שבות יעקב/ב/קסג
|
< הקודם · הבא > |
באח' שמצאו תלוי והיה צוה השררה לקבו' אתו תחת התליה כפי נימוסיהם או למסור אותו לנבלן ונטלו היורשים מהעזבון סך מה והוציאו על זה כדי להביאו לקבר ישראל ועכשיו האשה ובעלי חובות באין לפרוע חובותיהן ואין הנכסים מספיקין להם אי היורשים מחוייבים לפרוע מכיסם מה שהוציאו על שנקבר אביהם או לא:
אף דלכאורה נראה דהדין פשו' דאין על הב"ח והאשה מוטל לקבור את בעלה רק על היורשין מוטל לקבור מנכסי המוריש אם יש לו או יקבר מן הצדק' ואלו שהוציא צרכי קבורה מנכסי המת המשועבדים להם צריכין לשלם מתוך כיסם כדין המזיק שיעבודו של חבירו כמבואר בח"מ ר"ס ק"ד איברא כד מעיינן שפיר יראה דהדין עם היורשים פשיטא למאן דס"ל אם לא ירשו היורשים כלום שלא חל עליהם שום שעבוד קבורה רק נקבר מן הצדקה פשיטא שאין היורשים מחויבים לשלם להם רק הדבר מוטל על הצדקה להחזיר להם אלא לפי מה שהעלתי בתשובת תורת השלמים סי' ח' והוכחתי מסוגיא דש"ס ופוסקים דמ"מ על היורשים אף ע"פ שלא ירשו כלום מחוייבים לקבור אביהם משלהם הקרוב קרוב קודם ע"ש דברי באריכות מ"מ היכא שתפסו מטלטלין או כסף וקברו בו את אביהם אין להוציא מידם וכ"כ הריב"ש בתשובתו סי' ק"ד וז"ל ולענין טענתם בהוצאת קבור' אמת הוא שאם קדמה האשה ותפשה מטלטלין כדי כתובתה ואין הנכסים מספיקין לה ולצורכי קבורת בעלה שאין מוציאין מידה כדי לקברו והכי תניא בתוספתא (בפ"ט דכתובת) מי שמת והניח נכסי מטלטלין ויצאה עליו כתובה ובעל חוב כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה ע"כ וכן דעת הרשב"א בתשובה אבל כל שהיורשים קדמו והוציאו וקברוהו ממה שבידם מנכסי המת שישלמו הם לאלמנה לתשלום כתובתה זה לא שמענו עכ"ל הריב"ש וכ"פ רמ"א בא"ה סי' קי"ח סעיף י"ח בהג"ה אף שדברי הריב"ש המה רק דברי נביאו' כי לא שמענו וראינו אינו ראי' כלל ומהא דתוספתא דוקא כשתפסו הב"ח או כתובת אשה אז נקבר מן הצדקה משמע אם תפסו היורשים וקברהו ממטלטלין אין מוציאן מידן וכ"כ הב"ח בסי' קי"ח אי משום הא לא תברא דהאי דתוספתא מדינא דש"ס קאמ' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדא כלל מש"ה אי תפסי היורשין לא מפקינן מנייהו וכמבואר בטח"מ סי' ק"ז ובא"ה סי' ק"י אבל לפי המנהג שגובין ממטלטלין דיתמי ב"ח וכתובת אשה ואם כותבין מטלטלין אגב מקרקעי גובין אפי' ממשעבדי מדינ' רק מפני תקנת השוק אין גובין מלוקח אבל מן היתומים ודאי דגובין גם הריא"ז בפרק האלמנה ניזונת דף תקכ"ח ע"ב ראיתי שכתב וז"ל ונרא' דאפי' תפסה האשה מטלטלין לצורך כתובתה מוציאין מידה לצורך קבורת המת ואע"פ שהתנה עמה בעלה שתגבה ממטלטלין לא הועיל תנאי אצל היורשים דאינו גובה ממטלטלין אלא בתקנת הגאונים ולא היתה דעת תקנת הגאונים לעשות תקנה לאשה ולהיות המת מושלך לפני כלבי' עכ"ל ודבריו תמוהים חדא דנתעלם ממנו דברי התוספתא דמבואר להדיא להיפך דהיכא דתפסה האשה לא מפקינן ממנה והוא נקבר מן הצדקה ואם זה מדין התלמוד וכ"ש לדידן דכתבו הפוסקים האחרונים וכ"כ רי"ו נתיב כ"ו חלק ג' בדורות הללו שתקנו לגבות ממטלטלין הוי דינא בקרקעות דסמך האשה וב"ח עלייהו כמו ארנקי דמחוזא וכגמלי דערביא וכאשלי דמחוניא וכ"כ הב"י בח"מ סי' ק"ז יע"ש והש"כ שם ס"ק ח' רוצה להכריע מה"ט דאם מכר היורש מטלטלין של אביו לנכרי הב"ח גובה מדמים שקבל יע"ש גם בתשובת הרמב"ן סי' ס"ד הובא ג"כ בב"י בא"ה סי' פ"ו וצ"ג כתב להדיא וז"ל ולא עוד אלא אפי' מטלטלין שנטל חנוך והוציא הוצאת על אביו ואפי' בצרכי קבורתו אם כתב ראובן לאשה מטלטלין אגב מקרקעי האשה מוציאה מידו עכ"ל ואפשר אלו ראה וידע הריב"ש דברי הרמב"ן לא היה חולק שהרי כתב לא שמענו משמע דאלו שמע הוו הדר ביה וגם הרמב"ן שם מביא האי תוספתא שעליו מיוסדין דברי הריב"ש אפ"ה פסק דלדידן אפילו תפס מפקינן מינה דלא כב"ח שעושה סמוכת לדברי הריב"ש מהאי תוספתא ובאמת אין ראיה כלל לדידן כמו שכתבתי ואין אנו צריכן בזה למ"ש החלקת מחוקק שם בסי' קי"ח ואחריו הבית שמואל ליישב האי תוספ' ע"ש וכתב עוד הב"ח שם אפי' מכרו היתומים קרקע ג"כ אין הבע"ח גובה מהן כי קבורה מנכסיו הם משועבדים דאוריית' ומפקיעין ירושה דאורייתא כדאמרינן פ' נערה שנתפתתה האומ' אל תקברני מנכסי אין שומעין לו עכ"ל אי משום הא לא ארי' כלל דהתם טעמא אחרינא אית' דלאו כל כמיניה להעשיר את בניו ולהפיל עצמו על הציבו' וכמו שהארכתי בזה בתשובתי שם סי' ע"ש ובאמת בגוף הדין גם הח"מ וב"ש השיגו עליו שם יע"ש גם בתשוב' מהר"מ מטראני ח"ב סי' ע' כתב וז"ל ואפי' טוען שמכר מנכסיה נצ"ב או נ"מ או מהסבלונות ומהדמים קבר את בעלה חייב לפדותם או לפרוע דמיהן וכדאמרינן פ' אלמנה ביבמות גבי האי אתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא ע"ש אך אי משום הא לא תברא דודאי נ"מ ונצ"ב שהם בעין ודאי ליכא מאן דפליג וכן מבואר מדברי ריא"ז שם ע"ש ומ"מ לדינא נ"ל עיקר כדעת הריב"ש וסתם רמ"א כוותי' בש"ע בא"ה סי' קי"ח סעיף י"ח בהג"ה והיינו מטעם שפסק בעל התרומ' שער שני והובא בב"י בטח"מ סי' ק"ז וסתם כן בש"ע סעיף י"א בהניח להם אביהם מטלטלין וקדמו ופרעו לב"ח מאוחר אין ב"ח מוקדם יכול להוציא מידו וכתב שם הסמ"ע דגם היורשים פטורים יע"ש וא"כ כיון דג"כ שיעבוד הקבורה על נכסיו הוי כפרעו לב"ח מאוחר ואף שהסמ"ע שם ס"ק כ"ו כתב דלא הוי כמזיק שעבודו של חבירו דצריך לשלם כמ"ש לעיל סעי' ד' ס"ק ט"ו ע"ש ובאמת שם השיג הש"כ על הסמ"ע בזה ס"ק ח' ע"ש אי משום הא לא ארי' חדא דאין דברי הש"כ מוכרחים להוציא מיד מוחז' נגד דעת גדולי פוסקים דס"ל הכי ויכול לומר קים לי וכ"כ שם בכ"ג בהגהותיו שם סעיף כ"ב יע"ש ועוד י"ל דגם הש"כ לא פסק כן אלא היכא דקבלו היתומים הדמים שיהא גובים מהדמים משא"כ בפרעו לב"ח מאוחר שלא הגיע הדמים להיתומים ודאי גם הש"כ מודה ולהכי סתם כוותיה שם בסעיף י"א והוא ברור וכן משמעות האחרונים ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דכל זה דוקא בהוצאות צרכי קבור' שהם כסדרן משא"כ בהוצאה כזו דהוי כמזיק בידי' מ"מ כיון דקי"ל עיקר קבורה משום בזיונ' ואין לך ביזוי גדול מזה בודאי מוטל על יורשיו ונכסיו להציל אותו ומשפחתו מבזיון כזה ועיין בתשובת חות יאיר סי' קל"ט לכן נ"ל פשוט דאין להוצי' מיד היתומים וכן דנתי הלכה למעשה וכן משמע בח"מ סי' ק"ז סעיף ב' בהג"ה יע"ש וכן נ"ל עיקר הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |