שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/כד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png אסיפת דינים TriangleArrow-Left.png חמץ ומצה TriangleArrow-Left.png ח

כד) אם הקנה החמץ לעכומ"ז אגב קרקע אחר שאין החמץ שרוי בתוכו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה אם לא קבל הישראל מהעכומ"ז כל דמי החמץ אלא זידאטיק לבד דכיון דאם יאבד החמץ הדבר ידוע שלא ישלם העכומ"ז לבעל החמץ הוי כאחריותו על הישראל והוי חמצו של עכומ"ז מופקד ביד ישראל ואחריותו על הישראל דאסור כן כתב הרב מקור חיים בסי' ת"מ ועיין מה שרשמתי בזה לעיל בסי' ה' אות כ"ה בס"ד (ועיין בס' מנחת משה הנד"מ בסי' ט"ו אות ל' שהביא להלכה קצת מתשובות השואל ומשים שהבאתי שם). עוד הבאתי שס דעת הרב מקור חיים דצריך בדוקא להקנות החמץ לעכומ"ז על ידי מכירת החדר שהחמץ בתוכו ולא על ידי שכירות החדר כשהחדר הוא שלו משום דשכירות לא קניא ומ"מ בדיעבד ועבר עליו הפסח אין לחוש עי"ש ובמה שרשמתי על דבריו בסי' ט' אות ד':

ואם הקנה החמץ לעכומ"ז אגב מכירת החדר אלא שבאמת החדר שמכר לעכומ"ז אינו שלו ממש רק בשכירות בידו ולא היה רשאי למוכרו בלי רשות הבעל הבית ונמצא שמכירת החדר בטלה ועבר עליו הפסח הנה במקור חיים סי' חת"ם סק"ט (בד"ה וגם קרוב לסופו) כתב אם הבית אינו שלו והוא מכר להעכומ"ז הבית והחמץ וכללם בסך אחד כיון שנגד הבית המכירה בטלה דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו גם מכירת החמץ בטל לדעת הרמב"ם שהביא הט"ז בח"מ סי' רי"ו ס"ה במוכר קרקע ודקלים דחשיב מכירה אחת ונתבטל כל המוכר וכשנזכר בפסח ודאי צריך לבער ואם נזכר אחר הפסח יש לסמוך אהרמב"ם (צ"ל אהרשב"ם) שם ולהתיר החמץ אחר הפסח בהפסד מרובה כשהתנה בפירוש שאחריות החמץ חל על העכומ"ז ע"כ:

ובשו"ת זכרון צבי מנחם סי' א' ד' ב' (ד"ה ועתה) כתב הוה עובדא שנכתב בהשטר מכירתי להערל שני המרתפים שבבית חמי וכו' בסך כך וכך ואגב קרקע הקניתי לו המטלטלין שבתוכו וכו' וכל הנ"ל מכרתי לו לצמיתות וכו' ומסרתי לו המפתח ויש בידו לעשות עם החדר והמטלטלין הנ"ל כאדם העושה בשלו ע"כ ובאמת המרתפים הם בשכירות בידו ולא נטל רשות מחמיו למכור המרתפים לעכומ"ז וכבר עבר הפסח והביא דברי המק"ח דתלי בפלוגתא דהרמב"ם ורשב"ם אם הם מכירה אחת או שתי מכירות וכתב דנראה דהכא דתלי המכירה זה בזה דהקנה המטלטלין אגב קרקע לכולי עלמא הוי מכירה אחת ונתבטל הכל ותמה על המק"ח שכתב דבדיעבד בהפסד מרובה יש לסמוך ארשב"ם דהוי שתי מכירות דזה אינו והכא לכ"ע הוי מכירה אחת. והאריך לפלפל בדברי המק"ח בזה ועלה בדעתו למצוא היתר על ידי שימכור לו חמיו עתה המרתפים וכיון שכבר ביטל וליכא אלא ביעור דרבנן בדרבנן אמרינן איגלאי מילתא למפרע דרצונו היה להקנותם לו ואיכא ניחותא דמצוה דגם החמץ של חמיו שהיה במרתף מכר על פי רשותו ואם תהיה המכירה בטלה גם הוא עבר בבל יראה ודחה זה דאף דנימא איגלאי מילתא למפרע שרצונו להקנות המרתף מכל מקום עדיין מחוסר קנין סודר או שאר קנין:

אך כתב דיש היתר מטעם דהדבר ברור דהעכומ"ז לא הבין כלל קנין אגב קרקע דאיך אפשר להסביר קנין זה לאטומי לב רק צריך להסביר לו קנייני מטלטלי עם קרקע ובהכרח צריך לסמוך רק על קנין כסף והשטר הוא לרווחא דמילתא ואם כן כשדעת העכומ"ז לקנות מטלטלין עם קרקע שוב הוו שני קניינים כמו שכתב המק"ח ואפשר לסמוך בדיעבד ועוד כיון שהיה שוגג שסבור שהמכירה כדין אף דגם בשוגג אסור ואפשר אף בביטל מכל מקום התם שייך למקנס על שלא קיים תקנת חז"ל לבער או מחשש הערמה אבל כאן שקיים תקנת חז"ל ומכרו וסבור שהיא מכירה מעליא הוי כאומר מותר דהוי כשוגג ובזה אפשר לא קנסינן ליה לכולי עלמא ושם בסי' ב' השיב לו גאון אחד להיתר דנהי דלא קנה הקרקע מכל מקום קנה החמץ בכסף ומהני בדיעבד קנין כסף ואין לחוש שנתבטל כל המקח כמו קרקע ודקלים וכו' חדא דמתברר מלשון השטר דלא כללם בסך אחד אלא החמץ בסך בפני עצמו והמרתף בפני עצמו ועוד אף אם נכללו יש לסמוך ארשב"ם כדברי המק"ח ומה שהקשה מעכ"ת וכו' ועוד יש היתר גמור כיון שגם חמיו היה לו חמץ בתוכם וצוה לו למכור החמץ מסתמא ציוה אותו אדעתא דמנהגא שמוכרים הקרקע ואגבו המטלטלין והוי כשלוחו מכל אילין טעמי נראה בפשיטות להתיר החמץ אם יסכים מע"ל עכ"ד ולי הדל יש לפקפק קצת בטעם האחרון דמסתמא ציוהו אדעתא דמנהגא וכו' דאדרבא יש לומר לאידך גיסא דמה שציוהו הוא על דעת למכור החמץ על ידי שכירות המרתפים שכן הוא המנהג שמי שאין לו קרקע שלו אלא בשכירות מקנה חמצו לעכומ"ז אגב שכירות קרקע כיון שאינו יכול למכור הקרקע שאינו שלו וגם הרב מקור חיים שסובר שצריך מכירת החדר מודה כשאינו שלו שמשכירו לעכומ"ז וכיון שחמיו יודע שהמרתפים הם שלו ולא יוכל חתנו למוכרם ולא הקנס לו למוכרם מסתמא יש לומר כי שווייה שליח למכור החמץ אינו אלא על דעת שיקנה להעכומ"ז על ידי שכירות ולא על ידי מכירת המרתפים ועי"ש בסי' ג' תשובת הרב המחבר על מה שהושג ממנו:

ושם בסי' ד' השיב לו הג' מקאזמיר דאם קבל זידאטיק אף אי נימא דבטלה מכירת המרתף וקנין המטלטלטין באגב קרקע עם כל זה נשאר קנין כסף לחוד דמהני לענין חמץ אחר הפסח ומה שכתוב בשטר אגב קרקע היינו שרצה לצאת גם לדעת הפוסקים דלא מהני כסף בעכומ"ז וזו היא ג"כ כונת המק"ח להתיר אחר הפסח וכו' ומה גם שבנדון זה לא תלה המכר זה בזה ולא כללם בסך אחד ומה שכתב מעל' דהוי כאומר מותר דהוי שוגג הא מבואר בש"ע דאף שוגג אסור אלו תורף דב"ק בזה ואינו מובן השגתו שהרי המחבר עצמו בסי' א' כבר נשמר מזה כנז"ל וראיתי שם בסי' ה' שהשיב לו הרב המחבר כן ובעיקר דבר זה אם יש להתיר על ידי שנאמר דהוי כאומר מותר הנה הרב חתם סופר או"ח סי' קי"ט (בד"ה אך אי גם שכירותו) כתב בנדון מי שמכר החמץ ומכר או השכיר החדר ותלה המכירה בתנאי ולא נתקיים התנאי ונמצא דהמכר בטל ועבר עליו הפסח ושקיל וטרי אם תלה גם מכירת החדר בהתנאי או לא. ושוב כתב בשם הרב השואל דכיון דטעה בדין והיה סבור דדי לו במכירה זו הוי כאומר מותר ובעבר הפסח דאינו אלא משום קנס באומר מותר לא קנסו וראיה ממנחות ד' מ"ט ע"א דמוקי כהנים שפלגו בשוגג דפטורים באומר מותר והרב המחבר שקיל וטרי בזה וכתב ומיהו אכתי אומר נהי דבעבר על בל יראה בשוגג או אומר מותר פשיטא לי דנאסר חמצו דקנסו שוגג אטו מזיד בדבר דאורייתא (כלומר בדבר שיש לו עיקר מן התורה עי"ש בד"ה איברא) מכל מקום בגווני דהכא נראה דאין לקונסו כדאמרינן בגיטין נ"ד ע"א גברא לכפורי מכוון אנן ניקום וניקניסיה וכן גברא לתקוני לטהורי וכו' ופירש"י ואדם כשר ניקום ונקניסיה על שגגתו אבל מטמא ומדמע אינו עוסק בטובה וסברא גדולה היא דאפילו בעובר על דבר שיש בו כרת אינו חייב חטאת אם עוסק במצוה וכו' ואם כן בנדון דידן דגברא עסיק ובא במצותו לבערו ולמוכרו לעכומ"ז אלא שטעה ושגג בדין הוה ליה טועה ועוסק במצוה ופטור ויש לסמוך להתיר בהנאה בהפסד מרובה שלא יפסיד מן הקרן ואם יש איזה ריוח לא יהא חוטא נשכר והריוח יתן לעמלי תורה וכו' אלו תורף דב"ק:

הנה מצאנו לו חברים הגאון חתם סופר ורב השואל דסברי לומר בזה דאומר מותר אינו אוסר החמץ אחר הפסח (אלא דמדבריו בסי' קי"ד ד"ה נמצא וכו' וכל שכן באומר מותר שהוא רק קרוב לאונס וכל שכן הכא שרבים חלקו על המורה לא היה לו לישען וכו' ע"כ נראה דאומר מותר לא מהני אף אם לא היו רבים חולקים אף שעוסק במצוה וקצת צ"ע) ושם (בזכרון צבי מנחם) בסי' ה' הנ"ל פקפק בקנין כסף איך מהני בדיעבד הרי הנכרי יכול לומר קים לי כדעת הפוסקים דקניינו של נכרי הוא במשיכה ולא יצטרך לשלם אם יגנב וכו' ויישב זה והגאון מקאזמיר בסי' ו' שקיל וטרי בזה והמחבר בסי' ז' כתב עוד דלכאורה זה דומה למוכר דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם עי"ש מלתייהו דרבנן קדישי והעולה מדבריהם לענין דינא הוא דדעתם להתיר כנז"ל ויש לעשות סניף מה שראיתי בשו"ת אגודות אזוב מדברי סי' י"ג במי שמכר חמץ אגב מכירת החדר ושכח לחתום בו ואם כן לא נקנה לו החדר דבעינן שטר ונשא ונתן בזה הרב המחבר ושוב הביא תשובת הגאון מוהר"י יוסקי שכתב דמכירת חמץ אגב קרקע הוא אגב שכירות לנכרי כל ימי הפסח ושכירות לא בעי שטר רק בכסף קני וכו' והמחבר השיגו דמה שכתוב בשטר מכרתי לו החדר לא משמע שכירות ועוד דשכירות לא מהני אלא לקרקע שאינו שלו וכו' עי"ש מובן דדעת הגאון מוהר"י דאף שכתב לו מכרתי החדר אין הכוונה מכירה ממש אלא שכירות ליומי דפסחא קרי לה מכירה ואם כן בנדון דידן ממילא אזדא ליה החשש דנתבטל השטר וכו' כמובן ויש לעשות זה קצת סניף לההיתרים הנז"ל ועיין עוד בתשובת מוהר"ם מרוטרונבורג האחרונים בסי' יו"ד שכתב בענין זה דאף דבאמת לא נקנה להנכרי הקרקע לפי שאינו של המוכר מכל מקום מהני קנין כסף לבד בחמץ שעבר עליו הפסח ואין לחוש משום שגילה דעתו שאינו רוצה לקנות בכסף אלא בשטר ולא משום דהוי כאתרא דכתבי שטרא כיון שנהגו עתה לכתוב שטר על מכירת חמץ ולא משום מוכר קרקע ודקלים ואין לו דקלים שנחלקו הפוסקים בזה והבאתי תורף דב"ק בסי' זה אות י"ג ס"ק י"ט ומדברי הגאונים בס' פנות הבית סי' ט"ו שהבאתי בסימן זה באות ז"ך (בד"ה גם אשו"ר בשו"ת פנות) מתבאר דסברי שאם על קרקע שהוא בשכירות אצלו כתב שמכרו לעכומ"ז ואגבו הקנה לו החמץ המכירה בטלה ולא משמע להו לפרש דמה שאמר מכרתי היינו השכירות ליומי דפסחא:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף