שבות יעקב/ג/קעו
|
< הקודם · הבא > |
לפני איזה שנים שהי' כאן גזירת המלכות שהי' צריכין לקבל בפרעון חובת כתבים של מלך במקום ענות מזומנים והכתבים הללו הי' הולכין וחסור ממש מידי יום ביום היה ניכוי בהם עד שנתבטלו לגמרי ובתוך כך כל מי שיכול להוציא הכתבים היה מוציא אותם כל האפשר להקדים את עצמו להוציא אותם וראובן נתן כתביו לשמעון להוציא אותם עם כתבים שלו לפי שהוא בעל משא ומתן שיכול להוציאן מהר יותר ושמעון ערבן עם כתבים שלו כי אין קפידא בדבר והוציא הרבה מהן ואח"כ נשארו איזה כתבים והחזירן לראובן וראובן לא רצה לקבלן כיון שערבן עם שלו אולי הנשאר הם שלו.
נראה הפשוט דהדין עם שמעון דאין אדם מפסיד לעצמו להרוויח לאחריני דהא אפי' בשני שותפין כל מקום דאיכא פסידא יוכל לומר לעצמי אני מציל כמבואר בח"מ סי' קע"ו סעי' כ"ח בהג"ה ומבואר שם בש"כ אפי' אמר כן בינו לבין עצמו ג"כ סגי ובנדון זה סתמא כמפורש דמי שאין אדם מציל את חבירו ויפסיד לעצמו כי אבידתו קודמת ואין זו דומה למ"ש בסי' רצ"ב במפקיד שעירבן עם פירותיו ע"ש ועיין בסי' רס"ד סעי' ג' בהגה' דאם לא הי' הבעלים שם הוי כהתנ' והתם ניכר בוודאי ששל חבירו הציל וכ"ש כאן דודאי שלו הציל ולא של חבירו כי אבידתו קודמת לשל כל אדם וגם שלא לנעול דלת בפני ג"ח שהוציא לו לטובתו מה שהי' באפשרו' כן נ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |