שבות יעקב/ב/קסו
|
< הקודם · הבא > |
ראובן היה לו טבעת מזויף ואמר לו שמעון מכור לי טבעת זו שהיה סבר שהוא טוב ואמר לו ראובן אני מוכר לך טבעת זו אבל אין אני ערב לך שהוא טוב כי אולי הוא מזויף כאלו מסתפק בדבר ואמר לו שמעון אין אני חפץ בערבו' שלך וקנאו ממנו אח"כ נתפרסם הדבר שהוא זיוף גמור ורוצה שמעון לחזור בו להחזיר לו מעותיו וראובן אמר שמחל לו כאן שאמר אין אני חפץ בערבות שלך:
חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי טעם לומר שמחל לו כלו' דמה שאמר אני אין חפץ בערבות שלך הכוונה לפי שאין צורך לערבות שלו כיון שאם אינה אותו בלי ערבות צריך לחזור לו מעותיו א"כ לאיז' צורך יחפוץ בערבות שלו פשיטא אם המוכר יודע שהוא מזויף בודאי ועשה עצמו כמסתפק לפני הלוקח דהוי מטעו גמור ולא גרע מהא דאיתא בפרק השוכר את האומנין דף פ' דאמר ר' יוחנן המוכר פרה לחבירו וא"ל פרה זו נגחנית היא נשכנית היא בעטנית היא רבצני' היא והיה בה מום אחד וסנפו בין המומין הרי זה מקח טעות ופרש"י לפי שהכיר הלוקח בשאר מומין שאינן וקסבר הוא בכולן משקר הלכך מקח טעות הוא דאדעתא דהכי לא זבן והכי קי"ל להלכה כמבואר בטח"מ סי' רל"ב הרי כל היכא שמוכר גורם שיטעה הלוקח אף שאמר לו המוכ' שיש בה מום זה בודאי אפ"ה הוי מקח טעות וכ"ש שעשאו עצמו כלא ידע דהמקח בטל אלא אף אם המוכר עצמו היה נסתפק באמת אם הוא מזויף או לא מ"מ כיון שעכשיו נתוודע שהוא מזויף ושהלוקח טעה בה ג"כ המקח בטל ודמיא להא דאי' בש"ס דב"ב דף מ"א ע"א רב ענן שקל בידקא בארעא אזל הדר גודא בארעי' דחבריה אתא לקמיה דרב נחמן וכו' א"ל והא אחיל לי דאתי וסייע בגודא בהדי א"ל מחילה בטעות הוא את גופך אי הוי ידעת לא הוי עבדת וכו' הרי להדיא דכל כה"ג מחילה בטעות לא הוי מחילה ואף דלא נעלם מאתי שהתוספ' שם בד"ה א"ל מחילה בטעות וכו' דלפעמים אפי' מחילה בטעות הוי מחילה היינו מטע' שכתבו תוספ' שם דאף אם היה יודע המוכר שיכול לחזור לא היה חוזר דניחא ליה דליקו בהימנות' משא"כ כאן דנתרמה הלוקח במקח ליקח דבר מזויף כאלו הוא טוב בודאי הוא חוזר ואין כאן מחילה כלל זאת ועוד אחרת כיון שהלוקח לא ידע שהוא מזויף לא שייך מחילה כלל וכדאי' בב"מ האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו אונאה ומפרש בגמ' טעמא דלא ידע אי איכא אונאה ולא מחל הכי קי"ל כמבואר בח"מ סי' רכ"ז גדולה מזו פסק הרמב"ם פט"ו מה' מכירה וז"ל ואפי' אם אמר המוכר על מנת שאין אתה חוזר עלי במום הרי זה חוזר עד שיפרוש המום כשמכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו על מום שימצא במקח זה שיפחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוכר צריך לידע הדבר שמוחל ויפרוש אותו עכ"ל והובא ג"כ בטח"מ סי' רל"ב אף שהטור כת' שם דתלוי בפלוגתא אי יכול להקנות דבר שאין לו קצבה או לא כבר השיג עליו הב"י דלשון הרמב"ם מבואר שאינו כן אלא דנלמד מדין אונאה וכ"כ המ"א שם וכן הסכמת האחרונים דלא כב"ח שרוצה לדחוק בזה ליישב דעת הטור ואף לפי דברי הב"ח ולשונו שם מ"מ מבואר מדבריו דדוקא במום שיש כמה בני אדם שאין מקפידין במומין כמ"ש הב"ח שם אבל בודאי אדם מקפיד שלא לקנות דבר מזויף בחזקת זהוב לכן נ"ל פשוט וברור שהמקח בטל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |