שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ה/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ה

ט) אם נזכר בערב פסח אחר חצות שיש לו חמץ ולא ביטלו מקודם ועתה אינו יכול לבטל שכבר הגיע זמן איסורו דאורייתא ולפניו למול את הבן או מצוה אחרת דאורייתא שזמנה עוברת דעת הרב מגן אברהם בסי' תמ"ד סקי"א דיעשה ביעור חמץ אף שהמצוה האחרת נדחית לגמרי משום דעשה דתשביתו חמיר דכל שעתא עובר עליו וכו' [במג"א כתוב מתחלת שעה ששית ועי"ש ביד אפרים וק"ל] וכן דעת הרב פרי חדש והוסיף לומר דאפילו בספק חמץ הדין כן ומה שכתב הרב אפי זוטרי דמה שכתב במג"א וכ"מ ברמב"ם הוא טעות סופר שהרי הרמב"ם העתיק המשנה כצורתה וצ"ל וכ"מ ברש"י והיינו ממה שכתב רש"י הטעם משום דמדאוריתא בביטול סגי משמע דאחר זמן איסורו מבער החמץ עי"ש עמו הסליחה דלי הדל אין מדברי רש"י הכרח להיכא דליכא שהות לקיים המצוה אחר כך דאפילו הכי יבער ויבטל המצוה דהא רש"י יהיב האי טעמא להיכא דיש שהות ודייקינן מיניה הא אם אינו יכול לבטל ויש שהות יבער אבל בליכא שהות אין הכרח ומה שכתב דטעות סופר הוא במג"א שהרי הרמב"ם העתיק המשנה בצורתה תמיהני איך כתב כן שהרי שנו חכמים בלשון המשנה ההולך לשחוט את פסחו וכו' ולא הוזכר מתי יצא והלך והרמב"ם כתב מי שיצא מביתו קודם שעת הביעור לעשות מצוה וכו' הרי שאין לשון הרמב"ם כלשון המשנה ומזה דייק הרב מג"א דדוקא כשיצא קודם זמן הביעור הא אם יצא אחר זמן הביעור דליתיה בתקנתא לבטל חוזר וכמו שביאר בכונתו הרב פרי מגדים באשל אברהם עי"ש וגם הרב מוהרש"ז בש"ע שלו שם אות ט"ז כתב כדעת המג"א אך הרבנים מחצית השקל ומגן האלף מפקפקים על דברי המג"א דהרי גם מילה עובר בכל שעה עי"ש וגדול בדורנו הגאון נצי"ב בס' העמק שאלה [פי' על השאלתות] בשאלתא ע"ד אות ו' כתב דרעק"א בפירושו על משניות הסכים לדעת הרב אה"ע שחולק על המג"א ומני"ר נ"י הוכיח מדברי השאלתות שם דכיון שהגיע זמן שאינו יכול לבטל מדאוריתא חייב לבער וכדעת המג"א עיש"ב וכבר קדמו בזה הג' ישועות יעקב בסי' תמ"ד עי"ש ומקרוב השגתי ס' בית מנוחה על הרמב"ם והוא חידושי רבינו מנוח עם חידושים מרב גדול בדורנו מוהר"ר שמעון יצ"ו אבד"ק אונגראן וראיתי שם בפרק ג' מהלכות חמץ שדקדק הרב יצ"ו מדברי הרבינו מנוח שסובר כדעת הרב מג"א הנ"ל והביא מה שהרב אבן העוזר חולק עליו והרבה להשיב על דבריו והעיקר כדעת המג"א עי"ש ובשיטה זו אזיל הגאון עמק הלכה בהלכות פסח סי' קכ"ו במה שנחלקו הפוסקים בישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל אחר ולא קבל הנפקד אחריות אם עובר הנפקד בבל יראה והעלה כדעת הסוברים דעובר הנפקד וסיים ונפקא מינה מזה לענין ברכה ועוד נפקא מינה בהולך למול את בנו וכיוצא ונזכר שיש לו חמץ כזה דחייב לחזור וכאן לא מהני ביטול דלאו שלו הוא ודאי עכ"ל הרי שכתב שכיון שאינו יכול לבטלו חייב לחזור לבערו ומשמע ודאי אף אם המצוה תהיה נידחית שוב ראיתי שם בסי' ק"ל שעמד לבאר במי שהולך לדבר מצוה אחר חצות ונזכר שיש לו חמץ בביתו אם צריך לחזור לביתו לבער ויתבטל מהמצוה אם צריך לחזור ולבער ועל זה הביא מתניתין דההולך לשחוט את פסחו וכו' אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יבער ואם לאו מבטלו בלבו דמשמע שאם הוא אחר זמן איסורו שאינו יכול לבטל צריך לחזור ולבער והקשה מאי אולמא דעשה דתשביתו מעשה דפסח ומילה ואדרבא אינהו חמירי דאית בהו כרת וכתב שמכאן הוכחה ברורה לדברי הרמב"ם בשלישי מהלכות חמץ דמשש ולמעלה אם מצא חמץ בביתו שלא ביערו ולא ביטלו עובר בעשה ולא תעשה והראב"ד השיגו וכו' והביא מה שפירש הרב המגיד בכונת הרמב"ם שגם הוא מודה דאינו עובר בלא תעשה אלא דכיון דאינו מועיל אז ביטול ממילא יעבור בבל יראה ושהגאון נודע ביהודה במהדורא קמא אין דעתו נוחה לפרש כן וכו' ומסכים כוותיה ולא מטעמיה וכו' ומסיק דההולך לדבר מצוה צריך לחזור לביתו ולבער דהוי עשה ולא תעשה כדמוכח ממתניתין דההולך לשחוט את פסחו דדוקא כשיכול לבטלו אינו חוזר לבער אבל אחר שש שאין ברשותו לבטלו צריך לחזור ולבער דהוי עשה ולא תעשה כדכתב הרמב"ם אלו תורף דב"ק והוא מסכים לדברי הרבנים הנ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר דבריהם בענין זה ואם היה רואה דבריהם כמדומה לי שלא היה כותב לראיה ברורה לדעת הרמב"ם דבערב פסח עובר בעשה ולא תעשה דהא על קושיתו דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה יש לומר כמו שכתבו הרבנים הנ"ל דעשה דתשביתו חמור שעובר בכל שעה ואם אין דעתו נוחה בדבריהם היה לו להביא דבריהם ולדחותם:

ובמה שמתבאר מדברי הרבנים הנ"ל דאין מועיל ביטול אחר זמן איסורו עיין לקמן באות י"ז [בד"ה וכתב עוד הגאון] מה שהבאתי בזה בשם הגאון קצות החשן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף