שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ג/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ג

ז) אם נמצא בחומץ פירורי חמץ הורה הרב מאיימון יאפיל דמותר לחרוסת דכבר נתבטל קודם הפסח והרב מוהר"ש צרור אסרו דלכתחלה אין נכון לעשות חרוסת מצוה בחומץ שיש בו חשש חימוץ כן כתב הרב בית יהודה בדף ק"ז הביא דבריו מרן חיד"א בס' מחזיק ברכה סי' תג"ע אות ה' וכתב על זה הרב מלאכת שלמה נר"ו ד' ב' סוף ע"ג וז"ל ובעיקר הוראת הר"מ משום דנתבטל קודם הפסח עיין להרשב"א ופסקו מורם סי' תמ"ז דפת שנפל ליין אף שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו שם פירורין ונותנין טעם בפסח עכ"ד ונראה בעליל דכונתו להקשות עליו מדברי הרשב"א הללו ולשיטתו היה לו להקשות גם על מוהרש"ץ דנראה בהדיא שסובר דמדינא מותר ורק לדבר מצוה קאמר דאינו נכון והוא היפך דברי הרשב"א דגם לדבר הרשות אסור אך לי הדל מעיקרא קושיא ליתא ולפי הנראה לא ראה דברי רבנן בתראי על דין זה שהעלו דמהני סינון קודם הפסח ועובדא דהרשב"א מוקמו לה בתוך הפסח ואיכא דאמרי דהרשב"א סובר חוזר ונעור אהכי אסר היין הלא בספרתם ועיין במה שרשמתי בסי' ד' אות ט"ו ובין למר ובין למר הוראת הר"מ יוצאה בה נומא דההיא עובדא הוה קודם הפסח ובארגי"ל אתריה דרב הרמ"י הנ"ל נוהגים כמאן דאמר דאין חוזר ונעור כמו שכתב בבית יהודה ד' ח"ק ע"ג ס"ג לכן התיר ובודאי שסיננו אותו שאם לא כן יש לחוש שישארו פרורין והוו חמץ בעין בפסח דלא מהני בהו ביטול שחוזרים ונותנים טעם בפסח על ידי הכבישה ולסברת הרב מוהרש"ץ לחלק בין דבר הרשות לדבר מצוה מצאתי לו סמוכין מדברי הרב מוהר"ם מלובלין סי' קי"ט שנשאל על נשיכת שקים קמח מעכברים וכתב בדקתי בהשקים ולא מצאתי בהם שום ממשות מדובק כל כך וכו' ועל פי זה אני מורה לכם שכל מי שמצאו השק נשוך יקח קמח אחר המשומר לעשות ממנו לכל הפחות המצות לשתי לילות כדי לצאת ידי מצת מצוה והקמח שהיה בהשקים הנשוכים יעשו ממנו מצות ויאפו קודם הפסח עכ"ל הרי דלצורך מצת מצוה מצריך שיהיה היתר ברור בלא שום נדנוד אף מדבר שאינו אוסר על פי הדין ועיין להרב בית מאיר לא"ח סי' תג"ן ס"ח בדין ניקור הרחיים ועיין לקמן סי' יו"ד אות ה' [ד"ה וכתב]:

והנה בשו"ת פרי צדיק [להרב מוהר"ש צרור הנ"ל] בסי' י"ט מצאתי מחלוקת שבין הרב הרמ"י ומוהרש"ץ שהזכיר בב"י הנ"ל אך בסגנון אחר ועובדא הכי הוה שהוציאו שכר מן החומץ ובעשיית השכר מדבקין בבצק הכלי שבתוכו החומץ עם הכיסוי והחומץ שנשאר בכלי אחר עשיית השכר ערבו בחומץ אחר ומחומץ התערובת קנה הממונה להקהל כדי למכור לאנשי הקהל לערב בו החרוסת ושאלו להרב מוהרש"ץ על זה והשיב אם עדיין לא ערבו החומץ בהחרוסת טוב לעשות החרוסת מחומץ אחר ומוהרמ"י השיב לשואלו דאף אם לא נתערב מותר לכתחלה וכתב לו מוהרש"ץ על החומץ חמץ שנתערב עם החומץ ונתבטל ברוב [צ"ל בששים] לכאורה נראה כיון דהוא קודם פסח נתבטל בששים אך באמת אינו כן שאף שנתבטל הרי שוהה בתערובתו יותר ממעת לעת עד ליל שני של פסח וכבוש כמבושל וחוזר ונעור ואין להתירו בתוך הפסח אלא משום שאינו ממשו של חמץ לחזור וליתן טעם אלא טעמו ואינו חוזר ונעור אליבא דמאן דאמר ולכן אם עדיין לא נתערב בהחרוסת אפשר באחר ומהיות טוב וכו' בפרט בענין שהוא כולל כל הקהל עכ"ד ואין במשמעות דברים אלו דמשום שהוא דבר מצוה אין ראוי לעשותו מדבר שיש בו חשש כמו שכתוב בשמו בבית יהודה הנ"ל ושם הובא מה שכתב מוהרמ"י להשיב על דברי מוהרש"ץ דאין לחוש משום כבוש דלא נתחדש הכיבוש בפסח אלא נשאר כבוש כמו שהיה קודם הפסח ודוקא כשנתחמם התערובת בפסח הוא דאסור משום שנתחדש פעולה זו בפסח והראיה לזה מדלא כתבו הפוסקים דחטה שנמצאת בתרנגולת בערב פסח ושהתה התרנגולת במרק שיעור כבישה בפסח דאסור אלא נקטו האיסור כשחיממו התרנגולת בפסח שמעינן דמשום הכבישה אין לאסור כיון שהיה כבוש מקודם הפסח ולא נתחדש הכבישה בפסח ועוד אף אם תמצא לומר דחוזר ונעור הרי מרן פסק כהסוברים דאינו חוזר ונעור וכן פסק הרמ"א ועוד דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהתירא וכל שכן שכבר נתערב בחומץ אחר אין כאן בית מיחוש עכ"ל למדנו מדבריו דמסתמיך ואזיל כהסוברים דאינו חוזר ונעור דסבירא ליה דכן היא דעת מרן ואם כן ההוראה שהביא בשמו בבית יהודה היא על יסוד זה כדכתיבנא בעניותין ומוהרש"ץ האריך להוכיח ממה שכתב הרמ"א בתמ"ז ס"ג בחמץ שנפל ליין דיש לחוש לפירורין הנשארים שיתנו טעם בפסח וכתב הרב פרי חדש דטעם הרמ"א משום כבוש וכן מתשו' מוהר"ם מלובלין סי' ע"ח בחבית של כרוב שנכבש קודם פסח לצורך הפסח שאם נמצא חיטה על גבי הכרוב יש לאסור הכרוב מטעם כבוש כמבושל דשמעינן דגם כשנכבש קודם הפסח ונשאר בפסח בכבישתו חוזר ונותן טעם ודחה בכמה אנפי את מה שדקדק מוהרמ"י מדנקטו הפוסקים בחטה שנמצאת בתרנגולת חזרו וחממוהו ולא נקטו נכבשה בהמרק וכתב עוד דאולי יש לומר דלא שייך דין כבוש בתרנגולת שנמצא בה חטה דלא אמרינן כבוש אלא בדברים חיים שנכבשו ונשארו בכיבושם או בדבר מבושל אם נכבש במרק אחר שלא נתבשל בו אבל מבושל שנשתהה בצונן עם המרק שנתבשל בו עצמו אין בו דין כבוש ואם כן בתרנגולת עם החטה אף אם שוהה במרק שיעור כבישה מותרת וסיים וצריך להתיישב לחקור על זה:

והנה בחטה שנמצאת בתרנגולת ושהתה מעת לעת בהמרק נראה לי הדל דאין שייך לאסור משום כבוש כמבושל לפי מה שחדש הגאון בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' ס' דלא אמרו דהוא כמבושל אלא לענין שחשוב ככלי שני שמבליע ומפליט וכמו מליח כרותח שהוא כרותח דצלי עי"ש ובענין חימום התרנגולת מפורש בדברי הרמ"א בשם ההגהות דלחימום דכלי שני אין לחוש מן הדין וכיון דמרא דשמעתא בדין חטה שנמצאת בתרנגולת הוא בעל ההגהות ואיהו סובר דחימום דכלי שני אין בו חשש אהכי נקט חזרו וחממוה ולא נקט נכבשה במרק וק"ל:

ומאי דשקלו וטרו הרבנים הנ"ל אי שייך לאסור בחומץ משום כבוש כמבושל אנא עניא אי לאו דמסתפינא הוה אמינא דלא שייך דין כבוש אלא בדבר גוש שנפל לדבר לח ושהה בתוכה מעת לעת דגוף האיסור לא נתבטל שהרי הוא בעין וגם לא בלע ההיתר מהאיסור לפי שהוא צונן אלא דבשהית מעת לעת הוי כמבושל ובולע ופולט ואוסר אבל לח בלח שנתערב יפה ונתבטל בתערובתו אין שייך בו אחר מעת לעת דין כבישה כלל וכעת איני זוכר שנאמר בפוסקים כבוש כמבושל כי אם בדבר גוש בלח כעכברא בשכרא ויין שיש שם פירורין וחטה שבכרוב שהזכיר בפרי צדיק הנ"ל אבל בלח בלח לא ידעתי אם שייך לומר בו דין כבוש וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי בפרמ"ג סי' ק"ה במשבצות ס"ק א' [ד"ה ואשיב בקצרה] שכתב כן בפירוש דבשני דברים לחים או בשניהם גוש אין שייך כבישה עי"ש ונהנתי מאד וכן ראיתי בס' כרם שלמה [חאאס] בסי' ק"ה ד' כ"א ע"ד אות ב' שכתב כן ותלמידי החביב לנצ"ח הי"ו הערני דעל כרחין דבלח בלח לא שייך דין כבישה שאם כן מה הועילו הפוסקים שכתבו דבלח בלח אינו חוזר ונעור הרי יהיה נאסר מכח הכבישה בפסח אלו דבריו ויפה העיר אלא שיש לדחות לדעת מוהרמ"י אהני באם נתערב מעת לעת קודם הפסח ולדעת מוהרש"ץ אהני באם נתערב בערב פסח שיכול לאוכלו בפסח קודם שיושלם המעת לעת וכל שכן למה שיש פוסקים שנראה מדבריהם דסברי דצריך שיהיה כל שיעור השהיה בתוך הפסח עיין מה שרשמתי בזה לקמן אות יו"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף