתב בשם הפנ"י לענין דיחוי במצות דאינו אלא מדרבנן ובבעיא דלא איפשיטא אזלינן לקולא וכתב ע"ד דאינו פשוט כן עיין בב"י סי' תל"ז דיש כמה שיטות דבאיסור לא אמרינן סד"ר להקל ויש חולקים ובמנח"י כלל א' סי' א' כתב דרבו כמו רבו דס"ל דלא אמרינן להקל ונכון אשר דבר במנח"י דדוקא כי סליק בתיקו הוא דאיכא למימר להקל וכתב עוד דהיכא דאתחזק בחיוב מצוה לא אמרינן ספיקא דרבנן להקל את"ד עי"ש שהאריך וצריך להתיישב בזה ואני אמרתי בחפזי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף