שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

סימן ט
בדין מכירת חמץ

א) מכירת חמץ אם יוכל למוכרו לי"מ הרב ט"ז בסי' תמ"ח העלה לאיסור והרב מקום שמואל סי' ז' דחה דבריו וכתב שממכרו קיים ומיקרי חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ומותר אפילו באכילה וכיון דאינו אלא מדרבנן ראוי לפסוק כמאן דמיקל וכל שכן שראה הרמ"ש דברי הרט"ז ודחאם כנ"ל ברור כן כתב הרב חכמה ומוסר לאנסין ד' קס"ד ע"ב אות י"ד ואין אצלי ס' מקום שמואל לעיין בו כי מתחלת דברי הרב חכמה ומוסר לאנסין נראה דמיירי בלכתחלה ומסוף דבריו נראה דאדיעבד קאי דאם עבר ומכרו קאמר דממכרו קיים ומשמע דלכתחלה לא ימכור לי"מ (וכן כתב הרב נודע ביהודה בסדר מכירת חמץ שהובא בשו"ת שיבת ציון סוף סי' י"א והוסיף שם שלא ימכור לבן מומרת לעכומ"ז אף שבשעה שנולד כבר היתה מומרת לעכומ"ז מכמה שנים עי"ש) ובדיעבד שכבר מכרו לי"מ ואי אפשר למוכרו לאחר שכבר עבר הזמן וכיוצא יש להתיר שוב ראיתי שהרב שואל ומשיב במהדורא תליתאה בח"ב סי' ס' נשאל במכר לנכרי ובחול המועד נודע שהוא י"מ והשיב להתיר משום שהיה אנוס שלא ידע שהוא י"מ ומשמע דבלא זה אין דעתו נוחה להקל בדיעבד ובמהדורא תניינא ח"ד סי' יו"ד (ד"ה והנה ביום א' במדבר) כתב וז"ל ועיין בשו"ת מקום שמואל שצדד באם מכר לי"מ דלא שייך למיקנסיה דלא כט"ז דמה שאמרו אף על פי שחטא וכו' היינו לדידן דאסור להכשיל הי"מ אבל הי"מ לגבי נפשיה כנכרי גמור חשוב ואף שבתשובה אחת דחיתי דבריו אמנם לענין זה שנקנס לכל העולם בעבורו בודאי לא שייך לקונסו וגם לא ידעתי מה שייך קנס דהי"מ לא ישמע לנו וימכור לנכרים ולא יגיע לו הפסד כל כך מזה ולמה נקנוס להישראל חנם עכ"ד ועיין מה שכתבתי על פי סברתו זאת לעיל בסי' ח' אות ט' ומה שכתבתי שם מה שיש לפקפק בסברא זו וגם הבאתי (בד"ה והנה) מה שכתב הרב פרי מגדים בסי' תמ"ח במשבצות עי"ש:

ובעיקר הדין הנה הרב מגן האלף בסי' תמ"ח סק"ז (בד"ה עוד) הביא מה שכתבו הרבנים ט"ז וחק יעקב בדין זה וכתב שלהיות שקשה ליזהר בזה במקומות שמוכרי יי"ש ושכר הם י"מ אמר ללמד קצת קולא בזה והוא על פי מה שהסביר דמה שקנסו לאסור החמץ שעבר עליו הפסח משום שעבר בבל יראה היינו כדי שעל ידי זה ימנע ולא ישהה חמצו וזה שייך דוקא לגבי ישראל שאם נאסור לו אכילתו והנאתו אחר הפסח לא ישהנו בפסח ולא יעבור בבל יראה אבל י"מ שגם בפסח אוכל חמץ ואם נאסור לו חמצו אחר הפסח בודאי לא ישמע והוא ישהה החמץ לכן לא קנסו חכמים על חמצו וסיים שיש לצדד בהיתר זה אך לכתחלה ודאי אסור משום לפני עור לא תתן מכשול ועוד צדד ללמד זכות על מה שאי אפשר ליזהר אחר הפסח כל כך והוא על פי מה שנסתפק בעיקר איסור בל יראה אם כשמרבה החמץ מוסיף האיסור כגון שיש לו כזית חמץ בתוך ביתו שעובר והוסיף עוד חמץ הרבה אם מוסיף הוא באיסור כמו באיסורי אכילה שבכל כזית עובר עליו או איסור דבל יראה הוא שלא יהיה חמץ ברשותו ומה לי כזית או בית מלא ואינו דומה לאיסורי אכילה דעל הנאה מעט חייב וכל מה שאוכל יותר מוסיף באיסור לא כן בבל יראה ולפי מה שכתב הרמב"ם בקנה חמץ בפסח לוקה דהוי לאו שיש בו מעשה אם כבר היה לו חמץ בביתו אינו מוסיף לאו בחמץ שקונה ואין לומר אם כן איך לקי שמא יש לו חמץ מקודם לאו קושיא היא דלא מחזקינן ליה בהכי ואם יהיה כן אפילו לפני עור לא שייך בי"מ שהרי אוכל חמץ בפסח ומשהה בביתו ואין חמץ הנמכר לו מוסיף איסור וזכינו ללמד זכות על מה שאי אפשר ליזהר אחר פסח כל כך גם בשכר הוי חמץ על ידי תערובת ולדעת הרא"ש ורש"י משמע דלא קניס אפילו נתערב קודם פסח ומכל מקום ראוי ליזהר על כל פנים מאי דאפשר ואין לסמוך על זה רק לסניף בעלמא כי עדיין צ"ע:

ולי הדל קשה לסמוך בזה אף לסניף בעלמא משום דמסתברא לי דאף אם נאמר דמי שהשהה כזית חמץ בפסח ושוב קנה בפסח חמץ אינו לוקה ואינו עובר על בל יראה על החמץ שקנה כיון שכבר קא עובר הוא בבל יראה על הכזית מכל מקום בזה שמוכרים לי"מ החמץ קודם זמן איסורו כשיגיע הפסח הרי זה עובר בבל יראה על כל החמץ בבת אחת בין על חמץ שלו בין על החמץ שקנה מהישראל ואם אין לו שום חמץ עובר הוא על כל פנים על החמץ הזה שקנה מהישראל ואם כן יש לנו לחוש כיון שהוא י"מ הרי מזונותיו מצויים לו בכל עת וחנות הנחתום נכרי פתוחה לפניו בכל עת אם כן אינו נדחק להמציא לו ככר לחם קודם הפסח כי אם בליל פסח לעת האוכל ילך ויקנה ואם לא יתאוה לאכול בלילה לא יקנה לו לחם חמץ עד מחר שיקנה לחם חם ביום ואדהכי והכי הרי הוא עובר בבל יראה על החמץ שקנה מהישראל ואם כן אם נאמר שגם על חמצו של י"מ שעבר בבל יראה קנסו לאסרו אחר הפסח גם חמץ זה נאסר ואין מקום לצד היתר זה אלא בי"מ שידוע בבירור שיש לו חמץ משלו בתחלת הפסח דאז הוא דיש לומר דאינו מוסיף איסור בחמץ שקנה מהישראל:

ורב אחד כתב לי וז"ל בפה נמצא י"מ שעסקו ביי"ש עסק גדול שיש לו כמה סקלאדין בכמה עיירות חוץ מפה ושלחתי השמש אליו שיבקשו בשמי כפי אשר אחר הפסח יהיה אסור לנו היי"ש שלו משום חמץ שעבר עליו הפסח יהיה החוב להודיע לכל העיירות וכן להכריז בזה בבתי כנסיות יותר טוב שיחתום על הכתב ההרשאה שיתן לי רשות למכור חמצו ואז הכל על מקומו יבא בשלום וכן עשו רבותינו ז"ל שבקשו והכרחו תמיד הי"מ שיש להם עסק בחמץ למכור חמצם למען לא יהיה קלקל משני הצדדים וכן היה שחתם על שטר ההרשאה ויש מגמגמים בדבר יש מהם אומרים כי מעולם לא שמע כזאת ומהם אומרים שלא היה לי לשלוח אליו רק אחר הפסח להכריז ורבות כאלה לכן יודיע כ"ת דעתו וכו' יהא לאל ידי לחזק הדין על תילו לימים הבאים עכ"ד:

הנה מעיד בשם רבותיו לקדושים אשר בארץ שהיו מבקשים ומכרחים את הי"מ למכור חמצם ואני הדל איני יודע באיזה אופן היו מוכרים הי"מ את חמצם כי יש שני דרכים. א) שימכרו חמצם לנכרי וישבתו הם ממסחר זה מערב הפסח משהגיע זמן איסור חמץ עד אחר החג כדרך שבני ישראל עושים ואם היה בכחם שלמכור בדרך זה כגון זאת אמרינן לפעלא טבא איישר והוא תיקון גדול להרים מכשול שלא יכשלו בני ישראל בחמץ שעבר עליו הפסח. ב) הוא המובן ממכתב הרב הנ"ל שיחתמו בשטר ההרשאה בלבד אבל הם עצמם לא ישבתו ממסחרם וישאו ויתנו אחר מכירת חמץ ובכל ימי הפסח בחמצם כמעשיהם בכל ימות השנה ואם באופן זה היו מתנהגים אני בער ולא אדע מה הועילו בתקנתם והרי כשחוזר ונושא ונותן בכל ימי הפסח בהחמץ שמכר הרי הוא מבטל הרשאתו כאילו לא היתה ומה שימכור הרב המורשה את חמצו בכלל כל החמצים לא יועיל לו כלל ואתה תחזה דברי גאון גדול הובאו בשו"ת אורי וישעי סי' קכ"א אשר התמרמר מאד על כיוצא בזה והבאתי דב"ק בסי' זה אות ו' (בד"ה וגורמת מכירה הכוללת) ועיין לקמן בסי' זה אות ל"ה (בד"ה וזאת):

ומה שנראה ממה שכתב הרב שערי תשובה בסי' תמ"ח אות ח' בשם מר דודו בי"מ שיש לו ישראל נאמן שלו והוא המתעסק בהאורנדא שלו שאם נותן לו כח ורשות למכור העסק לנכרי מהני היינו משום שאין הי"מ בעל החמץ מתעסק בהעסק כלל ואינו סותר מעשה מכירת הנאמן שלו אבל אם המרשה בעצמו הוא עוסק בהעסק בימי הפסח כבכל ימות השנה והוא סותר את אשר הרשה את הרב למכור את חמצו בזה ודאי מסתברא דלא מהני הרשאתו כלל ונקרא חמץ שלו שעבר עליו הפסח ואין שום תקנה במה שיחתום בשטר ההרשאה כן נראה לדעתי הקצרה ואם ירצה ה' אדרוש מרבני דורינו יצ"ו למען דעת איך מתנהגים בנדון כזה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף